הי אודי,
אני מוצאת את עצמי בתוך הדיון הזה באיזה שהוא מקום באמצע.
אני מאמינה שהאמירה שאמנות היא "שפה" היא אמירה נכונה.
בכל זאת יש אי אילו קריטריונים הנסמכים על רפרנס דיאלקטי של האמנות
הקובעים איכות.
כמו שציינת את היכולת של צ'ארלס סאצ'י לזהות איכות בתוך קבוצת ה"בריטים הצעירים"
של דמיאן הירסט, הרי שאנשים שנמצאים בתוך השדה של האמנות, ויש להם בכל זאת "מטען
ידעני" או הכרות עמוקה עם שפת האמנות, יכולים ורשאים להשפיע על התוכן השפתי.
הבעיה כמובן היא המקום או הרגע בו נוצר פער גדול בין היכולת להבין או לדעת את השפה
בציבור הרחב לבין "מביני ודוברי השפה" ... זו בעיה תרבותית, שמשקפת במובן מסויים גם את
המקום של הציבור כצרכן דל מאד של תרבות ואמנות. ואולי למעשה הפתרון הוא בנגישות.
לכן אני חושבת, שאם תהיה נגישות גדולה יותר לקהל הרחב אל שפת האמנות, הפער יקטן,
והניכור שנוצר בין מביני וצרכני השפה לבין אלו שלא יקטן.
אני לא חושבת שצריך לוותר לגמרי על השיח האמנותי על מנת ליצור נגישות שכזו. גלריות ואוצרים
הם מתווכים חשובים. הבעיה היא שיש הרבה אמנים מוכשרים המתקשים להכנס אל הנישות המקובלות,
ולכן הדרך של דורון לבנה היא דרך שמעוררת השראה, וחשובה לא פחות. אני למשל יוזמת הקמת גלריה
כזו, ויש כמותי עכשיו עוד רבים. זה לא אומר שיש לוותר על הערוצים המקובלים, אלא לפעול במקביל.
לקבל בזרועות פתוחות את הדרך של אבי מדיה, ואת הדרך של דורון וחבריו, ואת הדרך המסורתית
כל אלו יובילו לנגישות רבה יותר של צרכני האמנות, והציבור הרחב אל עולם האמנות. (כך במקום שנוותר
על העליטיזם, נהפוך את הרוב לעליתיסטי... (סוציאליות הפוכה...:-) )
הוספת תגובה על ""אליטיזם" - או ההבדל בין תחכום לעילגות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה