אתמול בערב הוזמנתי לשמחתי ע"י קרוב משפחה, שזכה באחד מפרסי האמנות לטקס הענקת תואר עמיתי כבוד ופרסי מוזיאון ת"א לאמנות . היה זה ערב מכובד ומכבד.

בתחילה נשא דברים ראש העיר מר חולדאי שהתכבד גם להעניק תוארי עמיתי כבוד לקבוצת אנשים מכובדת שתרמו בפעילותם הציבורית, לעיתים גם ההתנדבותית באופנים שונים לחברה ולתרבות בארץ ולמוזיאון ת"א בפרט.

 

בין הזוכים היו גילה אלמגור, שחקנית תיאטרון וקולנוע וכן סופרת המקדישה מזמנה גם לפעילות ציבורית.

 

דן סנדל בעל חברה לפיתוח עזרים כירורגיים לשימוש חד פעמי התורם מזמנו לפעילות חברתית ותומך בפעילותם של מוסדות רבים בישראל ומעניק מדי שנה פרס לפסל ישראלי, השנה היה זה לסיגלית לנדאו שפסלה נרכש והועבר למוזיאון ת"א.

 

דוד עזריאלי, אדריכל ומוביל בפיתוח נדל"ן למסחר ולמגורים, תכנן והקים את הקניונים הראשונים בארץ ותורם נדיב לקידום לימודי האדריכלות והחינוך היהודי וכן תורם לקידום האמנויות, החינוך והתרבות בישראל.

 

אהרון פרנקל, איש עסקים בינלאומי וציוני נלהב המקדיש מזמנו לקידום מטרות חברתיות. תורם למוסדות רפואיים ומקדם את תחומי הבריאות והרווחה החברתית באמצעות ארגוני "יד שרה", בי"ח שיבא ועוד. כמו כן הוא תורם נדיב לרכישת יצירות אמנות של מוזיאון ת"א.

 

שמחה שטרן, נדבנית ותורמת לקידום מגוון תחומים בארץ. משפחתה נמנית עם מייסדי בי"ח שערי צדק מכללות וישיבות והעלו תרומות למוסדות חינוך רבים. היא גם ממיסדי תוכנית "עתידים" לצמצום פערים בחברה הישראלית באמצעות חינוך למצויינות ועוזרת בגיוס כספים למוזיאון ת"א ויוצרת קשרים בין גוף זה לבין פטרונים של האמנות בעולם.

 

 לאחר אתנחתא  מוזיקלית בה אתי בן זקן הפליאה בשירתה ועודד שוב ליווה אותה בגיטרה,

 

 

ניתנו פרסי מוזיאון ת"א לאומנים ישראליים מתחומים שונים וחלק מיצירותיהם הוקרנו על מסך גדול מעל בימת הטקס.

 

פרס שמואל גבעון ניתן ע"י נעמי גבעון לאורלי סבר ולניר עברון

 

פרס ע"ש נתה דושניצקי-קפלן ניתן לציירת אלימה,

 

יצירה של הציירת אלימה 

 

   

  פרס ישראכרט ומוזיאון ת"א לאמנות לאמנים הישראליים שי צורים ואולף קונמן,

 

יצירתו של אולף קונמן "יום הולדת" עפ"י צילום משפחתי.

 

אחת מעבודתיו של שי צורים 

 

 

פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לציירת מיכל נאמן,

 

ואחת מעבודתיה של מיכל נאמן

 

 

פרס קונסטנטינר לצילום לאמן הצילום ינאי טויסטר

 

אחד מצילומיו של ינאי

 

 

פרס ע"ש בנו גיטר לצורך מחקר לתערוכה לאלכס קרמר. 

 

ולסיום פרס ע"ש מרקוס מיזנה לפיסול נתרם ע"י תורם אנונימי לצורך רכישת פסלו של יצחק דנציגר "החושן" למוזיאון ת"א.

