בגליון האחרון של "הפרקליט", מופיע המאמר הבא, הדן באריכותם של פסקי הדין ברמה אקדמית מחקרית: http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nun1_4.pdf

המאמר בן 23 עמודים בלבד (כולל טבלאות והערות שוליים), ומומלץ בהחלט לקריאה למי שמתעניין בנושא.

הוא מתבסס על מחקר שנערך בארה"ב, וממשיך לשני מחקרים שנעשו בארץ,

אחד מול השופטים בשלום ובמחוזי, מהם עולה כי למעלה משליש מהם חושבים שפסקי הדין ארוכים מדי. באופן טבעי ואנושי, שופטי כל ערכאה סבורים כי הערכאה האחרת מאריכה יותר מאשר ערכאתם שלהם.

ההפתעה מגיעה דווקא מן המחקר שנערך בין עוה"ד, אבל אין לי כל כוונה להרוס לכם את הקריאה. יצויין עם זאת שהמחקר בין עוה"ד נערך לפני כעשר שנים.

בהעדר נוסח השאלונים, נותרת פתוחה השאלה עד כמה התשובות לשאלון כללו ניסוח אותה שאלה באופנים שונים, על מנת להתגבר על התופעה הידועה, לפיה נשאלים נוטים לענות ברמה ההצהרתית.

גם לא נכנס המחקר למקרים בהם נתקלתי - כשהשופט שם בפסק הדין דיסרטציה משפטית שלמה - רק כדי להסביר שהואיל והמסכת העובדתית שבפנינו שונה - אין נפקות לדיסרטציה זו כאן. (דוגמא מייצגת, עא 2043.01.  http://www.nevo.co.il/serve/home/it/UserFrm.asp?type=2&system=1&Spl=True&Prog=DisplayDoc&DocID=234627&cp=2)  

תודה על הפוסט,

ראשית, לא ידעתי שהפרקליט מפרסם ברשת מאמרים, רק חבל שהם בקובץ PDF.

(איך נעתיק לסיכומים ארוכים?)

לגבי אורכם של פסקי הדין, קראתי את המאמר, שלדעתי מתעלם מנקודה מרכזית ומהותית

והינה עידן העתק/הדבק שבו אנו חיים.

ואגב כך "הפרקליט", על הדומיין הזה הייתה מלחמה קשה ולפס"ד מעניין שבו זכתה הלשכה,

אבל זה כבר נושא אחר והעומד בפני עצמו אולי לפורום קניין רוחני ואינטרנט.

אריאל,

מעניין שמאמר הדן באריכותם של פסקי דין ארוך בעצמו...

לגוף העניין -

לא ברור למה צריך מחקר שמציב השערות ובדיקתן באופן אמפירי - בו בזמן שאפשר היה פשוט לשאול את השופטים שכותבים פסקי דין ארוכים למה הם עושים כך.

גם לא ברור האם מדגם השופטים שנבדק כולל כאלו שכותבים פסקי דין ארוכים או לא.

בעיני, מקצוע השפיטה הוא גם מקצוע יצירתי מאוד ואפשר שכתיבת פסק דין נתפס על ידי השופט ככלי לביטוי עצמי שבו הוא משלב את בקיאותו בחוק ובפסיקה, תפיסת עולמו וגם אמונתו במה שנכון ולא נכון.

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-01-03 18:17:04

 

אריאל,

 

מעניין שמאמר הדן באריכותם של פסקי דין ארוך בעצמו...

 

לגוף העניין -

 

לא ברור למה צריך מחקר שמציב השערות ובדיקתן באופן אמפירי - בו בזמן שאפשר היה פשוט לשאול את השופטים שכותבים פסקי דין ארוכים למה הם עושים כך.

 

גם לא ברור האם מדגם השופטים שנבדק כולל כאלו שכותבים פסקי דין ארוכים או לא.

 

בעיני, מקצוע השפיטה הוא גם מקצוע יצירתי מאוד ואפשר שכתיבת פסק דין נתפס על ידי השופט ככלי לביטוי עצמי שבו הוא משלב את בקיאותו בחוק ובפסיקה, תפיסת עולמו וגם אמונתו במה שנכון ולא נכון.

 

אילנה,

תגובה שנונה, איך לא חשבתי על זה

מאמר ארוך הדן באריכותם של פסקי הדין.

