בתחילת יולי נכנסו שתי מניות של חברות קיבוציות למדד היתר 50. המניות הן ארד ומעברות. הן מצטרפות למניית מיטרוניקס החברה במדד היתר 50 ולמניית פלסאון החברה במדד תל אביב 100. קיבוצים רבים הנפיקו את החברות שלהם בבורסה בשנים האחרונות. חברות אלו מהוות אפיק השקעה מעניין.  

מה משקיע מחפש?

בשנים האחרונות דובר הרבה על תשואת היתר שנתנו חברות עם תשואת דיבידנדים גבוהה יחסית לשוק. משקיעים מחפשים חברות עם הנהלה אחראית ועם עובדים שיש להם תמריץ רב בהצלחת החברה.התכונות האלו נמצאות בריכוז גבוה בתעשייה הקיבוצית. החברות הקיבוציות מחלקות דיבידנדים גבוהים מכיוון שחלק מהותי מהכנסות הקהילה נובעות מאותם דיבידנדים.  ההנהלה של החברה בדרך כלל אחראית מאוד כיוון והעתיד הפיננסי של הקהילה תלוי בביצועי החברה. חברי הקיבוץ המועסקים ע"י החברה, באופן מעשי, הם בעלי המניות באותן חברות. כך מתקבל תמריץ נוסף לאותם עובדים, הם נהנים באופן ישיר מרווחי החברה ומקבלים תמריץ חברתי חיובי מהקהילה בה הם חיים התלויה בעבודה שלהם. 

מעט היסטוריה 

לפני שקופצים לפירמות חובקות העולם שהקימו חלק מהקיבוצים, כדאי להזכיר במספר מילים את ההיסטוריה הכלכלית של הקיבוצים.מרבית הקיבוצים שהוקמו לפני קום המדינה התבססו בעיקר על חקלאות. הקיבוצים היו שוויוניים ושיתופיים. כל הנכסים היו שייכים לקהילה, כל חבר נתן לפי יכולתו וקיבל לפי צרכיו.המודל האידיאליסטי הזה שעבד טוב לפני קום המדינה היה פחות מתאים עבור הדורות הבאים. הקיבוצים נאלצו להתאים את עצמם למציאות המשתנה. אחת ההתאמות הראשונות הייתה מעבר לתעשייה. החקלאות כבר לא יכלה לפרנס את כל הקהילה. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים החלו הקיבוצים לבחון הקמת מפעלים.חלק מהותי מהתעשייה הקיבוצית מתמקד בסקטור הפלסטיקה. הסיבה לכך היא היסטורית, באותן שנים שהחל התיעוש בקיבוצים תעשיית הפלסטיק הייתה במגמת התרחבות עולמית גדולה.סקטור נוסף שפותח הוא המוצרים הנלווים לחקלאות, מוצרים שנוצרו באוריינטציה שיווקית מתוך ההבנה של הצרכים לחקלאות. החברות הבולטות הן נטפים המייצרת מערכות השקיה ופלסאון המייצרת מחברי פלסטיק לצנרת. 

המזל הרע – בעיית התזמון

תהליך התיעוש דרש מימון אשראי רב. מרבית האשראי שהתקבל היה אשראי בנקאי. במקביל עברו הקיבוצים שינוי נוסף, ילדי הקיבוצים עברו מלינה בבית הילדים המשותף (לינה משותפת) ללינה בבית ההורים. שינוי זה דרש הרחבות בניה מהותיות בבתי המשפחות. גם מהלך זה לווה באשראי בנקאי רב.ואז הגיעה תוכנית ייצוב האינפלציה של 1985. במהלך בלימת האינפלציה שררה בישראל ריבית ריאלית גבוהה מאוד. החובות של הקיבוצים הוכפלו במהרה. אלו חלק מהגורמים העיקריים למשבר חובות הקיבוצים. 

