"דרכו של שלטון ההון לטמטם ולאלף אותנו לקבל עלינו את חוקי השעבוד שלו; מה שמלמדים אותנו דרך הראלטי זה שיחסים בין בני אדם הם יחסים של תחרות, שנאה וקנאה" פרופסור דן גוטווינג מאוניברסיטת חיפה -ציטוט דבי  

---

  היום קראתי את זה שוב ונראה לי שהאמירה הזאת היא חסרת משמעות לגבי ראליטי הטלויזיוני ,היא בעצם החיים , 

תחשבו על היחסים בין הגלריות החזקות בארץ והאמנים המיואשים והמאולפים להפליא שמנסים למצוא בכל דרך להיכנס ולהיות חלק מאותה סצנה,

 

 

סוג של מיקשה אחידה שחושב באותה צורה ופועל לשם הגעה למטרה באותה דרך.

 

(אותו סיפר שבעיני הפך לסמל זה של זוננשטיין ה"שובב  " דוגמא נפלאה מה שיעשה אמן בשביל תשומת הלב הזאת) 

 

 או הרצון של האמנים להיות קרובים לאותם אנשים בעלי ממון אספנים , אז האמירה הזאת מתחילה לאבד את הערך שלה .

 

 ודווקא העץ של שיפרה (עוד מעט יעמוד לו גאה במוזיאון מכובד ),

מקבל פה עוצמה  הוא יוצר פרצה וחשיבה שהגבולות והיחסים הנ"ל עומדים להיסדק . 

 

 

החוסר שליטה שלנו לעמוד מחוץ לעדר  ולחשוב אחרת האם זה רק קורה  בראלטי ?

יכול להיות שאני טועה?

 

 

*למי שלא בעניינים שפרה למדה או שהיא בוגרת בצאלאל ללימודי אמנות.תקנו אותי בפרטים.

אמילי הנכבדה.

.

את טועה לדעתי בהערכת המציאות. כולנו חיים לטוב ולרע במסגרות. אין דבר כזה "אמנות אנרכיסטית". אפילו המהפכנים הגדולים יישרו קו ברגע שזכו "בשלטון".

אפרופו העץ הסרוג של שיפרה. אמנם מדובר בבחורה חביבה יצירתית וחיובית לכל הדעות אך אל נשכח שמדובר בתכנית טלוויזיה מושקעת ומתוזמנת להפליא. אין מקום לטעויות ,הרבה כסף משקיעים שם ובמצב שכזה גם "הריאליטי" מתוזמן כך שיתאים לרצון המפרסמים ורצון הצופים. לא התפלא כלל אם רעיון העץ הסרוג תוזמן מבעוד מועד מאחורי הקלעים של ההפקה והוגש לנו כהברקה אישית  של המתמודדת היצירתית.

תודה לך יעקב

אתה היחידי שהגבת עשית לי את היום, הייתי בטוחה שאיש לא יגיב.

 

ואני חושבת עכשיו לעצמי בעקבות  הדברים שכתבת

שאמן יש בו אלמנטים אנרכיסטיים .

אחרת מה הטעם לאמן ולאמנות שלו עם היא לא אנרכיסטית  ?

 

אמן יש בו אלמנטים אנרכיסטיים . אחרת מה הטעם לאמן ולאמנות שלו עם היא לא אנרכיסטית? 

החל מראשית המאה ה-19- מתפשטת התפיסה בדבר האחדות ההדוקה של יצירת אמנות מושלמת, הדומה לאחדות האורגניזם. תפיסות אלה נבלעו בתוך הקוגניטיבי, והוא מתגלה כמכשיר, או כמדיום של העברת הכרה מסוימת, מן האמן אל הקהל.

 

הקושי מאז ראשית המאה ה - 19 הוא שאחד הנורמות התקפות ביותר באמנות היא הנורמה של המקוריות ושל החד - פעמיות שביצירה. מצד שני עולה השאלה, איך יתכנו נורמות אוניברסאליות וכלליות כאשר הדרישה היא לחידוש ומקוריות. שאלה זו הביאה את הסטרוקטורליסטי הצ'כי יאן מוקראז'ובסקי לידי מסקנה שהנורמה האמנותית פועלת באופן מהופך לאופן שבו פועלות נורמות אחרות מתחומים אחרים בחיים. הנורמה האמנותית מגלה את האפקטיביות שלה בשעה שהיא מופרת ולא בשעה שהיא נשמרת.

