חברת ברוקר טוב בעלת האתר BROKERTOV.NET תבעה כי גוגל תגלה לה את פרטיו של בעל תיבת דוא"ל ב-GMAIL. בעל תיבת הדוא"ל הוא בעלים או מפעיל של אתר בשם BROKERTOV.COM ובכך פוגע בזכויות יוצרים.

זהו פסק דין תקדימי, שכן עד עכשיו כל הצוים למסירת פרטי גולש היו בהקשר של עבירות לשון הרע, שהוא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. בפסק הדין קבע בית המשפט שגם כאשר העוולה היא רק אזרחית ואין עבירה פלילית, קיימת הצדקה לגילוי פרטי הגולש.\

לא מצאתי קישור לפסק הדין ולפיכך אני מביא קישור לגלובס.

תודה יוסף, אבל הערה לתקדימיות.

אני מייצג כעת "פלוני" שנתבע על ידי הליג האנגגלית לכדורגל בטענה שהפעיל אתר שהעביר שידורי STREAMING של משחקי הליגה.

תחילה הליגה לא מסרו לפלוני את הבקשה ובכל זאת אגמון גונן נתנה החלטה מרתקת ולא חשפה, לפחות בינתיים.

בקשת החשיפה התבקשה על בסיס זכויות יוצרים ולא לשון הרע (וכאן נתקלנו בבעיה כי המבחן של חשיפה במקרה של עוולה אזרחית העולה כדגי עבירה פלילית מתקיים אוטומטית בזכויות יוצרים וצריך לרואת איך מתגברים על זה).

כרגע אני מייצג את פלוני. הגשנו תגובה, היועץ המשפט הגיב ואני עומד להגיש תגובה משלי.

יש כאן שאלת חשיפת גולשים אבל הטענה שלי היא בתחום זכויות היוצרים והיא הרבה יותר מרתקת.

באופן כללי אני טוען שככל שהיצירה יותר בעלת חשיבות לתרבות הציבורים ופופולארית יותר, כן צריך להפוך ארותה יותר לנחלת הציבור על דגרך של הגדלת החריגים להפרת זכות יוצרים.

והא ראיה לכך - החלטת מועצת הכלים והלווין   ביחס לשידורי ספורט.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-01-11 09:00:43

תודה יוסף, אבל הערה לתקדימיות.

אני מייצג כעת "פלוני" שנתבע על ידי הליג האנגגלית לכדורגל בטענה שהפעיל אתר שהעביר שידורי STREAMING של משחקי הליגה.

תחילה הליגה לא מסרו לפלוני את הבקשה ובכל זאת אגמון גונן נתנה החלטה מרתקת ולא חשפה, לפחות בינתיים.

בקשת החשיפה התבקשה על בסיס זכויות יוצרים ולא לשון הרע (וכאן נתקלנו בבעיה כי המבחן של חשיפה במקרה של עוולה אזרחית העולה כדגי עבירה פלילית מתקיים אוטומטית בזכויות יוצרים וצריך לרואת איך מתגברים על זה).

 

כרגע אני מייצג את פלוני. הגשנו תגובה, היועץ המשפט הגיב ואני עומד להגיש תגובה משלי.

יש כאן שאלת חשיפת גולשים אבל הטענה שלי היא בתחום זכויות היוצרים והיא הרבה יותר מרתקת.

 

באופן כללי אני טוען שככל שהיצירה יותר בעלת חשיבות לתרבות הציבורים ופופולארית יותר, כן צריך להפוך ארותה יותר לנחלת הציבור על דגרך של הגדלת החריגים להפרת זכות יוצרים.

והא ראיה לכך - החלטת מועצת הכלים והלווין   ביחס לשידורי ספורט.

 

יורם שלום,

מקרה מעניין, טענה מעניינת (לדעתי גם חשובה).

מקרים כאלו כמובן נמצאים בקצה המרוחק ביותר מהעקרונות והשיקולים העומדים בבסיס פיתוח הגנת זכויות היוצרים- רציונל "היוצר הרומנטי" כמובן לא מתקיים ונראה שככל שמתרחק המקרה מביטוי לרציונל ההגנה כך ניתן יותר לשמוט את הבסיס לטענה שיש הגנה, או לפחות לטעון שהאינטרסים המנוגדים לזכות יוצרים- קרי: חופש הביטוי, חופש האומנות, חופש המידע, תחרות חופשית, חופש העיסוק, וניתן לחשוב על עוד- חזקים יותר מזכות ה"יוצרים".

