אני לא יודעת מה איתכם אמנים יקרים, אבל המצב באופן כללי קשה בשוק האמנות. מיתון ומלחמה לא יפים לנו ולצערי לאספנים או שוחרי אמנות אחרים אין חשק לקנות אמנות ( גם אילו שיש  כסף), הרי כדי לקנות אמנות צריך מצב רוח באמת טוב, צריך תשוקה וחשק ולמי יש חשק להתפאר בעוד יצירה כשאנשים מאבדים את המשרות שלהם וחלקינו יושבים בחדרים מוגנים.

שנת 2008 התאפיינה בקפיצת מדרגה במסחור של האמנות. סטודנטים שנה א כבר מדברים על שיווק ומכירה, ונושא המכירות ( נו, מכרת מכרת?) עלה בכל שיחה בברנג'ה. גם סמדר שפי כתבה על זה מאמר בהחלט לא רע שמהווה השראה לכתיבת פוסט זה. אני מסכימה עם סמדר שסיכמה את שנת 2008 במאמר שפורסם בגלריה אתמול, היא כותבת על מסחור האמנות בעולם, על דמיאן הרסט- איש העסקים האגדי אהה כן וגם האמן. אפילו אמנות הרחוב בעיני מאוד התמסחרה בשנה האחרונה ואמני רחוב מוכרים את העבודות שלהם במחירים מאוד מאוד יפים.

הפיסקה האחרונה של המאמר של שפי הוא זה שהניע אותי בכלל להעלות את הפוסט הזה :

"האם אפשר להחזיר את החוויה, את ההתרגשות, את ההרהור ואת ההתלבטות אל מרכז השיח האמנותי? האם ישוב הצד המסחרי להיות רק עוד צד, כפי שהיה בעבר? בתקופה שבה דימויים מהירים של חדשות ופרסומות מתחלפים זה בזה בכל מדיה אפשרית, עשוי להיות ערך תרבותי עצום לשיבה אל התבוננות אמיתית באמנות, כזאת החורגת מרפרוף שמסתכם בקריאת התפעלות ודילוג מהיר לאובייקט הבא."

היא צודקת. אולי באמת צריך להפסיק את מרוץ המיסחור המטורף הזה, גם כך הזמנים כרגע לא טובים אולי כדאי לחזור פשוט למקורות ההשראה, לחזור אל הבסיס ולחזור לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו- אמנות.

למאמר של שפי

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,31423,.aspx

יפה כתבת, דניאלה.

אבל הבעיה מתחילה במקום שאת קוראת לזה התמסחרות והאמן קורא לזה, בסך הכל, פרנסה (אש"ל).

זה אחלה לבוא ממקום כלכלי מאוד מסויים ולזרוק עלינו את ה"התמסחרות". אבל, מה לעשות, לא כל האמנים הם בוגרי כיתות א' שמוצפים עתידות בזוקה, ולא כולם הם הירסט או שמירסט, יש ביניהם, תיתפלאי, גם מי שבעבר כבר ראו/עשו משהו בחייהם, בעלי משפחות, ילדים ועוד וכו' וגו'.

פרנסה. היא פרנסה. 

צטט: daniela orvin 2009-01-01 21:18:05

זה הזמן להפסיק למסחר אמנות

אני לא יודעת מה איתכם אמנים יקרים, אבל המצב באופן כללי קשה בשוק האמנות. מיתון ומלחמה לא יפים לנו ולצערי לאספנים או שוחרי אמנות אחרים אין חשק לקנות אמנות ( גם אילו שיש להם עדיין כסף), הרי כדי לקנות אמנות צריך מצב רוח באמת טוב, צריך תשוקה וחשק ולמי יש חשק להתפאר בעוד יצירה כשאנשים מאבדים את המשרות שלהם וחלקינו יושבים בחדרים מוגנים.

שנת 2008 התאפיינה בקפיצת מדרגה במסחור של האמנות. סטודנטים שנה א כבר מדברים על שיווק ומכירה, ונושא המכירות ( נו, מכרת מכרת?) עלה בכל שיחה בברנג'ה. גם סמדר שפי כתבה על זה מאמר בהחלט לא רע שמהווה השראה לכתיבת פוסט זה. אני מסכימה עם סמדר שסיכמה את שנת 2008 במאמר שפורסם בגלריה אתמול, היא כותבת על מסחור האמנות בעולם, על דמיאן הרסט- איש העסקים האגדי אהה כן וגם האמן. אפילו אמנות הרחוב בעיני מאוד התמסחרה בשנה האחרונה ואמני רחוב מוכרים את העבודות שלהם במחירים מאוד מאוד יפים.