הפרדוקס הוא שצרכנים מחפשים ביצירות את האוניברסאלי, אולם המבקרים מחפשים יפה חד - פעמי. דילמה זו נשארה פתוחה עד היום. האמנות במסגרת הסדר החדש הקרוי הקפיטליזם המאוחר של שנות 2000 הוא הממציא הבריקולאז'י, המאלתר ומחבר דברים נבדלים. הממציא אינו מגלה את האמת הטרנסצנדנטית כי אם מפתח אפשרויות קומבינטוריות התואמות אותו או את המסורת וההרגלים  של הקהילה אליה הוא משתייך. הוא איננו מסתמך עוד על החקירה הקאנטיאנית שמגדירה לעצמה אפשרויות לוגיות וא-היסטוריות של פעילות, כי אם בוחר בהמצאה היצירתית המוקצנת כאפשרות של "להיות בעולם", ללא עוגנים מטאפיזיים או אמיתות מוחלטות. זהו "הסובייקט שהמציא את עצמו" ונותן את הטון בכל תחום של התרבות.  הסובייקט מעצב את עצמו מחדש ביחס לתהליכים שכפה עליו הטבע. (התחרותיות, ניתוחים פלסטיים, תרופות חדשות וכד') . הסובייקט שהמציא את עצמו הוא תקשורתן בינלאומי של האמנות היום. לכן, גם העץ שקר לו יקבל את החום הממסדי.....

 *אנטון כותב

* אני כותבת

 

 

 

---

 

החל מראשית המאה ה-19- מתפשטת התפיסה בדבר האחדות ההדוקה של יצירת אמנות מושלמת, הדומה לאחדות האורגניזם. תפיסות אלה נבלעו בתוך הקוגניטיבי, והוא מתגלה כמכשיר, או כמדיום של העברת הכרה מסוימת, מן האמן אל הקהל.

 משמע כולם הולכים באותה הדרך?

 

 

הקושי מאז ראשית המאה ה - 19 הוא שאחד הנורמות התקפות ביותר באמנות היא הנורמה של המקוריות ושל החד - פעמיות שביצירה.

 

O/K/ -מסכימה

 מצד שני עולה השאלה, איך יתכנו נורמות אוניברסאליות וכלליות כאשר הדרישה היא לחידוש ומקוריות.

 -

שאלה זו הביאה את הסטרוקטורליסטי הצ'כי יאן מוקראז'ובסקי

לפי הגישה הסטרוקטורליסטית, התרבות היא מערכת של סימנים שמאורגנים כמבנה בעל ניגודים  שמשקפים את טבעה האוניברסאלי של החשיבה האנושית. " בגוגל

 

 

לידי מסקנה שהנורמה האמנותית פועלת באופן מהופך  לאופן שבו פועלות נורמות אחרות מתחומים אחרים בחיים.

 הנורמה האמנותית מגלה את האפקטיביות שלה בשעה שהיא מופרת

ולא בשעה שהיא נשמרת.

הפרדוקס הוא שצרכנים מחפשים ביצירות את האוניברסאלי,

 

 אולם המבקרים מחפשים יפה חד - פעמי.

דילמה זו נשארה פתוחה עד היום.

 האמנות במסגרת הסדר החדש הקרוי הקפיטליזם המאוחר של שנות 2000 הוא הממציא הבריקולאז'י, המאלתר ומחבר דברים נבדלים. הממציא אינו מגלה את האמת הטרנסצנדנטית כי אם מפתח אפשרויות קומבינטוריות התואמות אותו או את המסורת וההרגלים  של הקהילה אליה הוא משתייך. הוא איננו מסתמך עוד על החקירה הקאנטיאנית

 נאו-קאנטיאניים ניסו לתהות על השאלה : "איך אנו תופסים את עצמינו?".

 

 

 

שמגדירה לעצמה אפשרויות לוגיות וא-היסטוריות של פעילות, כי אם בוחר בהמצאה היצירתית המוקצנת כאפשרות

של "להיות בעולם", ללא עוגנים מטאפיזיים

 איך זה יכול להיות?

 

או אמיתות מוחלטות.

 זהו "הסובייקט שהמציא את עצמו" ונותן את הטון בכל תחום של התרבות. 

 הסובייקט מעצב את עצמו מחדש ביחס לתהליכים שכפה עליו הטבע.

(התחרותיות, ניתוחים פלסטיים, תרופות חדשות וכד') . הסובייקט שהמציא את עצמו הוא תקשורתן בינלאומי של האמנות היום.

 לכן, גם העץ שקר לו יקבל את החום הממסדי.....

 

 

אז הבנתי בסוף אתה מתכוון שאי אפשר לחיות בעולם הזה אם אתה אנרכיסט  צריך למצוא דרך להסתדר עם הממסד או סופך, תהיה אומלל .

 

---

 

 

 

(תודה אנטון  שאתה גורם לי להתאמץ הרבה מושגים הם חדשים לי .)  

 

 

 

לסיכום :

אני מעדיפה שיכתבו לי על המצבה , "היא לא הסתדרה עם הממסד ",נראה לי יותר נחמד ,

מאשר לחיות בתחושה שהממסד גנב לי את החלומות.

הממסד הם גנבי חלומות ופנטזיות . 

והם יגרמו לי לבזז עליהם חיים שלמים מבוזבזים בדכאונות, ומה יצא לי בסוף מי זה ?

 

ואם נמשיך השבוע עם ההפוך על ההפוך אני לא יודעת מי זה הממסד?

ואיפה אני צריכה ל"חפש את החום הממסדי"   יש לך את כתובת שלו ..., טלפון ..?

 

אוי שכחתי ,ונראה לך  אחרי שאמצא אותו שהוא יעניק לי חום?.....

 

צטט: סטודיו אמן 2008-12-18 13:24:12

הפרדוקס הוא שצרכנים מחפשים ביצירות את האוניברסאלי, אולם המבקרים מחפשים יפה חד - פעמי.

 

 

למרות שאתה מציג את זה כפרדוקס אני חושב שזאת הצגה שגויה או מטעה -

"רק מתוך הלוקאלי אפשר להגיע לאוניברסאלי"  או "הדבר הלוקאלי ביותר הוא גם האוניברסאלי ביותר" --מיוחס ל גבריאל גרסיה מרקס

 

 

הלוקאליות כוללת בתוכה גם את החד פעמיות.

 

"אני חושב, משמע אני קיים" קבע הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט.

תוכניות הריאליטי מוכיחות כי דקארט טעה בגדול. מספיק להיחשף

אל מול מצלמות הטלוויזיה הישראלית ואתה קיים. ככל שתפגין אי

חשיבה, וולגריות, אגואיזם, שנאה וטיפשות תזכה להערצת הקהל.

הקהל סומך על המערכת השולטת כאן, היא בוודאי חושבת בשבילו

ויודעת בדיוק במה הוא צריך לצפות. הרי לשם כך היא מעסיקה את

מיטב הפרסומאים שימציאו את הסיסמאות והספינים החכמים.

הפרסומאים שלנו מסוגלים למכור לעם היושב בציון בעסקת חבילה 

גם את הפוליטיקאים המושחתים, גם את המשכנתא וגם יוגורט עם

חיידקים ידידותיים כדי לעכל הכל.

מי שלא ינהג כמו כל הצרכנים לא שייך לחברה הצרכנית הטובה

של ארצנו.

בסך הכל המצב מזהיר. רק מיליון תיקים בהוצאה לפועל. 

נשיא, ראש ממשלה ושר אוצר חשודים בעבריינות. נהגים בריונים

על הכבישים. אבל אל דאגה אפשר לסמוך על הנוער, הוא לפחות

חושב, חושב תמיד איך לעשות כיף. הנוער הזה מבטיח לנו עתיד

ורוד יותר. רק במקרה הוא מדורג במבחנים הבינלאומיים עמוק

בתחתית אחרי הבדואים הירדנים.

אז אנו מתחננים בפניכם בעלי ההון האחראים על הערוצים

המסחריים, תנו לנו כל הזמן ריאליטי כדי שלא נצטרך להפעיל את

התאים האפורים.   

צטט: סטודיו אמן 2008-12-18 13:24:12

אמן יש בו אלמנטים אנרכיסטיים . אחרת מה הטעם לאמן ולאמנות שלו עם היא לא אנרכיסטית? 

החל מראשית המאה ה-19- מתפשטת התפיסה בדבר האחדות ההדוקה של יצירת אמנות מושלמת, הדומה לאחדות האורגניזם. תפיסות אלה נבלעו בתוך הקוגניטיבי, והוא מתגלה כמכשיר, או כמדיום של העברת הכרה מסוימת, מן האמן אל הקהל.

