ברוח הזמן - מסע מבראשית

                         

 

 

בראשית הזמן:

לפני הזמן היה זמן לא היה חיים בגוף, עת זמן בראשיתי אין סופי התהלך, חיו להם אדם וחוה בגן עדן. עם גירושם החל הזמן לפרוש כנפיים. עד התכווצותו של הזמן למימדי החיים פרצה מודעות הזמן מעבר לזמן ומצאה את מקומה. בזמן זה נוצרה תלות בחיים ובערכיות מוטיב הקבלה. עתה צריך היה לחכות לזמן להגיע ועמו בא המזון. זה צנור החיים המושפע מטוב ורע המחולק לעונות שפע שבע ורעב, גמול וקץ ועמו כליון ומות. מטבע הזמן פיתח מנגנון של התחדשות אין סופית ששורשו בנצח החיים.

טרם הזמן קבל זמן התרחשו בו התניות. ראשית היה צריך לקבל את האות ן', זה שלב האצלת חיים. מימן, אחרת מים-ן' שנעשה בהם הפרדה משל יום שני. אחר מ"ן ירד משמים על האדם בדמות חמצן ומימן. אלו המים שאנו מכירים - יום שלישי. אחר זכה לקבל את האות ז' עתים. שמקורה מיום השבת.

עם בריאתם של ששת הימים החל הזמן להצתמצם. להקבע במקומו.

זמן בגימטריה 97 לעומת 100זה מפלס החיים. כך אדם הורשה לנוע בו בין 3 ל4 מעלות.

אדם למד עם גדילתו להכיר מושגי זמן הנמצאים באמתחתו ושיש עמהם פשטות: עבר, הווה, עתיד. עם התפתחותו למד להכיר מושגים נוספים כמו תינוק-יונק, צעיר-תוסס, בוגר-מתון וזיקנה-שיבה. מידות זמן שלכאורה אין בהם קשר למידות זמן מקובלות כמו שניה, דקה, שעה, יממה, שבוע, חודש ושנה.

הזמן שאנו תופסים אותו שונה לא רק מאדם לאדם אלא גם מצעיר למבוגר. משמעות הדבר, שתינוק כמו מבוגר מקבל את אותו מזון-זמן בכמות מסויימת בין בלחץ כזה או אחר בהתאמה לאורחות חייו או לתקופתו. אלא מה, הצעיר בדומה לפצע שעל גופו מבריא במהירות העולה אולי פי שלוש על אותו מבוגר המבקש להחלים. משמעות הדבר שכמות הזמן אולי שווה בלחציה בהיותו צעיר ומבוגר אלא שהרכב המבנה משתנה בהיותו מבוגר ואינו יכול לספוג את אותה נפיחות הזמן כבעבר.

דבר נוסף שאדם צעיר כמו ממולא בהליום דבר המניע אותו להשתולל בלי הפסקה, לקפוץ ולרקוד, להיות ממש תוסס ואנרגטי. בניגוד לבוגר שהוא כבר יותר מחושב ומתון, צפוי ומאולץ. כמו החיים מתכווצים אצל המבוגר.

אם כן צעיר מקבל א'-הליום - חמצן מועשר. דבר המוליד קול דקיק, מיתר קצר. לעומתו מבוגר נותר עם א'-הלים, קרי אלהים. הבוגר לו קול עבה ומיתר ארוך. האות ו' היא הצנור שפנתה למעבר.

לפי מבנה שעון החול ראשיתו כצעיר וצמצומו בכלי כמבוגר.

יפה הדבר לדעת שאדם יכול לרענן את תכולתו כמו להפיח מחדש חיים. יכול להפוך את עולמו. יכול לחיות מחדש. יכול ליצור יש מאין. מאמין שישתנה.

כשמרים אדם את ראשו מעלה ליקום המרהיב בכוכבים מבין מידות זמן ארוכות טווח כמו שנת אור, מהירות אור ומסע בין כוכבים.

עוד אדם מבין שהזמן הוא יחסי לחוויה. מכאן מתקיימים כ"ב מידות זמן שחלק מהם נמצא בינותם כמו שניה, דקה, שבוע ושנה.

בכלל כל אדם חווה את הזמן היחסי שלו בשונה מחברו. עד כדי כך ששני אחים יכולים לעבור את שנותם אצל הוריהם וכל אחד מגיב אחרת לתוצר חייהם. כשאדם חווה סבל הזמן עומד מלכת אל מול אדם הנהנה מרגעיו, שם הזמן ממש טס.