הפיסקה האחרונה של המאמר של שפי הוא זה שהניע אותי בכלל להעלות את הפוסט הזה :

 

"האם אפשר להחזיר את החוויה, את ההתרגשות, את ההרהור ואת ההתלבטות אל מרכז השיח האמנותי? האם ישוב הצד המסחרי להיות רק עוד צד, כפי שהיה בעבר? בתקופה שבה דימויים מהירים של חדשות ופרסומות מתחלפים זה בזה בכל מדיה אפשרית, עשוי להיות ערך תרבותי עצום לשיבה אל התבוננות אמיתית באמנות, כזאת החורגת מרפרוף שמסתכם בקריאת התפעלות ודילוג מהיר לאובייקט הבא."

 

היא צודקת. אולי באמת צריך להפסיק את מרוץ המיסחור המטורף הזה, גם כך הזמנים כרגע לא טובים אולי כדאי לחזור פשוט למקורות ההשראה, לחזור אל הבסיס ולחזור לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו- אמנות.

 

למאמר של שפי

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,31423,.aspx

 

 

 

הי דניאלה,

יתכן ויש לי פריבילגיה שאני יכול להרשות לעצמי כלכלית לא לחיות מאמנות, רק ליצור מה שבא לי ומה שאני מאמין בו.

אני עושה את מה שאני עושה (אמנות) בלי לפזול ולהיות מושפע מפקטורים משניים (בעיניי) של האמנות: הכרה, כבוד,  כסף.

אולי זה הרגע הגורלי, כאשר השוק "מת" לקום ולהתנתק מהמנגנונים המסורתיים להפוך לעצמאיים "פרי לנס" אמנותי.

מה את אומרת?

ג'יימסון כתב על כך לפני כ-20 שנה: "הצופה הניצב מול ריבוי מסכים המקרינים רצפי וידאו דיס-סינכרוניים אינסופיים, נדרש לעשות את הבלתי אפשרי... דבר מה שהמילה קולאז' דלה מכדי לתארו"

לאחר שהעין עיבדה את בתוליה במציאות זו השאלה:

"האם אפשר להחזיר את החוויה, את ההתרגשות, את ההרהור ואת ההתלבטות אל מרכז השיח האמנותי?"

לעולם לא במובן המסורתי, יש כבר שיח חדש!

צטט: flyart 2009-01-01 22:02:12

יפה כתבת, דניאלה.

אבל הבעיה מתחילה במקום שאת קוראת לזה התמסחרות והאמן קורא לזה, בסך הכל, פרנסה (אש"ל).

זה אחלה לבוא ממקום כלכלי מאוד מסויים ולזרוק עלינו את ה"התמסחרות". אבל, מה לעשות, לא כל האמנים הם בוגרי כיתות א' שמוצפים עתידות בזוקה, ולא כולם הם הירסט או שמירסט, יש ביניהם, תיתפלאי, גם מי בעבר כבר משהו בחייו, בעלי משפחות, ילדים ועוד וכו' וגו'.

לא משנה איך יקראו לה, מסחור, התמסחרות או חסרסרות...

פרנסה היא פרנסה. 

נכון, אבל לצערי אני לא מכירה הרבה אמנים שבאמת מתפרנסים מאמנות. לפחות לא בארץ. לרובנו יש עוד עבודה day job שממנה מתפרנסים והמכירות הם בדרך כלל צ'ופר ומוטיבציה להמשיך את מה שעושים באמנות

אם אתה מתפרנס אך ורק מהאמנות שלך אז המון כבוד לך.

יש לי שאלה: האם אתם לא חושבים שניתן ליצור ממקום מופנם, עמוק ואמיתי, כן, ישיר והשראתי, אבל למכור ממקום שיווקי שיודע את ערכו, מכיר בכשרונו ויודע ורוצה לתרגם אותו לכסף, מעמד, כבוד ויוקרה?