 

הקושי מאז ראשית המאה ה - 19 הוא שאחד הנורמות התקפות ביותר באמנות היא הנורמה של המקוריות ושל החד - פעמיות שביצירה. מצד שני עולה השאלה, איך יתכנו נורמות אוניברסאליות וכלליות כאשר הדרישה היא לחידוש ומקוריות. שאלה זו הביאה את הסטרוקטורליסטי הצ'כי יאן מוקראז'ובסקי לידי מסקנה שהנורמה האמנותית פועלת באופן מהופך לאופן שבו פועלות נורמות אחרות מתחומים אחרים בחיים. הנורמה האמנותית מגלה את האפקטיביות שלה בשעה שהיא מופרת ולא בשעה שהיא נשמרת.

הפרדוקס הוא שצרכנים מחפשים ביצירות את האוניברסאלי, אולם המבקרים מחפשים יפה חד - פעמי. דילמה זו נשארה פתוחה עד היום. האמנות במסגרת הסדר החדש הקרוי הקפיטליזם המאוחר של שנות 2000 הוא הממציא הבריקולאז'י, המאלתר ומחבר דברים נבדלים. הממציא אינו מגלה את האמת הטרנסצנדנטית כי אם מפתח אפשרויות קומבינטוריות התואמות אותו או את המסורת וההרגלים  של הקהילה אליה הוא משתייך. הוא איננו מסתמך עוד על החקירה הקאנטיאנית שמגדירה לעצמה אפשרויות לוגיות וא-היסטוריות של פעילות, כי אם בוחר בהמצאה היצירתית המוקצנת כאפשרות של "להיות בעולם", ללא עוגנים מטאפיזיים או אמיתות מוחלטות. זהו "הסובייקט שהמציא את עצמו" ונותן את הטון בכל תחום של התרבות.  הסובייקט מעצב את עצמו מחדש ביחס לתהליכים שכפה עליו הטבע. (התחרותיות, ניתוחים פלסטיים, תרופות חדשות וכד') . הסובייקט שהמציא את עצמו הוא תקשורתן בינלאומי של האמנות היום. לכן, גם העץ שקר לו יקבל את החום הממסדי.....

 

הצ'כים היו פעילים מאד באמנות של אותה התקופה,  (שנות ה-60 של המאה ה-20), ניתן אפילו לשייך להם את תכונותיו של  הז'אנר "האח הגדול", בו הקהל קובע את מהלך העלילה יחד עם "מות המחבר" של בארת, ועלייתו של הקורא החתרני)...

באותה העת הם החלו ניסיונות להציג קולנוע אינטראקטיבי, באמצעות חיבור הסרט למחשב, אשר אפשר לצופים באולם להגיב מיידית, ולהשפיע על מהלכו של הסרט. דוגמה לכך הם סרטיו של Dr. Radush Cincera, הצ'כוסלובקי, שהוצגו במסגרת פרויקט “Kino-Automat Theatre” בתערוכת Expo '67. עלילתו הנאיבית של הסרט בן ה-45 דקות התפתחה לאיטה, עד לרגע בו הסרט נעצר. השחקנים פנו לקהל באולם, בבקשה להציע המשך עלילה לפי בחירתם, לדוגמה: האם על הגיבור לנשק את השחקנית הבלונדינית, או לחזר אחר השחרחרה? הצופים בחרו  על-ידי לחיצה על אחד הכפתורים שבמסעד הכסא, וקבעו את המשך העלילה. לאחר חישוב אלקטרוני של קולות הקהל, הקרנת הסרט המשיכה על שני מסכים מקבילים.

(הסרט היה למעשה בדיחה פוליטית, בנושא הצבעה "מבוקרת").

צטט: ראובן פלץ 2008-12-18 18:05:42

אז אנו מתחננים בפניכם בעלי ההון האחראים על הערוצים

המסחריים, תנו לנו כל הזמן ריאליטי כדי שלא נצטרך להפעיל את

התאים האפורים.

 

 

יפה כתבת ראובן.

 

דרך אגב, ידעו לך אם בעלי ההון מוכנים לקנות תאים אפורים ממי שאולי נשארו להם כמה?

