הַכְּצַעֲקָתָה?
האם אכן תרבות הרייטינג המתפתחת מול מסכי הטלוויזיה כה רדודה?!
מה האלטרנטיבה?
להוציא את ההמונים מהבית ולהביאם בהסעות מאורגנות למוזיאונים והגלריות,שם כולם ייחשפו לתרבות אחרת גבוהה שאינה שיטחית ובלתי מנוונת! האם כך הוא?
המוזיאונים והגלריות דחקו את רגלי ההמונים באליטיזם שלהם! גם כשהכניסה חינם הביקוש נמוך!
השאלה היא מדוע זה כך?
האוצר במוזיאון שבחר את האמן, מציג לקהל יצירה סטטית "עמומה", חד כיוונית, שאינה אומרת דבר לרוב המוחלט של המבקרים שיגיעו (פרט לאינטליגנטיים שבהם). הקהל עומד מול היצירה אינו יכול לגעת בה, לתקשר איתה או לשנות אותה... הטקסט בקטלוג יבלבל אותו לגמרי, הוא לא יחזור יותר (גם בחינם)!
לאחר אירוע טראומטי זה הוא ישוב לביתו מבצרו, שם יזפזפ בטלוויזיה, ויצפה בפיסות חיים- (תכניות ריאליטי), איתן הוא מזדהה ומבין!!! הוא ינתח את סיטואציית המצבים שלפניו, המוצרים, השפה, ידון עם בני הבית והשכנים ולבסוף ישלח SMS לתוכנית, יגלוש לאתר, יכתוב טוקבק או פוסט, יביע את דעתו וישמע את האחרים! פעולות אלה הופכות אותו ליוצר פעיל שווה בין שווים, המשפיע על התוכן האורקולי בו הוא צופה בשידור! הוא הפך לבמאי, מלהק את השחקנים בתוכניות ומשפיע על פעולותיהם. יוצרי התוכנית שומעים בקולו ומחזרים אחריו... פעולותיו תשפענה על העלילה של התוכניות הבאות... הוא ידיח את א' ויחזיר את ז' לתכנית...דעתו חשובה לרבים! תוצאות פעולותיו מוצגות בפריים טיים לצד ידיעות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות! הטוקבק שלו יצוטט בשידור ישיר, הוא לא סתם אחד שעומד מול תמונה של "גאון" ובוהה ללא יכולת פעולה או תגובה.
אם ביכולתו להשפיע על תוכנית הריאליטי הוא גם ישפיע על חייו שהפכו לריאליטי, בה בכל פינה יש מצלמות בטחון, סלולר או ערוצי חדשות גלובאליות. הוא יסמס לא רק לתוכנית ועורכיה אלא גם לראש הממשלה ושריו, בצרוף וידאו שצילם בסלולר שלו, המסביר את עמדתו... הם גם יחזרו אליו בדוא"ל, SMS או לאתר האינטרנט שלו! לצופה יש סוף סוף כוח הללויה!
יש ויאמרו שתוכניות הריאליטי הן עממיות, פלקטיות, המוניות וכל מילת גנאי אפשרית, בקיצור POP ART... אני קונה זאת בשתי ידי. גם אמנות גדולה מתחילה ממשהו קטן.
האם אין מנסה ההפגנה לפני המוזיאון להחזיר את מוקד הכוח למוסדות המסורתיים? האם ייתכן והאמנות אינה יותר נחלתו הבלעדית של המוזיאון, התיאטרון, הקולנוע ואלו שייצרו אותו במוקדי הכוח המסורתיים? היתכן והאמנות הסטטית החד-כיוונית מהמוזיאונים זלגה מקירותיו למסכים במרחב הדיגיטלי, כמו מחשבים, טלוויזיה או סלולר המצויים כיום בכל בית ובית ואצל כל אדם ואדם, בכל זמן שיחפוץ (24 שעות ביממה) והיא אינטראקטיבית, מתחשבת בצרכניה, משתנה, נענית להם ואף מציגה אותם ברשת.
השלב הבא הוא אינטראקציה מלאה, בו הצופה יוצר את תכנייו ומעלה אותם לרשת כמו ב"יוטיוב", בו כל יום מעלים 200000 סירטי ווידאו שכ-80% הם מקוריים ייחודיים ואף אינטראקטיביים, פרי יצירתם העצמאית של הגולשים!
נראה לי שההפגנה איחרה את הרכבת...
גי דבור בטח מתהפך בקברו נוכח דברי אלה (הוא חי בעידן מדיה אלקטורנית החד כיוונית, "עם אחד ערוץ אחד"), לעומתם הפוטוריסטים וג'וזף בויס היו בוודאי שמחים (כולם יוצרים, צריך רק מודעות).
הוספת תגובה על "הַכְּצַעֲקָתָה?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה