מה שקורה בעולם הזה מזכיר לי את המאמן האחרון שהיה לבן שלי בבייסבול. הוא היה כל כך קשוח, והיו לו חוקים נוקשים אשר דאג ליישם כל הזמן. אבל, לשני בניו אשר היו גם בקבוצה היה מותר לדבר , לצחקק ולעשות ככל העולה על רוחם. זה כאילו שיש שני סטים של חוקים למשחק. סט אחד לבנים שלו, וסט שני לשאר הילדים.
כך גם בעולם, אני מרגישה שלא כולם משחקים על פי אותם הכללים ומה שהעולם סולח לערבים ולטרוריסטים, הוא לא סולח ליהודים, לישראל. אין חוקים שווים במשחק. מה שלהם מותר, לנו אסור. לנו אסור להתגונן (זו התקפה) ולנו כדאי להבליג (וממתי הבליגו החמאס או החיזבאללה?) מצפים מישראל שתתעלה מעל עצמה, אך לא מצפים זאת מהטרוריסטים. וכל האוכלוסיה הפלסטינאית המסכנה אשר "נקלעה" לתוך כל המצב הזה, על לא עוול בכפה. שטויות. כאשר הם בחרו בחמאס, הם חרצו את גורלם ביודעין!!! הם ידעו טוב מאד מיהו החמאס ומה דעותיו לגבי ישראל
בעולם הזה כולם צבועים ובעלי סטנדרט כפול. אף אחד כבר לא פועל על פי
"נאה דורש נאה מקיים"
רק רוצים מאיתנו הכל. את השקט שלנו, את השלווה, את השטחים, את ההבנה, את ההבלגה, את הסבלנות, את הסובלנות, וכו' וכו'
ומה אנו מקבלים בתמורה?קסאמים, הרוגים, פצועים, ילדים מפוחדים ומה לא
גילה
/null/text_64k_1#