מה יש בצבעוניות שמחברת אותנו לילדות?

למה בהכרח הצבעוניות תמיד נראית מחויכת יותר, פחות רצינית, מיצירות בהן סולם הצבעים הדרגתי ?.

צבעוניות משדרת חוסר תחכום, במובן הטוב של המילה, במקום לנוע על ציר אחד של צבע ומתן ניואנסים של גוון. הצבעוניות הינה קפיצה חופשית מצבע לצבע לפעמים אפילו שימוש בצבע כמות שהוא ישירות מהשפופרת מבלי להשתמש בדרך בפלטה המתווכת לערבוב. 

צבע הוא שפה אוניברסאלית (כותבת דר' שולמית רונן), כל צבע נושא מערך שלם של מסרים אשר מדברים אל רמות שונות של חוויותינו. הזרעים להבנת שפה זו של הצבע נמצאים בכל אחד מאיתנו. הוא חלק ממרקם קיומנו. הוא ידע המשתקף בשפת היום-יום שלנו כאשר אנו אומרים שרואים אדום, שנהיינו ירוקים מקנאה, או בוורוד, ... או כאשר בוחרים את הבגדים שנלבש במשך היום.

קליטת הצבעים היא סובייקטיבית, עובדה ההופכת כל דיבור והתעסקות בעולם הצבעים לחוויה בפני עצמה, האם הכחול עמוק שאותו אני רואה זהה לזה שרואה בן שיחי ?, האם אנחנו מדברים בשפה אחידה בניסיוננו לתאר את עולם הצבעים ? כנראה שלא, וזה חלק מהקסם.

לפעמים אומרים: הצבעוניות הזו ילדותית", ובנימה שלילית

כאילו זה לא מתוחכם מספיק

אני דווקא בעד צבעוניות ילדותית, יש בה משהו תמים יותר
פחות מתוחכם מהבחינה החיובית, ומקרב אותנו לפשטות.

(מצרפת עבודה שלי-כדוגמא)

אנדרה דרן, גשר צ'ארינג קרוס, 1906

 

מה שמעניין בציורי ילדים זה חוסר ההעתקה

של צבעוניות העצמים כפי שהיא מופיעה בטבע,

הם צובעים בצבעים סובייקטיביים, לא מציאותיים

דבר הנותן לעבודתם מימד יצירתי.

לקח זמן רב לאמנים כמו פיקאסו, מאטיס, דראן

ואחרים עד שהחלו לצבוע צביעה סובייקטיבית

כמו ילדים.

 

 

 

מספר הערות:

 

1. צבע הוא לא בהכרח שפה אוניברסלית יותר מאשר סמל או צורה, בתרבויות מסוימות צבעים מסוימים מקבלים פרשונויות מסויימות, ובתרבויות אחרות פרשונות ומשמעויות שונות (הצבע ארגמן, בתרבות אחת הוא מלכות, בתרבות אחרת מוות..)

 

2.  התעסקות בצבע לא חייבת להיות התעסקות "ילדותית" אלא יכולה להיות גם התעסקות ילדותית. לצד זה היא יכולה להיות התעסקות באנרגיות צבעוניות, התעסקות במטענים צבעוניים, התעסקות בתפיסות קוגנטיביות של צבע, והתעסקות במשמעויות תרבותיות של צבע.

 

3. את מתייחסת בדבריים ל"קפיצות בסקאלה של צבע" אך אם זאת התעסקות בטונאליות יכולה להביע לא פחות ולעיתים אף יותר מאשר "קפיצות".

 

4. חשוב לציין, כי בציור, התעסקות בצבע הוא גם התעסקות בחומר, פיגמנטים ירוקים הם חומר שונה מאשר פיגמנטים אדומים.  צבע סגול כחומר הוא לא עירבוב של כחול עם אדום, אלא פיגמנט שונה..

 

 

לסיום -

"מה שיותר כחול יותר עמוק " 

צטט: A_Erez 2008-12-23 13:56:33

מספר הערות:

 

1. צבע הוא לא בהכרח שפה אוניברסלית יותר מאשר סמל או צורה, בתרבויות מסוימות צבעים מסוימים מקבלים פרשונויות מסויימות, ובתרבויות אחרות פרשונות ומשמעויות שונות (הצבע ארגמן, בתרבות אחת הוא מלכות, בתרבות אחרת מוות..)

 

2.  התעסקות בצבע לא חייבת להיות התעסקות "ילדותית" אלא יכולה להיות גם התעסקות ילדותית. לצד זה היא יכולה להיות התעסקות באנרגיות צבעוניות, התעסקות במטענים צבעוניים, התעסקות בתפיסות קוגנטיביות של צבע, והתעסקות במשמעויות תרבותיות של צבע.

 

3. את מתייחסת בדבריים ל"קפיצות בסקאלה של צבע" אך אם זאת התעסקות בטונאליות יכולה להביע לא פחות ולעיתים אף יותר מאשר "קפיצות".

 

4. חשוב לציין, כי בציור, התעסקות בצבע הוא גם התעסקות בחומר, פיגמנטים ירוקים הם חומר שונה מאשר פיגמנטים אדומים.  צבע סגול כחומר הוא לא עירבוב של כחול עם אדום, אלא פיגמנט שונה..

 

 

לסיום -

"מה שיותר כחול יותר עמוק " 

כמי שמציירת בעיקר בצבעים שאמורים להקרא לכאורה " ילדותיים ", אני מזדהה עם כל מה שארז כתב, במיוחד עם הסעיף הראשון - והשני,

 

דרמות גדולות הוצאתי מתוכי אל הבד, בצבעוניות יתירה,

המיכלול, הקומפוזיצה, שילוב הצבעים, המעמד של הפיגורות השונות, המסר של הנושא, הם אילו שנותנים ביחד - את ההשתקפות של סערת הרגשות, עצב, כאב, שמחה, שיש לי בזמן הציור,

ציור הוא בעצם משהוא סובייקטיבי, מסר שאני מעבירה הלאה, החוצה ממני, אני רואה את העולם בצבעים, העולם שלי הפנימי, והעולם החיצוני, שניהם צבעוניים, אצלי למשל, יש להם פרשנות אישית, בוגרת, ומבט לפעמים מאוד לא ילדותי.