קיבוץ בתהליכי שינוי

שני תהליכי השינוי המהותיים של הקיבוצים בשנות התשעים והאלפיים הם תהליכי ההפרטה והשכר הדיפרנציאלי.כתוצאה מההפרטה חברי הקיבוץ משלמים עבור השירותים אותם הם מקבלים (מזון, כביסה, ועוד) ובכך נמנע בזבוז משאבים שנוצר מחוסר המחיר שלהם. ההפרטה נמצאת במצב מתקדם במרבית הקיבוצים. השכר הדיפרנציאלי הוא תשלום שכר לחברים על פי מקום העבודה והיקף שעות העבודה. תשלום הזהה לתלוש המשכורת המקובל במרבית העולם, מלבד מס קהילה שנועד לעזור לחלשים בקהילה. הקיבוצים עוברים עתה בהדרגה לשכר דיפרנציאלי. 

התעשייה הקיבוצית בראי השינוי

שני גורמים יצרו מוניטין שלילי לתעשייה הקיבוצית בשנות השמונים. הראשון הוא משבר חובות הקיבוצים והשני הוא שאלת המוטיבציה הנובעת מאי קבלת שכר ע"י חברי הקיבוצים.שני הגורמים האלו או שאינם קיימים היום, או נמצאים בתהליך שינוי. לחברות הקיבוציות הנסחרות בבורסה שקיפות מלאה בנוגע למבנה החוב שלהן. אין הבדל מהותי בין מבנה החוב של החברות הקיבוציות ובין יתר החברות הציבוריות.חברי הקיבוץ לא רק מקבלים שכר, אלא גם בעלי מניות בפועל בחברות הקיבוציות, והצלחת החברה היא הצלחתם. מבנה התמריץ במקרה הזה חזק כמו תוכנית אופציות בחברות ההיי-טק, ואף מהותי יותר כיוון ובתוך הקהילות הקטנות יש גם פרמיה חברתית חיובית על הישגים. 

תהליך גלובליזציה

החברות הקיבוציות הגדולות, בדומה לחברות אחרות, מתמקדות בשווקי הייצוא. חלק הקימו חברות בת בחו"ל ומתקני ייצור בחו"ל ובכך יצרו התרחבות אנכית אל השווקים של אותם מוצרים או התרחבות אופקית אל מקומות בהם עלויות הייצור נמוכות יותר.  

המשקיעים

מספר בתי השקעות זיהו את הפוטנציאל שבתעשייה הקיבוצית והם משקיעים בחברות הציבוריות הנסחרות בבורסה. קרן קציר החלה להשקיע גם בחברות קיבוציות שלא הונפקו בבורסה. הקרן גייסה כסף כדי להשקיע בחברות קיבוציות, רכשה 50% ממפעל פוליאון של קיבוץ ברקאי והיא בוחנת השקעות נוספות בתעשייה הקיבוצית. 

מספר חברות קיבוציות בולטות הנסחרות בבורסה בתל אביב 

נעבור עתה מהסקירה הכללית ונציג במספר מילים את החברות הקיבוציות הבולטות הנסחרות בבורסה בתל אביב. 

פלסאון

מוכרת לציבור הרחב בעיקר בזכות הניאגרות אותן היא מייצרת. אבל זה בהחלט לא המוצר הראשי של החברה. החברה מתמחה בייצור מחברי צנרת וברזים מפוליאתילן ופי.וי.סי..התמחות נוספת היא אביזרים לענף הלול.חלק מהייצור נערך באירופה ובהודו. לחברה חברות בת בכל העולם האחראיות על מערך השיווק של המוצרים.

מיטרוניקס

מעל ל- 40% מרובוטי הניקוי של בריכות שחיה פרטיות בעולם מיוצרים ע"י מיטרוניקס. החברה היא מובילה עולמית בתחום זה. רובוטי הניקוי נמכרים תחת המותג המוביל "דולפין". 

ארד

מייצרת מכשירי מדידה לנוזלים. הטכנולוגיה של החברה מתמקדת בתכנון וייצור מערכות תקשורת ממוחשבות לקריאה מרחוק של נתוני מדי המים שלה (בכך נחסכת הבדיקה האנושית של מדי המים). 