זמן כאמור הוא יחסי אם מחפשים מישהו טובע, שכן הדקה תחשב קריטית עבורו. אנו מתארים מידות זמן גם במונחים של גיל ונסיון חיים. גם במונחים של הנאה ניתן למתוח את הזמן. אדם העובר מבחן, מבחינתו, הצלצול קטע את זמנו משום שלא הספיק לסיימו. אדם המצוי במתח בדומה לזמן שנמתח-מתעקם אינו חולף.

כל שניה היא מימד זמן נתון שמוליד מלאכים להם אורך רוח קצר או ארוך יחסית.

אדם למד לגדול עם המשפט: משנה מקום ומשנה מזל במונחים של זמן. וגם, להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. מבחינה מחשבתית בהחלט אדם צריך להיות בעל כישורים מסויימים על מנת להעמיד את יכולותיו-מזלו למבחן.

נכון הדבר לומר, שמה שמתאים לזמן הנוכחי אינו מתאים לזמן אחר.

מבחינה רוחנית אנו מתארים את הזמן כמישהו קרוב אלינו אשר לפעמים מתנכל לנו במתכוון ולעיתים מיטיב לנו בשם אלילת הזמן וגם ברגע האחרון...

מאחר ואנו חווים את החיים ולא על ציר אחד של זמן הרי בדומה לכדור הארץ אנו לומדים להבין את העולם כסובב אותנו ושהכל כתוב מתחת לשמש ושאין כל חדש.

למרות שנראה בהתבוננות על כדור הארץ המסתובב על צירו 360 מעלות הרי במימד הזמן מתרחש תהליך של 180 מעלות מצד השמאל מעלה למטה חוזר חזרה על עקבו ממשיך לצד ימין מעלה ומטה וחוזר חלילה. זה נקרא מחולל.

אנו לומדים להבין שהזמן מגיע במנות לא קבועות כך בזמן שרבים חשבו שאין ערך לציור של וונגוך בזמן אחר עלה שוויו רבות. אנו יודעים גם שהזמן הוא הפכפך בדומה לכוכב המרקיע כך עולה וכך נופל-נוחת נעלם ואף נמוג.

לצרכי זיהוי זמן מתקופות חיים עבר נהוג להשתמש בפחמן 14 לשם 'מנה-זמן'.

הזמן השגור בפינו מצוי גם במושגים מופשטים יותר כמו עידנים, עת וקצב.

מבחינת העולמות אנו נכיר מושגי זמן נדירים יותר כמו קשת בענן, פרו ורבו, מכתב לח, ת"ק עולמות, שבעה עידנים והמתנה.

אדם חי במערכות יקומיות המוכרת לנו רק 4 אחוז מתוכה. משמע, לא רק הזמן שלנו יחסי אלא היכרותינו עם זמן בראשיתי משל המפץ הגדול והזמן מקדם שונים בתכלית בהתאמה כמו הזמן לפני ארבעים שנה והיום. הרי בפרק זמן מאוד קצר למדה האנושות להביא הישגים טכנולוגים אל הקדמה. אל מול טכנולוגיה שלא מן העולם שהיתה שייכת לבוני הפירמידות מלפני 4000 שנה.

במימד הזמן קשה לתפוס יקומים אחרים המקבילים לנו. קשה גם להבנה כיצד אדם יכול להיוולד נאמר בשנת 1000 1200 1500 2000 ו-3000. ולאו דווקא לפי הסדר. בכל רגע נתון.

קשה לתפוס שהעבר הוא העתיד ושהזמן פונה במקפצות אחורה וקדימה.

אם נבין שביממה יש 86400 שניות ושכל שניה היא מיוחדת במינה. עוד נבין שחייו של אדם מוגבלים נאמר ל-70 שנה. נכפיל זאת נקבל 2207520000 ובעברית 2 מיליארד 207 מיליון 520 אלף שניות.

כמה גלקסיות ושמשות וכוכבים נספרו רק בשביל החלב ומעבר אליו? אין סוף. אז לדעת שישנם יקומים מקבילים לנו זה כבר לא קשה לתפיסה.

אם מימד הזמן עדין לא נתפס ניקח לדוגמא חולצה. בגדול נמצא בחולצה תפרים מרכזים, תפרי אמצע ושרוולים. החולצה שנראית לנו יחידה אחת עשוייה בעצם מפיסות אריג זעירות שחברו להם יחדו בטכניקת עיבוד ממוחשבת. וכמה פיסות אריג זעירות תמצאנה רק על חולצה יחידה אחת? מה דעתכם על מיליונים רבים.

על פי הקבלה-תורה העולם נברא מלפני 6000 שנה ועל פי המדענים-חוקרים הטוענים שהעולם נברא מלפני 14 מיליארד שנה. כבר הבנו שמידות הזמן משתנות בהתאם לאירועים ולמקום. ואת הרגע שעבר אי אפשר להחזיר.

אדם מבין אירועים על פי החושים העומדים לרשותו. כך סרט, הוא מבין מתוך עיניו, שתנועה נחשבת בת 24 תמונות בשניה ואילו זכרון הרשתית במח משאירה עוד 20 אחוז ענין שיקרא 'רושם אשליה'. עולם האשליה הוא מציאות בתלת מימד. כל אחד רואה ומבין ומרגיש בשונה מחברו. כך יש את תמונות דוממות שקמות לתחיה. תמונה שבתוכה חבויה תמונה נסתרת בדומה לצופן מקודד. אנו יודעים גם על הנסיונות להפיץ פרסומות סמויות בתנועה אל המח.

מתוך הבנה עם הזמן שהוא למעשה פועל יוצא של שורת האירועים הפועלת עליו ואשר מושפעת מעצמינו. נבין את הכוחות הפועלים במרחב הקרויים עולם-שנה-נפש.

עולם - מטפל בכח שמעלינו השולט בכל היקום. הוא האלהים (או"א). הנהגה אחת. נושא הוא את חץ הזמן דרך מגן דוד המעורר את המחשבה מעלה ומטה, אחור לפנים, ימין ושמאל. אלו מידות בראשית, אחרת בר"א-שי"ת הנהגות (ז"א), שיש מהם ששת ימים ויום השביעי במנוחה שולט בהם. למעשה מה שמפעיל את ששת הימים הינו החיבור בין יום אחד ליום השבת. יחדו 17 בגימטריה טו"ב (מידת כתר-מלכות).

מענין שיום אחד עם יום השביעי עולה במנין "עלה זית" בשם 'זאת המנוחה' בזמן שנח חיפש להושיב את התבה על אררט, זה מקום האור הגנוז של היום השביעי. סימניו לכך התקבלו עת היונה שבה עם עלה זית בפיה, עלה טרף.

בראשית פרק ח

פסוק יא

וַתָּבא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

זמנו של "עֲלֵה זַיִת טָרָף" הוא ערב שישי כניסת השבת ועד יציאת השבת. סה"כ כ"ה שעות.

שימו לב: המילה "עלה" היא המילה השביעית.

סה"כ טו"ב תיבות.

סה"כ נ"ח אותיות.

שנה - מטפל במהלכי החיים החוזרים אלינו שוב ושוב. הרי אנו כבולים בין המקום והמרחב שפנימיותו הוא הזמן. כמו ההווה נע בינות העבר-עתיד. בבחינת זכות אבות כנאמר "וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבתֶיךָ" על שום "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר".

דברים פרק ל

פסוק ה

וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבתֶיךָ:

הענין הזה ידמה למעשה מבנה האור חלקיק או גל. ואנו קשורים אליו באמצעיתו. יש לעיתים ערפל ויש אור נגלה ויש חשך.

אם נאמץ את מידת עבר-עתיד כמסלול אחד לו מקביל מסלול שני הרי הוא כנדמה לרכבת א' על פסים - רכבת קבועה - הנעה לאורך מסלולה בדומה לעליה על רכבת הרים בלונה גל. בין אם הענין הולך להיות מהיר או איטי במסלולו ובין אם הענין בעל שיפוע חד ובעל סלאלום מהופך. זה יהיה כמשל גורלו של האדם בנתיב חייו.

רכבת ב' - משתנה - נעה במקביל לרכבת א' נגדית לה ושניהם נוסעים זה אל זה אחור וקדימה יוצרים רטט-תדר הוא מלאך בשם מטטרון בכל שניה ושניה.

במסלול זה החוזר על עצמו בכל שניה ושניה מוליד חיים שגרתיים ואו חיים עמוסים בהתאמה לאורחות חייו של האדם.

