נקודה מעניינת מפליאה וניסית, שלא הרבה מרבים לדבר בה.
שארץ ישראל למרות היותה קדושה גם לנצרות וגם לאיסלם, מאז יציאתם של עם ישראל לגלות, לא הניבה את פרייה, ולמרות כל המלחמות הרבות עליה, אף אחד לא הצליח ליישב אותה לאורך תקופה. זהו דבר שבניגוד להיגיון לחוקי הטבע והכלכלה, ובכ"ז זה קרה. ולא רק שזה קרה זה היה כתוב מראש שזה יקרה, לפני 3300 שנה:
ושממו עליה אוייבכם"(ויקרא כו ובגויים לא תרגיע"(דברים כה.
מה קורה במקרה ושני גברים מתקוטטים בניהם על אהבתם לאותה אשה. מי ראוי לזכות בה? מי שיותר חזק? למי שיש פרוטקציה? למי שיש גב חזק של ידידים ומשפחה? או שפשוט שואלים את האשה במי היא בוחרת.
מה קורה כששני עמים נלחמים בניהם על אותה כברת ארץ? שואלים את הארץ. וכי לארץ יש העדפות ורצונות וכי היא יכולה לדבר?
מרק טווין חושב שכן. הוא משווה את אר"י לאשה ואת העם היהודי לבעלה. לפני מאה שנה הוא ביקר בארץ ונוכח לדעת עד כמה הארץ שוממה. אותה ארץ שהיתה מפורסמת בפוריות שלה בימים שבני ישראל ישבו בה.
וכך הוא כותב: שארץ ישראל יושבת קרוב ל 2000שנה ומתאבלת על בעלה שאיננו. הוא כתב שהארץ מתנהגת כאשה נאמנה, המסרבת להתמסר לזרים ולהרשות להם להפרות אותה. ההיא מצפה לבעל נעוריה שישוב ויגאל אותה משממונה. משה יואל סלומון, ממיסדי פ"ת, כתב: מי עוור אשר טחו עיניו מראות, או אכזר, אשר יקשיח לבבו לאמר: כי לא יד השם פעלה כל אלה. הלא עיננו הרואות, כי ארצנו זאת, בכל הימים אשר עברו עליה, מיום בניה יצאוה, עוד תתכסה שק...".."לא הסירה בגדי אלמנותה, ושמלת אבלותה לא החליפה,לא הטיבה פניה ולא קרעה בפוך עיניה. לא תתן לזרים כוחה ותנובתה לנוכרים. וכגורל בניה נדחי פזוריה, אשר בגויים לא ירגיעו, ומנוחה לא ימצאו-כן גורלה וכן מנת חלקה. עד כי בעת החלו שרידי בניה לחונן עפרה, מצאוה חרבה ושוממה, כיום עזבוה אבותינו. ציה ואופל כיסו פניה, שמה ושאיה על כל הרריה. שדה חמודותיה עזובות, וכרמי גפנה זנוחות, ושמונה עשרה מאות שנות שכוליה, לא העצירו כוח להטיב מצבה ולבנות הריסותיה, ואך החלו בניה לבוא שעריה, לשכון חדריה. האח! תראינה ענינו, יפה נוף, משוש חמדתנו, לאט לאט תסיר צעיף אלמנותה, תחלוץ שד להניק גוריה, תתנער מעפר שממותה, ותתעטף בשמלת כלולות". כנסו לפוסט הבא ותקראו עוד על ההיסוטריה המופלאה והניסית של עם ישראל ועל הנבואות שחזו זאת מראש. http://cafe.themarker.com/view.php?t=738878
/null/text_64k_1#