מעברות

מרבית מוצרי החברה נמכרים בארץ ולכן היא מוכרת יותר לציבור הישראלי.החברה מייצרת ומפתחת מוצרי מזון לתינוקות תחת המותג 'מטרנה'. היא מייצרת תחליפי חלב לעגלים, מזון לכלבים תחת המותג 'בונזו' ולחתולים תחת המותג 'לה קט'.כמו כן החברה משווקת תוספי תזונה ומזון אורגני. 

שמיר אופטיקה

החברה מייצרת עדשות ראייה רב מוקדיות והשיקה לאחרונה מפעלים לייצור בצרפת ובטורקיה. עלויות ההרצה הגבוהות של מפעלים אלו הפחיתו את הרווחיות בשנת 2006.  

גולן פלסטיק

המוצר המרכזי של החברה הוא ייצור צינורות פוליאתילן מצולב – פוליאתילן שעובר תהליך כימי מיוחד המקנה לו תכונות אמידות רבות. השימוש המרכזי בצינורות הוא בענף הבניין. 

פלרם

יצרנית לוחות טרמופלסטיים קשיחים המשמשים לתחום התעשייה, הבניה והחקלאות. לחברה פרויקט משותף עם חברת באייר הגרמנית לייצור לוחות מפוליקרבונט.   

ולסיכום

החברה הקיבוצית מצויה בעיצומו של תהליך שינוי. הקיבוץ הופך להיות פחות שוויוני ויותר יעיל. הקהילות בקיבוצים מנסות לבצע שינויים אלו תוך כדי פגיעה מינימאלית בשיתוף ובחיי הקהילה. הפירמות הקיבוציות מרוויחות ממגמת השינוי הזו.

* מתוך הסקירה החודשית של אלטשולר שחם לחודש יולי

אין כמו אלטשולר.. ואין כמו עדי...

בתור קיבוצני ק עלי לומר  "סחה על התקציר המדוייק"- סוף כל סוף לא הדביקו לנו הקיבוצניקים את התואר אוכלי חינם... רבים מאיתנו עובדים חרוצים ואנשי מקצוע טובים.

פרט חשוב ומעניין שכדאי להוסיף הוא שהתעשייה הקיבוצית מעסיקה אלפי עובדים ברמות שכר שונות וחלק גדול מהם בפריפריה- אזורים שלמים בדרום ובצפון מתפרנסים בכבוד מעבודה במפעלים קיבוציים שונים.

ועכשיו לענייננו- בתור קיבוצניק עלי לומר שלא תמיד ידענו לנהל את ענייננו בצורה הטובה ביותר, אבל אותם עשרות קיבוצים שידעו להפריד קהילה מעסקים ושניחנו בראשים מוכשרים וחשיבה אסטרטגית משובחת מובילים היום בתחומם גם ברמה הלאומית אבל גם בעולם כולו.

ישנם חברות רבות מעולות שעדיין לא נסחרות בבורסה כמו נטפים , דפוס בארי והמפעל של ברעם ששכתי את שמו ויש עוד... אבל לנו כמשקיעים יש מספיק אפשרויות . אני אישית מחזיק בארד - שלדעתי רק בחיתוליה!!!(ראו המלצה בבלוג שלי), פלסאון, מעברות, גניגר (עוד משהו מעניין) ואני מוכרח לציין שאני מאוד מרוצה מההתקדמות של השקעות אלו.

אז יישר כוח ובהצלחה

עוד כמה מניות "קיבוציות" מעניינות הם:1. גן שמואל מזון אשר בימים אלו מסיימת תהליך של אינטגרציה אנכית וחולשת על פרדסים ובתי אריזה על מנת לייעל את סך המאמץ התפעולי של החברה. המנייה זינקה בכ- 40% בחודשים האחרונים.

2. רבל של קיבוץ רביבים שמתעסקת בפיתוח ויצור של מערכות איורור למיכלי דלק לרכבים- נושא שקשור באיכות סביבה וחסכון האנרגיה ומתפתח מאוד בתקופה האחרונה.

3. פולישק של ניר יצחק וסופה אשר מתמחה בייצור רשתות לחקלאותובייצור של יריעות פוליתיאלין לתעשייה ולמסחר, לרשתות מזון וגם לתחום הרכב והמוסכים ונחשבת לחברה מובילה בתחומה.

דבר מעניין ומנוגד לסקירה של עדי. שדווקא חלק גדול מהחברות היותר מוצלחות כמו פלסאון, מעברות, נטפים שבשלית חצרים ותמה שבשליטת משמר העמק (שתי האחרוונות אינן חברות ציבוריות עדיין..)הם חברות בקיבוצים שיתופיים לחלוטין!!, כך שאני לא בטוח שיש קשר ישיר בין המעבר לשכר דיפרנציאלי לבין איכות החברות או לבין המוטיבציה של העובדים והמנהלים של חברות אלו..

גלעד, הסיבתיות היא הפוכה.

חלק מהמעבר של קיבוצים למערכת של שכר דפרנציאלי נבעה מבעיה כלכלית.

נוצרה סלקציה שלילית של נשארים, חלק גדול מבני (ובנות הקיבוץ) עם יכולת השתכרות (והכוונה היא לא לאלכוהול) גבוהה יצאו מהקיבוץ (כדי ליהנות מרמת חיים גבוהה יותר).

הפגיעה בהון האנושי, ובעיית המוטיווציה לעבודה יוזמת הובילו את הקיבוצים לתהליך השינוי.

בקיבוצים שהזכרת יש מפעל מרכזי ורווחי מאוד. לכן חברי הקיבוץ הם בעצם בעלי מניה במפעל, ולמרות שלא מחולקות משכורות, תקציב המחיה בקיבוצים אלו גבוה וההשקעה של הקהילה בתושבים (תרבות, חינוך ועוד) גבוהה - כיוון שיש כסף.

ולכן רמת החיים גבוהה.

לכן בקיבוצים אלו בעיית הסלקציה השלילית הייתה פתוחה - והצורך בשינוי קטן יותר.

תודה על הסקירה המקיפה והמעניינת!

אני יכול להעיד מניסיוני שחברת מיטרוניקס (80% קיבוץ יזרעאל, 20% ציבור (עם פקיעת האופציות באוגוסט 2008 יעלה חלקו של הציבור ל-26.4%)) היא אחת החברות הכי טובות שיש לי בתיק, אם לא הטובה ביותר. היא נהנית מנתח שוק גבוה שרק הולך וגדל, מכוח עבודה איכותי ומסור ובייחוד מהנהלה יעילה  ואינטליגנטית עם חזון ותחושת שליחות. תמיד טענתי שהקיבוצים הם מקור הטוב שבמדינה, החל בהפרחת השממה והמשך בכתף שהם נתנו לקליטת העלייה, וזה כיף לראות שניתן ככה להצליח בעסקים ועדיין לשמור על שוויוניות יחסית. חוץ מזה אני אוהב חברות שהמנהלים שלהם לא שודדים את הקופה ומעניקים לעצמם בונוסים שמנים, מניות חינם ואופציות לרוב אלא (כמו במקרה של מיטרוניקס) לוקחים את כספם שלהם וקונים בו מניות בחברה בה הם עובדים. 

הערה לגבי מיטרוניקס.

אכן מדובר בחברה מצוינת, רווחית מאוד ומובילה בתחומה - אבל לדעתי, כרגע זה לא תזמון נכון להכנס למניה.

מרבית רווחי החברה מגיעים ממכירות בשני הרבעונים הראשונים.

לכן דו"ח הרבעון הקרוב צפוי להיות אינפורמטיבי - אך צפוי, ומספטמבר 2007 ועד מרץ 2008 לא צפוי להכנס מידע מהותי על החברה. 

אחזקות הציבור הן 21% בלבד, כאשר הדילול ממימוש האופציות צפוי להצחיל רק במהלך 2008. אם קיבוץ יזרעאל לא ימכור מניות עד ה- 15 בדצמבר המניה תכרגע בגלל קריטריון אחזקות הציבור ממדד היתר50. (דרישת אחזקות הציבור עולה ל- 25%). מכירת מניות למוסדיים (כדי להשאיר את המניה במדד), אם תתבצע, סביר להניח שתהיה בפרמיה שלילית.