הנקודה הזמנית היא ההווה, הנקודה האמצעית, בה שרוי האדם נעה מנקודה לנקודה מה שנראה כרצף של זמן ולא בהכרח בזמן.

חשבו על אדם שבאמצע חייו השגרתיים פורץ אירוע שנמשך נאמר דקה אחת. האירוע הזה שלקוח כמו מסרט אינו דומה בכלל לשניה שלפני ואינו דומה לשניה שאחרי.

יוצא שהעבר-עתיד נעים במקבילים מנוגדים אחורה וקדימה עת נורה אדומה נדלקת יכולים אלו לעלות זה לקראת זה על אותו מסלול ופשוט להתנגש.

נפש - מטפל בכלים אליהם אנו נשאבים כמו מערבולות, רגשות, צרכים ויצרים. מובן שתכלית הנפש קשורה בטבורה אל ספירת הדעת בה מידות טוב ורע. הנסיון לחיות בצל החטא והמאמץ להעיז ולדרוש את התיקון ולהצליח בו.

מובן ששלשת ההנהגות שזורות זו בזו ואצורות בזמן.

בראשית חי לו האדם בגן עדן עד שחטא באכלו מעץ הדעת. בעץ הדעת ארוגים ד' מהכוחות החזקים ביותר שיש בידיעתו של האדם: כח גרעיני חלש (דחיה), כח גרעיני חזק (דחייה בטווחים קרובים בין פרוטונים ונייטרונים, אחרת קוארקים), כח משיכה (משיכה בין חלקיקים בעלי מסה), כח אלקטרומגנטי (דחייה ומשיכה בין חלקיקים בעלי מטען חשמלי).

כ"ד עתים נתנו בידיו כולל כח אחד, תמציתי, המכיל בתוכו את ד' הכוחות. יחדו כ"ה עתים, זה זמן אדם.

עם גירושו מגן עדן, במובן גלות, התפרקו כ"ה העתים לכ"ח עתים מתוכם שבע עתים נתנו בידיו של האדם לשמשו בדרכו.

עץ דעת אחרת ד'-עת שמכילים את הכוחות החזקים האוחזים באטום.

אם הגירוש הוא עונש ניתנו בידי האדם שעון בו זמן קצוב.

הפעם הזמן שנחת על האדם להשיבו לגבוהה הוא יום השבת יום מנוחה. זה נקרא זמן המתנה. המתנה שיש בה גאולה בבחינת אדם.

מתוך כ"ח עתים עולים בזכרונו של האדם עת עולה הוא על משכבו שבע עתים. משמע כ"ח חסר שבע מתקבל 'אהיה' זו המידה החסרה הנעלמה.

1. שמות פרק ג

פסוק יד

וַיּאמֶר אֱלהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיּאמֶר כּה תאמַר לִבְנֵי יִשְרָאֵל

אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" זו מידת הכתר במושג זמן שאין ממנו זמן. יען כי הכל שקוף לפניו.

זמן נולד הוא תוצר 'המתנה'. אדם נדרש לעבור כל חייו מהמורות ואינו מקבל את חייו כמובן מאליו. בדומה לתינוק שצריך להתבשל לו תשעה חודשים כך אדם השואף לקדם את ענייניו, מגדיל את עושרו והכל במהלך שהוא קורא לו ראיה עתידית נולדת.

'המתנה' אחרת מ"ה-תנ"ה זה ג' מילוי אהי"ה (קמ"ג קנ"א קס"א).

2. שמואל ב פרק ז

פסוק יד

אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲותוֹ וְהכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט

אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:

מידות זמן:

1. יחזקאל פרק לו

פסוק יא

וְהִרְבֵּיתִי  עֲלֵיכֶם  אָדָם  וּבְהֵמָה  וְרָבוּ  וּפָרוּ  וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם

כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבתִי מֵרִאשׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה:

"פרו ורבו" העולה במנין ת"ק עולמות, ענין המקיים את התחדשות החיים משל התפשטות היקום, ועד קבלת התורה על "מכתב לח" אלו לוחות זמנים מעין הלוחות השוכנים מתחת לכדור הארץ ומניעים אוחזים בכדור הארץ, מזיזים הרים, משנים תעלות וימים.

