לאחרונה ניתקלתי באמן שפיתח טכניקה משלו ושלא רצה להרחיב את הדיבור עליה, וזו בלשון המעטה.

האם הטכניקה קובעת את האמנות , או האמן בכישוריו הוא שקובע והטכניקה היא רק אמצעי?

במילים אחרות, האם בהסבירך איך אתה עובד אתה פוגע בסיכוייך להצליח לשמור על ייחודך?

אשמח לשמוע דעות שונות.

רות

בטעות כתבתי פעמיים.

מצטערת שאינני יכולה למחוק .

רות

ניראה לי לגטימי  (לפחות ל-20 שנה הקרובות.. )

הי רות,

כפי שידוע להרבה אומנים היו ויש טכניקות משלהם שהם פיתחו במהלך החיים ושייחד את היצירות שלהם מכולם , אין זה מוזר או שגוי אלא אפילו מקובל שהאומן ירצה לשמור זאת לעצמו , כמובן שמגע האומן מאוד משפיע על היצירה גם אם מדובר בטכניקה שרבים אחרים משתמשים בה , אני אישית לא חושבת שהייתי מסתירה את הטכניקה שלי ואלה שכן חוץ מזה שהם רוצים להישאר יחודיים אולי מסתירים משהו לאו דווקא משום שלא רוצים שיעתיקו מהם אלא אולי כי התהליך בעבודה לא מקובל ואולי אפילו עלול לעורר התנגדות כגון: עזרים טכניים לא מקצועים וכד'.

אילנה

צטט: אילנה 223 2008-11-30 19:37:52

הי רות,

 

כפי שידוע להרבה אומנים היו ויש טכניקות משלהם שהם פיתחו במהלך החיים ושייחד את היצירות שלהם מכולם , אין זה מוזר או שגוי אלא אפילו מקובל שהאומן ירצה לשמור זאת לעצמו , כמובן שמגע האומן מאוד משפיע על היצירה גם אם מדובר בטכניקה שרבים אחרים משתמשים בה , אני אישית לא חושבת שהייתי מסתירה את הטכניקה שלי ואלה שכן חוץ מזה שהם רוצים להישאר יחודיים אולי מסתירים משהו לאו דווקא משום שלא רוצים שיעתיקו מהם אלא אולי כי התהליך בעבודה לא מקובל ואולי אפילו עלול לעורר התנגדות כגון: עזרים טכניים לא מקצועים וכד'.

 

אילנה

היי אילנה,

לא ברור לי הגישה...

אם אדם פיתח מתודיקת עבודה/שיטת ערבוב חומרים/שיטת הנחה או מה שלא יהיה.. (ואפילו אותו אדם לא אמן הוא ולא מתעסק באמנות), ועל שיטה זו הוא מבסס את העבודה שלו ובא פרסומו, מדוע עליו לחלוק את שיטותיו ואת דרך עבודותו?

אם נקצין,

אז אם אדם פיתח את הטכניקה הזאת ב-20 -30 שנות רעב, דם יזע ודמעות (כן חלק מהם נשפכו לתוך התרכובת וגרמו לשינוייים בה.. ), אז עדין עליו להיות "נחמד" ולחלוק את כל פרי המחקר שלו?

צטט: A_Erez 2008-11-30 19:53:43

צטט: אילנה 223 2008-11-30 19:37:52

הי רות,

 

כפי שידוע להרבה אומנים היו ויש טכניקות משלהם שהם פיתחו במהלך החיים ושייחד את היצירות שלהם מכולם , אין זה מוזר או שגוי אלא אפילו מקובל שהאומן ירצה לשמור זאת לעצמו , כמובן שמגע האומן מאוד משפיע על היצירה גם אם מדובר בטכניקה שרבים אחרים משתמשים בה , אני אישית לא חושבת שהייתי מסתירה את הטכניקה שלי ואלה שכן חוץ מזה שהם רוצים להישאר יחודיים אולי מסתירים משהו לאו דווקא משום שלא רוצים שיעתיקו מהם אלא אולי כי התהליך בעבודה לא מקובל ואולי אפילו עלול לעורר התנגדות כגון: עזרים טכניים לא מקצועים וכד'.