ואני עוד קראתי את כולו באריכות רבה.

לספיר ולאילנה,

1. אריכות, היא בעיני המתבונן. בעיני, פסק דין שהצדדים גרמו בו ל4000 עמודי פרוטוקול, יהיה קצר ב-90 עמודים, ופסק דין שיכול להיות ברור ומנומק בעשרה עמודים, הוא ארוך אם הוא משתרע על חמישה עשר.

המאמר, משתרע על עשרים ושלושה עמודים "בלבד", משום שהוא, כמו פס"ד, אמור לתת לא רק את השורה התחתונה, אלא גם כיצד הגיע אליה. מן השאלה שהשארתי פתוחה בדיון, את רואה שניתן היה לפרט יותר. 

2. לשאול רק את מאריכי הנגן, היה, לדעתי, מחטיא את מטרתו. אין שופט שיודה שפסקי הדין שלו ארוכים מדי, שהרי לו כך חשב - היה מקצר.

השיטה היא על כן לבדוק מה כל שופט חושב על פסקי הדין של עמיתיו. רק כך תדע מה הוא באמת חושב (בזמנו שאלו אנשים אם הם נוהגים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" [כן, כמעט כולם] והאם האחרים נוהגים לפי כלל זה [לא, כמעט כולם]. האם להמשיך ולפרט?...).

3. ההפתעה הגדולה בעיני היא תשובת עוה"ד. וכמו תמיד, כשהתשובה לא מוצאת חן בעיני, אני נדרש לפרטים נוספים, עד כמה השאלון היה מדויק, עד כמה איפשר להגיע לאמונה האמיתית של עוה"ד וכו'.

אבל בהנחה שהחוקרים יודעים לבנות שאלון - הבעיה אצלנו. 

4. ולענין העתק והדבק

בלאו הכי, השופטים נעזרים בעוזרים ומתמחים, כך שה"העתק והדבק" מקילים בעיקר על אלה.

אבל נכון, הקלות שבה כל אחד מאיתנו יכול להיות משפטן דגול באמצעות הקלדת חיפוש או שניים, אינה מנוצלת תמיד רק למטרות ראויות.

צטט: אריאל, חיפה 2009-01-03 20:23:21

לספיר ולאילנה,

1. אריכות, היא בעיני המתבונן. בעיני, פסק דין שהצדדים גרמו בו ל4000 עמודי פרוטוקול, יהיה קצר ב-90 עמודים, ופסק דין שיכול להיות ברור ומנומק בעשרה עמודים, הוא ארוך אם הוא משתרע על חמישה עשר.

המאמר, משתרע על עשרים ושלושה עמודים "בלבד", משום שהוא, כמו פס"ד, אמור לתת לא רק את השורה התחתונה, אלא גם כיצד הגיע אליה. מן השאלה שהשארתי פתוחה בדיון, את רואה שניתן היה לפרט יותר. 

2. לשאול רק את מאריכי הנגן, היה, לדעתי, מחטיא את מטרתו. אין שופט שיודה שפסקי הדין שלו ארוכים מדי, שהרי לו כך חשב - היה מקצר.

השיטה היא על כן לבדוק מה כל שופט חושב על פסקי הדין של עמיתיו. רק כך תדע מה הוא באמת חושב (בזמנו שאלו אנשים אם הם נוהגים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" [כן, כמעט כולם] והאם האחרים נוהגים לפי כלל זה [לא, כמעט כולם]. האם להמשיך ולפרט?...).

3. ההפתעה הגדולה בעיני היא תשובת עוה"ד. וכמו תמיד, כשהתשובה לא מוצאת חן בעיני, אני נדרש לפרטים נוספים, עד כמה השאלון היה מדויק, עד כמה איפשר להגיע לאמונה האמיתית של עוה"ד וכו'.

אבל בהנחה שהחוקרים יודעים לבנות שאלון - הבעיה אצלנו. 

4. ולענין העתק והדבק

בלאו הכי, השופטים נעזרים בעוזרים ומתמחים, כך שה"העתק והדבק" מקילים בעיקר על אלה.

אבל נכון, הקלות שבה כל אחד מאיתנו יכול להיות משפטן דגול באמצעות הקלדת חיפוש או שניים, אינה מנוצלת תמיד רק למטרות ראויות.

קיבלתי לא מזמן החלטה לבקשה שהגשתי לעניין רשות להתגונן בשם לקוחי.

מאחר ועלו בבקשה לפחות 4 סוגיות שונות, הרשמת בחיפה נתנה החלטה ארוכה יחסית

ונתנה נימוקים לכל סוגיה ולבסוף על חלק נתנה רשות ועל חלק לא.

אני מאוד נהנתי מההחלטה מבחינה משפטית, וגם מההנמקות ולדעתי דווקא הנמקה

יתרה יכולה לחסוך הליכי משפט רבים שעלולים להיווצר בהעדר הנמקה.

כמה ערעורים הם בגלל העדר הנמקה ופירוט? לדעתי הרבה.

צטט: עו"ד בן-צוק 2009-01-04 00:43:24

צטט: אריאל, חיפה 2009-01-03 20:23:21

לספיר ולאילנה,

1. אריכות, היא בעיני המתבונן. בעיני, פסק דין שהצדדים גרמו בו ל4000 עמודי פרוטוקול, יהיה קצר ב-90 עמודים, ופסק דין שיכול להיות ברור ומנומק בעשרה עמודים, הוא ארוך אם הוא משתרע על חמישה עשר.

המאמר, משתרע על עשרים ושלושה עמודים "בלבד", משום שהוא, כמו פס"ד, אמור לתת לא רק את השורה התחתונה, אלא גם כיצד הגיע אליה. מן השאלה שהשארתי פתוחה בדיון, את רואה שניתן היה לפרט יותר. 

2. לשאול רק את מאריכי הנגן, היה, לדעתי, מחטיא את מטרתו. אין שופט שיודה שפסקי הדין שלו ארוכים מדי, שהרי לו כך חשב - היה מקצר.

השיטה היא על כן לבדוק מה כל שופט חושב על פסקי הדין של עמיתיו. רק כך תדע מה הוא באמת חושב (בזמנו שאלו אנשים אם הם נוהגים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" [כן, כמעט כולם] והאם האחרים נוהגים לפי כלל זה [לא, כמעט כולם]. האם להמשיך ולפרט?...).

3. ההפתעה הגדולה בעיני היא תשובת עוה"ד. וכמו תמיד, כשהתשובה לא מוצאת חן בעיני, אני נדרש לפרטים נוספים, עד כמה השאלון היה מדויק, עד כמה איפשר להגיע לאמונה האמיתית של עוה"ד וכו'.

אבל בהנחה שהחוקרים יודעים לבנות שאלון - הבעיה אצלנו. 

4. ולענין העתק והדבק

בלאו הכי, השופטים נעזרים בעוזרים ומתמחים, כך שה"העתק והדבק" מקילים בעיקר על אלה.

אבל נכון, הקלות שבה כל אחד מאיתנו יכול להיות משפטן דגול באמצעות הקלדת חיפוש או שניים, אינה מנוצלת תמיד רק למטרות ראויות.

קיבלתי לא מזמן החלטה לבקשה שהגשתי לעניין רשות להתגונן בשם לקוחי.

מאחר ועלו בבקשה לפחות 4 סוגיות שונות, הרשמת בחיפה נתנה החלטה ארוכה יחסית

ונתנה נימוקים לכל סוגיה ולבסוף על חלק נתנה רשות ועל חלק לא.

אני מאוד נהנתי מההחלטה מבחינה משפטית, וגם מההנמקות ולדעתי דווקא הנמקה

יתרה יכולה לחסוך הליכי משפט רבים שעלולים להיווצר בהעדר הנמקה.

כמה ערעורים הם בגלל העדר הנמקה ופירוט? לדעתי הרבה.

כפי שכתבתי, הבעיה אינה אורך אבסולוטי של פסה"ד, אלא אורך יחסית לנדרש. אם תשווה זאת לדיני התעבורה - מהירות גבוהה לעומת מהירות מופרזת לתנאי הדרך.

את פסה"ד שהבאתי כדוגמא, מצאתי רק ב"נבו", ולכן איני מצליח להעלות קישור פועל שלו, אבל אני די בטוח שגם אתה נתקלת בפסקי דין שתכליתם העיקרית היא לפאר את הידע המשפטי של הכותב, מבלי שהמחקר המשפטי יועיל כהוא זה לפסק הדין.