תודה,

אני מנסה להעלות טענה עקרונית לפיה זכות היוצרים היא לא "גזירה של הטבע" אלא אינטרס של הקהילה להגן על יכולת ההתשכרות והמשך הפקת יצירות חדשות של היוצר מחד, מול אינטרס הצתיבור לחשוף יצירות אלו בפני הצתיבור ככל האפשר מבלי שאינטרס היוצר ייפגע.

כיום כשיש אלטרנטיבות (למשל פרסום וספונסורינג כמו שנעשה באלימפיאדה) אזי מתן אפשרות לבעל הזכויות לחסום לגמרי מהציבור חשיפה ליצירות בעלות חשיבות חברתית-תרבותית, אלא כנגד תשלום ספציפי, חייבת להקים חריגים.

כאן זה בוודאי לא מקרה כמו "היוצר הרומנטי", ועדיין אני חושב שצריך ליצור איזון מסויים בין זכויות היוצר כ"סוחר" לבין זכויות הציבור כציבור.

האמת, אשמח אם תעזרי לי לחשוב אילו מבין האינטרסים שציינת מקבל משנה תוקףך בנסיבות שלנו כי אני התקשיתי.

חופש הדיבור - אין ממש אמירה עצמאית של "מעתיק" (לצורך השיחה. במקרה שלי זה לא נכון כי זו טכנולוגיה אחרת) היצירה.

כנ"ל לגבי חופש האמנות. היצירה הועתקה כמות שהיא ולא שימשה בסיס ליצירת יצירה חדשה.

חופש המידע - זו סוגיה חשובה, אבל אני לא בטוח עד כמה בית המשפט יתן לה תוקף.

תחרות חופשית - לכאורה הלקוח שלי ובעל הזכויות אינם מתחרים, ואם כן, ניצול התוכן של התובע כתחרות נראה לי בעייתי להגנה. מקסימום כברירת מחדל.

חופש העיסוק - הלקוח שלי לא עשה את זה כעיסוק, וגם אם כן, באמת נטילה של התכנים כמות שהם נראית לי בעייתית.

לאור כל אלו אני התמקדתי בחשיבות התרבותית-חברתית של ארועים חשובים יחד עם העובדה שזכויות יוצרים אכן לא אמורות להגן על עובדות ונתונים (אם כי בנסיבות היה שם יותר מעובדות ונתונים). כלומר, הסיבה לעצם הענקת זכויות היוצרים היא הרצון בחלופה חופשית של מידע ויצירות, וכרגע בעלי הזכויות בעצם מאיינם את הצד השני של המשוואה.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-01-11 16:38:57

תודה,

אני מנסה להעלות טענה עקרונית לפיה זכות היוצרים היא לא "גזירה של הטבע" אלא אינטרס של הקהילה להגן על יכולת ההתשכרות והמשך הפקת יצירות חדשות של היוצר מחד, מול אינטרס הצתיבור לחשוף יצירות אלו בפני הצתיבור ככל האפשר מבלי שאינטרס היוצר ייפגע.

כיום כשיש אלטרנטיבות (למשל פרסום וספונסורינג כמו שנעשה באלימפיאדה) אזי מתן אפשרות לבעל הזכויות לחסום לגמרי מהציבור חשיפה ליצירות בעלות חשיבות חברתית-תרבותית, אלא כנגד תשלום ספציפי, חייבת להקים חריגים.

כאן זה בוודאי לא מקרה כמו "היוצר הרומנטי", ועדיין אני חושב שצריך ליצור איזון מסויים בין זכויות היוצר כ"סוחר" לבין זכויות הציבור כציבור.

 

האמת, אשמח אם תעזרי לי לחשוב אילו מבין האינטרסים שציינת מקבל משנה תוקףך בנסיבות שלנו כי אני התקשיתי.

חופש הדיבור - אין ממש אמירה עצמאית של "מעתיק" (לצורך השיחה. במקרה שלי זה לא נכון כי זו טכנולוגיה אחרת) היצירה.

כנ"ל לגבי חופש האמנות. היצירה הועתקה כמות שהיא ולא שימשה בסיס ליצירת יצירה חדשה.