יש בנו הכל, בני האדם, כל קשת הרגשות ומאפייני התודעה. אני אישית לא רואה סתירה בין השניים, כי כך אני חווה את הדברים. כשאני יוצר אני מתבונן פנימה, וכשאני יוצא החוצה חזרה אני נולד שוב ושוב להכרה שאני חי בעולם עם קצב משלו ושאני כן רוצה למרות היותי כה אקסצנטרי וביזארי בדעותי, להיות חלק ממנו.

אני רוצה להיות אמיתי ועשיר - אני מאמין שזה אפשרי.

אם זה לא היה, אני מניח שהייתי בוחר באמיתי, כמו שבחרתי עד היום, משך 32 שנותיי.

צטט: daniela orvin 2009-01-01 22:10:23

 

נכון, אבל לצערי אני לא מכירה הרבה אמנים שבאמת מתפרנסים מאמנות. לפחות לא בארץ.

 את מכירה הרבה, אבל לא את כולם.

בעבר אדם היה נחשף למינונים דלים של אומנות, החיים היו איטיים יותר והיה זמן להתבונן ולהרהר ולהתאהב ולהתרגש מהמעט שהיה...המאות חלפו, עידן חדש הפציע ועמו עלתה הכמות של אומנות זמינה, קצב החיים הלך והסתחרר לו עד כלות נשימה.

והיום אני בן 38, בפתחו של האלף השלישי...ואני מופגז באומנות שזה מכאיב לי בעיניים...אומנות גבוהה בגלריות, אומנות בכרזות פרסומת ופסלי חוצות גרועים, אומנות באופנה, הכל גדול ויש שפע מסחרר שגולש מכל עבר וזה קשה לי...הקצב מעייף אותי מתיש ולא מאפשר להעמיק...פן אפסיד עוד ועוד ועוד...בזמנים כאלו אין מקום למה שהיה בעבר (וחבל שכך) אבל זו המציאות ועד שהיא תשתנה...אנחנו נראה הרבה ושטחי וליד...נמהר לראות ולשפוט ולחרוץ גורלות וכישרונות...ונקנה הרבה יותר מידי ופחות מידי סלקטיבי...כי ככה זה בספין דייטינג - יש לך רק 8 דקות להכיר את ה'יצירה' שמולך ורק עוד '8 דקות' להכיר את הדבר הבא אחריה...כולנו נשאר רווקים בסוף.

רווקים מתוכן, מעומק, מהתבוננות חודרת ונבונה, מהאיזון שהיה תמיד כלכ כך חשוב ליצירות הגדולות של פעם.

אני מתגעגע לימים ההם בהם היתה מעט אומנות והרבה זמן...לצערי הבן שלי לא יוכל אפילו להתגעגע לזה...כי הוא לא יכיר משהו שונה...חבל.

צטט: avimedia 2009-01-01 22:03:00

צטט: daniela orvin 2009-01-01 21:18:05

זה הזמן להפסיק למסחר אמנות

אני לא יודעת מה איתכם אמנים יקרים, אבל המצב באופן כללי קשה בשוק האמנות. מיתון ומלחמה לא יפים לנו ולצערי לאספנים או שוחרי אמנות אחרים אין חשק לקנות אמנות ( גם אילו שיש להם עדיין כסף), הרי כדי לקנות אמנות צריך מצב רוח באמת טוב, צריך תשוקה וחשק ולמי יש חשק להתפאר בעוד יצירה כשאנשים מאבדים את המשרות שלהם וחלקינו יושבים בחדרים מוגנים.

שנת 2008 התאפיינה בקפיצת מדרגה במסחור של האמנות. סטודנטים שנה א כבר מדברים על שיווק ומכירה, ונושא המכירות ( נו, מכרת מכרת?) עלה בכל שיחה בברנג'ה. גם סמדר שפי כתבה על זה מאמר בהחלט לא רע שמהווה השראה לכתיבת פוסט זה. אני מסכימה עם סמדר שסיכמה את שנת 2008 במאמר שפורסם בגלריה אתמול, היא כותבת על מסחור האמנות בעולם, על דמיאן הרסט- איש העסקים האגדי אהה כן וגם האמן. אפילו אמנות הרחוב בעיני מאוד התמסחרה בשנה האחרונה ואמני רחוב מוכרים את העבודות שלהם במחירים מאוד מאוד יפים.

