במיצג אחר בן שנה הוא חי בחדר מבודד בתקופה זו הוא החתים שעון נוכחות, בכל שעה עגולה, במשך 24 שעות ביממה, כל יום מימות השנה. את המיצג תיעד צופה חיצוני. כל החתמת שעון הפעילה מצלמה שצלמה פריים בודד בסרט. Tehching Hsieh

 חווה איחוד בין תודעתו לחייו שהפכו ליצירתו האמנותית.  מיצג אחר הוא חי ברחובות  ניו יורק שנה כחסר בית, כל רכושו עליו, הוא נמנע מלהיכנס מתחת לקורת גג כלשהי!

במיצג  נוסף שלו בשם Art/Life, הוא נקשר למשך שנה  בחבל באורך של כ- 2 מטר אל האמנית Linda Montano , איתה לא נפגש מעולם. במשך שנת המיצג המשותף הם נמנעו ממגע ישיר ודיבור ביניהם. החבל יצר איחוד פיזי בין החלל והזמן הנפרדים של השניים. ה"משך" הסובייקטיבי הפך במקרה זה למאוחד ונרחב יותר.

בשנת 1986, חתם Hsieh על התחייבות לפיה, הוא ייצור אמנות, אך לא יציג אותה בפומבי עד שנת 1999. בשנים הללו האמנות היא זו ש"החזיקה" אותו בחיים והעניקה להם משמעות.

כפי שנדמה היום החלק הארי של העשייה האמנותית  אינו מופנה אל המשמעותי... האמן מול –בתוך היצירה!  אלא, ביחצנות מוגברת.. הרבה מהומה על לא מאומה!

אבי עשית לי את היום ,

א י ז ה        י ו פ י    !  

אני עסוקה עכשיו במיצב והדיון שפתחת , הוא בול קליעה.

אני צריכה לחשוב ,בכדי להכנס יותר לדברים שכתבת ואגיב בהמשך.

תודה תודה.

צטט: a--mili 2009-01-01 10:32:30

אבי עשית לי את היום ,

א י ז ה        י ו פ י    !  

אני עסוקה עכשיו במיצב והדיון שפתחת , הוא בול קליעה.

אני צריכה לחשוב ,בכדי להכנס יותר לדברים שכתבת ואגיב בהמשך.

תודה תודה.

תודה עמילי,

נראה לאן זה יתפתח...

אבי.

היי אבי,

הדיון שפתחת מאוד מזכיר את הכתבה שהייתה בגליון סטודיו בנושא "זמן". (אני מצאתי בו כתבות יותר מעניינות אבל זה כנראה עניין של טעם).

אחת השאלות שעלו בי, שלא מוזכרות בכתבה אבל אולי אתה יודע..

מאוד מסקרן אותי, אם הבחור עשה את הכל בסודיות, איך בעצם זה נחשף לציבור?

או במילים אחרות, מאיפה הגיע הפרסום? מי פרסם? מי סיפר לגורמים שמפרסים .. וכיו"ב..?

יש לי שאלה נוספת... שאולי תסכים לענות לי עליה.

בשבועות האחרונים אני רואה בקהילה כל מיני תהפוכות סביב "סודי" ו"סודיות", ידידנו רעי ירד למחתרת מתוקשרת.. (חיפשתי את שמו בקטלוג התערוכה.. אבל לא מצאתי.. אולי זה סודי..)

הכותרת של הפוסט הזה שלך..  "סודי ביותר"..

ואני שואל, האם כל ה"סודיות" הזאת היא בשביל ליצור גורם הפתעה?

 או שאולי יש סיבות אחרות "סודיות"?

צטט: A_Erez 2009-01-01 11:54:35

היי אבי,

הדיון שפתחת מאוד מזכיר את הכתבה שהייתה בגליון סטודיו בנושא "זמן". (אני מצאתי בו כתבות יותר מעניינות אבל זה כנראה עניין של טעם).

 

 

אחת השאלות שעלו בי, שלא מוזכרות בכתבה אבל אולי אתה יודע..

מאוד מסקרן אותי, אם הבחור עשה את הכל בסודיות, איך בעצם זה נחשף לציבור?

או במילים אחרות, מאיפה הגיע הפרסום? מי פרסם? מי סיפר לגורמים שמפרסים .. וכיו"ב..?