חופש המידע - זו סוגיה חשובה, אבל אני לא בטוח עד כמה בית המשפט יתן לה תוקף.

תחרות חופשית - לכאורה הלקוח שלי ובעל הזכויות אינם מתחרים, ואם כן, ניצול התוכן של התובע כתחרות נראה לי בעייתי להגנה. מקסימום כברירת מחדל.

חופש העיסוק - הלקוח שלי לא עשה את זה כעיסוק, וגם אם כן, באמת נטילה של התכנים כמות שהם נראית לי בעייתית.

 

לאור כל אלו אני התמקדתי בחשיבות התרבותית-חברתית של ארועים חשובים יחד עם העובדה שזכויות יוצרים אכן לא אמורות להגן על עובדות ונתונים (אם כי בנסיבות היה שם יותר מעובדות ונתונים). כלומר, הסיבה לעצם הענקת זכויות היוצרים היא הרצון בחלופה חופשית של מידע ויצירות, וכרגע בעלי הזכויות בעצם מאיינם את הצד השני של המשוואה.

 

 

שלום שוב,

קראתי את ההחלטה של השופטת אגמון- גונן והיא אכן מרתקת. מעניין גם לראות בחינה ראשונית מעמיקה בהקשר זה של זכות ההעמדה לרשות הציבור, לנוכח החוק החדש.

השופטת מנתחת את לב הסוגיה סביב שאלת המקוריות ואני מסכימה, מאידך "שיקולי המדיניות" וקביעת הנורמות החברתיות הרצויות בערוצים טכנלוגיים חדשים אלו היא שצריכה לבסוף להכריע בסוגייה זו שאכן מתרחקת מאד מהרציונליים המקוריים להקניית זכות יוצרים.

לשאלתך יורם:

חופש הביטוי לטעמי אינו נעדר מהסוגיה, משום שאם תשאל אוהדי כדורגל מהי משמעות משחקי הליגה עבורם או כדורגל באופן כללי נראה לי שבסופו של יום תיווכח כי הכדורגל מאפשר חופש ביטוי במובן רחב, של להתטא כקבוצה, ביטוי דרך השתייכות והזדהות, היכולת לקחת חלק בחוויית משחקי הליגה- שעבור האוהדים יכולה להיות מכוננת ממש. חשוב לזכור גם שבישראל חופש הביטוי אינו חופש הדיבור בלבד (כפי שהוא מוגדר בחוקה האמריקאית) אלא ביטוי - בין בדיבור ובין בהתנהגות.

לעניין חופש העיסוק, שאלה שאפשר להעלות בהקשר זה היא האם העובדה שאדם אינו מפיק רווח כלכלי מפעולה מסויימת בה הוא עוסק במרץ רב, הממלאת את יומו- אין לה משמעות של "עיסוק", האם לא ראוי להגן גם על עיסוק ללא רווח כלכלי?

לעניין "תחרות חופשית":

א. נשאלת אכן השאלה האם ערוצי הצפייה ברשת חליפיים לכבלים? (לא אותה אייכות, לא אותו חתך צופים וכו')- ומכאן שלא בטוח שישנה פגיעה בשוק הרלוונטי ובמובן הזה אין תחרות.

ב. מנגד, וכאן המקום להדגיש- ההפרה אינה בהעתקת תוכן של התובע להבנתי אלא בפגיעה בבלעדיותו של ההנגשה- כלומר לבטח בעריכת החומר ובזוויות הצילום הייחודיות וכיו"ב. כלומר, ובהנחה שגוף זה מחזיק בבלעדיות מונופוליסטית על העברת שידורי הליגה- אפשרות ההנגשה החופשית באינטרנט, תוך הבנה שמלכתחילה שוק האינטרנט הוא אינו חליפי לכבלים כופה על מונופול זה להוריד את תעריפיו ומכאן שעלויות השידור בכבלים אולי יירדו וישנו עידוד תחרות עבור הצרכן. מסכימה טענה להטוטנית, מורכבת ובעיקר חרב פיפיות. 

חופש המידע- טענה מרכזית לדעתי, בעיקר משום תפקידה של האינטרנט בהקשר זה ככלי שזה "מהותו".

שיקולים כלליים חשובים:

ספורט, כדורגל בפרט- מהווים אכן ליבה תרבותית- ציבורית בעל משמעות חשובה ביותר לחברה, ויש להנגיש אותו באופן שונה ופתוח יותר.

טכנולוגיית ה-streaming עונה על צורך ציבורי חברתי ברור, ודעתי הכללית בסוגיות בהן המשפט והטכנולוגיה נכנסים למחול שדים- כי יש למצוא בסיס לשת"פ ולא "לעבור לשלב ג' של המלחמה", ובמילים פשוטות, יש משמעות גם לתמיכה בחדשנות טכנולגית זו כאן.

בנוסף, חשוב להבין ולשים לב שבדומה ל- sampling- שידורי האינטרנט האלו יותר משהם פוגעים הם מהווים "אמצעי פיתוי" ללכת ולצפות במשחקים באייכות טובה יותר בטלוויזיה, ולמעשה מהוות סוג מסויים של פרסום לבעל הזכויות. 

אהבתי מאוד את הניתוח שלך, וברשותך אעשה בחלקו שימוש בעת הטיעונים על פה. תודה רבה.

הערה לגבי STREAMING של דיורי כדורגל חיים - הרי המעבר לרשת הוביל ליצירת זכות יוצרים חדשה - העמדה לרשות הציבור. זכות זו לא היתה בחוק הישן, ולא בכדי.

העמדה לרשות הציבור היא מתן אפשרות לציבור לגשת ליצירה בכל זמן ומקום שיבחר. מה שאומר שכאשר מדובר בשידורים חיים, אין הפרה של הזכות כיוון שזה אמנם בכל מקום אך לא בכל זמן.

זו היתה הטענה שלי והיועץ המשפטי בתגובתו הסכים איתי.

מנגד, הוא סובר ש-STREAMING כזה שווה ערך ל"שידור" ועל כך אני חולק.

יהיה מעניין

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-01-12 09:09:40

אהבתי מאוד את הניתוח שלך, וברשותך אעשה בחלקו שימוש בעת הטיעונים על פה. תודה רבה.

הערה לגבי STREAMING של דיורי כדורגל חיים - הרי המעבר לרשת הוביל ליצירת זכות יוצרים חדשה - העמדה לרשות הציבור. זכות זו לא היתה בחוק הישן, ולא בכדי.

העמדה לרשות הציבור היא מתן אפשרות לציבור לגשת ליצירה בכל זמן ומקום שיבחר. מה שאומר שכאשר מדובר בשידורים חיים, אין הפרה של הזכות כיוון שזה אמנם בכל מקום אך לא בכל זמן.

זו היתה הטענה שלי והיועץ המשפטי בתגובתו הסכים איתי.

מנגד, הוא סובר ש-STREAMING כזה שווה ערך ל"שידור" ועל כך אני חולק.

יהיה מעניין

 

 

נראה לי בכל זאת שישנם כמה מאפיינים בשידור שלא יתקיימו בSTREAMING, בעיקר כאלו הקשורים לסוג המדיום- ולרציונלים בבסיסו (צוואר בקבוק או לא וכיו"ב).

אשר לשאלה אם התקיים כאן שידור- שאלה מעניינת...בכלל מעניין יהיה לראות לאן וכיצד ייתפתח התיק הזה.

מאשרת לך להשתמש בדברים שכתבתי כאן.

תודה.

וגם אני חושב כמוך. יש הבדל משמעותי במאפיינים בין שידור להעמדה לרשות הציבור ככלל (אבל אני לא מתכוון להתייחס יותר מדי כי המבקשת לא התייחסה לנקודה זו).

יותר מכך, החוק התייחס במפורש להעמדה לרשות הציבור כזכות שלא הוכרה בחקיקה הקודמת.

כיוון שכך, לקחת פעולה ביצירה שאינה נכנסת בגדר הזכות החדשה ולתפור עליה אנלוגית זכות ישנה רק בגלל שהחדשה נוסחה באופן שלא חל על הפעולה נראה לי לא ראוי. מכלל הן אני שומע לאו, ואם המחוקק הגדיר מה זו העמדה לרשות הציבור, אזי פעולה שאמורה להכנס בתוכה אך אינה מצליחה בגלל איפיוניה - לא ראוי להחיל עליה באנלוגיה זכות אחרת.