גורמים אלו עלולים ליצור לחץ שלילי על המניה לקראת סוף 2007.

לכן, למרות שהחברה מצויינת, להערכתי המשך 2007 אינו תזמון טוב להשקעה במניה זו.

כל מה שאמרת נכון, אבל תזמון זה נושא שאני בדרך כלל מנסה להתעלם ממנו כי שיעור ההצלחה שלי בלנסות ולנחש מתי להכנס למניה או לצאת ממנה הוא עלוב ביותר. כבר מזמן החלטתי שאם החברה טובה ומעניינת אני אקנה לפחות חלק מהפוזיציה המיועדת. כיום מיטרוניקס נסחרת במכפיל של 17.4 על בסיס רווחי 12 החודשים האחרונים ומחיר עכשווי של 880. זה לא זול אבל גם לא יקר במיוחד. אז הפילוסופיה שלי היא שאם אני משוכנע שהחברה טובה אבל חושב שהתזמון לא טוב עלי בכל זאת לקנות עכשיו את המניות, או לפחות חלק מהן. לזמן הארוך זה לא באמת ישנה אם קניתי את המניות ב-10% יותר יקר יחסית למה שאולי אוכל לקנותן בעתיד. הסיכון שאחמיץ את הקנייה לחלוטין יעלה לי יותר מהסיכוי שאולי אוכל לקנות את המניות זול יותר.

למען הגילוי הנאות: מניות מיטרוניקס שברשותי נקנו לאורך השנים האחרונות במחירים החל מ-265 וכלה ב-742. מחיר ממוצע (כולל השפעת הדיוידנדים): 446.

עדי יופי של כתבה.

ישנם כמה חסרונות בהשקעה בחברות אלו.

1: הם מחלקים בונוס שנתי של 6% מהרווח לטובת הקיבוץ(לא דיבידנד).

2: נותנים  משכורות די גבוהות לעובדים הפשוטים (חברי קיבוץ).

3: לרוב המנכ"ל וההנהלה הבכירה חברי קיבוץ.

לדעתי, פלסאון חברה מצוינת שתמשיך לצמוח ב15 שנים הבאות,

כל שצריך לעשות, זה לקנות אותה במחיר זול יותר ולהחזיק לנצח.

ארד גם כן חברה טובה (אותו כנ"ל).

כול השאר, לא משגשגות ולא ניראה לי שהם יצמחו לעוד 10 שנים.

דוגמא: מיטרוניקס חברה טובה,אבל מחירה יקר ואין אני חושב שהיא הולכת לצמוח בשנים הבאות בצורה מרשימה.

דעתי בלבד.

גילוי נאות: בעבר החזקתי מניות של מיטרוניקס אשר היו כמעט 10% מהתיק שלי.

לגבי מיטרוניקס:

- הם מחלקים דיוידנד נחמד (ב-25% מהרווח הנקי) שכמובן הולך לכל בעלי המנייות, לא רק לקיבוץ

- הקיבוץ מקבל דמי ניהול של כמה מיליוני שקלים בשנה אך בתמורה מספק עובדים רבים, מבנים, ואת השימוש בשם המסחרי וביידע שנצבר - אני חושב שהסכום הוגן בהחלט

- העובדים שהקיבוץ מספק, שאתה קורא להם פשוטים, הם עובדים מסורים, נאמנים וחרוצים ואני גאה להיות בעלים (חלקיים אמנם, לצערי) של עסק שלא מנצל את עובדיו ונותן להם שכר הוגן והולם

- נורא קשה לחזות צמיחה. מה שקל לעשות זה להבין שבגלל שליטתה בשוק (40% נתח שוק) ושיעורי הרווח הגבוהים שלה מיטרוניקס היא חברה קלאסית מהסוג שווארן באפט היה 'מת' לקנות. למזלנו היא קטנה מידי מכדי ליפול בראדאר שלו ושל משקיעים גדולים אחרים

כתבה על התעשיה הקיבוצית ב2007 (כנסו כנסו ללינק....), רק חבל שזה באתר המתחרה....

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000328283&fid=2