 

 

יש לי שאלה נוספת... שאולי תסכים לענות לי עליה.

בשבועות האחרונים אני רואה בקהילה כל מיני תהפוכות סביב "סודי" ו"סודיות", ידידנו רעי ירד למחתרת מתוקשרת.. (חיפשתי את שמו בקטלוג התערוכה.. אבל לא מצאתי.. אולי זה סודי..)

הכותרת של הפוסט הזה שלך..  "סודי ביותר"..

ואני שואל, האם כל ה"סודיות" הזאת היא בשביל ליצור גורם הפתעה?

 או שאולי יש סיבות אחרות "סודיות"?

 

הי ארז,

הקטע של הזמן מעניין אותי, הוא גם נושא התזה שלי "דחיסת מרחב-זמן באמנות הסייברספייס". אכן ראיתי את הכתבה ב"סטודיו" לפני כשנה?!

יש יצירה ברשת 1 year performance video  (2004) שהיא הומז' ליצירה של סאם הייש (היא למעשה מורכבת מ 250 סרטי ווידאו שחוזרים על עצמם). אני הייתי הראשון שצפה ביצירה במשך שנה שלמה ולכן כיום אני בעלים של העתק דיגיטאלי שלה. היצירה שלי BML, היא פיתוח של הרעיון, השבוע מלאו לה שנה שלמה והיא בת יותר מ26000 סרטי ווידאו שונים המתארים שנה בחיי.

צטט: avimedia 2009-01-01 13:40:55

 

הי ארז,

הקטע של הזמן מעניין אותי, הוא גם נושא התזה שלי "דחיסת מרחב-זמן באמנות הסייברספייס". אכן ראיתי את הכתבה ב"סטודיו" לפני כשנה?!

יש יצירה ברשת 1 year performance video (2004) שהיא הומז' ליצירה של סאם הייש (היא למעשה מורכבת מ 250 סרטי ווידאו שחוזרים על עצמם). אני הייתי הראשון שצפה ביצירה במשך שנה שלמה ולכן כיום אני בעלים של העתק דיגיטאלי שלה. 

 

אבי,  אם אולי תוכל לספר מה הייתה החוויה שבה הפכת לבעלים (שותף)...

מתוך האתר שמציג את העבודה:

 Once you reach 31,536,000 seconds you become a collector

האם קראת את ה Small Text?

עוד נקודה מעניינית, שאיפשהו אפשר לראות את אקט החשיפה ליצירה "סודית" כזאת, בתור "הריגת" היצירה.

ביום שבו הוא הפסיק לתעד את עצמו, ככביכול הפסיק "ליצור" ובעצם פעל להוצאתו מאקט "סודי" לאקט "פומבי", ובעצם אפשר גם לטעון שבכך הרג/הפסיק  את היצירה. (אפשר גם לטעון שאחרי שנה הוא מיצה.. אבל אין כלים להראות את זה..). 

אפרופו,

אם אנו עוסקים ב"סודיות"  אז אם באופן סודי ויסודי, מישהו יפרוץ לאתר של הייס, ויגנוב את ה DB ו/או את המדיה עצמה.. אז הוא יכול להפיץ אותה באופן פיראטי..

האם זה משול לגניבת יצירה ממוזיאון? (האם יש על זה ביטוח? האם יש הגנות מספקות על השרתים בהם הסרטונים מאוחסנים?)

יש לי הרגשה שה"סודי" הזה בתקופה האחרונה בא בעקבות תערוכה סודית והיחצ"נות שיש סביבה יותר מכל דבר אחר..

אבל זאת  "רק" הרגשה.

כפי שנדמה היום החלק הארי של העשייה האמנותית  אינו מופנה אל המשמעותי... האמן מול –בתוך היצירה!  אלא, ביחצנות מוגברת.. הרבה מהומה על לא מאומה! " אבי

 לא בטוחה  בכלל אבי בדברים הנ"ל ......  

אני נתקלת באמנים שלא נמצאים בסצינה , אין להם רצון להתערבב,

ומעטים יודעים אליהם וכמעט ולא מציגים

והיצירות שלהם ועשייה האמנותית שלהם זו דרך חיים, והיא אדירה: ראה

 ובקשר לכל הפתיח שלך,

 אבי אני עדיין חושבת.........אולי יעבור שנה עד שיהיה לי מה להגיד?

 , קצת בהלם מהתופעות , ניראה לי שזה לא יכול להיות , הכי מזעזע אותי שהוא היה קשור למישהו שנה.התהליכים הללו נראים לי דמיונים ולא ברי ביצוע.

עכשיו בשביל הבהירות התהליכים שהוא עבר שהוא היה חי בתוכם ,

איך הם קשורים לאמנות , זה תועד  בוידאו או צולם ,

מיצג אמנותי שמתואר פה , אשמח להבהרות לגבי ההקשרים אמנותיים שלא הבנתי עד הסוף ......

צטט: A_Erez 2009-01-01 14:17:52

צטט: avimedia 2009-01-01 13:40:55

 

הי ארז,

הקטע של הזמן מעניין אותי, הוא גם נושא התזה שלי "דחיסת מרחב-זמן באמנות הסייברספייס". אכן ראיתי את הכתבה ב"סטודיו" לפני כשנה?!

יש יצירה ברשת 1 year performance video (2004) שהיא הומז' ליצירה של סאם הייש (היא למעשה מורכבת מ 250 סרטי ווידאו שחוזרים על עצמם). אני הייתי הראשון שצפה ביצירה במשך שנה שלמה ולכן כיום אני בעלים של העתק דיגיטאלי שלה. 

 

 

 

אבי,  אם אולי תוכל לספר מה הייתה החוויה שבה הפכת לבעלים (שותף)...

 

מתוך האתר שמציג את העבודה:

 Once you reach 31,536,000 seconds you become a collector

האם קראת את ה Small Text?

 

 

עוד נקודה מעניינית, שאיפשהו אפשר לראות את אקט החשיפה ליצירה "סודית" כזאת, בתור "הריגת" היצירה.

ביום שבו הוא הפסיק לתעד את עצמו, ככביכול הפסיק "ליצור" ובעצם פעל להוצאתו מאקט "סודי" לאקט "פומבי", ובעצם אפשר גם לטעון שבכך הרג/הפסיק  את היצירה. (אפשר גם לטעון שאחרי שנה הוא מיצה.. אבל אין כלים להראות את זה..). 

 

אפרופו,

אם אנו עוסקים ב"סודיות"  אז אם באופן סודי ויסודי, מישהו יפרוץ לאתר של הייס, ויגנוב את ה DB ו/או את המדיה עצמה.. אז הוא יכול להפיץ אותה באופן פיראטי..

האם זה משול לגניבת יצירה ממוזיאון? (האם יש על זה ביטוח? האם יש הגנות מספקות על השרתים בהם הסרטונים מאוחסנים?)

 

 

 

יש לי הרגשה שה"סודי" הזה בתקופה האחרונה בא בעקבות תערוכה סודית והיחצ"נות שיש סביבה יותר מכל דבר אחר..

אבל זאת  "רק" הרגשה.

 

להגיע לשנה של צפייה כמו לעלות שלב במשחק...

הבעלות על היצירה מאפשרת בין היתר לעשות מה שאני רוצה איתה, לדוגמה לפתוח אתר "מתחרה", או להשתמש במרכביה לצרכי (קוד פתוח).

"ביום שבו הוא הפסיק לתעד את עצמו" היצירה לא מתה, היא ממשיכה כל עוד הוא חי, התיעוד המכני שלה "הפסיק", אך המשיך בתודעת האמן (כל מעשיו בעלי משמעות אמנותית). כל ההגדרות ושמות היצירות הן נקודות זמן "וירטואליות" בחיי האמן, המציינות מרגע זה, אני עושה את זה(אמנות), מבעוד שנה אני עושה את ההוא (אמנות) ואח"כ אני עושה 15 שנה של דבר אחר (אמנות) על בויס כבר דברנו. שום דבר לא מת ולא סודי. הכל עניין של הגדרות מהי אמנות, והיכן גבולותיה.

למען האמת יש כאלה שכנראה כל אמנות היא "סודית" בעבורם... אין הם מצליחים להבחין ולגלות אותה, למרות שמצביעים להם עליה והאומרים הנה היא כאן.

צטט: a#mili 2009-01-01 15:31:58

קצת בהלם מהתופעות , ניראה לי שזה לא יכול להיות , הכי מזעזע אותי שהוא היה קשור למישהו שנה.התהליכים הללו נראים לי דמיונים ולא ברי ביצוע.

 יש אנשים שנשואים שנים ולא סובלים אחד את השני וגם לא ממש מכירים אחד את השני (אבל עדיין ישנים במיטה אחת) אז הוא בסה"כ היה קשור למישהי שהוא לא הכיר ולא היה צריך ליצור איתה קשר בסה"כ שנה- זה כמעט כמו ללבוש שעון אבל קצת יותר גדול. מעניין לדעת איך נתפשו מושגים אנושיים כמו - "קשר", "אינטמיות" (צריך לישון ביחד, להתקלח, שירותים ועוד), "רצון" (איך הם החליטו לן ללכת). סוג של תאומים סייאמיים מרצון. 

צטט: a#mili 2009-01-01 15:31:58

 

---

כפי שנדמה היום החלק הארי של העשייה האמנותית  אינו מופנה אל המשמעותי... האמן מול –בתוך היצירה!  אלא, ביחצנות מוגברת.. הרבה מהומה על לא מאומה! " אבי

 

 

 לא בטוחה  בכלל אבי בדברים הנ"ל ......  

אני נתקלת באמנים שלא נמצאים בסצינה , אין להם רצון להתערבב,

ומעטים יודעים אליהם וכמעט ולא מציגים

והיצירות שלהם ועשייה האמנותית שלהם זו דרך חיים, והיא אדירה: ראה

 

 

 

 

---

 ובקשר לכל הפתיח שלך,

 

 אבי אני עדיין חושבת.........אולי יעבור שנה עד שיהיה לי מה להגיד?

 , קצת בהלם מהתופעות , ניראה לי שזה לא יכול להיות , הכי מזעזע אותי שהוא היה קשור למישהו שנה.התהליכים הללו נראים לי דמיונים ולא ברי ביצוע.

עכשיו בשביל הבהירות התהליכים שהוא עבר שהוא היה חי בתוכם ,

איך הם קשורים לאמנות , זה תועד  בוידאו או צולם ,

מיצג אמנותי שמתואר פה , אשמח להבהרות לגבי ההקשרים אמנותיים שלא הבנתי עד הסוף ......

אמילי,

ברור שיש כאלה שחיים ויוצרים ולא מעניין אותם דבר פרט לכך!

אני מדבר על אחרים "מרפקנים"...

...את לא מבינה ובהלם מעניין הקשירה וחוסר האינטימיות (הם גם לא דיברו בניהם במשך השנה שהיו קשורים).

יש כאלה שקורים עצמם במיטה או לגדרות....

אך יש גם כאלה שלא מבינים איך את בתור אמנית יכולה לשים על הבד דברים שהם אישיים ואינטימיים,

או איך את הולכת ללא כיסוי פנים, או מסתובבת בחברה מעורבת או נוהגת ברכב....

זה הכול תלוי תרבות.

צטט: avimedia 2009-01-01 17:07:48

אמנות סודית ביותר
האמנות היא צורך קיומי שאין לעמוד בפניו! כל השאר: יחסי ציבור, מכירה, הכרה וכו' הם גורמים נלווים לאמנות (לא מהותיים). כדי לבדוק זאת לעומק  יש להתייחס למקרי קצה... לדוגמה האמן האמריקאי ממוצא טיוואני Tehching Hsieh ביצע מספר מיצגים מושגיים המתייחסים למהות וגבולות האמנות. באחד מהם: "One Year Performance" 1980– 1981 (Time Piece) הוא כלא עצמו למשך שנה בכלוב מבודד מרוהט במיטה פשוטה, כיור, דלי לעשיית צרכים, מואר במנורה חלושה, ללא כל מגע עם העולם החיצוני (רדיו טלביזיה עיתונים, ספרים, ביקורים וכו').  

במיצג אחר בן שנה הוא חי בחדר מבודד בתקופה זו הוא החתים שעון נוכחות, בכל שעה עגולה, במשך 24 שעות ביממה, כל יום מימות השנה. את המיצג תיעד צופה חיצוני. כל החתמת שעון הפעילה מצלמה שצלמה פריים בודד בסרט. Tehching Hsieh

 חווה איחוד בין תודעתו לחייו שהפכו ליצירתו האמנותית.  מיצג אחר הוא חי ברחובות  ניו יורק שנה כחסר בית, כל רכושו עליו, הוא נמנע מלהיכנס מתחת לקורת גג כלשהי!

 

במיצג  נוסף שלו בשם Art/Life, הוא נקשר למשך שנה  בחבל באורך של כ- 2 מטר אל האמנית Linda Montano , איתה לא נפגש מעולם. במשך שנת המיצג המשותף הם נמנעו ממגע ישיר ודיבור ביניהם. החבל יצר איחוד פיזי בין החלל והזמן הנפרדים של השניים. ה"משך" הסובייקטיבי הפך במקרה זה למאוחד ונרחב יותר.

בשנת 1986, חתם Hsieh על התחייבות לפיה, הוא ייצור אמנות, אך לא יציג אותה בפומבי עד שנת 1999. בשנים הללו האמנות היא זו ש"החזיקה" אותו בחיים והעניקה להם משמעות.

כפי שנדמה היום החלק הארי של העשייה האמנותית  אינו מופנה אל המשמעותי... האמן מול –בתוך היצירה!  אלא, ביחצנות מוגברת.. הרבה מהומה על לא מאומה!

 

אותי דווקא מעניינת העובדה שאדם מנדה עצמו מהציבוריות, וכל הקשור בכך, למשך שנה.

מה הוא עושה עם עצמו כל אותה שנה? ללא ספרים ואמצעי תקשורת ויכולת לתקשר עם יצור כלשהו. איך הוא עושה זאת ועוד מרצונו החופשי וללא כפיה?

מנסיוני שלי, אין מצב קשה מהבדידות. 

אבל ייתכן והתיאור הניתן בכאן מחסיר משהו. אין בו תיאור לאכילה ועשיית צרכים ורחצה.

ניראה לי שהסיפור לא מגלה הכל. וכאן טמונה הסודיות.

השאלה הנשאלת היא באם הפגנת הסודיות היא בעצם הרצון להגיע להיפוך הגמור , כלומר, לצורך הבלתי מתפשר של ההתפרסמות ברבים. ולמען כך השמים הם הגבול עבורו?

רות

שלום, אבי

הדיון מאוד מעניין, בכלל אני נהנת לקרוא דיונים נוספים.

בדרך כלל אני נמנעת מלהגיב ( לא רוצה להסתבך עם חברים בקהילה אז מחזיקה את עצמי).

לא יכולתי להתעלם מ-2  השורות האחרונות שהעלית בדיון על אמנים בני זמננו.

היצירה הינה הבסיס להכל מקובל עלי, אבל האם בעידננו היה קורה משהו לאמן שמיסתגר?.

או לא דואג להתקדמות היצירות שלו? (התקדמות = יצירות טובות יותר כל הזמן, שווק, פירסום ומכירות).

האופי האישי שלי הוא ציבעוני כמו ציורי ואני באה מעולם המכירות אז כמובן שכמו שאני מישתמשת ביכולות שלי ליצור,

באותו אופן אני מישתמשת ביכולות שלי לקדם את היצירות.

אני רואה בהתנהגות כזו מנוף ליצירות.......

הכל כמובן בשם האמנות והיצירה היא המרכז.

אבל להגיד שכל השאר לא חשוב?

אוי אוי אוי אים הייתי פועלת כך ולא נותנת חשיבות עליונה לכל המיסביב ליצירה.

לדוגמא בשנת -2005 כשלא היה לי אתר שלחתי דיסקים (30  ציורים) לכל המוזאונים במדינה.

לפני כחודש פנו אלי ממוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם בעיקבות אותו דיסק ו ב 14.2.09 יש לציורים שלי

תערוכת יחיד במוזיאון למשך 3 חודשים עד ה 9.5.09 ( כשתהיה לי הזמנה אשים אותה בלוח המודעות).

במאי 2009 אציג תערוכת יחיד בת"א (פרטים בהמשך).

רק שילוב מקסימלי של יצירה, שווק, פירסום ומכירות  יכולה לעזור לאמן לקדם את יצירותיו. 
וזו רק דוגמא אחת ויש עוד מיליון דרכים.

שבת שלום,

מירית בן נון