הוושינגטון פוסט מתאר את התקשורת ובמיוחד הקשר הסלולארי, ככשל הגדול ביותר בתחום התקשורת בניו אורלינס בזמן סופת ההוריקן קטרינה, כשל שהביא למניעת טיפול והצלה מאנשים רבים. הסופה הקטלנית גרמה למותם של למעלה מ1800 איש , מאות אלפים מפונים ונזקים של יותר מ 75 מיליארד דולר. כתב הוושינגטון פוסט מתאר מאות צוותי הצלה על סירות שלא היה ביניהם קשר, ספינה שהתמלאה וגילתה ניצולים נאלצה להשאיר אותם לנפשם בהעדר יכולת לקרוא לספינה אחרת . המטרה של 60000 הרשויות העוסקות בהצלה בארה"ב היא למנוע את חזרתו של מגדל בבל כפי שקרה באסון התאומים ובאסון קטרינה.

ברגע האחרון כשהרשויות בארה"ב היו כבר נואשים ממגוון האפשרויות , כוחות המשימה והעלויות העצומות , הגיע להם ההזדמנות ליישם פתרונות זולים וזמינים שיחזיקו מעמד לזמן רב. בהוראת נשיא ארה"ב, המשרד הפדרלי לביטחון פנים חויב לעבוד צמוד עם הרשויות המקומיות במדינת לואיזינה.

חברות הסלולאר: לאחר תיקון מגדלי האנטנות שניזוקו הוסיפו גיבויים לחיבור המגדלים באמצעות סיבים אופטיים, מערכות מיקרוגל ותקשורת לוינים במידת הצורך . הפתרון למצבי החירום נמצא באמצעות רכישה של עשרות יחידות של ציוד גישור עצמאי, המורכב מאנטנות המורכבות על משאיות הכוללות, אנטנות, קישור לוויני ואספקת כח באמצעות  גנרטורים מונעים בגז. משטרת לואיזינה רכשה 300 מכשירי רדיו עודפים אותם היא תחלק לכוחות ההצלה על מנת לאפשר תאימות בציוד. ברמה הפוליטית נתקבלה החלטה המחייבת את חברות התקשורת בארה"ב והרשות הפדרלית לתקשורת(FCC) לפעול לפי נוהלים , שיוכתבו ע"י המשרד לביטחון פנים(DHS).

סיבים אופטיים, רשתות אלחוטיות וגיבויים: ממשלת לואיזינה ועיריית ניו אורלינס החלו בהתקנת מערכות תקשורת עצמאיות המבוססות על סיבים אופטיים ורשתות WI FI אלחוטיות. רשת הסיבים האופטיים ורשת ה WI FI הוכיחו יתר עמידות לעומת הרשת הסלולארית והקווית. חברת בל סאוט החליפה מאה אלף קצוות של חוטי נחושת בסיבים אופטיים והחלה בהתקנת שירות אלחוטי מבוסס WIMAX. רשתות אופטיות הוכפלו . מרכזיות המחוברות עם שני סיבים מחוברות עתה עם 4 סיבים אופטיים. גנרטורים המופעלים בגז הותקנו לגיבוי רשת החשמל החיונית להפעלת ציוד התקשורת. הם עדיפים על מיכלי דלק שמחייבים מילוי תמידי, והדלק תמיד במחסור בזמן אסון. יותר גיבויים, יותר גמישות, מערכות כפולות, זו המדיניות של חברות התקשורת. תנועת השיחות באזור האסון במשך חודש לאחר האסון עברה את כמות התקשורת החודשית  של העיר ניו יורק. גם אצלנו הייתה עליה דרמטית במספר השיחות בזמן 34 ימי המערכה בלבנון.

המגזר הפרטי: גם למגזר הפרטי היו הרבה מטלות בתחום התקשורת . החשוב שבהם היה נושא הגיבוי והאפשרות להשתמש בגיבויים ממקומות חלופיים. רוב החברות היו ערוכות למצבי חירום , דבר שהקל עליהם להתאים את הפעילות למיקום משתנה ולקצר את זמן ההמתנה לחזרה לשיגרה. היערכות החברות כללה מערכת תקשורת עם העובדים שחלקם התפזר ברחבי ארה"ב. גם הסקטור הפרטי שהתאים את עצמו לשיחות על האינטרנט הצליח לשמור על יכולות דיבור למרות קריסת מערכת הטלפוניה.

הממשלה:נציג המשרד לבטחון פנים בלואיזינה אומר "שיתוף הפעולה בין הממשלה ,והרשויות המקומיות יכול לשמש דוגמה לאזורים אחרים בארה"ב. אני נוקט בשיטת "המקל והגזר". אני נמצא בקשר עם כל הגורמים באזור על מנת להדריך אותם ולהבטיח את שיתוף הפעולה שלהם ומעורבותם, הנדרשים לביצוע המשימות. השריף לא עובד בשבילי. צריך הרבה סבלנות". כשהסבלנות מלווה בכסף זה כנראה עוזר.

לא צריך לחכות למסקנות ועדות החקירה השונות על מנת ללמוד ולהפעיל בצורה נכונה ומידית מערכות תיאום, בקרה ושליטה במצבי חירום.

כדאי ואפשר ללמוד גם מניסיונם של אחרים ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.

רצוי שרשות החירום הלאומית תתחיל לתפקד, כי מצבי חירום אינם מתרחשים בהתאם לרצונות של שהפוליטיקאים שלנו .