בטח שמעתם כבר על החרם על מוכר הפיצה.
אם עדיין לא, אתם מוזמנים לקרוא בכתבה.
תקציר: אמא לילד אוטיסט הגיעה עם בנה לקנות פיצה. המוכר בחנות התעלם מבנה ולא נתן לו שירות.
היא כתבה על חוויית השירות שחוותה ושלחה באימייל לחברים. הללו העבירו הלאה ובסופו של דבר העניין הופץ ברבים ואפילו קמה קבוצה בפייסבוק שקראה להחרים את הפיצרייה שלו, וזה אכן מה שקרה.

אם בעבר כשחווינו חויית צריכה לא נעימה, היינו יכולים לספר עליה לחברים / משפחה בלבד. הרי שהיום בזכות פורומים ורשתות חברתיות (דה מרקר קפה, פייסבוק, רמקול, rest וכו' וכו')  יש לנו מרחב גדול יותר לפרסם את דעתנו ולהשפיע.
במקרה הזה בעל הפיצרייה הודה בכך שהוא לא נחמד. אתה בעל עסק, לא תהיה נחמד ושירותי ילכו לקנות במקום אחר. עם כל הכבוד אתה מוכר פיצה, מוצר לא ייחודי במיוחד ויש לו חלופות רבות. ובלי קשר לאם הלקוח שלך אוטיסט או לא, אתה צריך לספק שירות טוב לכולם. זו העבודה שלך.

אבל כמה דברים כללים שחשבתי עליהם, 
 - מישהו בדק את נכונות הסיפור לפני שהצטרף לחירם? באותה מידה שהחירם היה מוצדק, הוא יכל להיות לא מוצדק ואז בעל עסק חף מפשע היה נפגע. 
 - ויפה שיש לנו מודעות חברתית ושהפיצרייה הוחרמה בגלל היחס המביש לילד אוטיסט. אבל האם המודעות החברתית הזו באה לידי ביטוי גם בהתנדבות לעבוד עם ילדים אוטיסטים? גם בתרומות לארגונים אוטיסטים? או רק בפעילות מסוג חירם, שיש בה סוג של אלימות והיא קלה מאוד ולא דורשת השקעה - מקליקים על לינק והופ אני מחרים.
 

מה אתם אומרים? 

ראשית, תמיד כדאי חובה עלינו לבדוק את הדברים לפני שמפיצים הלאה כעדר.

במקרה שלי, ישבתי על הסיפור כשבועיים, ופירסמתי את האייטם פיצה שרגא - לא לאנשים עם צרכים מיוחדים רק אחרי שדיברתי עם האם כדי לוודא שהיא עומדת מאחורי הדברים, וניסיתי לקבל את תגובת שרגא (שבמשך ימים שלמים לא ענה לטלפונים בפיצריה).

כשהוא סוף סוף נזכר להגיב (בהארץ), הוספתי קישור גם לידיעה הזו.

מעבר לזה, כל אחד עושה כפי יכולתו, ואם זה גדול על רוב האנשים לתרום ישירות לאוטיסטים (בזמן/בכסף), גם הוקעת הפוגעים בהם הוא תרומה עקיפה. לא צריך לשרוף את המקום, אבל בטח שלא לתת לו פרס ולהמשיך לפרנס התנהגות כזו.

ועוד שתי הערות שוליים:

1. אם אתה מודע לכך שאתה אנטיפת, אולי לא כדאי שתעבוד מול קהל לקוחות. כנס למטבח ושים נערה חייכנית בקופה.
2. אמא של סער היא חברה בקפה, אשלח לה את הדיון ואולי היא תרחיב בנושא.

מסכימה איתך לחלוטין.

אם היא תוכל, נשמח לשמוע את גרסתה.

