אני מביאה לפניכם תרגום של מאמר מצויין ושובר מיתוסים מאת קאת'י סדאו, מאלפת כלבים ומומחית להתנהגות בע"ח. עוד על קא'תי והפניות נוספות- בתחתית הדף.
שכח מלהיות ה"אלפא" בלהקה שלך/ קאת'י סדאו
"בספרם האחרון, צ'יפ ודן הית' פירטו את המאפיינים שגורמים לסיפור או לרעיון "להדבק". לפי הניתוח שלהם, סיפור שהוא פשוט, לא צפוי וקונקרטי שובה את הדמיון ונתקע במוחות שלנו. הרבה אגדות אורבניות, הם טוענים, הן דוגמאות אידיאליות של התופעה הזו.
דוגמא מצויינת אחת של סיפור "דביק" היא הרעיון הכל כך פופולרי שכלבים הם בעצם זאבים מבוייתים שתופסים את בעליהם כחלק מלהקה היררכית. הסיפור הזה הוא פשוט (כאשר מניחים שמבנה להקה הוא דירוג ברור של חיות אלפא, ביתא ואומגה), לא צפוי (דמיינו שיש לכם צאצא של זאב פראי בסלון!) וקונקרטי (מי לא ראה בטלויזיה צילומים של להקת זאבים רודפת אחרי דישון או מוס. האגדה האורבנית הכלבית הזו כל כך דביקה, שלמעשה, היא מסרבת לדעוך, למרות סדרה של אי- דיוקים בבסיסה.
למרבה הצער, כלבים ובעליהם סובלים מהתוצאות האגדה הזאת, כי ממנה אנחנו שואבים את הגזירה הפופולרית והלא מבוססת שעלינו להיות ה"אלפא" (המנהיגים) של הלהקה מעורבת- הזנים שלנו.
תרשו לי ליישב כמה עניינים. הנה רק כמה מאי הדיוקים שמשובצים בסיפור "הכלב כזאב מבויית".
מיתוס מספר 1: זאבי פרא יוצרים להקות היררכיות בהם הפרטים מתחרים על השליטה (הדומיננטיות). לא תמיד. ואולי אפילו לא לעיתים קרובות. מסתבר שההנחה המקובלת הזו על דינמיקות חברתיות של זאבים מבוססת על מחקר של חיות שבויות שמבנה הקבוצה שלהם היה לא טבעי (הזאבים באו משושלות- יוחסין ומיקומים שונים). אחרי סקירה רחבה של הספרות המקצועית ומחקר בן 13 שנה של צפייה בזאבי פרא בטריטוריות הצפון- מערביות של קנדה, חוקר הזאבים דיוייד ל. מיש הסיק שאינטראקציות חברתיות בין פרטים בלהקת זאבים כמעט זהות לאלו שבין חברים בכל קבוצה אחרת של פרטים מקורבים (הכוונה לקירבת דם). במהות, להקת הזאבים האופיינית היא משפחה שבה ההורים מובילים את פעילויות הפרטים הצעירים. תחרות על המעמד בהיררכיה הלהקתית היא לא עדיפות ראשונה. טיפול ולימוד של פרטי הלהקה הצעירים, לעומת זאת, היא כן.
מיתוס מספר 2: כלבים, כקרובי משפחה של הזאבים, חייבים גם הם ליצור להקות בהם הפרטים מתחרים על השליטה.
זה נכון שאין כמעט שום הבדל בחומר הגנטי של כלבים וזאבים, או של כלבים וזאבי ערבות (קיוטי) או צבועים, למען האמת. אבל מנקודת מבט אקולוגית כלבים וזאבים הם בהחלט זנים נפרדים מכיוון שהם מותאמים לנישות שונות. כלומר, הם "מרוויחים את לחמם" בדרכים שונות. זאבים צדים חיות גדולות, בזמן שכלבים חיים בשותפות עם בני אדם.
מחקרים אחרונים בנוגע לאבולוצייה של כלבים מראים שהשותפות בין בני אדם לכלבים לא קרתה כתוצאה ממאמץ של אנשים קדמונים לביית זאבי פרא במטרה שיהיו חיות שמירה או עזר לצייד. נראה סביר הרבה יותר שכלבים התפתחו מאב קדמון דמוי- זאב לא דרך הרבעה מלאכותית (הרבעה מכוונת שבני אדם לוקחים בה חלק, אלא בתהליך של ברירה טבעית. הם למעשה ממלאים נישה אקולוגית חדשה. הנישה הזאת היא מזבלת העיר, שלפי הערכה הופיעה לראשונה לפני 15,000 שנה. זה הזמן שבו אנשים התחילו ליצור לעצמם יישובי קבע. זאבים מצאו מקור מזון חדש: הם יכלו לפשוט על השאריות בערימות הזבל שהצטברו. וכך, הזאבים ה"שובבים" אלו שהיו יותר "מבוייתים" ולא ברחו ברגע הראשון שהבחינו באדם בסביבה- אכלו יותר. במרוצת הדורות נוצרה התכונה התנהגותית (הכוונה לרמה הגנטית) שהכי מבדילה בין זאבים לכלבים: כלבים יגשו לבני אדם במקום לברוח מהם.
הגרסא הזו של אבולציית הכלב, בכיכובו של כלב האב- טיפוס זולל הזבל בצידי העיר היא בהחלט פחות "סקסית" מהרעיון של אב טיפוס זאב אצילי שמבויית על ידי אנשים חכמים, אבל היא חיונית לצורה המודרנית שבה אנו מסתכלים על אילוף כלבים מכיוון שלכלבי הכפר האלו שפושטים על המזבלות אין מבנה להקה. הם לא צדים יחד. כלבים אחרים הם מתחרים, לא עוזרים, במציאת זבל אכיל. כך שהם חיים לבד או בקבוצות של שניים- שלושה פרטים.
מיתוס מספר 3: כלבים מכלילים את תפיסת הלהקה שלהם על בני אדם.
למרות מידע סותר, אנשים עדיין מאמינים שכלבים יוצרים היררכיה ליניארית של פרטי "אלפא" (השולט) ו"אומגה" (כנוע). ומאלפי כלבים רבים הפיקו תועלת ממערכת האמונות הזו. המאלפים האלה טוענים שניתן לפתור בעיות התנהגות רק אם ביססת את עצמך כמנהיג הלהקה (אנשים וכלבים) בבית שלך. כתוצאה, אנשים מבזבזים זמן רב בהתעסקות עם חוקים לא רלוונטיים (כמו- תמיד תאכל את הארוחה שלך לפני שהכלב אוכל את שלו), בזמן שהיו יכולים להשקיע את המאמצים שלהם בניהול אימון פשוט ואפקטיבי (חיזוק התנהגויות רצויות). לעיתים קרובות הם משתמשים בכוח, כמו ניעור הכלב בצוואר, הצמדתו לרצפה על גבו או תפיסת האף שלו. כל זה מפני שהם שמעו שאלו שיטות בהם זאב האלפא נוקט על מנת למשמע את הפרטים שתחתיו.
אבל גם אם כלבים היו יוצרים להקה ליניארית אין שום ראייה שהם היו תופסים את בני האדם כחלק משיטת המדרג שלהם. כהכללה, לבני אדם אין את היכולת לזהות, שלא לומר לחקות, את הדקויות המעודנות של שפת הגוף הכלבית. אז קשה להניח שכלבים רואים בנו חלק מהלהקה שלהם.
אולי מה שאנחנו צריכים הוא סיפור "דביק" חדש. כלבים הם אוכלי- מזבלות חביבים. האבולוציה שלהם גרמה להם להיות תלויים בבני האדם כמקור למזון. הקונספציה הזו, של בני אדם כמספקי מזון במקום כ"מנהיגי הלהקה" יוצרת את הבסיס לגישה הגיונית ומבוססת- פרסים לאילוף כלבים. ומאחר שאפילו זאבים מארגנים את עצמם ביחידות משפחתיות אנחנו יכולים לשאוף להיות לא "מנהיגי להקה" טובים, אלא "הורים" טובים במקום. מה שאומר להיות מטפלים מצויינים ומורים טובים לכלבינו התלותיים."
קישורים והפניות:
המאמר המקורי באנגלית
האתר של הכותבת קאת'י סדאו
האתר של חוקר הזאבים דיוויד ל. מיש
- המאמר מבוסס על ספרם (המומלץ בחום) של ריי ולורנה קופינגר:
"Dogs: A New Understanding of Canine Origin, Behavior, and Evolution"
- למי שמתעניין בסוף החודש יתקיים יום עיון לגבי הקשר בין זאבים לכלבים במרכז "אנימה" בתל אביב. יום העיון יונחה על ידי המרצה כריסטינה פון פאלר מפינלנד.
הוספת תגובה על "הקשר בין כלבים וזאבים- שבירת מיתוסים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה