לפני הרבה שנים בארץ רחוקה, חיו אנשים במערה, הם לא יצאו ממנה עקב הסכנות שבחוץ. חלל המערה הייתה כל חייהם. מדי פעם נשמעו קולות וצללים רחוקים שהגיעו מפתח המערה וריצדו על קירותיה ... כל מה שהאנשים במערה ידעו על העולם שבחוץ היו אותם "ציורי" רוחות רפאים קסומים...

בארץ קרובה, קרובה, יש אנשים החיים במערות (מקלטים, חדרי בטחון, חדרי מדרגות...), ה"מערה" היא כל עולמם והערובה לביטחונם, כל מה שהם יודעים על העולם האלים והמפחיד  שחוץ הם קולות ו"הצללים", המשתקפים על קירותיה  - מסכי טלוויזיה ומחשבים. האם השתנה משהו בין המערה של אפלטון למערה החשמלית של מרשל מקלוהן?

האם "האח הגדול" אינו הראי של ההוויה שלנו במערה הדיגיטאלית? אנו דומים למתמודדי האח הגדול, מאכלסים את ה"וילה" וחולמים על הפרס הגדול.  אנו יוצרים אינטראקציה ומניפולציה עם שאר יושבי "המערה", אך  מנותקים למעשה מהמתרחש בעולם הממשי, הידע שלנו הוא "חד ממדי" או "דו-ממדי", כמו משטח המסך חסר העומק... עבורנו העולם הממשי, והמציאות החיצונית, הם מה שנקלט באמצעות הערוץ הדיגיטלי, שעובר בזמן-אמת אינסוף עיבודים בדרכו אלינו!

ובדומה, מה שנקלט במערה, במקלט או  בוילה, מוקרן כצללים וקולות על קירות התודעה, שאף היא סוג של מערה בה אנו כלואים.

 היה משעשע לראות את המשתתפים שיצאו מההסגר בוילה של "האח הגדול", הם לא ידעו, שברק אובמה נבחר להיות נשיא  ארה"ב, וציפי ליבני לראשות "קדימה"!

מצבנו אינו שונה בהרבה....גם אנו יושבי מערה ומשתתפים בתוכנית ריאליטי המונית...

האמנים כמובן חיים ומושפעים  מציאות זו, והיא חלק אינטגראלי של יצירותיהם...

לדוגמה דברי אמן הפופ-ארט רוברט ראושנברג   (1964) (Raushenberg): "נמצאתי תחת הפצצה מתמדת של דימויים ומידע מרחבי העולם באמצעות הטלוויזיה והמגזינים. חשבתי שיצירה הגונה צריכה לכלול את אותם המרכיבים, שמהווים את  המציאות".

בשנה זו, 1964 יצאו לאור הספרים של מרשל מקלוהן "להבין את המדיה" ו "האדם החד ממדי" של הרברט מרקוזה... וכן כבר חגו מעל כדור הארץ שישה לוויני תקשורת מסוג TELSAT, RELAY, SYNCOM שהעבירו מידע ושידורי טלוויזיה בין האזורים השונים תוך סנכרון של שעון זמן אטומי, והפכו את מושג ה"כפר הגלובלי" למציאות.