צטט: small change 2009-01-05 22:41:41

הפקת לקחים?כמה מאמצים השקיעה ישראל בהפקת לקחי מלחמת לבנון השניה; הועדה חקרה, הצוותים בדקו, רמטכ"ל חדש ושר ביטחון סמכותי וומנוסה הכינו את צה"ל למלחמה הבאה. לא ארכו הימים והממשלה וצבאה, כתלמידים ששקדו לקראת מבחן, התייצבו למשימה החדשה.

לכאורה יושמו הלקחים בצורה מרשימה: רוככו דברי הרהב של תחילת המערכה, לא הוצגו יעדים כדי לא לאכזב; גם האוייב דומה שנבחר בקפידה רבה יותר הפעם – טיליו מעטים וחלשים יותר, צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה, נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד; הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה; גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר.

ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת), מתחזק לו והולך רושם הדז'ה-וו. זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה. אבל ישראל לא מוכנה לכך. כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן.

המלחמה הזו, כמו קודמתה, תיפסק בלחץ בינלאומי ללא הכרעה ברורה בשדה הקרב. זה צריך להיות ידוע לכל, ורק הרפלקס המותנה של אזרחי ישראל להסכים עם כל מלחמה, מאז מבצע קדש ועד היום, מונע מרובם לראות זאת. גם מי שמוכן להתעלם מהמחיר העצום שאנו משיתים על האוכלוסיה האזרחית בצד השני לא יכול להתעלם מהמחיר עבורנו: נפגעים אזרחיים וצבאיים, שיתוק אזורים נרחבים למשך זמן המלחמה, ופגיעה אנושה בתדמית המדינה, ששום "הסברה" לא תעזור כנגדה. הצבא והממשלה עסוקים היום בספקולציות מסוכנות על השלכות הפעולה - "שינוי המציאות הבטחונית", ערעור שלטון החמאס ועוד ממשאלות לב כולנו. כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו. בעזה, בגדה, ובל נשלה את עצמנו, גם בקרב הערבים אזרחי ישראל. כל זה יהיה מובן מאליו בעוד מספר שבועות, כפי שקרה במלחמת לבנון השניה. חבל רק שבינתיים אנחנו נגררים שוב אחרי אותה חבורה קצרת רואי ויהירה לעוד הרפתקה מיותרת כזו.

ומיד גואה בלב הקוראים אותו רפלקס מותנה והם צועקים בזעם: "אז מה אתה מציע? מדינה ריבונית לא יכולה להרשות שיירו עליה טילים במשך שמונה שנים! לא הייתה מדבר ככה אם היית בשדרות" וכן הלאה אמירות פטריוטיות. ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה. גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק. גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב.

 הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

צטט: lior peleg 2009-01-05 23:29:43

 הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

 

דווקא קמו מנהיגים שהסכימו וגם הכירו בזכויות האלה.

כמו בבדיחה החבוטה, מה שנשאר הוא רק שאלת המחיר - פינוי הישובים, הסדרת הגבולות, זכות השיבה ועוד "זוטות" מעין אלה.

וזה לא שלא קם מנהיג שהסכים לטפל באלה, פשוט, כמו שכתוב בתנ"ך:

"ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה"

אין מנהיג, נקודה. לא ברק, לא ביבי, לא לבני. פשוט אין.

צטט: lior peleg 2009-01-05 23:29:43

צטט: small change 2009-01-05 22:41:41

הפקת לקחים?כמה מאמצים השקיעה ישראל בהפקת לקחי מלחמת לבנון השניה; הועדה חקרה, הצוותים בדקו, רמטכ"ל חדש ושר ביטחון סמכותי וומנוסה הכינו את צה"ל למלחמה הבאה. לא ארכו הימים והממשלה וצבאה, כתלמידים ששקדו לקראת מבחן, התייצבו למשימה החדשה.

לכאורה יושמו הלקחים בצורה מרשימה: רוככו דברי הרהב של תחילת המערכה, לא הוצגו יעדים כדי לא לאכזב; גם האוייב דומה שנבחר בקפידה רבה יותר הפעם – טיליו מעטים וחלשים יותר, צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה, נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד; הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה; גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר.

ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת), מתחזק לו והולך רושם הדז'ה-וו. זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה. אבל ישראל לא מוכנה לכך. כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן.

המלחמה הזו, כמו קודמתה, תיפסק בלחץ בינלאומי ללא הכרעה ברורה בשדה הקרב. זה צריך להיות ידוע לכל, ורק הרפלקס המותנה של אזרחי ישראל להסכים עם כל מלחמה, מאז מבצע קדש ועד היום, מונע מרובם לראות זאת. גם מי שמוכן להתעלם מהמחיר העצום שאנו משיתים על האוכלוסיה האזרחית בצד השני לא יכול להתעלם מהמחיר עבורנו: נפגעים אזרחיים וצבאיים, שיתוק אזורים נרחבים למשך זמן המלחמה, ופגיעה אנושה בתדמית המדינה, ששום "הסברה" לא תעזור כנגדה. הצבא והממשלה עסוקים היום בספקולציות מסוכנות על השלכות הפעולה - "שינוי המציאות הבטחונית", ערעור שלטון החמאס ועוד ממשאלות לב כולנו. כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו. בעזה, בגדה, ובל נשלה את עצמנו, גם בקרב הערבים אזרחי ישראל. כל זה יהיה מובן מאליו בעוד מספר שבועות, כפי שקרה במלחמת לבנון השניה. חבל רק שבינתיים אנחנו נגררים שוב אחרי אותה חבורה קצרת רואי ויהירה לעוד הרפתקה מיותרת כזו.

ומיד גואה בלב הקוראים אותו רפלקס מותנה והם צועקים בזעם: "אז מה אתה מציע? מדינה ריבונית לא יכולה להרשות שיירו עליה טילים במשך שמונה שנים! לא הייתה מדבר ככה אם היית בשדרות" וכן הלאה אמירות פטריוטיות. ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה. גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק. גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב.

 הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

 

מה פירוש שלום אמיתי בעיניך ?כמו ירדן למשל ?

שאתמול הודיע שתחשב על המשך היחסים עמנו ?

שאם אני רוצה לנסוע לעקבה אני חושבת מיליון פעם ?

שאני גרה מרחק נגיעה מטאבה ,ולראותה מרחוק בלבד ?

זה לא שלום אמיתי.

ובכל זאת מעדיפה תמיד שלום קר עפ"נ מלחמה.

צטט: זהר צפוני 2009-01-06 18:28:40

צטט: lior peleg 2009-01-05 23:29:43

צטט: small change 2009-01-05 22:41:41

הפקת לקחים?כמה מאמצים השקיעה ישראל בהפקת לקחי מלחמת לבנון השניה; הועדה חקרה, הצוותים בדקו, רמטכ"ל חדש ושר ביטחון סמכותי וומנוסה הכינו את צה"ל למלחמה הבאה. לא ארכו הימים והממשלה וצבאה, כתלמידים ששקדו לקראת מבחן, התייצבו למשימה החדשה.

לכאורה יושמו הלקחים בצורה מרשימה: רוככו דברי הרהב של תחילת המערכה, לא הוצגו יעדים כדי לא לאכזב; גם האוייב דומה שנבחר בקפידה רבה יותר הפעם – טיליו מעטים וחלשים יותר, צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה, נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד; הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה; גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר.

ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת), מתחזק לו והולך רושם הדז'ה-וו. זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה. אבל ישראל לא מוכנה לכך. כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן.

המלחמה הזו, כמו קודמתה, תיפסק בלחץ בינלאומי ללא הכרעה ברורה בשדה הקרב. זה צריך להיות ידוע לכל, ורק הרפלקס המותנה של אזרחי ישראל להסכים עם כל מלחמה, מאז מבצע קדש ועד היום, מונע מרובם לראות זאת. גם מי שמוכן להתעלם מהמחיר העצום שאנו משיתים על האוכלוסיה האזרחית בצד השני לא יכול להתעלם מהמחיר עבורנו: נפגעים אזרחיים וצבאיים, שיתוק אזורים נרחבים למשך זמן המלחמה, ופגיעה אנושה בתדמית המדינה, ששום "הסברה" לא תעזור כנגדה. הצבא והממשלה עסוקים היום בספקולציות מסוכנות על השלכות הפעולה - "שינוי המציאות הבטחונית", ערעור שלטון החמאס ועוד ממשאלות לב כולנו. כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו. בעזה, בגדה, ובל נשלה את עצמנו, גם בקרב הערבים אזרחי ישראל. כל זה יהיה מובן מאליו בעוד מספר שבועות, כפי שקרה במלחמת לבנון השניה. חבל רק שבינתיים אנחנו נגררים שוב אחרי אותה חבורה קצרת רואי ויהירה לעוד הרפתקה מיותרת כזו.

ומיד גואה בלב הקוראים אותו רפלקס מותנה והם צועקים בזעם: "אז מה אתה מציע? מדינה ריבונית לא יכולה להרשות שיירו עליה טילים במשך שמונה שנים! לא הייתה מדבר ככה אם היית בשדרות" וכן הלאה אמירות פטריוטיות. ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה. גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק. גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב.

הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

 

 

 

מה פירוש שלום אמיתי בעיניך ?כמו ירדן למשל ?

שאתמול הודיע שתחשב על המשך היחסים עמנו ?

שאם אני רוצה לנסוע לעקבה אני חושבת מיליון פעם ?

שאני גרה מרחק נגיעה מטאבה ,ולראותה מרחוק בלבד ?

זה לא שלום אמיתי.

ובכל זאת מעדיפה תמיד שלום קר עפ"נ מלחמה.

 גם שלום קר עם הפלשתינאים יספק אותי.

צטט: ניר ב. 2009-01-06 18:19:54

צטט: lior peleg 2009-01-05 23:29:43

הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

 

 

דווקא קמו מנהיגים שהסכימו וגם הכירו בזכויות האלה.

כמו בבדיחה החבוטה, מה שנשאר הוא רק שאלת המחיר - פינוי הישובים, הסדרת הגבולות, זכות השיבה ועוד "זוטות" מעין אלה.

וזה לא שלא קם מנהיג שהסכים לטפל באלה, פשוט, כמו שכתוב בתנ"ך:

"ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה"

אין מנהיג, נקודה. לא ברק, לא ביבי, לא לבני. פשוט אין.

 אני לא יודע אם יש אי שם "מנהיג". מה שאני כן יודע זה שהמנהיגים הקודמים דיברו כאילו הם מכירים אבל באופן עקבי במעמדים "מחייבים" סרבו להכיר. נשאלתי בדיון אחר ועניתי (אני עושה "העתק" ו"הדבק" ברשותך):

"הכרה של מדינת ישראל בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה תהיה התחלה מצויינת. אני יודע שרובנו מאמינים שזה דבר שכבר הסכמנו לו מזמן ואנחנו מאשימים את הפלשתינאים שלא קיבלו. האמת אותה מקפידים לטשטש בהנהגה הישראלית היא כי באופן עקבי ישראל מצביעה באו"ם נגד זכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית. דוגמאות:  2007 1999 (כזכור, אהוד ברק שהלך "הכי רחוק" שהפלשתינאים יכולים לחלום היה אז ראש הממשלה) ו...1995 (ראש הממשלה אז היה פרס)...ו...1994 (רבין ואוסלו, זוכר?). אז בתור התחלה ואחרי ארבעים שנה של הצבעה נגד וסיפורי סבתא של חמש עשרה שנה כאילו אנחנו בעד, אני מציע להצביע בפעם הבאה בעד. לא פחות מכך מומלץ להוריד את החמאס ממעמדו לבור התחתיות אליו הוא שייך. להפציץ מהאוויר ליד ריכוזי אוכלוסיה זו לא הדרך בעיקר כי זה מגביר את השנאה לישראל בקרב אלו שעוד אפשר לדבר איתם ודוחף אותם לחמאס שהוא אויבה הרועש ביותר של ישראל בראשות. אני לא אומר שזה פשוט אבל אין קסמים וההפצצות וקסמים זה בדיוק מה ש"עופרת יצוקה" מתיימר לעשות. אני מקווה שהתשובה מספקת. לילה טוב. "

המשך ערב נעים. 

צטט: small change 2009-01-06 18:52:46

הפקת לקחים?כמה מאמצים השקיעה ישראל בהפקת לקחי מלחמת לבנון השניה; הועדה חקרה, הצוותים בדקו, רמטכ"ל חדש ושר ביטחון סמכותי וומנוסה הכינו את צה"ל למלחמה הבאה. לא ארכו הימים והממשלה וצבאה, כתלמידים ששקדו לקראת מבחן, התייצבו למשימה החדשה.

לכאורה יושמו הלקחים בצורה מרשימה: רוככו דברי הרהב של תחילת המערכה, לא הוצגו יעדים כדי לא לאכזב; גם האוייב דומה שנבחר בקפידה רבה יותר הפעם – טיליו מעטים וחלשים יותר, צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה, נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד; הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה; גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר.

ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת), מתחזק לו והולך רושם הדז'ה-וו. זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה. אבל ישראל לא מוכנה לכך. כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות.

מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן.

המלחמה הזו, כמו קודמתה, תיפסק בלחץ בינלאומי ללא הכרעה ברורה בשדה הקרב. זה צריך להיות ידוע לכל, ורק הרפלקס המותנה של אזרחי ישראל להסכים עם כל מלחמה, מאז מבצע קדש ועד היום, מונע מרובם לראות זאת. גם מי שמוכן להתעלם מהמחיר העצום שאנו משיתים על האוכלוסיה האזרחית בצד השני לא יכול להתעלם מהמחיר עבורנו: נפגעים אזרחיים וצבאיים, שיתוק אזורים נרחבים למשך זמן המלחמה, ופגיעה אנושה בתדמית המדינה, ששום "הסברה" לא תעזור כנגדה. הצבא והממשלה עסוקים היום בספקולציות מסוכנות על השלכות הפעולה - "שינוי המציאות הבטחונית", ערעור שלטון החמאס ועוד ממשאלות לב כולנו. כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו. בעזה, בגדה, ובל נשלה את עצמנו, גם בקרב הערבים אזרחי ישראל. כל זה יהיה מובן מאליו בעוד מספר שבועות, כפי שקרה במלחמת לבנון השניה. חבל רק שבינתיים אנחנו נגררים שוב אחרי אותה חבורה קצרת רואי ויהירה לעוד הרפתקה מיותרת כזו.

ומיד גואה בלב הקוראים אותו רפלקס מותנה והם צועקים בזעם: "אז מה אתה מציע? מדינה ריבונית לא יכולה להרשות שיירו עליה טילים במשך שמונה שנים! לא הייתה מדבר ככה אם היית בשדרות" וכן הלאה אמירות פטריוטיות. ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה. גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק. גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב.

 "צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה"

א. 15-20 אלף מחבלים זה לא צבא קטן.

ב. לא משנה גם אם זה צבא של 30 איש, מדינה צריכה להגן על אזרחיה.

ג. שוטרי תנועה? לא ידידי, ה'שוטרים' האלה עברו הכשרה צבאית מבית המדרש של איראן-סוריה-חיזבאללה, וה'שוטרים' האלה יילחמו בצה"ל במידה ויתבקשו לכך, סביר להניח שכרגע ישנם 'שוטרים' שנלחמים בדיוק כמו 'הזרוע הצבאית'. יש לי סרטון שבו רואים את אותם 'שוטרי תנועה', כדברייך, עם קלצ'ניקובים מכים למוות אזרחים פלסטיניים. רוצה להציץ? או שנפשך הרכה לא תעמוד בזה?

"נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד;"

א. בהחלט, אין עומק אסטרטגיה בהשוואה ללבנון ההררית

ב. יש קושי עצום בלחימה בתוך הצפיפות העזתית, שבה המחבלים מתחבאים מאחורי אזרחים חפים מפשע, ממלכדים את הדרכים ואת הבניינים, ורק מחכים שצה"ל יתקרב למרכז השטחים הבנויים - שם יתרונם משמעותי. אתה טועה ומטעה.

"הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה;"

חיכינו 8 שנים יותר מדי. ל"כמעט חטיפה" (מפיך זה נשמע כמו מה בכך) לא היה שום קשר ישיר לפתיחת המבצע. שוב אתה טועה ומטעה, מתחיל ליצור רושם של שקרן.

"גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר."

את 'משחק המספרים' אוהבים לשחק בעולם ובשמאל, תוך כדי התעלמות מתחסדת משלל הגורמים שישראל מתמודדת איתם. אם לישראל היה נשק שהיית מגדיר לתוכו מי בדיוק אתה רוצה שייהרג - כל אנשי חמאס היו מתים סביר להניח, וגם זה אחרי דיונים ובירורים משפטיים עם שלל מומחים ועורכי דין למיניהם. אם לחמאס היה נשק כזה, אני ואתה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת. עד שיהיה נשק כזה, עם כל הצער שבדבר, יהיו חפים מפשע שייהרגו. 

 "ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת)"

דווקא כן הפיקו לקח מהמלחמה הקודמת, לא הכניסו עיתונאים זרים, לא הכניסו עיתונאים שיתלוו אל כוחותינו, לא קיבלנו דיווחים כל יום בפריים טיים, הרמטכ"ל לא פיטפט כמו במלחמה הקודמת, וכולי וכולי...

 "זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה."

לא חמוד, אתה סותר את עצמך, קודם אתה אומר שאין עומק אסטרטגי, שזה צבא חלש יותר בעזה, ואז אתה אומר שזו אותה מלחמה? זאת לא אותה מלחמה. להם יש כוח לירות על אוכלוסייה אזרחית, לנו יש הכוח לאמלל את חייהם כל עוד הם בוחרים לירות על אוכלוסייה אזרחית. וה"רגיעה" בדרום, לא ממש הייתה רגיעה. עשרות טילים ב'רגיעה' זה לא 'רגיעה'.

"כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות."

ראו נא מי אלה "כמה מזוקנים":

http://www.youtube.com/watch?v=ttSP-ZhjKlg

http://www.youtube.com/watch?v=9i57PrvlCWo&NR=1

http://www.youtube.com/watch?v=zmXXUOs27lI&feature=channel_page

 והנה הנזק שיכול לגרום "טיל עשוי מצינורות"

http://www.youtube.com/watch?v=f031s79COpw

http://www.youtube.com/watch?v=r51PONLdS5s&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=ggKOjY_daiM

" מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן."

מעדיף לחיות במדינה שמגיבה ומנסה להגן על אזרחיה מאשר במדינה שמשותקת על ידי ארגון טרור ויושבת בחיבוק ידיים. אל תתיימר לדעת מה יהיה אחרי המלחמה ה"מיותרת" לדברייך. אחרי המלחמה תגיד מה נראה לך היה לקוי ומה נראה לך היה אחלה. כרגע ישנה התקדמות מדינית ממשית להעצרת ההברחות בדרום ואפילו קראתי היום שאיטליה הציעה להציב כוחות מטעמה בציר פילדפי.

"כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו."

גם "מה שמובטח" מהבל פיך הוא בגדר ספקולציה, אני מוכן לחיות עם "שכן" ששונא אותי אך לא יורה עליי טילים וחסום על ידי מנגנון למניעת הברחת טילים נוספים והתחמשות לשטחו. אתה אולי מחפש את האהבה של מחמוד... אני יכול לארגן לך טלפון, מסאז' והרפיה. הנאה מובטחת.

"ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה."

שוב דיבורי סרק עם קורטוב דמגוגיה, "אין פיתרון שלישי! אין ולא יהיה!"... אחח... מה יהיה הסוף עם השמאל הסהרורי הזה.

" גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק."

ישראל לא ברוטאלית, ישראל מגינה על עצמה כמו שכל מדינה שפויה שפויה הייתה מגנה על עצמה. לגבי רוסיה וארה"ב, מתוך טור של בן-דרור ימיני:

 "הערכה בעלת אופי מחקרי שפורסמה לפני חודשים אחדים מדברת על אלפי חללים מהצבא הרוסי, ו160 אלף הרוגים מקרב הצ'צ'נים, רובם אזרחים. רק לשם השוואה, לאחר יותר מארבעים שנות כיבוש ושתי אינתיפאדות והתקוממות כמעט בלתי פוסקת, נהרגו כששת אלפים פלסטינים, רובם מחבלים." ו "צ'צ'ניה, בניגוד לרצועה, אף פעם לא הכריזה על רצונה להשתלט על רוסיה. לצ'צ'ניה אין אמנה הקוראת להשמדת כל הרוסים בעולם, וצ'צ'ניה לא שיגרה רקטות למוסקבה או לסנט פטרבורג. רוסיה גם לא הכריזה על התנתקות מצ'צ'ניה, וצ'צ'ניה, מצדה, לא גמלה לה ברקטות."

לגבי עיראק, דווקא בעיראק אחרי מאבק עיקש בטרור הפיגועים ירדו ושורר שקט יחסי שם.

"גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב."

אנחנו חותרים לקראת רגיעה טובה ככל האפשר לישראל, יחד עם פיקוח של גורם חיצוני על ההברחות ברצועה ועוד פרטים שלא אני ולא אתה יודעים עליהם...

אני לא יודע מה איתך אבל להרבה מאוד אנשים ברור שהחמאס רוצה ומייחל להעלמת המדינה הציונית מהמפה. הוא לא מסתפק בשום דבר חוץ מזה, הוא לא יפסיק לשאוף להעלמת כל יישות לא-מוסלמית מעל האדמה הזאת שהוא רואה אותה כאדמת ווקף. אנחנו במלחמה לא בגן ילדים, אם נעשה לחמאס שולם הוא לא יושיט את הזרת שלו בחזרה, הוא ישבור את שלנו.

איש יקר. אתה צודק ברמה האקדמית, התיאורטית והפילוסופית. אבל לא ברמה המעשית - לצערי הרב.

כל עוד כוחות חיצוניים מושכים בחוטים, משתמשים בפלסטינאים ומשמנים את גלגל המלחמה (טהרן כמובן) . יש אינטרסים חזקים מהם ומאיתנו מאשר לתת לנו להידבר, להסכים ו להתפשר

וכן יש קרבנות אצלינו ואצלם. ומחובתנו המוסרים לנסות למזער אותם. אצלינו ואצלם.

 ועד אז אני מעדיפה להחזיר לנו את כח ההרתעה. גם אם זה אומר לשלם מחיר.

מבעד מסך הבערות - אני מעדיפה להיות ישראלית ולא פלסטינאית. וכשמסירים אותו אני שמחה שאני בצד הנכון. וזה לא אומר שאני פגומה מוסרית. זה אומר שאני דואגת לעתיד ילדי.

חבל שלא נולדנו בשוויץ. יש שם אחלא בנקים !

אני לא מת על הסגנון הלוחמני שלך, אבל יש לך כמה טיעונים מעניינים אז אענה.

 

קודם כל, אתה כל כך שש אלי קרב שלא ממש הבנת את האירוניה. זה טקסט, לא בונקר. תקרא לאט ותנסה להבין.

 

חוץ מזה, מרוב התמקדות בהפרכת כל נקודה ונקודה התעלמת מהטיעון הכולל. אמנם קראת לו "דיבורי סרק עם קורטוב דמגוגיה" אבל לא ממש ענית ובטח לא ממש הבנת. אז בעברית פשוטה:

 

1. אין אפשרות הכרעה אמיתית למול האוייב הזה. הקרבות יתנהלו עד שיופסקו בלחץ בינלאומי.

 

2. מאחר שאין אפשרות הכרעה, צריך לחשוב טוב טוב לפני שמנהלים אותם. אם כל מה שנשיג זה רגיעה בתנאים קצת יותר טובים כמו שאתה מציג, אז חבל על כל ההרג. איטלקים על ציר פילדלפי זה לא מה שיציל את ישראל, למרות שאני מבין שממש מרגש אותך שיאכלו פסטה על גבול מצרים.

 

3. שוב, מאחר שאין יכולת הכרעה, ואנחנו תקועים עם האוייב הזה (שגם אני לא ממש מת עליו אם זה היה הרושם שקיבלת), כדאי לנסות לשם שינוי דרך אחרת. דרך שמכירה במציאות (זו מנקודות 1-2), מכירה בקיומו של צד שני עם לא מעט טיעונים צודקים למרות כל הקסאמים שהוא יורה, ומנסה למזער נזקים, לא להרחיב אותם.

 

זהו. השאר למטה  מסומן שיהיה נוח

 

 

 

צטט: delirious 2009-01-06 19:38:31

צטט: small change 2009-01-06 18:52:46

 "צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה"

 אופס, אירוניה. החמצת. ובכל זאת, אתה לא באמת חושב שכל אחד מ-500 האנשים שנהרגו היה לוחם ללא חת בזרוע הצבאית, נכון?

א. 15-20 אלף מחבלים זה לא צבא קטן.

ב. לא משנה גם אם זה צבא של 30 איש, מדינה צריכה להגן על אזרחיה.

ג. שוטרי תנועה? לא ידידי, ה'שוטרים' האלה עברו הכשרה צבאית מבית המדרש של איראן-סוריה-חיזבאללה, וה'שוטרים' האלה יילחמו בצה"ל במידה ויתבקשו לכך, סביר להניח שכרגע ישנם 'שוטרים' שנלחמים בדיוק כמו 'הזרוע הצבאית'. יש לי סרטון שבו רואים את אותם 'שוטרי תנועה', כדברייך, עם קלצ'ניקובים מכים למוות אזרחים פלסטיניים. רוצה להציץ? או שנפשך הרכה לא תעמוד בזה?

"נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד;"

 אני ממש לא מקנא במי שנלחם שם עכשיו, אבל בכל זאת אין מה להשוות את חמאס לחזבאללה.

א. בהחלט, אין עומק אסטרטגיה בהשוואה ללבנון ההררית

ב. יש קושי עצום בלחימה בתוך הצפיפות העזתית, שבה המחבלים מתחבאים מאחורי אזרחים חפים מפשע, ממלכדים את הדרכים ואת הבניינים, ורק מחכים שצה"ל יתקרב למרכז השטחים הבנויים - שם יתרונם משמעותי. אתה טועה ומטעה.

 

"הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה;"

 

חיכינו 8 שנים יותר מדי. ל"כמעט חטיפה" (מפיך זה נשמע כמו מה בכך) לא היה שום קשר ישיר לפתיחת המבצע. שוב אתה טועה ומטעה, מתחיל ליצור רושם של שקרן.

 שוב אירוניה, שוב החמצת. מתחיל ליצור רושם של צדקן. 

"גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר."

 

את 'משחק המספרים' אוהבים לשחק בעולם ובשמאל, תוך כדי התעלמות מתחסדת משלל הגורמים שישראל מתמודדת איתם. אם לישראל היה נשק שהיית מגדיר לתוכו מי בדיוק אתה רוצה שייהרג - כל אנשי חמאס היו מתים סביר להניח, וגם זה אחרי דיונים ובירורים משפטיים עם שלל מומחים ועורכי דין למיניהם. אם לחמאס היה נשק כזה, אני ואתה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת. עד שיהיה נשק כזה, עם כל הצער שבדבר, יהיו חפים מפשע שייהרגו. 

נו טוב, צודק בקשר לחמאס, על הצורך בהריגת חפים מפשע, ועל הרצון של צה"ל להימנע מכך ניאלץ להישאר חלוקים.

 "ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת)"

 

דווקא כן הפיקו לקח מהמלחמה הקודמת, לא הכניסו עיתונאים זרים, לא הכניסו עיתונאים שיתלוו אל כוחותינו, לא קיבלנו דיווחים כל יום בפריים טיים, הרמטכ"ל לא פיטפט כמו במלחמה הקודמת, וכולי וכולי...

אתה מדבר על הצבא, אמנם נוטים לבלבל כאן בין כלי התקשורת לצבא, אבל בכל זאת, אלה אמורים להיות גופים שונים.  כלי התקשורת לא למדו לפקפק, זו הייתה הכוונה.

 "זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה."

 

לא חמוד, אתה סותר את עצמך, קודם אתה אומר שאין עומק אסטרטגי, שזה צבא חלש יותר בעזה, ואז אתה אומר שזו אותה מלחמה? זאת לא אותה מלחמה. להם יש כוח לירות על אוכלוסייה אזרחית, לנו יש הכוח לאמלל את חייהם כל עוד הם בוחרים לירות על אוכלוסייה אזרחית. וה"רגיעה" בדרום, לא ממש הייתה רגיעה. עשרות טילים ב'רגיעה' זה לא 'רגיעה'.

 ישראל הפרה את הרגיעה ראשונה, לא יעזור כמה ננסה להסוות את זה.

 

"כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות."

 יכול להיות ששוב החמצת את האירוניה?

ראו נא מי אלה "כמה מזוקנים":

http://www.youtube.com/watch?v=ttSP-ZhjKlg

http://www.youtube.com/watch?v=9i57PrvlCWo&NR=1

http://www.youtube.com/watch?v=zmXXUOs27lI&feature=channel_page

 

 והנה הנזק שיכול לגרום "טיל עשוי מצינורות"

 

http://www.youtube.com/watch?v=f031s79COpw

http://www.youtube.com/watch?v=r51PONLdS5s&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=ggKOjY_daiM

 

" מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן."

 

מעדיף לחיות במדינה שמגיבה ומנסה להגן על אזרחיה מאשר במדינה שמשותקת על ידי ארגון טרור ויושבת בחיבוק ידיים. אל תתיימר לדעת מה יהיה אחרי המלחמה ה"מיותרת" לדברייך. אחרי המלחמה תגיד מה נראה לך היה לקוי ומה נראה לך היה אחלה. כרגע ישנה התקדמות מדינית ממשית להעצרת ההברחות בדרום ואפילו קראתי היום שאיטליה הציעה להציב כוחות מטעמה בציר פילדפי.

 אני שוב מתרגש מבואם של האיטלקים.

"כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו."

 

גם "מה שמובטח" מהבל פיך הוא בגדר ספקולציה, אני מוכן לחיות עם "שכן" ששונא אותי אך לא יורה עליי טילים וחסום על ידי מנגנון למניעת הברחת טילים נוספים והתחמשות לשטחו. אתה אולי מחפש את האהבה של מחמוד... אני יכול לארגן לך טלפון, מסאז' והרפיה. הנאה מובטחת.

תודה על ההצעה, אולי היה אפשר להשאיר את הדיון קצת גבוה יותר, לא? ובכל זאת, זו לא ספקולציה. מי שיורים עליו פצצות של טון לא מתמלא אור ואהבה. עובדה שנבדקה פעם אחר פעם, אולי לא מדעית אבל בצורה בהחלט משכנעת.

"ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה."

 

שוב דיבורי סרק עם קורטוב דמגוגיה, "אין פיתרון שלישי! אין ולא יהיה!"... אחח... מה יהיה הסוף עם השמאל הסהרורי הזה.

 סהרורי מי שחושב שהמלחמה הזאת תביא משהו טוב (חוץ מהאיטלקים בפילדלפי, כאן אני באמת חייב להסכים איתך)

" גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק."

תקרא שוב, הפעם לאט. אמרתי ברוטאליות בהרבה מישראל. אז תודה שהוכחת את זה מספרית. ועכשיו לנקודה: למרות הכל, זה לא עזר למי שהלך לתיאטרון במוסקבה בלילה הידוע ההוא. רגיעה בעיראק? אולי אתה מוכן לבלות שם את החופשה הבאה שלך?

ישראל לא ברוטאלית, ישראל מגינה על עצמה כמו שכל מדינה שפויה שפויה הייתה מגנה על עצמה. לגבי רוסיה וארה"ב, מתוך טור של בן-דרור ימיני:

 "הערכה בעלת אופי מחקרי שפורסמה לפני חודשים אחדים מדברת על אלפי חללים מהצבא הרוסי, ו160 אלף הרוגים מקרב הצ'צ'נים, רובם אזרחים. רק לשם השוואה, לאחר יותר מארבעים שנות כיבוש ושתי אינתיפאדות והתקוממות כמעט בלתי פוסקת, נהרגו כששת אלפים פלסטינים, רובם מחבלים." ו "צ'צ'ניה, בניגוד לרצועה, אף פעם לא הכריזה על רצונה להשתלט על רוסיה. לצ'צ'ניה אין אמנה הקוראת להשמדת כל הרוסים בעולם, וצ'צ'ניה לא שיגרה רקטות למוסקבה או לסנט פטרבורג. רוסיה גם לא הכריזה על התנתקות מצ'צ'ניה, וצ'צ'ניה, מצדה, לא גמלה לה ברקטות."

 

לגבי עיראק, דווקא בעיראק אחרי מאבק עיקש בטרור הפיגועים ירדו ושורר שקט יחסי שם.

 

"גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב."

 

אנחנו חותרים לקראת רגיעה טובה ככל האפשר לישראל, יחד עם פיקוח של גורם חיצוני על ההברחות ברצועה ועוד פרטים שלא אני ולא אתה יודעים עליהם...

תרשה לי לא להתרשם כמוך ממה שלא אני ולא אתה יודעים. כשמה שזה לא יהיה יגרום להם להפסיק לירות עלינו תעיר אותי מהחלום הסהרורי שלי ותספר לי.

 

אני לא יודע מה איתך אבל להרבה מאוד אנשים ברור שהחמאס רוצה ומייחל להעלמת המדינה הציונית מהמפה. הוא לא מסתפק בשום דבר חוץ מזה, הוא לא יפסיק לשאוף להעלמת כל יישות לא-מוסלמית מעל האדמה הזאת שהוא רואה אותה כאדמת ווקף. אנחנו במלחמה לא בגן ילדים, אם נעשה לחמאס שולם הוא לא יושיט את הזרת שלו בחזרה, הוא ישבור את שלנו.

 כן, זה בהחלט לא יהיה פשוט כמו שולם בגן הילדים. שני הצדדים התחפרו בתוך הבור הזה כבר הרבה יותר מדי עמוק. הלוואי ואתבדה, הלוואי וכל המוות הזה לא יהיה מיותר. גם אני אשמח לקצת שקט. אבל יש לנו עוד עשרה ימים לחכות ואז נראה. אם לא נקבל יותר מאיטלקים על ציר פילדלפי, אולי כדאי לנו בכל זאת לנסות משהו חדש? 

צטט: ניר ב. 2009-01-06 18:19:54

צטט: lior peleg 2009-01-05 23:29:43

 הסכם שלום אמיתי משמעו הכרה בזכותם של הפלשתינאים להגדרה עצמית ומדינה עצמאית. עוד לא קם בישראל המנהיג שהסכים לכך.

 

 

דווקא קמו מנהיגים שהסכימו וגם הכירו בזכויות האלה.

כמו בבדיחה החבוטה, מה שנשאר הוא רק שאלת המחיר - פינוי הישובים, הסדרת הגבולות, זכות השיבה ועוד "זוטות" מעין אלה.

וזה לא שלא קם מנהיג שהסכים לטפל באלה, פשוט, כמו שכתוב בתנ"ך:

"ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה"

אין מנהיג, נקודה. לא ברק, לא ביבי, לא לבני. פשוט אין.

 דיברתם כאן הרבה על מנהיגות, מה שגרם לי לחשוב: איך זה שכל כך קל להנהיג אותנו למלחמה וכל כך קשה להנהיג אותנו לשלום? רק משדרים את סיסמאות הגיוס וכולנו קופצים לדום כאיש אחד. אבל כשמנסים לדבר על שלום, פתאום כל החבילה מתפרקת.

אני חושב שלקחי מלחמת לבנון השניה שונים ממה שאתה מתאר. היא בהחלט לא הוכיחה שאין טעם להגיב. להיפך: הסיבה היחידה שבינתיים עוד לא עפים טילים מצפון היא שברור שאם יעופו - נגיב, ונגיב בעצבים. בדיוק בגלל שהדברת ארגון טרור היא משימה כמעט בלתי אפשרית, האינטרס שלנו הוא לגבות בחזרה מחיר כפול ומכופל על כל מחיר שנגבה מאתנו. לא נוכל לחסל את היורים, אבל נוכל לגרום להם לחשוב פעמיים האם לירות או לא. 

עוד מוקדם לומר, אבל לדעתי הלקחים שלא הופקו ממלחמת לבנון השניה נוגעים להכנסת כוחות קרקעיים ולאי הצבת מטרות ברורות (שאינן "להפסיק ירי טילים" או "לפגוע פגיעה קשה בחמאס"). הזירה התקשורתית חשובה לא פחות מהזירה הצבאית, והכנסת צבא מסודר למלחמה מול ארגון טרור הפועל בקרב אוכלוסיה אזרחית היא מתכון בטוח להפסד תעמולתי.

ראשית, חיילים במדים וטנקים אף פעם לא מצטלמים טוב על רקע אזרחים אומללים. אבל מעבר לזה, גם אם הנצחון הצבאי יהיה כמעט מוחלט, מכיוון שמלכתחילה יחסי הכוחות כל כך לא שווים, הצד החלש תמיד יוכל לטעון לנצחון שלו. זה מה שקרה במלחמת לבנון השניה ולשם נושבת הרוח גם עכשיו: הפגיעה בלבנון ובחיזבאללה היתה עשרות מונים מזו שספגו צה"ל וישראל - אבל קל, קל מדי להציג עצמך כמנצח כשכל מה שאתה צריך לעשות כדי לנצח הוא לשרוד איכשהו, בעוד הצד החזק חייב לחסל אותך לגמרי ללא שום נפגעים כדי שיגידו שיצא בתיקו. ברור שבעימות הנוכחי אין פרופורציה בין כמות הנזק שנגרמת לחמאס ולפלסטינים לעומת זו שנגרמת לישראל, אך העקרון דומה. חמאס יוכל לטעון שניצח, כי הנה, הצבא הישראלי האדיר פלש, וחמאס בסופו של דבר עדיין עומד, ואפילו מצליח להרוג חיילים. כמה קל להצטייר כגיבורים ככה. כמה הרבה יותר קשה היה לעשות זאת לו היינו מפסיקים אחרי היום הראשון של ההפצצות ומצהירים שזהו, מעכשיו זה תג המחיר שאנחנו מציבים על ירי רקטות לשטח ישראל, ושישברו את הראש מה לעשות עם זה. 

אי הצבת מטרות מצדנו משרתת גם היא את תעמולת הנצחון המזויף: לו היינו מצהירים על מטרות, יכולנו לטעון שהשגנו אותן ולא לאפשר לאויב להמציא לנו מטרות לא ריאליות (כמו לחסל את אחרון אנשיו או לכבוש מחדש את השטח ולהתבסס בו לנצח) ולטעון שכשלנו בהן. מן הסתם כאשר לא ברור מה אנחנו מתכוונים להשיג, לא תהיה לצד השני בעיה לטעון שלא השגנו זאת, וכך לבסס בתודעה הערבית (וגם הישראלית) "נצחון אלוהי" שיחזק את הקיצונים ויחליש את כוח ההרתעה שיכולנו ליצור לולא היינו טועים כך.

הדרך הנכונה, לדעתי, היא להכריז בדיוק מה אנחנו מתכוונים לעשות ולעשות זאת תוך מינימום סיכון חיילים ושימוש בכוחות קרקע נגד גרילה. זה לא יחסל את ארגוני הטרור, אבל יאפשר לנו להיראות טוב יותר בתודעה ולפתח הרתעה יעילה יותר.

צטט: small change 2009-01-06 22:46:26

אני לא מת על הסגנון הלוחמני שלך, אבל יש לך כמה טיעונים מעניינים אז אענה.

 

קודם כל, אתה כל כך שש אלי קרב שלא ממש הבנת את האירוניה. זה טקסט, לא בונקר. תקרא לאט ותנסה להבין.

 

חוץ מזה, מרוב התמקדות בהפרכת כל נקודה ונקודה התעלמת מהטיעון הכולל. אמנם קראת לו "דיבורי סרק עם קורטוב דמגוגיה" אבל לא ממש ענית ובטח לא ממש הבנת. אז בעברית פשוטה:

 

1. אין אפשרות הכרעה אמיתית למול האוייב הזה. הקרבות יתנהלו עד שיופסקו בלחץ בינלאומי.

 

2. מאחר שאין אפשרות הכרעה, צריך לחשוב טוב טוב לפני שמנהלים אותם. אם כל מה שנשיג זה רגיעה בתנאים קצת יותר טובים כמו שאתה מציג, אז חבל על כל ההרג. איטלקים על ציר פילדלפי זה לא מה שיציל את ישראל, למרות שאני מבין שממש מרגש אותך שיאכלו פסטה על גבול מצרים.

 

3. שוב, מאחר שאין יכולת הכרעה, ואנחנו תקועים עם האוייב הזה (שגם אני לא ממש מת עליו אם זה היה הרושם שקיבלת), כדאי לנסות לשם שינוי דרך אחרת. דרך שמכירה במציאות (זו מנקודות 1-2), מכירה בקיומו של צד שני עם לא מעט טיעונים צודקים למרות כל הקסאמים שהוא יורה, ומנסה למזער נזקים, לא להרחיב אותם.

 

זהו. השאר למטה  מסומן שיהיה נוח

 

 

 

צטט: delirious 2009-01-06 19:38:31

צטט: small change 2009-01-06 18:52:46

 "צבאו קטן כל כך שצה"ל נאלץ לירות גם על שוטרי תנועה"

 אופס, אירוניה. החמצת. ובכל זאת, אתה לא באמת חושב שכל אחד מ-500 האנשים שנהרגו היה לוחם ללא חת בזרוע הצבאית, נכון?

א. 15-20 אלף מחבלים זה לא צבא קטן.

ב. לא משנה גם אם זה צבא של 30 איש, מדינה צריכה להגן על אזרחיה.

ג. שוטרי תנועה? לא ידידי, ה'שוטרים' האלה עברו הכשרה צבאית מבית המדרש של איראן-סוריה-חיזבאללה, וה'שוטרים' האלה יילחמו בצה"ל במידה ויתבקשו לכך, סביר להניח שכרגע ישנם 'שוטרים' שנלחמים בדיוק כמו 'הזרוע הצבאית'. יש לי סרטון שבו רואים את אותם 'שוטרי תנועה', כדברייך, עם קלצ'ניקובים מכים למוות אזרחים פלסטיניים. רוצה להציץ? או שנפשך הרכה לא תעמוד בזה?

"נטול עומק אסטרטגי, כולו כמו מונח על כף היד;"

 אני ממש לא מקנא במי שנלחם שם עכשיו, אבל בכל זאת אין מה להשוות את חמאס לחזבאללה.

א. בהחלט, אין עומק אסטרטגיה בהשוואה ללבנון ההררית

ב. יש קושי עצום בלחימה בתוך הצפיפות העזתית, שבה המחבלים מתחבאים מאחורי אזרחים חפים מפשע, ממלכדים את הדרכים ואת הבניינים, ורק מחכים שצה"ל יתקרב למרכז השטחים הבנויים - שם יתרונם משמעותי. אתה טועה ומטעה.

 

"הפעם לא נאלצנו לחכות לחטיפה מביכה כדי להתחיל במבצע – הסתפקנו ב"כמעט חטיפה" שנמנעה במבצע פיצוץ מנהרה;"

 

חיכינו 8 שנים יותר מדי. ל"כמעט חטיפה" (מפיך זה נשמע כמו מה בכך) לא היה שום קשר ישיר לפתיחת המבצע. שוב אתה טועה ומטעה, מתחיל ליצור רושם של שקרן.

 שוב אירוניה, שוב החמצת. מתחיל ליצור רושם של צדקן. 

"גם במהלך הקרקעי אנחנו עדים בינתיים לפחות תקלות, הלוחמים מיומנים יותר ומקבלים מנות קרב בזמן; אפילו הדיון בקבינט התבצע בלי נשיקות מביכות. בסופו של דבר, במבחן התוצאה כמו שאוהב לומר שר הביטחון שלנו, יחס ההרוגים שלנושלהם שופר ללא הכר."

 

את 'משחק המספרים' אוהבים לשחק בעולם ובשמאל, תוך כדי התעלמות מתחסדת משלל הגורמים שישראל מתמודדת איתם. אם לישראל היה נשק שהיית מגדיר לתוכו מי בדיוק אתה רוצה שייהרג - כל אנשי חמאס היו מתים סביר להניח, וגם זה אחרי דיונים ובירורים משפטיים עם שלל מומחים ועורכי דין למיניהם. אם לחמאס היה נשק כזה, אני ואתה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת. עד שיהיה נשק כזה, עם כל הצער שבדבר, יהיו חפים מפשע שייהרגו. 

נו טוב, צודק בקשר לחמאס, על הצורך בהריגת חפים מפשע, ועל הרצון של צה"ל להימנע מכך ניאלץ להישאר חלוקים.

 "ובכל זאת, ולמרות כל ההבל שמרעיפים עלינו כלי התקשורת (שדווקא לא הפיקו שום לקח מהמלחמה הקודמת)"

 

דווקא כן הפיקו לקח מהמלחמה הקודמת, לא הכניסו עיתונאים זרים, לא הכניסו עיתונאים שיתלוו אל כוחותינו, לא קיבלנו דיווחים כל יום בפריים טיים, הרמטכ"ל לא פיטפט כמו במלחמה הקודמת, וכולי וכולי...

אתה מדבר על הצבא, אמנם נוטים לבלבל כאן בין כלי התקשורת לצבא, אבל בכל זאת, אלה אמורים להיות גופים שונים.  כלי התקשורת לא למדו לפקפק, זו הייתה הכוונה.

 "זו הרי אותה המלחמה, מתהווה פה אותו הכישלון עצמו. כי למרות הועדה, הלקחים, הדם היזע והדמעות, את הקונספציה לא שינינו. והקונספציה היא שאפשר להימלט בכוח ממאזן האימה. ישראל נמצאת כבר שנים לא מעטות במאזן אימה מול גורמים אסלאמיים קיצוניים, בצפון ובדרום. להם יש כוח לירות על אוכלוסיה אזרחית, לנו יש כוח אש עדיף בהרבה אך ללא יכולת הכרעה. שש שנות רגיעה בצפון וארבעה חודשי רגיעה בדרום הראו שדווקא ניתן להסתדר עם מאזן האימה הזה."

 

לא חמוד, אתה סותר את עצמך, קודם אתה אומר שאין עומק אסטרטגי, שזה צבא חלש יותר בעזה, ואז אתה אומר שזו אותה מלחמה? זאת לא אותה מלחמה. להם יש כוח לירות על אוכלוסייה אזרחית, לנו יש הכוח לאמלל את חייהם כל עוד הם בוחרים לירות על אוכלוסייה אזרחית. וה"רגיעה" בדרום, לא ממש הייתה רגיעה. עשרות טילים ב'רגיעה' זה לא 'רגיעה'.

 ישראל הפרה את הרגיעה ראשונה, לא יעזור כמה ננסה להסוות את זה.

 

"כנראה שזה פשוט לא לכבודה, עם כל העוצמה הצבאית העומדת לרשותה, לפחוד מכמה מזוקנים עם טילים עשויים מצינורות."

 יכול להיות ששוב החמצת את האירוניה?

ראו נא מי אלה "כמה מזוקנים":

http://www.youtube.com/watch?v=ttSP-ZhjKlg

http://www.youtube.com/watch?v=9i57PrvlCWo&NR=1

http://www.youtube.com/watch?v=zmXXUOs27lI&feature=channel_page

 

 והנה הנזק שיכול לגרום "טיל עשוי מצינורות"

 

http://www.youtube.com/watch?v=f031s79COpw

http://www.youtube.com/watch?v=r51PONLdS5s&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=ggKOjY_daiM

 

" מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להוכיח לנו שאין כל טעם בניסיון לבטל את מאזן האימה - הרי לאחר כל הקורבנות, בשני הצדדים, נשארנו פחות או יותר באותה הפוזיציה. לחזבאללה, גם לאחר המלחמה המיותרת ההיא, יש כוח אש שיכול לשתק אזורים נרחבים בצפון הארץ. גם לחמאס, לאחר המלחמה המיותרת הזו, יהיה כוח אש כזה. אם תשימו לב למסרים של הצבא והממשלה, זה ידוע גם להם. אבל זה לא מונע מהם לבצע, במיומנות רבה הרבה יותר, את אותה הטעות עצמה. הלקחים המבצעיים הופקו, הלקח האמיתי לא הובן."

 

מעדיף לחיות במדינה שמגיבה ומנסה להגן על אזרחיה מאשר במדינה שמשותקת על ידי ארגון טרור ויושבת בחיבוק ידיים. אל תתיימר לדעת מה יהיה אחרי המלחמה ה"מיותרת" לדברייך. אחרי המלחמה תגיד מה נראה לך היה לקוי ומה נראה לך היה אחלה. כרגע ישנה התקדמות מדינית ממשית להעצרת ההברחות בדרום ואפילו קראתי היום שאיטליה הציעה להציב כוחות מטעמה בציר פילדפי.

 אני שוב מתרגש מבואם של האיטלקים.

"כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו."

 

גם "מה שמובטח" מהבל פיך הוא בגדר ספקולציה, אני מוכן לחיות עם "שכן" ששונא אותי אך לא יורה עליי טילים וחסום על ידי מנגנון למניעת הברחת טילים נוספים והתחמשות לשטחו. אתה אולי מחפש את האהבה של מחמוד... אני יכול לארגן לך טלפון, מסאז' והרפיה. הנאה מובטחת.

תודה על ההצעה, אולי היה אפשר להשאיר את הדיון קצת גבוה יותר, לא? ובכל זאת, זו לא ספקולציה. מי שיורים עליו פצצות של טון לא מתמלא אור ואהבה. עובדה שנבדקה פעם אחר פעם, אולי לא מדעית אבל בצורה בהחלט משכנעת.

"ואכן, לא פשוט להתמודד עם גורם קיצוני כמו החמאס מהצד השני של הגבול. אבל שום דבר, גם לא המלחמה הנוכחית, לא ישנה את הברירה הפשוטה העומדת לפני ישראל: לחיות בתוך מאזן אימה תוך שהיא ממזערת את הנזקים ממנו, או לפעול בצורה כנה לפתרון של קבע. פתרון שלישי אין ולא יהיה."

 

שוב דיבורי סרק עם קורטוב דמגוגיה, "אין פיתרון שלישי! אין ולא יהיה!"... אחח... מה יהיה הסוף עם השמאל הסהרורי הזה.

 סהרורי מי שחושב שהמלחמה הזאת תביא משהו טוב (חוץ מהאיטלקים בפילדלפי, כאן אני באמת חייב להסכים איתך)

" גם מדינות ברוטאליות בהרבה מישראל, כמו רוסיה בצ'צ'ניה או ארה"ב בעיראק לא הצליחו להדביר התנגדות עממית. אם לא יהיו טילים יהיו פיגועים, אבל ההתנגדות לא תיפסק."

תקרא שוב, הפעם לאט. אמרתי ברוטאליות בהרבה מישראל. אז תודה שהוכחת את זה מספרית. ועכשיו לנקודה: למרות הכל, זה לא עזר למי שהלך לתיאטרון במוסקבה בלילה הידוע ההוא. רגיעה בעיראק? אולי אתה מוכן לבלות שם את החופשה הבאה שלך?

ישראל לא ברוטאלית, ישראל מגינה על עצמה כמו שכל מדינה שפויה שפויה הייתה מגנה על עצמה. לגבי רוסיה וארה"ב, מתוך טור של בן-דרור ימיני:

 "הערכה בעלת אופי מחקרי שפורסמה לפני חודשים אחדים מדברת על אלפי חללים מהצבא הרוסי, ו160 אלף הרוגים מקרב הצ'צ'נים, רובם אזרחים. רק לשם השוואה, לאחר יותר מארבעים שנות כיבוש ושתי אינתיפאדות והתקוממות כמעט בלתי פוסקת, נהרגו כששת אלפים פלסטינים, רובם מחבלים." ו "צ'צ'ניה, בניגוד לרצועה, אף פעם לא הכריזה על רצונה להשתלט על רוסיה. לצ'צ'ניה אין אמנה הקוראת להשמדת כל הרוסים בעולם, וצ'צ'ניה לא שיגרה רקטות למוסקבה או לסנט פטרבורג. רוסיה גם לא הכריזה על התנתקות מצ'צ'ניה, וצ'צ'ניה, מצדה, לא גמלה לה ברקטות."

 

לגבי עיראק, דווקא בעיראק אחרי מאבק עיקש בטרור הפיגועים ירדו ושורר שקט יחסי שם.

 

"גם אם נחזיר את הכיבוש הגלוי של השטחים ונסייר בסמטאות עזה, חאן יונס ורמאללה יומם וליל נמשיך לספוג אבדות. ולכן אין ברירה אלא להפסיק את האש (היום או תוך שבוע בלחץ האו"ם), לחתור לרגיעה טובה ככל האפשר לישראל, ואם יש לנו האומץ, האמונה והנכונות, לחתור להסכם שלום אמיתי עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב."

 

אנחנו חותרים לקראת רגיעה טובה ככל האפשר לישראל, יחד עם פיקוח של גורם חיצוני על ההברחות ברצועה ועוד פרטים שלא אני ולא אתה יודעים עליהם...

תרשה לי לא להתרשם כמוך ממה שלא אני ולא אתה יודעים. כשמה שזה לא יהיה יגרום להם להפסיק לירות עלינו תעיר אותי מהחלום הסהרורי שלי ותספר לי.

 

אני לא יודע מה איתך אבל להרבה מאוד אנשים ברור שהחמאס רוצה ומייחל להעלמת המדינה הציונית מהמפה. הוא לא מסתפק בשום דבר חוץ מזה, הוא לא יפסיק לשאוף להעלמת כל יישות לא-מוסלמית מעל האדמה הזאת שהוא רואה אותה כאדמת ווקף. אנחנו במלחמה לא בגן ילדים, אם נעשה לחמאס שולם הוא לא יושיט את הזרת שלו בחזרה, הוא ישבור את שלנו.

 כן, זה בהחלט לא יהיה פשוט כמו שולם בגן הילדים. שני הצדדים התחפרו בתוך הבור הזה כבר הרבה יותר מדי עמוק. הלוואי ואתבדה, הלוואי וכל המוות הזה לא יהיה מיותר. גם אני אשמח לקצת שקט. אבל יש לנו עוד עשרה ימים לחכות ואז נראה. אם לא נקבל יותר מאיטלקים על ציר פילדלפי, אולי כדאי לנו בכל זאת לנסות משהו חדש? 

 

 "

1. אין אפשרות הכרעה אמיתית למול האוייב הזה. הקרבות יתנהלו עד שיופסקו בלחץ בינלאומי."

שוב, אתה טועה ומטעה. לא יודע למה אתה קורא "הכרעה", אבל בשביל הגורמים הבטחוניים שיש להם מושג בעניין הזה בניגוד אלייך טוענים שהכרעה משמע הרתעה ופגיעה בתשתיות חמאס, בונקרים, מנהרות, זרוע צבאית, מחסני נשק וכולי. בנתיים עושים עבודה טובה.

2. מאחר שאין אפשרות הכרעה, צריך לחשוב טוב טוב לפני שמנהלים אותם. אם כל מה שנשיג זה רגיעה בתנאים קצת יותר טובים כמו שאתה מציג, אז חבל על כל ההרג. איטלקים על ציר פילדלפי זה לא מה שיציל את ישראל, למרות שאני מבין שממש מרגש אותך שיאכלו פסטה על גבול מצרים."

שוב, דמגוג. ישנה אפשרות הכרעה, ואתה מעוות את המציאות כדי שיהיה לך מה להגיד. אבל אתה טועה ומטעה בפעם האלף.

"

3. שוב, מאחר שאין יכולת הכרעה, ואנחנו תקועים עם האוייב הזה (שגם אני לא ממש מת עליו אם זה היה הרושם שקיבלת), כדאי לנסות לשם שינוי דרך אחרת. דרך שמכירה במציאות (זו מנקודות 1-2), מכירה בקיומו של צד שני עם לא מעט טיעונים צודקים למרות כל הקסאמים שהוא יורה, ומנסה למזער נזקים, לא להרחיב אותם."

שוב, דמגוג. ישנה אפשרות הכרעה, ואתה מעוות את המציאות כדי שיהיה לך מה להגיד. אבל אתה טועה ומטעה בפעם האלף.

"

 אופס, אירוניה. החמצת. ובכל זאת, אתה לא באמת חושב שכל אחד מ-500 האנשים שנהרגו היה לוחם ללא חת בזרוע הצבאית, נכון?"

לפי נתוני האו"ם 20% מההרוגים הם חפים מפשע. צר לי עליהם וצר לי שהחמאס משתמש בהם כמגן אנושי. צר לי שהחמאס מונע מהם יציאה מהעיר, וצר לי שהם בחרו בחמאס לשלטונם. על כל שאר המחבלים ההרוגים, שיורים על אזרחים חפים מפשע בכוונת תחילה, לא צר לי.

"

 אני ממש לא מקנא במי שנלחם שם עכשיו, אבל בכל זאת אין מה להשוות את חמאס לחזבאללה."

צודק, אנחנו צריכים לתכנן את הפעולות הצבאיות שלנו לפי הלוגיקה שלך. אנחנו צריכים להילחם קודם כל בצבאות הכי חזקים בעולם ורק בסופו של דבר בחמאס... אתה גאון תשמע!

"

 שוב אירוניה, שוב החמצת. מתחיל ליצור רושם של צדקן. "

עדיף צדקן מאשר שקרן. אין שום אירוניה במה שכתבת, אתה מנסה ליצור מציאות שתתאים לך וזה לא עובד. 

"

 יכול להיות ששוב החמצת את האירוניה?"

אין שום אירוניה במה שכתבת, אתה מנסה ליצור מציאות שתתאים לך וזה לא עובד. אתה חוצפן חסר תקנה, אנשים מתים מה"צינורות" הללו ואתה משחק באמצעים ספרותיים. 

"

 אני שוב מתרגש מבואם של האיטלקים."

עוד לא בטוח שהם יבואו, זוהי רק הצעה.

"

תודה על ההצעה, אולי היה אפשר להשאיר את הדיון קצת גבוה יותר, לא? ובכל זאת, זו לא ספקולציה. מי שיורים עליו פצצות של טון לא מתמלא אור ואהבה. עובדה שנבדקה פעם אחר פעם, אולי לא מדעית אבל בצורה בהחלט משכנעת."

נכון, אתה אולי רוצה שמחמוד יתמלא אור ואהבה, אני רוצה שמחמוד יבין שלא כדאי לו לירות רקטות על אזרחים חפים מפשע. 

"

 סהרורי מי שחושב שהמלחמה הזאת תביא משהו טוב (חוץ מהאיטלקים בפילדלפי, כאן אני באמת חייב להסכים איתך)"

לא. סהרורי מי שחושב ש"מדברים" עם החמאס, אל קעידה, או הטליבאן. שמשנתם ידועה. המלחמה הצודקת הזאת הראתה לחמאס שאנחנו מדינה, ושאזרחי שדרות הם חלק מהמדינה, ושאנחנו נגיב על ירי רקטות לעבר יישובנו. 

"

תקרא שוב, הפעם לאט. אמרתי ברוטאליות בהרבה מישראל. אז תודה שהוכחת את זה מספרית. ועכשיו לנקודה: למרות הכל, זה לא עזר למי שהלך לתיאטרון במוסקבה בלילה הידוע ההוא. רגיעה בעיראק? אולי אתה מוכן לבלות שם את החופשה הבאה שלך?"

אני מעדיף לבלות את החופשה שלי במקומות אחרים, תודה רבה. מה שהצגתי לך באמצעות המספרים זה את העובדה שישראל מתאמצת לא לפגוע בחפים מפשע בניגוד למדינות אחרות, אין עוד מדינה בעולם שמטלפנת לבית ואומרת לאזרחים לצאת, או מטילה כרוזים מהאוויר. אז תבחר מילה אחרת כי ברוטאליות אין פה. 

"

תרשה לי לא להתרשם כמוך ממה שלא אני ולא אתה יודעים. כשמה שזה לא יהיה יגרום להם להפסיק לירות עלינו תעיר אותי מהחלום הסהרורי שלי ותספר לי."

אני לא זוכר שאף אחד אמר שהם יפסיקו לירות עלינו לפחות לא במהלך המלחמה, החמאס מנסה להציג תמונת מצב כאילו הוא 'עדיין שולט במצב' ולכן הוא יורה ככל שהוא יכול. מה שכן אפשר להגיד לזכותנו, זה שציפינו ל200-300 רקטות ביום וישנן "רק" בערך 30-50 רקטות ביום. מה גם שירי מרגמה אל עבר יישובי הדרום הוא בלתי אפשרי מכיוון שכוחות צה"ל נמצאים בשטח. אחרי הלחימה יצטרכו להפנים בחמאס ואני מקווה שגם אצלנו שעל כל ירי של פצמ"ר אחד - אנחנו מגיבים בעוצמה.כ

  "כן, זה בהחלט לא יהיה פשוט כמו שולם בגן הילדים. שני הצדדים התחפרו בתוך הבור הזה כבר הרבה יותר מדי עמוק. הלוואי ואתבדה, הלוואי וכל המוות הזה לא יהיה מיותר. גם אני אשמח לקצת שקט. אבל יש לנו עוד עשרה ימים לחכות ואז נראה. אם לא נקבל יותר מאיטלקים על ציר פילדלפי, אולי כדאי לנו בכל זאת לנסות משהו חדש? "

נקבל מדינה שמגיבה על ירי לעבר יישובים מלאים באזרחים, יישובים שמשותקים כבר 8 שנים בלי שאף אחד נוקף אצבע לעזרתם. ילדים שעושים פיפי במיטה בגיל 12 ומפחדים להתקלח, לישון, ללכת לשירותים לבד. האלטרנטיבה של לא-להגיב לפי ה"תאוריה" הסהרורית שלך, היא הרבה יותר גרועה.