הפיסקה האחרונה של המאמר של שפי הוא זה שהניע אותי בכלל להעלות את הפוסט הזה :

 

"האם אפשר להחזיר את החוויה, את ההתרגשות, את ההרהור ואת ההתלבטות אל מרכז השיח האמנותי? האם ישוב הצד המסחרי להיות רק עוד צד, כפי שהיה בעבר? בתקופה שבה דימויים מהירים של חדשות ופרסומות מתחלפים זה בזה בכל מדיה אפשרית, עשוי להיות ערך תרבותי עצום לשיבה אל התבוננות אמיתית באמנות, כזאת החורגת מרפרוף שמסתכם בקריאת התפעלות ודילוג מהיר לאובייקט הבא."

 

היא צודקת. אולי באמת צריך להפסיק את מרוץ המיסחור המטורף הזה, גם כך הזמנים כרגע לא טובים אולי כדאי לחזור פשוט למקורות ההשראה, לחזור אל הבסיס ולחזור לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו- אמנות.

 

למאמר של שפי

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,31423,.aspx

 

 

 

הי דניאלה,

  עלי אישית הפן המסחרי לא משפיע, לא מכרתי קודם וגם לא עכשיו...וכנראה גם לא בעתיד.

יתכן ויש לי פריבילגיה שאני יכול להרשות לעצמי כלכלית לא לחיות מאמנות, רק ליצור מה שבא לי ומה שאני מאמין בו.

 

אני עושה את מה שאני עושה (אמנות) בלי לפזול ולהיות מושפע מפקטורים משניים (בעיניי) של האמנות: הכרה, כבוד,  כסף.

 

אולי זה הרגע הגורלי, כאשר השוק "מת" לקום ולהתנתק מהמנגנונים המסורתיים להפוך לעצמאיים "פרי לנס" אמנותי.

 כאשר השוק יתאושש והביקוש יגדל, למי יפנו?ליצרני האמנות, שלא יהיו תלויים יותר בתיווך!

מה את אומרת?

  אכן החוויה היום בעידן ריבוי המסכים של תוכניות הריאליטי כאוטית...

ג'יימסון כתב על כך לפני כ-20 שנה: "הצופה הניצב מול ריבוי מסכים המקרינים רצפי וידאו דיס-סינכרוניים אינסופיים, נדרש לעשות את הבלתי אפשרי... דבר מה שהמילה קולאז' דלה מכדי לתארו"

 

לאחר שהעין עיבדה את בתוליה במציאות זו השאלה:

 

"האם אפשר להחזיר את החוויה, את ההתרגשות, את ההרהור ואת ההתלבטות אל מרכז השיח האמנותי?"

 

לעולם לא במובן המסורתי, יש כבר שיח חדש!

אבי.

 

אתה צודק. יהיה או יש כבר שיח חדש שישלב בין המסורתי לעכשווי. זה יהיה מאוד נאיבי לחשוב שאפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה

לגבי תוכניות הראליטי וריבוי המסכים- אותו "זיהום נפשי" שאנחנו חווים, אני יכולה להוסיף את דברי המרצה שלי בלונדון שאמר לגבי האח הגדול ( ושאר תוכניות ראליטי) שאנו יושבים מול הטלויזיה ובעצם מהרהרים ללא משמעות. אחכ הוא השליך את זה על הצילום העכשווי וטען שיש חזרה למסורת במובן הזה שיצירות שנוצרות בעידן הזה יגרמו לצופה להרהר ללא משמעות..

לגבי האמן הפרי לאנס- אני מכירה די הרבה כאילו, נראה לי שהם התפרנסו הכי טוב בתקופת הבועה כמובן אם היו להם את הקשרים הנכונים. בתכלס אם יש לך קשרים בשביל מה אתה צריך גלריה או מתווך? אבל הבעיה היא למצוא את הקשרים הללו.

ולגבי עניין המיסחור...מעטים הם וברי מזל אותם יוצרים שמנותקים מהכורח ליצור כדי לחיות ויכולים ליצור רק לשם היצירה.