2. יחזקאל פרק א

פסוק כח

כְּמַרְאֵה  הַקֶּשֶׁת  אֲשֶׁר  יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנּגַהּ

סָבִיב  הוּא  מַרְאֵה  דְּמוּת  כְּבוֹד-יְהוָה  וָאֶרְאֶה  וָאֶפּל  עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:

מידת זמן נוספת תחשב הקשת בענן כנאמר "כְּמַרְאֵה  הַקֶּשֶׁת  אֲשֶׁר  יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם". כידוע טרום המבול, זה זמן בראשיתי, העולמות לא קבלו על עצמם את הרחמים, האדמה לא הוציאה את יבולה. ואחרי המבול חזרו עונות השנה והקשת משך אחריו את שבעת צבעיו בבחינת המנסרה האוגרת אליה כוחה מהאור הלבן.

3. אסתר פרק ה

פסוק ו

וַיּאמֶר  הַמֶּלֶךְ  לְאֶסְתֵּר  בְּמִשְׁתֵּה  הַיַּיִן  מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ  וְיִנָּתֵן לָךְ

וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׁ:

פסוק ז

וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתּאמַר שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי:

עם קיומם של החיים עלי אדמות עלתה הקשת להאיר את תמורתה "וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת" שכן את חציו השני של המלכות אנו מתחלקים בין מושגי יסוד בסיסים מות וחיים המשותפים להם יחדו.

ותאמר א'-סתר שזה לה מקומה בהחבא "שאלתי" נמצאת בקשתי. משמע, שאלתי אחרת אשל-ת"י נטע אברהם לתת את המציאות בה אנו חיים.

כידוע אדם רואה את שעיניו מורות לו ואת שאוזניו מהתלות בו ויודע הוא שעם אמצעי עזר כמו טלסקופ ואו מיקרוסקופ ואמצעי ראיה נוספים ואמצעי שמיעה טכנולוגים יוסיף לו הבנות.

הבנות שמדינות מושלות בהם בכיפה לצרכי שלום ומלחמה, עניינים כמו שיגור לווינים לחלל, ראית לילה, הדמית טרמו חום, אמצעי האזנה מתוחכמים ועוד.

דניאל פרק ד

פסוק כב

וְלָךְ  טָרְדִין  מִן-אֲנָשָׁא  וְעִם-חֵיוַת  בָּרָא  לֶהֱוֵה  מְדרָךְ  וְעִשְבָּא

כְתוֹרִין  לָךְ  יְטַעֲמוּן  וּמִטַּל  שְׁמַיָּא  לָךְ  מְצַבְּעִין וְשִׁבְעָה עִדָּנִין

יַחְלְפוּן  עֲלָיךְ  עַד  דִּי  תִנְדַּע דִּי-שַׁלִּיט (עִלָּיאָ) [עִלָּאָה] בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן-דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנָּהּ:

"וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן  עֲלָיךְ" שקול כנגד "שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ" של שמשון.

שופטים פרק טז

פסוק יט

וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל-בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ וַתָּחֶל

לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כּחוֹ מֵעָלָיו:

מערכות החיים מגינות על האדם כבצל בעל שבע שכבות דמויות נר-חיים. קלפת את אחת השכבות והמשכת לקלף עד שהאדם אינו רוצה בחייו. אז סר כוחו מעליו.

תהלים פרק טז

פסוק יא

תּוֹדִיעֵנִי  ארַח  חַיִּים  שׁבַע  שְמָחוֹת  אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

"תּוֹדִיעֵנִי  ארַח  חַיִּים  שׁבַע  שְמָחוֹת" בונות את האדם לחיים.

תהלים פרק צא

פסוק א

ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:

כ"ח עתים מניע את מערכות החיים כשרק שבע עתים פנויות עבורו להגשמה. כאמור בצ"ל מכיל שבע שכבות, אל מול אהי"ה בבחינת אחוז החמצן באויר. עם מילוי החמצן בשאיפתו את החיים בשקיקה מתגלה כ"ב האותיות (כנגד כ"ב לוחות זמנים) תחת שבע העתים. אם נחלק 22 ב7 נקבל 3.1428, אחרת 3.14-28 זה כח שדי יתלונן.

המתנה לזמן כמוה בבחינת אדם השואל: מה מחכה לי?

זמן המתנה מכיל תכונת מחכה (אחרת חכמה) כליון ובלות. ומעל הכל אין חדש תחת השמש.