על אלה אני רוטן.

צטט: אריאל, חיפה 2009-01-04 17:36:30

צטט: עו"ד בן-צוק 2009-01-04 00:43:24

צטט: אריאל, חיפה 2009-01-03 20:23:21

לספיר ולאילנה,

1. אריכות, היא בעיני המתבונן. בעיני, פסק דין שהצדדים גרמו בו ל4000 עמודי פרוטוקול, יהיה קצר ב-90 עמודים, ופסק דין שיכול להיות ברור ומנומק בעשרה עמודים, הוא ארוך אם הוא משתרע על חמישה עשר.

המאמר, משתרע על עשרים ושלושה עמודים "בלבד", משום שהוא, כמו פס"ד, אמור לתת לא רק את השורה התחתונה, אלא גם כיצד הגיע אליה. מן השאלה שהשארתי פתוחה בדיון, את רואה שניתן היה לפרט יותר. 

2. לשאול רק את מאריכי הנגן, היה, לדעתי, מחטיא את מטרתו. אין שופט שיודה שפסקי הדין שלו ארוכים מדי, שהרי לו כך חשב - היה מקצר.

השיטה היא על כן לבדוק מה כל שופט חושב על פסקי הדין של עמיתיו. רק כך תדע מה הוא באמת חושב (בזמנו שאלו אנשים אם הם נוהגים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" [כן, כמעט כולם] והאם האחרים נוהגים לפי כלל זה [לא, כמעט כולם]. האם להמשיך ולפרט?...).

3. ההפתעה הגדולה בעיני היא תשובת עוה"ד. וכמו תמיד, כשהתשובה לא מוצאת חן בעיני, אני נדרש לפרטים נוספים, עד כמה השאלון היה מדויק, עד כמה איפשר להגיע לאמונה האמיתית של עוה"ד וכו'.

אבל בהנחה שהחוקרים יודעים לבנות שאלון - הבעיה אצלנו. 

4. ולענין העתק והדבק

בלאו הכי, השופטים נעזרים בעוזרים ומתמחים, כך שה"העתק והדבק" מקילים בעיקר על אלה.

אבל נכון, הקלות שבה כל אחד מאיתנו יכול להיות משפטן דגול באמצעות הקלדת חיפוש או שניים, אינה מנוצלת תמיד רק למטרות ראויות.

קיבלתי לא מזמן החלטה לבקשה שהגשתי לעניין רשות להתגונן בשם לקוחי.

מאחר ועלו בבקשה לפחות 4 סוגיות שונות, הרשמת בחיפה נתנה החלטה ארוכה יחסית

ונתנה נימוקים לכל סוגיה ולבסוף על חלק נתנה רשות ועל חלק לא.

אני מאוד נהנתי מההחלטה מבחינה משפטית, וגם מההנמקות ולדעתי דווקא הנמקה

יתרה יכולה לחסוך הליכי משפט רבים שעלולים להיווצר בהעדר הנמקה.

כמה ערעורים הם בגלל העדר הנמקה ופירוט? לדעתי הרבה.

כפי שכתבתי, הבעיה אינה אורך אבסולוטי של פסה"ד, אלא אורך יחסית לנדרש. אם תשווה זאת לדיני התעבורה - מהירות גבוהה לעומת מהירות מופרזת לתנאי הדרך.

את פסה"ד שהבאתי כדוגמא, מצאתי רק ב"נבו", ולכן איני מצליח להעלות קישור פועל שלו, אבל אני די בטוח שגם אתה נתקלת בפסקי דין שתכליתם העיקרית היא לפאר את הידע המשפטי של הכותב, מבלי שהמחקר המשפטי יועיל כהוא זה לפסק הדין.

על אלה אני רוטן.

אני יכול להסכים כי כאשר בית משפט השלום נותן סקירה מלאה על עיקרון תום הלב

על פני 4 עמודים כאשר נושא זה אמור להיות בידיעת כל משפטן מצוי, זה מיותר.

שלום לכולם,

עו"ד אמיר לירן,

אותי כבר שכנעת.

גם עוה"ד שהשתתפו במחקר, מעדיפים פסקי דין מנומקים, אבל מנומקים בתמצות - לא בהרחבה מיותרת.

כל שנותר, אם כן, הוא לשכנע את השופטים המאריכים.