 

חלק מהזוכים נשאו דברי תודה מרגשים ובמיוחד ריגש אותי אולף שבסוף דבריו הודה במילים חמות לרעייתו טל שהרבה בזכותה הוא יכול להקדיש את חייו לאמנותו.

 

 

היה שווה!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוזמנתי לשמחתי

 

נשמע ונראה טקס מרגש.. הצילומים נהדרים...

שמחתי מאוד לראות את אלימה שהיתה המורה שלי להדפס בקלישר.

 

אנטון

איזה סיכום מרענן כתבת כאן, מעניין איך כתמיד הרבה בעיניי המתבונן. גם אני נכחתי אמש באירוע החשוב.

רק אחרי שעה שלמה של נאומים של תודות לנדבנים, לחיצות ידיים ,ונאומים מתמשכים של הנדבנים ושל ראש העיר חולדאי, רק אז החל טקס הענקת הפרסים לאמנים, שהיה קצר יחסית לעומת השעה הארוכה של התודות שקדמו לו.

מה שהדהים אותי, שקיבלנו חוברת בכניסה ובה מפורטים שמות הנדבנים בשילוב תמונתם וסקירה ארוכה על תרומתם וקורות חייהם.

ולמעשה בחוברת לא פורטו מעשיהם של האמנים הזוכים, למעט שורת אזכור של שמות הזוכים.

אכן מכובד ובהחלט מגיע לנדבנים הוקרה ותודה ראויה, אלא שישבתי שם בין שורות הקהל ובין שורות הפיהוקים וחשבתי שוב עד כמה חזק הקשר בין הון, שלטון ואמנות.

צטט: נורית טל-טנא 2008-11-25 22:41:11

אכן מכובד ובהחלט מגיע לנדבנים הוקרה ותודה ראויה, אלא שישבתי שם בין שורות הקהל ובין שורות הפיהוקים וחשבתי שוב עד כמה חזק הקשר בין הון, שלטון ואמנות.

 

 היה הרבה כיבוד לפני הנאומים?

צטט: נורית טל-טנא 2008-11-25 22:41:11

איזה סיכום מרענן כתבת כאן, מעניין איך כתמיד הרבה בעיניי המתבונן. גם אני נכחתי אמש באירוע החשוב.

רק אחרי שעה שלמה של נאומים של תודות לנדבנים, לחיצות ידיים ,ונאומים מתמשכים של הנדבנים ושל ראש העיר חולדאי, רק אז החל טקס הענקת הפרסים לאמנים, שהיה קצר יחסית לעומת השעה הארוכה של התודות שקדמו לו.

מה שהדהים אותי, שקיבלנו חוברת בכניסה ובה מפורטים שמות הנדבנים בשילוב תמונתם וסקירה ארוכה על תרומתם וקורות חייהם.

ולמעשה בחוברת לא פורטו מעשיהם של האמנים הזוכים, למעט שורת אזכור של שמות הזוכים.

אכן מכובד ובהחלט מגיע לנדבנים הוקרה ותודה ראויה, אלא שישבתי שם בין שורות הקהל ובין שורות הפיהוקים וחשבתי שוב עד כמה חזק הקשר בין הון, שלטון ואמנות.

 היי נורית,

מסכימה איתך ותמהתי גם אני שלא נכתב דבר על האמנים בחוברת שחולקה בניגוד לפירוט הרב של תרומת מקבלי תואר עמיתי הכבוד והנדבנים.  מצד שני פועלם של האמנים הובא באופן ויזואלי בהקרנה על המסך, כשכל אמן זכה שכמה מיצירותיו ניצפו תוך כדי דבריה של המנחה עליהם, דבר שקשה להעביר לחוברת. לו היו משלבים את תמונות יצירותיהם של האמנים בחוברת זה היה הופך לקטלוג מהודר הרבה יותר מזה שקיבלנו והאנשים מן הסתם היו לוקחים את החוברות איתם ולא משליכים או משאירים במקומות מושביהם כפי שראיתי שעשו בתום הטקס.

