http://cafe.themarker.com/view.php?t=803368

בקהילת אדריכלות ועיצוב פנים.

מהנה מאד ושווה עיון ומחשבה.

הי אילת

תודה על ההפנייה וההקדמה הקצרה.

השראה היא גם בעיני נושא מרתק.

בתקופה שציירתי, אני זוכרת את הציפיה הזאת להשראה שתבוא וכשלא באה, הייתי נתקפת דכדוך.

בינתיים הבנתי שאמן לא יכול להרשות לעצמו לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין להשראה אלא שהוא חייב לעבוד קשה ולקוות שההשראה תצוץ במהלך העבודה עצמה.

יחד עם זאת, יש השראה שכן צצה יש מאין. כמו רעיון לתערוכה או לפרוייקט. רגע אחד הראש ריק ופתאום, כאילו משום מקום, מגיע רעיון. מאיפה הוא מגיע, הרעיון הזה? אין לי תשובה, כמובן, אבל אני חוזרת ומתפעלת בכל פעם שזה קורה.

תודה אילת על ההפנייה,

באמת מרתקת וחמקמקה ההשראה,

אני מציירת מתוך עולמי הפנימי

ולכן הרגשות שמזמנים החיים

מהווים לי מקור השראה ראשוני -

האהבה, הכעס, התסכול, התקווה, הבלבול...

והמוסיקה הכרחית כדי להציף ולהעמיק את כל אלה (כמעט ואינני מציירת בלעדיה...)

השראה ,

אני הרבה זמן ניסתי לברר  באיזה מצבים היא מגיעה אלי ,

אז ככה :יש סוגים שונים של השראה.

1.

השראה מגיעה בבוקר בזמן קבוע ובמקום קבוע של שתיית קפה,שיש שקט דממה מסביב.

2. 

השראה שבאה מיצירות של אמנים אחרים , מדי פעם בשיטוטים שלי בבלוגים של אמנים אני נתקלת בהשראה,

ההשראה היא עבורי ניצוף ואיורור חדשני ויזואלי.  השראה זה משב רוח לנפש.

3. השראה מגיעה מתיסכולים , רצון לצאת ממצב תקוע נמוך , למצב גבוה .

4. הדיונים פה והאמנים בקפה דה מרקר יוצרים עבורי השראה.

5. השראה מגיעה בזמן תהליכי יצירה  , קופצים לי תמונות שהם ההשראה עבורי.

הנה השבוע זו היתה ההשראה ,

מקורות השראה: מכנסי ג'ינס כמעט חדשות שביתי(14) החליטה לזרוק  בטענה

" הגיזרה כבר לא באופנה "

הנה תרגיל ליצירת השראה -

לבחור צבע שמתאים למצב רוח באותו רגע שרוצים ליצור  ,

בוחרים פורמט מעניין   נייר, בד, חתיכת עץ,חפץ , וכל דבר שנוצר חיבור איתו ,

וזורמים אם התחושות הצבעים והמחשבות.

השראה היא....

אוסף של מטענים המגיעים לנקודת גלישה החוצה.  בריכה שמלאה מים , ומגלישה את

עודפיה אל סביבתה הקרובה.

מענה לפנייה, תשובה לשאלה, דו שיח ורב שיח.

התפעמות שבאה לידי ביטוי במחווה.

בת זוגו הראשונה של היוצר. כשהיא איתו הוא במרומים, כשהיא אינה - חייו אינם חיים.

 וגם על שירה וככל השראה איזה שם יפה אני אומרת. 

"...שירה היא המקום שכוונת הלב (או הרוח) הולכת אליו.

בעודה מונחת בלב היא "כוונה",

כשהיא מובעת במילים, היא "שירה",

כשרגשות גועשים בפנים, מביע אותם האדם במילים,

כשהוא מוצא שאין בהן די,

הוא נאנח,

כשאינו בא על סיפוקו, הוא מזמר זאת בשירה,

עדיין לא בא על סיפוקו, הוא רוקד באופן לא מודע בידיו וברגליו..."

(מקור סיני עתיק)

"...אף על פי שבתוכי נמצא הדבר, אין זה לפי כוחי לשלוט בו.

אזי אני מכה תכופות על חזי ונאנח, שהרי טרם הבינותי מה הסיבות לגאות ולשפל שלו."

(ציטוט מתוך"ספונטניות באמנות" בן-עמי שרפשטיין.)

כיוון שנהיה פה פעמיים מה שכתבתי קודם..

אז אוסיף את זה מתוך אותו ספר, על הספונטניות כמקור השראה:

 "...ההתענגות על הספונטניות,

 הרצון להשיגה ולעתים תחושת חסרונה,

כל אלה יוצרים החיפוש האינסופי אחריה 

ואת החרדה שמא לא תשוב לעולם."

אמא'לה!