המתנה בגימטריה 455 נמצא 45 הוא אדם כולל האות ה' יחדו אדמה. כמאמר מעפר בא ואל עפר ישוב.

זמן מוזיקה:

משך - מכיל את צליל החיים.

טון - עיתוי בזמן. מותנה בסוג הכלי.

קצב - נושא בעול ללא לאות. הוא לב האדם.

מקצב - פעימה.

הפסקה - המתנה. מנוחה. שבת.

נאמר על הזמן:

הזמן עומד מלכת.

אין אדם יכול לעצור את הזמן.

חבל על הזמן.

כל דבר בזמנו.

זמן מוקפא.

הזמן מרפא.

משק הפרפר:

פרפר שיש בו ב' פעמים פ"ר אלו דינים קשים. לא בכדי חייו של הפרפר קצרים להפליא. וזה האחרון עובר את השלבים להיות זחל עש גלם פרפר.

להקת ציפורים נודדות מעופפות להם תוך שהם חוצות את היבשות. הדבר מדהים מהסיבה שיש להם אינטלגנציה אחת המאיצה בהם לעבור את הימים בזמן. תוך מעוף אחיד מאוחדות, כלהקת דגים בים, יודעות מתי לנוח והיכן. הכל מוצפן הכל מתוזמן. כוחות משיכה מגנטים משולבים בקרני אור השמש מטילות להם הוראות ולוחות זמנים מפורטות. כמו היה להם מפה, כח צבאי ותכנון מסע על אנושי.

עיכוב או זרימה:

המשפט כל עכבה לטובה מלמד על ענין הכלול בטיימינג. יש תקופה בחייו של אדם שהכל זורם, הולך חלק. ויש תקופה שהדברים אינם מבשילים, אינם עולים בקנה אחד עם הרצונות, נופלים ואו נתקעים, תקועים ואו חסומים.

ענין זר"ם מצוי בתחתית המגן דוד אליו הכל מתנקז. יוסף כידוע חלק מזון לכל הארץ, והוא העלה את מידת הזמן לראש הסולם.

אם כן 'טרם זמנו' כמידת פג (ואולי פג תוקפו) מלמדים על העדר מוכנות לקבל את הפרי המבשיל. מובן מאליו שיקרא בסר בשם חלקי עד שיבשיל. נסיון לקטוף אותו טרם זמנו עשוי האדם לאבד את כל רווחיו שהיו על הנייר.

להיות בטיימינג, אולי "טוב מאד" שיש לו הצלחה. כמו אורות הכרך נדלקו באותה שעה.

מאליו ברור שנדרשת חכמה ומלאכת מחשבת על מנת לקרום עור וגידים, בעולם העשיה.

כאשר פלוס ומינוס מתחברים להם זקוקים הם למנת יתר היא אפ"ס אלהים על מנת להפיץ את אורם ואו ליצור יש מאין.

אפ"ס אחרת א"פ ואו פ"ס. א"ף ולמרות הכל ויפח באפיו רוח חיים. ופ"ס שנתן לו לאדם דרך ארץ לצעוד עליה. בדומה ליוסף שקבל עליו את כתנת הפסים.

עוד, מצב בו יוצא תינוק לעולם הוא מצב בו הוא מתהפך. 'הפוך' בגימטריה א' זה זמן בו יוצא התינוק ואו הפרי ממצב של בסר למצב של בשל. התינוק בהחלט מתהפך בחודש האחרון בבטן אמו ובשל ליציאה. אז ראשו בולט מרחם אמו, יוצא ראשונה.

ידוע שבס"ר אינו נופל מהעץ משום שחל עליו כח משיכה מהופך. כאשר הפרי מבשיל ונכון ליציאה הוא מקבל כח משיכה של הארץ ותכונתו ליפול ארצה ואו להקטף.

ענין נוסף, הפוך מתייחס גם למצב הראיה של האדם כמו גם לתכונת הגוף ומעל הכל המח המחלק את עצמו לשליט ההפוך הגוף.

מספיק להתבונן בשעון החול של המגן דוד על מנת להתרשם מהפוך החיים. יותר מכך, העולמות מאצילים זה על זה בהפוך.

זמן חלום:

על חלום נאמר שהוא אחד חלקי ששים מהנבואה. החלום המצוי על מגן דוד בכל נקודת מפתח מספק למעשה בכל נקודת איזון שכזו צבע אחר שהוא חלק משבעת צבעי הקשת.