 היה לי היום ויכוח עם בתי על "האח גדול" היא כמובן טוענת שזה תוכנית זוועתית ואני טענתי  שזו תוכנית גאונית.

 

הסבר שלי שהתכנית הזאת עבור הציבור הישראלי היא גאונית, 

 התכנית הזאת גרמה לאנשים להרגיש לא בנוח , היא הציבה מראה לציבור הישראלי ,

 

והנה התרבות שלנו ניראית בדיוק כמו   יוסי בובליל מאשקלון ,

אוי ואבוי כמה קשה לראות זוועה כזאת .

 

"ככל שתפגין אי

חשיבה, וולגריות, אגואיזם, שנאה וטיפשות תזכה להערצת הקהל."ציטוט של  ראובן

 

יצאו אפילו להפגנות אמנים ,אירגונים שונים ,ובניהם לא תאמינו אירגון ההורים ,

והכל בשביל להביס  את יוסי בובליל מאשקלון וזה כדי להחזיר את הכבוד האבוד של התרבות הישראלית.

 

ואפילו התגיסו והצביעו  מליוני  אדם לשיפרה האינטלקטואלית ,שלא תצא הבושה לאור.

 

ותגידו לי  איך אפשר להגיד שזו לא תכנית גאונית?

 

צטט: A_Erez 2008-12-18 18:08:03

צטט: ראובן פלץ 2008-12-18 18:05:42

אז אנו מתחננים בפניכם בעלי ההון האחראים על הערוצים

המסחריים, תנו לנו כל הזמן ריאליטי כדי שלא נצטרך להפעיל את

התאים האפורים.

 

 

יפה כתבת ראובן.

 

דרך אגב, ידעו לך אם בעלי ההון מוכנים לקנות תאים אפורים ממי שאולי נשארו להם כמה?

 

אתה מבקש מבעלי ההון להשקיע בתאים אפורים

של אמנים? הגזמת!!!... אתה יודע מה, אולי נדבה

פה ונדבה שם למען הרושם הטוב.

כי בעלי ההון שלנו יודעים במה להשקיע. אחרת איך

היו בעלי הון? הם משקיעים את הונם רק בתאים

אפורים נושאי תשואה רווחית קיצרת מועד.

ההשקעה הטובה ביותר שלהם בשנים האחרונות

הייתה ההשקעה בתקשורת, ביועצים פרסומיים

ובסוקרי דעת קהל.

יועץ פרסום שנון הוא היום היוצר האמיתי בארצנו,

הינו כותב יצירתי של דימויים ומחדש מושגים בשפה 

העברית. הוא חש בדיוק מה צריך ההמון לשמוע.

יש ליועץ הברקות מילוליות לכל מצב, למשל: את

הנסיגה יכנה "פעימה", לנרצח בפעולת טרור יקרא

"קורבן שלום" ולהתקפה של 50 טילים ביום "רגיעה".

במידה ובעלי ההון רוצים לשווק ראש ממשלה טוב

לכולנו. לא חשוב אם הבן אדם מושחת, גס רוח ולא

סמפטי. כותב הספינים הטוב שלהם כבר יעשה ממנו

מנהיג, ואחרי מנהיג הולך העם  כעדר בעיניים עצומות. 

לבעלי ההון ולפרסומאים יש גם כלים מאוד מדויקים

כדי לדעת מה יש לעשות. הם משתמשים בסקרים.

הסקר מודד רייטינג ופופולאריות. אם המנהיג כושל,

לא פופולארי בלשון המעטה. עליו לעלות בעוז על

הבמה בעצת היועץ ולהודיע קבל עם ועדה שהוא לא

מנהיג פופולארי אבל גם לא מתכוון להתפטר. דרך אגב,

היה זה דווקא ראש הממשלה נוח לבעלי ההון, רק

שהעם לא כל כך התאים לו. עם שלושה אחוזים 

בסקרים לאורך זמן המצב הפך פשוט לבלתי אפשרי

והיועצים ביקשו להחליף. 

לפעמים כשהסקרים לא מעודדים, סקר מגמתי המופץ

היטב בתקשורת יכול להשפיע על העדר שלא אוהב 

להיות בצד המפסיד (תשאל את מופז).

בקיצור. אין לעם היושב בציון מה לדאוג. יש מי שדואג

עבורו. בעלי ההון והפרסומאים נותנים לו את רשת

הביטחון לה הוא ראוי, רשת ביטחון בע"מ.