 

אילנה

 

 

היי אילנה,

לא ברור לי הגישה...

 

אם אדם פיתח מתודיקת עבודה/שיטת ערבוב חומרים/שיטת הנחה או מה שלא יהיה.. (ואפילו אותו אדם לא אמן הוא ולא מתעסק באמנות), ועל שיטה זו הוא מבסס את העבודה שלו ובא פרסומו, מדוע עליו לחלוק את שיטותיו ואת דרך עבודותו?

 

אם נקצין,

אז אם אדם פיתח את הטכניקה הזאת ב-20 -30 שנות רעב, דם יזע ודמעות (כן חלק מהם נשפכו לתוך התרכובת וגרמו לשינוייים בה.. ), אז עדין עליו להיות "נחמד" ולחלוק את כל פרי המחקר שלו?

 

 

( מתנצל מראש על שגיאות הכתיב, גם אם אני יעבור על זה אלף פעם,זה יצוף רק אחרי שאני אלחץ על "שליחה" )

אני עדין לא יכול לתת כוכבים, אז קבל אותו בדרך אחרת. 

              \/

 קח    <  10  >     (3 צבעי יסוד + ירוק שאני אוהב)

              /\

על תשובה כנה ואמיתית.

עכשיו בהתייחס לשאלה של רות.

(אני לא מגדיר את עצמי כאומן אני מצייר פה ושם הטכניקה משתפרת כשאני עובד,ולא מתעצל.)

אני חושב שזה משהו אישי, והכל נכון, בין אם ללמד, לגלות ולחשוף סודות מקצועיים  ובין אם לבחור שלא.

מה שכן ככל שאתה חזק וטוב במה שאתה עושה, לא נראה לי שזה צריך להוות בעיה .

דעתי האישית.

רות

זה עניין אישי

ואמן שמתבסס רק על צד טכני, וזה כל היחוד האמנותי שלו , ומפחד שיגנבו לא את הרעיון הטכני,

זה קשור לאישיות שלו.

זה כמו שמסעדות שומרות על מתכון סודי למאכל מסוים.

בגלל שהם חוזרות באופן מדויק על אותו מתכון.

באמנות זה לא קיים , ישנה התפתחות ותהליכים .

  לי אין בעיה לחלק טיפים טכניים.במיוחד  שאני מלמדת ציור ואמנות .

וגם יוצא שאני מתייעצת אם אמנים חברים לגבי פתרון טכניים לדברים שאני עושה.

אני ההיפך נתקלת שאמנים אוהבים להסביר ולהמליץ.

כעיקרון הטכניקה היא רק אמצעי

כל אמן צריך ואמור  להיות לו

 תביעת יד אישית .

ההתבססות על טכניקה שזה היחוד של האמן , זה בגלל חוסר הביטחון של האמן.

יופי של שאלה לדיון. אני בעצמי משתמשת בטכניקה שפיתחתי ומתלבטת בשאלה הזו. נראה לי לגיטימי לשמור את הטכניקה לעצמי, משום שבאמת לקח לי דם, יזע ודמעות (או יותר נכון- הרבה נסיונות..) לפתח אותה, וזהו מקור לחמי בסופו של דבר, אבל אני עדיין לא מרגישה עם זה בנוח.

אחת הציירות שמציגות איתי עכשיו, דיאנה ברודי, גם לה יש טכניקה ייחודית, והיא סיפרה לי אותה אבל חייכה בסוף, "עכשיו אני צריכה להרוג אותך".

בוקר טוב

לדעתי האיך (מסבירים) חושב כאן יותר מה"מה"

כלומר הדרך בה מוסבר כיצד נעשתה היצירה ומה חלקה של הטכניקה בה חשוב עד כדי קריטיות.

השימוש בטכניקה חדשה אינו פסול, גם הסבר השימוש בה מקובל בדרך כלל. אבל צריך לדעת את המינון:

רואים את זה היטב בביקורות של עבודות.

לעתים הסטודנט מסביר כמה קשה עמל כדי להשיג את החומרים ליצירה, או את האפקט הרצוי, וזה מאפיל על כל היצירה. את המבקר ממש לא מעניין, לפחות לא ממבט ראשוני, כמה קשה היה להגיע לאפקט, וכמה שעות עבדו בפוטושופ, או כמה ריחות רעים ורעלים נשם היוצר עת יצר את היצירה. 

מקומה של הטכניקה חשוב, אך הוא משני ביחס לצד האמנותי של היצירה.

צריך להזהר מאוד כשמסבירים את היצירה.

ניתן לראות זאת גם בדפי ההסבר של תערוכות. הטכניקה אינה מוסתרת, אך בוודאי שאינה נמצאת בקדמת הבמה.

עדן

מנסיוני  אין כמו לחלוק דרכי עבודה, תהליכים, חומרים (יענו טכניקה) עם חברים לדרך. זו היא הפריה הדדית מהסוג המבורך. כל הצדדים יוצאים עשירים יותר ונשכרים.

אני מקוה מאד להרחיב יותר בהמשך. זהו נושא מענין שמעסיק אותי הרבה.

אני מתייחסת ביצירה הרבה יותר לתוכן מאשר לטכניקה. בשבילי התוכן הוא העיקר, הוא זה שמעורר אותי ליצור והוא זה שנובע מתוכי בכל פעם שאני יוצרת. אני יוצרת בקרמיקה ועיקר העיסוק שלי הוא ברגע שיש לי משהו שחשוב לי מאוד לומר אותו. מכיוון שאני מקור הנביעה של עצמי, אין לי שום חשש שיקחו ממני משהו, גם אם הייתי מפרסמת את הנושא שמעסיק אותי ומזמינה את כולם להשתתף, אני בטוחה שהיו יוצאות אין סוף יצירות שונות אלו מאלו.

בשבילי הטכניקה היא רק הדרך להגיע אל הרעיון הפנימי ולכן איני מיחסת לה חשיבות ומוכנה לחלוק אותה עם כל אחד.

עוד משהו...

הרצון או הצורך להסתיר את הטכניקה בא מן המטרה להיות ייחודי ושלא יחקו אותי ולא יגזלו ממני את הפרסום שהשגתי במאמץ רב ובכושר המצאה. העניין הוא שאני יוצאת מתוך המחשבה שכדי להיות אמנית אני צריכה להיות מפורסמת. לא רק זה אלא שאם המצאתי משהו, זה עלול להיות משהו חד פעמי שלא יחזור על עצמו. יש כאן חשיבה שנובעת מהרבה פחד וחוסר אמון ביכולות היצירה שלי. במקום שבו אכיר בחוסר הגבולות של היצירתיות שלי ואדע שכל דבר שהמצאתי הוא רק הדבר הנוכחי ואני אמשיך ואמציא כל הזמן עוד ועוד, שם אהיה מחוברת לרוח היצירה שלי, לחוסר הגבולות שלי ולהיותי ברואה בצלמו ובדמותו של האל, בעלת יכולות בלתי מוגבלות. שם יכולה להתחיל להיות נדיבות, פתיחות, ואמון במי שאני ובכוחות היצירה האינסופיים שלי. 

מילים מקודשות

אמנים צריכים כל בוקר ולהגיד לעצמם את המנטרה הזאת.

"במקום שבו אכיר בחוסר הגבולות של היצירתיות שלי ואדע שכל דבר שהמצאתי הוא רק הדבר הנוכחי ואני אמשיך ואמציא כל הזמן עוד ועוד, שם אהיה מחוברת לרוח היצירה שלי, לחוסר הגבולות שלי ולהיותי ברואה בצלמו ובדמותו של האל, בעלת יכולות בלתי מוגבלות. שם יכולה להתחיל להיות נדיבות, פתיחות, ואמון במי שאני ובכוחות היצירה האינסופיים שלי.  "טלקה