נקודת איזון זו שוות ערך לשעון חול, ענין המלמד על הטמעת תכונת הקליפה משל הפרי, לטובת תוך האטום.

למעשה התכונה שנוצרה מלמדת על עין האדם (במרכז). בעין מצוייה קרום הלחמית, האחוזה בכל העין. הלחמית תקרא חלום.

העין כידוע רואה 6:6. אלו שש מימדי החלום.

תוצאת העין מלמדת על אישון המקבלת את המסרים ממי הלשכה והתמונה מוגדלת למידות עדשה המכווצת ומרחיבה לפי צרכיה.

ז'-מ'-ן' שהוא חלק מ"ן במילוי המתקבל 'מקום' מצביע על זמן קבלת התורה בהר סיני.

זמ"ן בהיפוכו נז"ם. נז"ם יושב כטבעת באף. ט"ב-ע"ת מלשון ויפח באפיו נשמת חיים.

נז"ם מתקשר עם עב"ד.

זמן מחלה:

כאשר אדם מתחלה רואה הוא את סוף המחלה ולא את ראשיתה. מאמין הוא שאחרי יום יומיים מקסימום שבוע והוא חוזר לטבעו. הענין מפחיד קצת יותר כאשר למחלה יש רגליים ואו בני דודים עם גרורות.

המחשבה על מוות ועל אובדן חיים מועלה ביחד עם גילו של החולה.

בכל אופן מחלה מופיעה על פי קודים שהגוף משדר. בין בשל כניעה מסורתית או בשל התפרצות נגיפית קטלנית. הענין הוא שדלת רוח בעתה חדרה לשטח הסטרילי של הגוף ועושה שמות.

אם אנו יודעים ומבינים את שעון חול המלמד על תנודתיות רטטית בו הרי במצב של מחלה התנודתיות נחלשת ולחילופין לא מתקיימת מערכת חליפית המספקת מאיזור המות (איוזר ב') לאיזור החיים (איזור א') כלי הגנה נאותים.

מעבר לכך שני הרכבות הנוסעות זה מול זה עשויות לנוע זה עם זה ולשנות בשל כך את הויברציה הקלינית של הגוף. במצב שכזה הנקרא 'גילוי עריות' נולד קצר ואין התפתחות נולדת בו.

אם לא יוכל האדם לבקש התנתקות הרי דינו נגזר עליו. דומה למצב בו מכסים את פני האדם במגבת. אם אין הוא יכול לנשום בחופשיות הוא יאבד תחילה את ההכרה וימות.

איזור ב' המות מספק חיים לאיזור א' החיים ובהתאמה חופפת זה תומך בזה.

כאשר אדם מבקש להבריא הוא צריך לאזן את דרכו. איזון 'מחלה בריאה' תומך במשוואה מדהימה זו ומאפשר לאדם לחיות חיים תקינים.

תכנות המח לנשימה עמוקה וניתוק האדם מחיי היום יום בצירוף שכלול מעברים פנימיים בנפש יכולים בהחלט לעורר את המחלה להתנתק מהגוף. רק אי ספיקת מזון למחלה תסייע לגוף להתנקות. לעומת זאת שארי למידה סטראוטיפים ותכונות מולדות גנטיות כמו "אני לא מאמין" ואו "זה לא בשבילי" מחזקים את המחלה למקומה.

יציאה של אדם מהמחלה דורשת לעיתים מצב של כמעט יציאה של הנשמה מהגוף. מצב כזה בו האדם מבקש לרענן את תכולת המות (איזור ב') ולהטיבה עם איזור א', איזור החיים, מקום בו התרוקן מתוכנו משום התחזקותה של המחלה על הגוף.

כידוע בכל יום מתים תאים בגופו של אדם ונולדים חדשים.

מבצעים זאת על ידי סיבוב מעלות אנרגטי של הכלי לכמעט מצב של איבוד הדעת ואו אי שיויון נפשי. בהחלט הדבר דורש מורה רוחני טוב ושיתוף פעולה.

אהרון לב הארי איש קבלה, מרצה ומלמד.

www.ye-or.com/

 

קראתי את מה שכתבת (לפחות חלק) ועכשיו הקושיה - איך זה בדיוק שייך לפורום שלנו ?

או שאתה מתעקש להשמיע את דבריך לכל מי שמוכן לשמוע וגם למי שלא !