צטט: איילת עמית אמנית 2008-12-06 06:36:34
אנטון שבת שלום
נהניתי מקריאת תגובתך - קצת פחות מהמראה שמוצבת שם מול פני החברה שלנו .
אמרת: "נוצרה תחושה של זהות תלושה משייכות אורגנית למקום, דווקא כאן בארץ ישראל, מקום שבו היינו צריכים להשתחרר מן המקום העיוור שבזהותנו. אני הלאומי הופך למקום של זהות עקורה ובתחושה של מהגר שעוד לא הגיע ליעדו. "
הזהות הישראלית שהתגבשה לפי התיאור שלך, נבעטה החוצה. כך גם במדינות שהחליפו את המשטר הקומוניסטי - הזהות החדשה עוד לא מבוססת די.
כשעדיין לא התגבש תחליף פוזיטיבי -עולה השאלה האם השאיפה להיות חלק מהעולם הרחב לא צריכה להיות מבוססת על תשתית מקומית מוצקה יותר של זהות.
מי שמזהה זאת הוא הצופה הזר שלא מבין מה קורה. לא רק שנטש את מכורתו אלא הגיע לכאוס לא ברור.
אנחנו - שלא היגרנו אלא נולדנו פה, זרקנו ישן מפני חדש שאינו בעל תשתית ערכית.
היום, אמן יוצר שמחובר לאידאות של ישראליות שורשית הוא "פאסה" בדרך כלל. אולי הוא מחפש את הבטחון שהיה ונעלם.
המהגר אולי "לא הגיע ליעדו".
לא נגיע ליעד לעולם - אם לא נגדיר מהו.
אמר אדם חכם - אם אינך יודע לאן אתה הולך - תגיע למקום אחר (מרק טווין).
העם היהודי הגולה מארצו אלפיים שנה פיתח בעל כורחו את
תכונות היהודי הנודד.
עם מנותק מאדמתו זמן רב כל כך ביטא באמנותו בעיקר את
הקשר לספר, לתפילה ולתשמישים. הפרעות ביהודים ותוצאות מלחמת העולם השנייה אילצו חלק
מהעם היהודי להגדיר לעצמו יעד. יעד קבוצתי ציוני. הגשמת
מדינה פיזית, הגנה עליה וחזרה לעבודת האדמה בארץ ישראל.
הרעיון הציוני הוליד עימו את התקווה ליהודי אחר "ישראלי חדש".
האמנות המקומית מיד נתנה שכם מוצקה לתפיסה זו.
הניסיון הישראלי החדש לא החזיק זמן רב לנוכח זיכרונות
מודעים ותת מודעים של היהודי "האוניברסאלי", שאינו זקוק
לפיסת אדמה כדי להתקיים. תפיסת עולם זו של הפוסט ציונים
דחקה את הרצון להתגונן, להחזיק ולעבד אדמה כערך עליון.
גם כאן אמנים רבים נתנו לתפיסה זו שכם אוהדת, בעטו בכל
סמל ציוני או התיישבותי. מוכנים לתת את ביתו של "הישראלי
החדש-הכובש".
תוצאותיה של החשיבה הגלותית של הפוסט ציונים הולידה את
היהודי הגולה בארצו. החזירה אותו "לימים הטובים" של היהודי
הסוחר, הספסר והלווה בריבית (התעשרות קלה והתחזקות
הבנקים). "האני במרכז" על חשבון האחר והתפוררות חברתית
הרת אסון.
האיום הקיומי המתממש לנוכח אובדן החזון הקבוצתי-ציוני
מחזיר אפוא אל הפעולה הכל כך מוכרת לאבותינו, מזה
אלפי שנים, הכנת הפקלאות.
הוספת תגובה על "בעקבות אדריאן פאצי - על החלום ושברו"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה