למה אני משתף אתכם בחוויה, במקרה הפרטי שלי ?

אז זהו, מה שקורה בד"כ שמגיעים קודם לרחבה מקורה שנקראת - "שער הרחמים", "שער החסד" וכיוצ"ב.

אתמול הגעתי ל"שער הגאולה" (כמו ב 2 הפעמים הקודמות....), שם מתרחש טקס האשכבה ומשם ממשיכה ההלוויה במסע רגלי שנמשך כ- 6 דקות עד חלקת הקבר....

תחילת המסע הינה על כביש אספלט, המשכו על אדמה כבושה וסופו במקטע של עשרות מטרים על אדמה מתוחחת, רצופת אבנים ומהמורות ושכמעט אינה נגישה לכיסא גלגלים....(עליו הנני מתכבד לשבת...).

לאחר שצולחים את המכשול הנ"ל בסיוע האישה וחברים טובים מגיעים לשורות קברים פוטנציאליים, לכודים ברשת בטון- שתי וערב....

מרווחי הבטון צרים ואינם מאפשרים מעבר בכיסא גלגלים....

וכך אם הקבר הטרי אינו סמוך לקצה אני מוצא עצמי נתון בתמונה סוריאליסטית....

יושב בדד לכוד בכסאי, השמיים בוהקים מעליי, ציפורים מעופפות ואני משקיף מרחוק על טקס ההלוויה שמתרחש עשרות מטרים ממני.....

אין מדובר באירועים ששייכים לתקופה האחרונה- 16 שנים אני מתלווה לרעייתי שפוקדת את קבר אביה, ומשקיף עליה ועל הקבר ממרחק של 10 מטרים.....

הייתי בהלוויות בבתי העלמין של קרית שאול, הרצליה, ראשל"צ וחולון- הסיפור דומה....(כן, כן- עשרות מטרים...).

גם לגשת ולכבד את המתים- מונעים מאתנו ציבור הנכים- מוגבלי הניידות...

אכן "חיים" קשים....