כל השאר לצערם ולצערנו חייבים לספק את הסחורה, זה היה תמיד וזה לא עומד להשתנות בימי חיי...זה מצער אבל זה מה שיש וצריך לפחות למצות מזה את המקסימום.

אני אבל כן חושב שיש אומנים, על אף מסחורם, שנותרים נאמנים לאמת האומנותית שלהם יותר מאחרים, או שהכישרון שלהם כה בולט ומרשים שהם מצליחים כלכלית ובכך מתנתקים מהכורח ליצור כדי לחיות ולהם יש סיכוי אמיתי...ואולי זו הברירה הטבעית של עולם האומנות...אם אתה באמת מוכשר יש סיכוי שתצליח.

ואם יש אומנים בינוניים ולמטה מזה שבעזרת שיווק טוב גם מצליחים - שיבושם להם

כל השאר - פשוט שימשיכו לעבוד קשה.

אין קיצורי דרך.

צטט: findigart 2009-01-01 22:12:28

אני רוצה להיות אמיתי ועשיר - אני מאמין שזה אפשרי.

אם זה לא היה, אני מניח שהייתי בוחר באמיתי, כמו שבחרתי עד היום, משך 32 שנותיי.

אולי זה עקב גילי המופלג!

אבל הבריאות אצלי בראש... וזה קשור הדוק לאמיתי ולמאושר!

...העשיר, פוגם בנ"ל :-)

איך אמרו חכמים... "הרי לא תוכל פעמיים ארוחת צהריים!".

דניאלה הנכבדה...

.

יש לך דיעות מאוד רומנטיות ונראה שתפיסת העולם שלך תואמת את תדמית "האמן המיוסר".

זה לגיטימי כמובן אבל רחוק זה לא מביא את האוחז בדעות אלה.

מה לעשות אבל מחלת השחפת כבר כמעט ועברה מהעולם ורובנו מקושרים און ליין באינטרנט.

זה קצת מקומם הגישה שלך.העולם נמדד בכסף. לא אנחנו האמנים המצאנו זאת.זו המציאות שסביבנו.

ליצור אמנות טובה עולה כסף והרבה ,לא מספיק רק כשרון ורוח נעורים .

מה את ממליצה כתחליף ?

צטט: yacovgabay 2009-01-01 22:26:03

דניאלה הנכבדה...

.

יש לך דיעות מאוד רומנטיות ונראה שתפיסת העולם שלך תואמת את תדמית "האמן המיוסר".

זה לגיטימי כמובן אבל רחוק זה לא מביא את האוחז בדעות אלה.

מה לעשות אבל מחלת השחפת כבר כמעט ועברה מהעולם ורובנו מקושרים און ליין באינטרנט.

זה קצת מקומם הגישה שלך.העולם נמדד בכסף. לא אנחנו האמנים המצאנו זאת.זו המציאות שסביבנו.

ליצור אמנות טובה עולה כסף והרבה ,לא מספיק רק כשרון ורוח נעורים .

מה את ממליצה כתחליף ?

 

אז מה אם אני רומנטית ומיוסרת.. לא הבנתי למה אני צריכה לשאת את הגישה שלך.. אשמח אם הדיון לא ירד לרמת התלהמות

באשר להמלצתי היא למצוא עבודה שמפרנסת ,עבודה נוספת. אין ברירה המצב הכללי לא טוב והבועה התנפצה. פייס איט. ( וכמובן שלהמשיך ליצור אבל בשביל הלב)

צטט: daniela orvin 2009-01-01 22:21:54

לגבי תוכניות הראליטי וריבוי המסכים- אותו "זיהום נפשי" שאנחנו חווים, אני יכולה להוסיף את דברי המרצה שלי בלונדון שאמר לגבי האח הגדול ( ושאר תוכניות ראליטי) שאנו יושבים מול הטלויזיה ובעצם מהרהרים ללא משמעות. אחכ הוא השליך את זה על הצילום העכשווי וטען שיש חזרה למסורת במובן הזה שיצירות שנוצרות בעידן הזה יגרמו לצופה להרהר ללא משמעות..

 

דניאלה,

אם נחשוב קצת על דברים אלה של המרצה בלונדון, יכולה להיות לכך אולי קונוטציה שלילית "מהרהרים ללא משמעות"...

מי הוא זה שיכול לעשות כך? איזה דביל ריק מתוכן הוא זה...