והקשר בין הון לאמנות קיים מאז ומתמיד ופעמים רבות טוב שכך, לא?

ולגבי השלטון באותו קשר... גם הוא תורם הרבה משחר ההסטוריה לאמנות ראי תקופת הרנסנס ושלטון האפיפיורים...

 

צטט: ברביבר 2008-11-26 08:05:21

 

מסכימה איתך ותמהתי גם אני שלא נכתב דבר על האמנים בחוברת שחולקה בניגוד לפירוט הרב של תרומת מקבלי תואר עמיתי הכבוד והנדבנים. מצד שני פועלם של האמנים הובא באופן ויזואלי בהקרנה על המסך, כשכל אמן זכה שכמה מיצירותיו ניצפו תוך כדי דבריה של המנחה עליהם, דבר שקשה להעביר לחוברת. לו היו משלבים את תמונות יצירותיהם של האמנים בחוברת זה היה הופך לקטלוג מהודר הרבה יותר מזה שקיבלנו והאנשים מן הסתם היו לוקחים את החוברות איתם ולא משליכים או משאירים במקומות מושביהם כפי שראיתי שעשו בתום הטקס.

והקשר בין הון לאמנות קיים מאז ומתמיד ופעמים רבות טוב שכך, לא?

ולגבי השלטון באותו קשר... גם הוא תורם הרבה משחר ההסטוריה לאמנות ראי תקופת הרנסנס ושלטון האפיפיורים...

 

 

למה משום מה זה לא מפתיע?

זה גם מזכיר לי את אחד הדברים שנכתבו פה על האירוע שהיה באמנות ת"א שבפתיחה חולקו קטלוגים מפוארים, של הספונסרים.

לגבי ההתייחסות ל"קטלוג מהודר", לפי מיטב הבנתי זה גם היה עושה טוב לאמנים (וגם לספונסרים) אם האורחים המכובדים היו יוצאים עם קטלוג מהודר ולא משאירים או זורקים לפח.. במקום זה נתנו לאמנים את "חמש דקות התהילה" בהצגה של שיקופית וכמובן את הדבר היותר חשוב  - את הפרס (הכספי).

 

שלוש נקודות והרהור לסיום:

*  אכן השלטון מאז ומתמיד תורם את הונו לאמנות, אך יש לסייג את תרומה זאת כי לעיתים אותו שלטון תורם לכאלה המייצגים את דעתו או לחלופין אותו שלטון מכריח אמן ליצור בשבילו משהו שלא התכוון ליצור * (*יותר תקף לשלטון העבר ו/או למשטרים טוטליטריים).

 

* לדעתי יש להזכיר את שורשי היהודות, כמצווה גדולה למתן זרה ותרומה, ומצווה גדולה יותר למתן עזרה ותרומה בסתר. לפי המתואר לעיל, לא רק שהתהפכו היוצרות, אלא נותני העזרה והתרומה עברו למרכז הבמה. 

חשוב לסייג שלמרות זאת, עזרתם ותרומתם היא מבורכת ויש להודות להם ולאחל שיהיו כמה שיותר.

 

* על אף הנאמר בסעיף הקודם, יש גם לזכור שתרומות אלה הינם הוצאות מוכרות לצרכי מס (אם אני לא טועה, סעיף 46א' לפקודת מס הכנסה), ויוצא כי אותם תורמים (שוב תודה) נהנים גם מאפשרות להגדלת ההוצאות המוכרות שלהם יחד עם פרסום ויוקרה.

 

הרהור לסיום, ישראל שנת 2008, אולי היה עדיף חלוקה שונה של תקציב המדינה ואי מתן הוצאה מוכרת על תרומות...  מצד שני, יתכן מאוד שבמקרה הזה, גם אותו חלק לא גדול מהתוצר הלאומי שמגיע בצורה תרומות לא היה מגיע אלא מופנה למקומות אחרים.