 

ראובן,

אחד השאיפות ה"סודיות" שיש לי לגבי ההנהגה הישראלית,

היא שיהיה פה שר בטחון שהוא אמן.

 

אם היה שר תרבות - גנרל (ואומרים שהוא היה אחד הטובים),

אז למה שלא יהיה שר בטחון - אמן?

 

אולי במקום פצצות יפילו משמיים דברים אחרים שעוד לא ניסו,

מי יודע, אולי זה יעבוד..

 

 

 

ובחזונות אפוקליפטיים עסקנו,

אז שמעתי  טענה שבדברי הימים (התנ"ך וההיסטוריה),

שמלכות ישראל לא התקיימה יותר מ-100 שנה.

(אל תתפוס אותי במספר ולא בהנחה.. זה משהו ששמעתי, אין לי מקורות)

 

 

הדבר שתמיד מנחם אותי בחזון האפוקליפטי של ישראל הנוכחית,

שאנחנו נלך..

עם כמות הנשק האטומי שאמור להיות לנו,

כולם ילכו איתנו.

 

"תמות נפשי עם פלישתים" 

 

 רק שבקצב הזה,

ומרב שעושים רוח, 

לא בטוח שתישאר נפש.

 

 

צטט: a#mili 2008-12-18 21:49:23

 היה לי היום ויכוח עם בתי על "האח גדול" היא כמובן טוענת שזה תוכנית זוועתית ואני טענתי  שזו תוכנית גאונית.

 

הסבר שלי שהתכנית הזאת עבור הציבור הישראלי היא גאונית, 

 התכנית הזאת גרמה לאנשים להרגיש לא בנוח , היא הציבה מראה לציבור הישראלי ,

 

והנה התרבות שלנו ניראית בדיוק כמו   יוסי בובליל מאשקלון ,

אוי ואבוי כמה קשה לראות זוועה כזאת .

 

"ככל שתפגין אי

חשיבה, וולגריות, אגואיזם, שנאה וטיפשות תזכה להערצת הקהל."ציטוט של  ראובן

 

יצאו אפילו להפגנות אמנים ,אירגונים שונים ,ובניהם לא תאמינו אירגון ההורים ,

והכל בשביל להביס  את יוסי בובליל מאשקלון וזה כדי להחזיר את הכבוד האבוד של התרבות הישראלית.

 

ואפילו התגיסו והצביעו  מליוני  אדם לשיפרה האינטלקטואלית ,שלא תצא הבושה לאור.

 

ותגידו לי  איך אפשר להגיד שזו לא תכנית גאונית?

 

 

עמילי,

הגולם הזה (הטלוויזיה) עלה היום על יוצרו

(המדינה) ומשחית כל חלקה טובה.

תוכניות ההתבהמות לכל האוכלוסייה מקטן

ועד גדול מציבות את מערכת השלטון

חסרת אונים ואת מערכת החינוך מול שוקת

שבורה. איך אפשר לחנך היום נוער מול

"חוכמת" הדורבן?

ומהו המסר החינוכי שהנוער יכול לקחת

לדרך חייו מתוכניות ברמה כזו?

 

אחד המנהיגים הבודדים שהיו לנו כאן

דוד בן גוריון אמר את הדבר הבא:

"אני עושה את מה שטוב למדינה ולא

את מה שהעם רוצה."

בשנים האחרונות העלתה הטלוויזיה

עצמה מעל הרשויות האחרות:

השופטת, המחוקקת והמבצעת.

היא לא עושה את מה שטוב למדינה 

אלא את מה שההמון רוצה (הרייטינג).

היא קובעת את סדר היום הציבורי,

היא מריצה את ראשי המדינה, את כוכבי

הזמר, הריקוד, הפשע והריאליטי.

הדמוקרטיה לא נר לרגלי מירב שדריה 

כאשר קיימת התנגשות עם השקפתם

הפוליטית.

היא נשלטת היום ע"י קומץ של בעלי הון 

שהצליחו תוך זמן קצר להפוך את החברה 

שלנו לחברה צרכנית בוטה ומהמרת.

מעניין שאותו דוד בן גוריון מאוד חשש

מפני הקמת ערוץ הטלוויזיה הראשון בארץ.

האם כבר אז צפה את הכוח ההרסני

שתהיה לטלוויזיה במדינתנו?