שלום לימור

שמי עמית ואני אותה אם שכתבה את המכתב לגבי פיצה שרגא.  גיא שלח לי קישור לדיון כאן וחשבתי שרצוי שאוסיף תגובה שלי לדיון הזה.  חשוב לי להבהיר שאני את המכתב שלחתי אך ורק לרשימת ההפצה שלי שמונה כ-50 נמענים לערך וכולם הורים לילדים אוטיסטים, הצוותים החינוכיים מבתי הספר בהם למד ולומד בני וחברים מעמותת אלו"ט בה אני מתנדבת. כשקראתי לעשות חרם צרכנים, פנייתי נעשתה מתוך כאב ועלבון של אותו הרגע, ויועדה לאותם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים כדי להזהיר אותם ממקום שאינו סובלני כלפי ילדינו על מנת למנוע את הפגיעה בילד הבא ואת העלבון מהאמא הבאה. כל אחד מהנמענים המקוריים שלח את המכתב לחבריו ומכאן המכתב קיבל חיים משל עצמו והגיע לאנשים שאני לא מכירה בכלל כולל אנשים בניו-יורק ונורווגיה שטרחו להתקשר אלי ולחזק את ידי. מטרתי הייתה להעלות את הנושא של יחס החברה לשונה ולחריג לדיון ציבורי - וזו הייתה מטרת המכתב. אני מקבלת תגובות מאנשים באילת ובמטולה ובחו"ל, אנשים שבהחלט לא יגיעו לתל-אביב בעתיד הנראה לעיין ולכן כל הסיפור של אותו "חרם" יצא מכל פרופורציה, משום שרוב מקבלי המכתב אינם תושבי תל-אביב בכלל ולכן תגובתם לא תשנה כהוא זה את פרנסתו של שרגא.
ועכשיו הבהרה קטנה לגבי מהות העניין. קראתי גם את תגובתו של שרגא וגם טוקבקים שונים שטענו כי היה עלי לבקש רשות מהמוכר לפני שעודדתי את בני להזמין לבד את הפיצה שלו ולפני ש"עשיתי שם שיעור בחשבון" אז חשוב לי להבהיר כי אני שוחחתי שיחה אישית עם בני שתוכנה במקרה היה חישוב מתמטי של העודף שהוא צריך לקבל אם הוא נותן שטר כסף מסויים. השיחה הייתה בהחלט אישית ולא נועדה לאוזניו של איש, גם לא של המוכר בפיצרייה.
לא עשיתי שם בית-ספר או שיעור במתמטיקה אלא ניהלתי שיחה עם בני. באותה מידה יכולתי לדבר על נטיותי הפוליטיות, האם גם אז היתה זכות למוכר שנגיד ומתנגד לדיעות שמועלות בשיחתי להעיר לי שכאן זה לא מרכז המפלגה? גם לא שלחתי את בני לבד לפיצריה אלא עמדתי מאחוריו מוכנה לסייע ולתמוך בו אם יזדקק לכך. המקום היה ריק ולא היה בו לחץ של קונים. בני אמר את המשפט בקול רם וברור וניתן היה להבין בקלות את דבריו. המוכר בחר לפנות ללקוח חדש שנכנס באותו רגע לחנות למרות שאנחנו היינו שם קודם וגם אז לא התרעמתי אלא חיכינו בסבלנות. בפעם השלישית היינו רק אנחנו בפיצרייה כך שכל הטיעון שהועלה בטוקבקים שונים כאילו היה שם לחץ - מוטעה מיסודו. מי שמכיר את הפיצריה הזו יודע שאין שם מגוון של אפשרויות לבחור מהן. אין תוספות שונות או סוגי שתייה שונים, אלא רק פיצה בסיסית ללא תוספות עם מיץ ענבים או לימונדה. בני ידע מראש מה הוא רוצה וביקש בנימוס פיצה עם מיץ ענבים פעם אחר פעם. אז איפה פה הניסוי? במה ניסיתי לעשות שם בית-ספר? האם בכל פעם שילד עם צרכים מיוחדים יכנס להזמין משהו, צריך לידע את המוכר או את האנשים במקום ולבקש את רשותם? איפה חופש הקניין? איפה השילוב והסובלנות?   - את צודקת שצריך לבדוק כל מייל ולכן הזדהתי בשמי המלא והשארתי את מספר הטלפון שלי כדי שאנשים יוכלו להתקשר ולשוחח איתי ישירות כדי לקבל תמונה מלאה ולודא שהסיפור אמיתי ולא עוד אגדה אורבנית שרצה ברשת.  למרות חששותי החלטתי גם לחשוף את בני בראיון טלויזיוני בערוץ 2 כדי להראות שמדובר בילד אמיתי ושיש כאב אמיתי מאחורי הסיפור.  אני לא תארתי לעצמי שהסיפור יקבל כזו חשיפה. אנשים העלו את המכתב בבלוגים שונים ובאתרים שונים מבלי לשאול אותי וכך קיבל המכתב חיים עצמאיים מבלי שתהיה לי שליטה על מה שקורה.  כתבתי כאן בהרחבה רבה כי היה לי חשוב להגיב על טענות שונות שמועלות בטוקבקים שונים ע"י אנשים שלא מכירים את כל הסיפור וניזונים משמועות וחלקי אמיתות.

עמית וולפמן אמא של סער

הי עמית,

כוונתי היתה שבעידן של היום כשקל כל כך להפיץ שמועה/מידע באימייל או ברשתות חברתיות, צריך לבדוק את נכונות המידע לפני שמחליטים לפעול על פיו. ראי מקרה האימייל על הבמבה של אוסם שהתברר כלא נכון וגרם לנזק כלכלי לאוסם.

במקרה שלך, נראה לי שפעלת נכון ויכול להיות שגם אני הייתי פועלת כך. ויכול להיות שהייתי אפילו שוקלת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

כל נותן שירות צריך להבין שהוא צריך לתת שירות טוב לכל לקוח שלו. הוא לא עושה טובה לאף אחד, הוא מקבל תמורה עבור השירות שהוא מספק. אני מבינה שזה כואב כפליים כשאת רואה שניתן שירות רע לבנך ובמיוחד כשהוא מיוחד יותר ממרבית האוכלוסיה.

לאמא של סער

מחזקת את ידייך,

מאוד הצטערתי לשמוע על הפגיעה בבן שלך.

אני  רמת גנית, אבל אם במקרה אעבור בסביבה

אלך לפיצריה אחרת.

לאמא של סער,

מחזק את ידיך.

מבין את הקושי בגידול הילד והרצון להכשירו לחיים.

חוזקה של חברה נבחן ביחסה לחלשים ושם אנחנו צריכים להירתם לעזרה.

לדעתי , גם אם החנות היתה מלאה היה צריך לתת לילד את תשומת הלב והזמן.

המשיכי בדרכך ותהיי חזקה.

ללימור,

יש הבדל בין המקרה הזה לסיפור הבמבה.

פה יש את האמא שסיפרה את סיפורה האישי , לא התחבאה ועומדת מאחוריו. גם היום , ניתן למצוא אותה ולשמוע את תגובתה.

לגבי הבמבה , כפי שזכור לי הסיפור התגלגל בעילום שם.

 אבל , בעיקרון את צודקת , צריך להיזהר מאד במכתבים האלה ונשימוש הכוח של האינטרנט.

ואולי ההבדל נובע , מהיכולת לזהות את המספר ולוודא שהסיפור נכון

צטט: גיל לכל 2009-01-14 23:16:05

לאמא של סער,

מחזק את ידיך.

מבין את הקושי בגידול הילד והרצון להכשירו לחיים.

חוזקה של חברה נבחן ביחסה לחלשים ושם אנחנו צריכים להירתם לעזרה.

לדעתי , גם אם החנות היתה מלאה היה צריך לתת לילד את תשומת הלב והזמן.

המשיכי בדרכך ותהיי חזקה.

ללימור,

יש הבדל בין המקרה הזה לסיפור הבמבה.

פה יש את האמא שסיפרה את סיפורה האישי , לא התחבאה ועומדת מאחוריו. גם היום , ניתן למצוא אותה ולשמוע את תגובתה.

לגבי הבמבה , כפי שזכור לי הסיפור התגלגל בעילום שם.

 

 אבל , בעיקרון את צודקת , צריך להיזהר מאד במכתבים האלה ונשימוש הכוח של האינטרנט.

ואולי ההבדל נובע , מהיכולת לזהות את המספר ולוודא שהסיפור נכון

לגבי הבמבה, זה לא היה בעילום שם, זו היתה עובדת HP.

חשוב מאוד לבדוק את נכונות הדברים לפני שנוקטים עמדה כלשהי. כי במקרה שמדובר בשמועה שאין לה בסיס, הדבר יכול לפגוע בחפים מפשע. ובעידן האינטרנט, קל מאוד לחשוף מידע כזה לאלפים בזמן קצר מאוד.

ערב טוב לכולם,

ראשית, אני מודה לעמית, אמא של סער.

ביום שקיבלתי את המייל, חיי קיבלו תפנית מדהימה. תודה!

אני מטפלת בהילינג וזמן מה לפני קבלת המייל, המילה אוטיזם עוררה אצלי תגובה נעימה אך עם זאת לא מובנת.

בבוקר יום שישי, בו נשלח אלי המייל, נפל אצלי האסימון ופתאום הכל היה ברור.

רציתי להעביר את המייל במטרה שהחברה שלנו תתעורר ותתנהג בהתאם אל מול אותם ילדי פלא שהגדרנו אותם כאוטיסטים. אך לא יכולתי להעביר את המייל משום שהיה לי קשה עם מסע ההחרמה של שרגא.

(שרק עכשיו מקריאת הבלוג, הובן לי שעמית בכלל לא חשבה שזה יגיע למימדים כאלו).

ליבי התמלא חמלה לשרגא.

תבינו, זו לא אשמתו, אלו הדפוסים איתם גדל, כך לימדו אותו להתנהג. חרם כלכלי לא ישיג את המטרה אלא רק יגרום לו להיות אדם מר יותר. כל שנוכל לעשות הוא לשלוח לשרגא אור ואהבה ולקוות כי יום אחד התעורר ויבין שניתן להתמיר את הדפוסים האלה לחמלה וענווה.

ואז עבורי הכל התחיל.. התחלתי לחקור את נושא האוטיזם מהפן הרוחני ופיתחתי תאוריה שלדעתי תחולל שינוי מדהים אצל נשמות טהורות אלה.

שולחת ברכות של אור,

מאיה