עמילי, אני לא מומחית באמנות הוידיאו (ובדרך כלל גם פחות מתחברת למדיה הזאת) ובכל זאת, בשבוע שעבר ביקרתי בגלריות שברחוב גורדון ובאופן מפתיע התחברתי מאוד בעיקר לעבודות הוידיאו שהוצגו בשתי גלריות - בגבעון ובנלי אמן.
הראשונה, עבודה שנקראת "כפר הציפור" של אמן בשם סרווט קוצ'יגיט, שמוצגת בקומה השניה בגלריית גבעון.
האמן צילם כפר טורקי שמציג את תושביו (החביבים) על רקע יערות ירוקים, ונופים עוצרי נשימה ומתעד בצורה הומוריסטית את התקשורת ב"שפת הציפור" שמנהלים תושבי המקום.
המסורת מספרת על ציפור שנחתה בכפר ביום חורף כבד לפני כארבע מאות שנה, והתושבים עזרו לה לשוב לאיתנה והיא בתמורה העניקה להםאת היכולת לדבר בשפתה (לשרוק או לצייץ) ואת היכולת לעוף (עליה הם עדיין עובדים...)
הסרט מתעד את התושבים שורקים אחד לשני ממרחקים ומנהלים דיאלוגים שלמים ואינטראקציה ביניהם.
חלק מהקטעים מבויימים והצופה שואל את עצמו, מה אמיתי ומה לא, מה משמעות התקשורת הזאת (במה זה שונה מהדואר של פעם או מהאס אם אסים של היום) ובכלל החיבור לטבע במקום שנראה כי עצר מלכת...
בגלריית נלי אמן מוצגות עבודות וידיאו של האמנית רעות פרסטר בתערוכה שנקראת "ידועה בציבור".
התערוכה מתייחסת לתקופת החיים שבה ליוותה רעות את בן זוגה החולה, העיתונאי אהוד אשרי ז"ל עד מותו.
לא הכרתי את עבודותיה של רעות לפני כן אבל הרגשתי שדווקא המדיה הזאת של הוידיאו שירתה טוב יותר מכל מדיה אחרת את הנושא, היא מאפשרת להעביר את העומס, המורכבות, המהירות והדחיסות של הארועים, את נקודות המבט השונות.
אחת העבודות "הפלאפון שלי", מורכבת מקולאג' של תמונות מתקופת המחלה, שמוקורנות בזו אחר זו במהירות עצומה - תמונות מבית החולים, גוף החולה שמצבו הולך ומתדרדר, ילדיו, סביבת מגוריו ופיסות רגעים אחרים והכל ביחד מוקרן בכמה מקומות בגלריה ומתחלף במהירות ויוצר אימפקט מרשים של דינאמיות הזמן והשתנות המצב וההרגשה שחיינו מורכבים ממקבץ של תמונות ורגעים חולפים.
בעבודה אחרת "האמנות שלי", רעות מתעדת את עצמה נודדת ברחבי הארץ ומנסה לשכנע ציבור "אקראי" שיכיר ויתעניין באמנות שלה ובחזון האמנותי שלה. מתנהל שם דיאלוג (בעצם מונולוג) מביך שנופל על אזניים לא קשובות, האנשים בחוף הים, המוכר בחנות, עוברים ושבים לא מבינים מה רוצה מהם האשה המוזרה והפטפטנית, שמדברת על דברים גבוהים שנשגבים מבינתם ושאין להם כל עניין בהם... הסיטואציה מרמזת גם על המישור האמנותי ובעצם מצביעה על התהום הפעורה בין האמן העכשווי והאמנות של ימינו לקהל הצופים שלא מבין, וגם על נסיונה של רעות בחיים לקבל הכרה כ"ידועה בציבור" ולשכנע את הציבור וההמון לתת אישור למערכת היחסים המיוחדת בינה ובין אהוד שאתו חלקה את חייה.
צילום הוידיאו מצליח להעביר את תחושת החוסר אונים, התסכול והפער שקיים בשני המשורים.
בגלריה מוצגות עוד מספר עבודות וידיאו שכולן עוסקות במשבר ומביאות זוויות שונות שלו וביחד מצליחות לתת תמונת מצב עגומה ומורכבת, שנדמה לי שקשה ומגביל יותר היה לנסות להעבירם באמצעים סטטיים.
הוספת תגובה על "וידאו , מה מסתתר מאחורי הרעיון "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה