התמונות נראו לי "מוכרות"...

בשבריר של שניה נוצר בראשי הקישור...הצילומים הם אלה שהגיעו מהצלם Shareef sarhan מעזה אלי ולאחרים בקהילת קפה דה מרקר בדוא"ל. נוצר מיד  גם חיבור לדיון שמתנהל כאן על אמנות "מגוייסת", "אמנות סודית - פומבית", "כאשר התותחים רועמים"  ו"פוליטית"...האם האמן מתעד מציאות אובייקטיבית,  או שהוא סוכן של רעיונות ופוליטיקאים ההופך את יצירתו ל"מגוייסת".  

הצילום מתעד כביכול תור ארוך וצפוף ללחם (פיתות) בעת מלחמה. הגדלת התמונה מגלה צלם טלוויזיה (ווידאו) בתוך התור, דבר המחשיד מיידית את הצילום כמבויים (האמן והצלם (שאריף)המתעד,  אינו יותר פלנר בודלרי, הקולט מרחוק במבטו תוך כדי שיטוט את התרחשויות העיר המודרנית... אלא במאי ומפיק המתערב ומביים את העיר ותושביה לצרכיו). המסקנה ששאריף  וצלום הווידאו עובדים יחדיו.

ה"איש עם מצלמת הווידאו"  בתור ללחם, העומד מאחורי מצלמתו הקבועה על מעמד תלת רגלי אינו נראה כשייך לסצנה  אותה הוא מתעד. נוצר דיסוננס (אנטי תזה), למה שהתמונה מנסה להעביר. הוא לבוש אחרת נראה "בריא", האנשים והילדים סביבו נראים כניצבים משועשעים. תובנה זו מהווה  את ה"פונקטום" (רולאן בארת, מחשבות על צילום), אותו פרט בתמונה שקופץ ו"חודר" באופן מושהה את תודעתי, ונותן לצילום את המשמעות והערך המוסף הייחודי שלו... (לעומת הרושם המיידי והקשה של צילומי תקריב גופות מדממות לאחר פגיעה של טיל למשל).

הצילום יוצר אסוציאציה לעטיפת ספרו של ליוטאר, "הסברים על הפוסטמודרני" (צלם ומצלמה מצלמים את עצמם לדעת).

 "בעולם הטכנו-מדעי אנו משולים לגוליברים: פעם גדולים מדיי ופעם קטנים מדיי, לעולם לא בקנה המידה הנכון. בפרספקטיבה הזו, התביעה לפשטות נראית כיום, באופן כללי, כהבטחה לברבריות [...] האנושות נחלקת לשני חלקים: האחד מתמודד עם אתגר המורכבות, השני עם האתגר הישן, הנורא, של הישרדותה. זה אולי ההיבט העיקרי של כשלון הפרויקט המודרני, שהיה עקרונית ראוי, אני מזכיר לך, לאנושות בכללותה".

המלחמה האמיתית בדרום אינה  בעזה, היא תודעתית מתרחשת אצל כל אחד ואחד מול מסך המחשב והטלוויזיה. מרחב "עוטף עזה" אסור על כניסת עתונאים וצלמים, משאיר את הבמה לחומרים שמגיעים בערוצי המדיה הפתוחים האחרים כמו של שאריף מעזה.

הוויכוח שנערך כאן בקפה בהקשר תוכניות הריאליטי ופוליטיזציה של האמנות חושף פן חשוב של חיינו... היום אין אמנות שאינה פוליטית, כיוון שאין אמן שאינו פוליטי, ואין גם צרכן אמנות החף מפוליטיקה... 

אהלן אבי

פוסט מעניין כתבת .

לדעתי , אין כלל משמעות בין אם התמונה מבויימת או לא .

מבחינתי , שריף הצלם כאדם וכאמן בחר להעביר מסר לעולם .

ייתכן שהוא לא באמת הצליח לתפוס בעדשתו את התמונה שהוא יצר בדמיונו ולכן נאלץ לביים כזאת .

אני שואל אותך אבי . . .

האם לא די בכך שהיצלחנו להבין את המסר ?

האם באמת חשובה הדרך להעברת המסר ביצירה מהסוג הזה ?

צטט: the artist 2009-01-03 17:39:50

אהלן אבי

 

פוסט מעניין כתבת .

 

לדעתי , אין כלל משמעות בין אם התמונה מבויימת או לא .

 

מבחינתי , שריף הצלם כאדם וכאמן בחר להעביר מסר לעולם .

 

ייתכן שהוא לא באמת הצליח לתפוס בעדשתו את התמונה שהוא יצר בדמיונו ולכן נאלץ לביים כזאת .

 

אני שואל אותך אבי . . .

 

האם לא די בכך שהיצלחנו להבין את המסר ?

 

האם באמת חשובה הדרך להעברת המסר ביצירה מהסוג הזה ?

הי יעקב,

 שאריף מגדיר את עצמו כאמן, הוא מפיץ לאנשים בסייברספייס חומר חדשותי מעבודתו כצלם עיתונות, הוא אכן הופך את הדימויים שיצר  לנושא אמנותי שמשרתים את מטרותיו (אין יותר הפרדה בין אמנות ללא אמנות, אולי לכן גם אין אמנות סודית).

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

הבעיה בתמונות מבויימות היא בקונטקסט

כל עוד התמונה אינה מונה חדשותית אני לא רואה שום בעיה בזה.

תמונה אמנותית יכולה (או אולי אפילו צריכה) לכלול נק' מבויימות - המטרה שלה היא להעביר מסך ולא לדווח על מצב.

העניין הוא שקשה מאוד להפריד את הצלם מהסיטואציה וגם בבחירת התמונה שאותה שולחים (כלומר הנק' בזמן שאותה צילמנוֿ) אנחנו בעצם מבקשים להעביר איזה שהוא מסר, אמנם לא התערבנו בנעשה אבל בתור צלם כמה וכמה שנים היום ברור לי שעצם נוכחות של המצלמה משנה את הסיטואציה - 

לגבי התמונה הזו -  אולי בעצם זה מה שהוא העביר - את האמת הריגעית שמשתנה בכל מקום ובכל זמן, מתור ללחם כשיש מצלמות למשהו אחר כשהמצלמות הולכות

צטט: LinkTree 2009-01-03 18:55:55

הבעיה בתמונות מבויימות היא בקונטקסט

כל עוד התמונה אינה מונה חדשותית אני לא רואה שום בעיה בזה.

 

תמונה אמנותית יכולה (או אולי אפילו צריכה) לכלול נק' מבויימות - המטרה שלה היא להעביר מסך ולא לדווח על מצב.

 

העניין הוא שקשה מאוד להפריד את הצלם מהסיטואציה וגם בבחירת התמונה שאותה שולחים (כלומר הנק' בזמן שאותה צילמנוֿ) אנחנו בעצם מבקשים להעביר איזה שהוא מסר, אמנם לא התערבנו בנעשה אבל בתור צלם כמה וכמה שנים היום ברור לי שעצם נוכחות של המצלמה משנה את הסיטואציה - 

 

לגבי התמונה הזו -  אולי בעצם זה מה שהוא העביר - את האמת הריגעית שמשתנה בכל מקום ובכל זמן, מתור ללחם כשיש מצלמות למשהו אחר כשהמצלמות הולכות

הי ניר ותודה על התגובה!

כמובן שיש טווח רחב של "בימוי" צילום... מצילום "נסתר" בו האנשים אינם מודעים כלל להיותם מצולמים, ועד לביום והעמדה של כל הסצנה למשל spencer tunick. בנוסף יכול להיות עיבוד דיגיטלי של הצילום דוגמת צילומי הפצצות בבירות במלחמת האחרונה שעובדו בפוטושופ.

בעידן המדיה הדיגיטלית כל דימוי המועלה לרשת עובר מניפולציה דיגיטלית ברמה זו או אחרת, בנוסף העובדה שיש לכל אחד מצלמה (בסלולרי) או נוכחת מצלמה של מזל"ט או של לווין יוצרים נוכחות מתמדת של מצלמה המשנה את הסיטואציה, ייתכן ונוכחות זו מבטלת את האפקט עליו דיברת.

מה דעתך על מצב זה (מצלמה נוכחת תמיד והשפעת על המצולמים)?

אבי 

ביום האחרון כאשר המדיה האלקטרונית אינה מספקת את זרם החדשות איליו הורגלנו, איננו יודעים בדיוק מה קורה בדרום (יש צנזורה),אנו חשים "מנותקים מהמציאות"!

הרוב המוחלט של ידיעותנו על העולם מגיע מערוצי המדיה האלקטרונית, שהופכת כדברי מקלוהן: שלוחה של מערכת העצבים המרכזית, באמצעותה אנו חשים את האירועים המרוחקים, כאילו היו בכפרנו הקטן ובסביבת גופנו.

הריאליטי, הוא אמצעי כזה, המספק לצופים תחושת ידיעה ושליטה באירועים "מרוחקים"...

הSMS שנשלח על-ידי הצופה משפיע על המציאות שתיראה על המסך, ומספק סוג של שליטה והוויה בעולם.

צטט: avimedia 2009-01-03 18:16:34

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

 

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

 בהקשר זה ממליץ לקרא על הקשר בין גוגל לברק אובמה של ד"ר אשר עידן..

אבי

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:21:44

צטט: avimedia 2009-01-03 18:16:34

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

 

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

 בהקשר זה ממליץ לקרא על הקשר בין גוגל לברק אובמה של ד"ר אשר עידן..

אבי

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

ארז,

יש לך כבר טלוויזיה? או שאתה מתעדכן בנעשה מהכרוזים שנופלים מהמטוסים?

צטט: avimedia 2009-01-04 21:30:55

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:21:44

צטט: avimedia 2009-01-03 18:16:34

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

 

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

 בהקשר זה ממליץ לקרא על הקשר בין גוגל לברק אובמה של ד"ר אשר עידן..

אבי

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

 

ארז,

יש לך כבר טלוויזיה? או שאתה מתעדכן בנעשה מהכרוזים שנופלים מהמטוסים?

 מהכתבי פלסטר שמדביקים בבקרים.

תגיד,

זה גם אופייני לחוקרים באקדמיה ולאנשים "חד ממדים", שברגע שכותבים להם משהו שמערער או מעורר מחלוקת על תפיסתם האתנוצטנרית הם ישר תוקפים?

יש קורס על זה?

האם אפשר בבקשה לקבל תשובות ענייניות ולא תוקפניות?

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:55:09

צטט: avimedia 2009-01-04 21:30:55

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:21:44

צטט: avimedia 2009-01-03 18:16:34

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

 

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

 בהקשר זה ממליץ לקרא על הקשר בין גוגל לברק אובמה של ד"ר אשר עידן..

אבי

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

 

ארז,

יש לך כבר טלוויזיה? או שאתה מתעדכן בנעשה מהכרוזים שנופלים מהמטוסים?

 

 מהכתבי פלסטר שמדביקים בבקרים.

 

 

תגיד,

זה גם אופייני לחוקרים באקדמיה ולאנשים "חד ממדים", שברגע שכותבים להם משהו שמערער או מעורר מחלוקת על תפיסתם האתנוצטנרית הם ישר תוקפים?

יש קורס על זה?

 

 

האם אפשר בבקשה לקבל תשובות ענייניות ולא תוקפניות?

 

ארז ידידי,

האם קראת את הספר:  מרקוזה, הרברט (1970). האדם החד ממדי, מחקרים באידיאולוגיה של החברה התעשייתית המפותחת. ?

או להבין את המדיהשל מקלוהן?

או אחד הספרים של ויריליו או בודריאר או ז'יז'ק, או פילוסוף אחר הדן באדם וקיום  במרחב זמן של מדיה גלובאלית דיגיטאלית?

או כל חומר אחר, כדי שיהיה לנו בסיס לדיון מושכל ולא דיון "רגשי" (הרי אין לך טלוויזיה לטענתך, איך נוכל לדון במדיום זה?)

צטט: avimedia 2009-01-05 08:55:39

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:55:09

צטט: avimedia 2009-01-04 21:30:55

צטט: A_Erez 2009-01-04 21:21:44

צטט: avimedia 2009-01-03 18:16:34

זאת כיוון  שניתקו מהכבידה של המציאות הממשית. כל הדחה מ"הישרדות" שווה בדיווחה להפצצה בעזה, שווה לנאום אובמה(מופיעים בו-זמנית על אותו המסך).

 

כיוון שאין יותר גבולות ברורים בין מה שנחשב לאמנות ומה לא... הפכנו ל"אדם חד-ממדי" הקולט "מידע חד ממדי" הנגיש לכול  בעולם שהפך "שטוח"... בעולם זה,  יש להתייחס ליצירת, הפצת וצריכת אמנות בצורה שונה מזו שהורגלנו אליה בעבר, כאר הייתה הפרדה ברורה בין אמן, יצירה, גלריה, צרכן.

 בהקשר זה ממליץ לקרא על הקשר בין גוגל לברק אובמה של ד"ר אשר עידן..

אבי

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

 

ארז,

יש לך כבר טלוויזיה? או שאתה מתעדכן בנעשה מהכרוזים שנופלים מהמטוסים?

 

 מהכתבי פלסטר שמדביקים בבקרים.

 

 

תגיד,

זה גם אופייני לחוקרים באקדמיה ולאנשים "חד ממדים", שברגע שכותבים להם משהו שמערער או מעורר מחלוקת על תפיסתם האתנוצטנרית הם ישר תוקפים?

יש קורס על זה?

 

 

האם אפשר בבקשה לקבל תשובות ענייניות ולא תוקפניות?

 

 

ארז ידידי,

האם קראת את הספר:  מרקוזה, הרברט (1970). האדם החד ממדי, מחקרים באידיאולוגיה של החברה התעשייתית המפותחת. ?

או להבין את המדיהשל מקלוהן?

או אחד הספרים של ויריליו או בודריאר או ז'יז'ק, או פילוסוף אחר הדן באדם וקיום  במרחב זמן של מדיה גלובאלית דיגיטאלית?

או כל חומר אחר, כדי שיהיה לנו בסיס לדיון מושכל ולא דיון "רגשי" (הרי אין לך טלוויזיה לטענתך, איך נוכל לדון במדיום זה?)

לא קראתי, אך האם על מנת לדון דיון מושכל יש צורך להתבסס על אותם מקורות פילוסופיים?

האם אתה רוצה דיון מושכל או מעדיף ניתוח רעיונות טקסטואליים המבוססים על ידיעת המקורות של אותו טקסט?

האם אנו פה על מנת לקיים דיונים בעינייני אמנות? או פילוסופיה?ו/או סוציולוגיה?

האם מישהו פה בכלל יכול לדון איתך איזה דיון מבלי להתייחס למקורות שאתה שאתה מצטט?

מה התוקף של המקורות הנ"ל? האם זה ההסתמכות אליהם מבחינתך היא כמו של אדם דתי על התורה?

האם קראת את "האדום והשחור" של סטנדל, או את "כבודה האבוד של קטרינה בלום" שנוכל לדון על רדיפה אחר כבוד, מעמדות, פרסום ודמיון? 

או שאולי יותר נכון לשאול אם קראת את "החייל האמיץ שוויק" על מנת שנוכל לדון בהיררכיה ובמלחמה?

או בעצם עדיף לשאול אם קראת את באלזק על מנת שנוכל לדון בצביעות?

האם אתה מוצא את הטקסטים של אותם אלה שאתה אוהב לצטט כבעלי תוקף גדול יותר מאשר אלה הנזכרים לעיל?

האם אתה חושב שעצם הבחירה לא להחזיק מכשיר טלויזה בבית גורמת לאדם החי בחברה המערבית במאה ה-21  לא לדעת ו/או לא לחוות מה היא טלויזיה?

האם אתה מכיר את האימרה של מרק טויין על מתמטיקה ופוליטיקה?

צטט: A_Erez 2009-01-05 10:47:48

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

ארז, הדיון הוא על תרבות טלוויזי, ומושג "אדם חד ממדי" הנובע מכך.

אתה טוען שאינך רואה טלוויזיה, ושלא קראת את "האדם החד ממדי" של מרקוזה...

למרות זאת אתה מתייחס בביקורתיות למושגים הנ"ל (ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים", ו"אדם חד ממדי") ... במנותק מהקונטקסט של הדיון...

(חוקר חייב להתייחס בשווין נפש לנושא המחקר שלו... תאר לך שהרופא שמטפל בך יכנס ללחץ לנוכח הסימפטומים של המחלה שלך! יש עובדות בשטח (מדיה דיגיטלית) אותן יש לחקור ולהסיק מסקנות בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, לא "ריגשי".)

נכון זהו דיון אקדמי (שאתה מזלזל בו) אך בעל השלכות מעשיות על האמנות... (ב-30 שנה האחרונות באמנות שלי, ואצל אמנים רבים אחרים).

צטט: avimedia 2009-01-05 11:44:02

צטט: A_Erez 2009-01-05 10:47:48

 

 

זה מה שקורה לחוקרים באקדמיה?

אחרי 20 שנות מחקר הם מבינים שהם הפכו ל"חד ממדיים"?

כמה שנים אתה חוקר באקדמיה, אבי?

האם אתה רואה בשיוויון נפש את  את ההדחה מ"הישרדות" ואת הדיווחים מהמלחמה?

האם זה הנקודת ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים"?

 

ארז, הדיון הוא על תרבות טלוויזי, ומושג "אדם חד ממדי" הנובע מכך.

אתה טוען שאינך רואה טלוויזיה, ושלא קראת את "האדם החד ממדי" של מרקוזה...

למרות זאת אתה מתייחס בביקורתיות למושגים הנ"ל (ההשקה בין ה"פרידמנים" ל"בולבולים", ו"אדם חד ממדי") ... במנותק מהקונטקסט של הדיון...

(חוקר חייב להתייחס בשווין נפש לנושא המחקר שלו... תאר לך שהרופא שמטפל בך יכנס ללחץ לנוכח הסימפטומים של המחלה שלך! יש עובדות בשטח (מדיה דיגיטלית) אותן יש לחקור ולהסיק מסקנות בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, לא "ריגשי".)

נכון זהו דיון אקדמי (שאתה מזלזל בו) אך בעל השלכות מעשיות על האמנות... (ב-30 שנה האחרונות באמנות שלי, ואצל אמנים רבים אחרים).

"השלכה"

לועזית: projection
בפסיכולוגיה - ייחוס תכונות של האדם לאנשים אחרים. בפסיכואנליזה זהו אחד ממנגנוני ההגנה: אנשים שאינם יכולים לסבול את הרגשות של עצמם (לדוגמה, כעס) מתמודדים עם הבעיה בעזרת המחשבה שלאנשים אחרים יש רגשות כאלה. זהו מנגנון לא מודע. 

 * * *

אני לא יודע מאיפה החלטת שאני מזלזל, הרי לקחתי את המושגים בהם אתה משתמש ועשיתי להם קישורים רעיוניים לדיונים ולרעיונות אחרים שהועלו פה.

כנראה שקישורים אלה רדיקאליים מידי ולכן החלטת  לנסות "להוציא אותם מעבר לגדר", לעשות דה-לגיטמציה על ההשתתפות בדיון  ולעבור למתקפה אישית (כמה אצילי ודרך ידועה להתמודד).

ברשותך, אני אוותר על המשך הדיון. 

אני מאחל לך שתמצא מספיק אנשים אחרים שעברו הסמכה להתדיין איתך, וכן שהם קראו לפחות אחד מרשימת הספרים (אחד יספיק או שצריך לפחות 3 או לפחות 5..?)  שבהם אתה מעוניין לעוסק.

אני גם מציע שלהבא שתציין את דרישות המינימום הנדרשות על מנת להגיב לדיונים שלך, ככה לא תאלץ לבזבז את זמנך בהסברים מלומדים הנופלים על אוזניים ערלות שכביכול אינן מלומדות מספיק.

לפני הסיום, אציין שאתה יכול להסיר דאגה מליבך, אין ולו טיפת "רגשי" אחת קטנה באיזו מהתגובות שהגבתי לעיל (אם כי לאור התגובות שלך יש לי הרגשה שאולי אתה מערב לעיתים יותר רגש ממה שאתה חושב, אך שוב זה רק הרגשה ואין לנו כלים לבחון את זה באופן אמפירי).

ולסיום לזלזול אצטט את פרנסואה רבלה (ציטוט חופשי מהזכרון)

"על אדם לנבור בספרים עבי הכרס האלה,

כמו כלב שמצא עצם מגויידת

והוא נושך ולועס בהם על מנת לנסות ולשאוב מהם את מעט המוץ שנשאר בהם".