להלן לינק לכתבה מאוד מעניינת שנתקלתי בה היום. הכותבת מתיחסת לקריסה של תאגיד Satyam, תאגיד שעיקר עיסוקו ביצוע פרויקטי IT במיקור חוץ. הכתבה מתיחסת לזה שבעצם האינטרס של האירגון ושל עובדי מיקור החוץ עשויים להיות מנוגדים בשלב מסויים, וארגונים צריכים להיום ערוכים כדי לא למצוא עצמם מול שוקת שבורה.

הכתבה מנתחת איזה פרויקטים כדאי להוציא ואיזה לא ואיך ממזערים את הסיכון. ברור שזה לא ממצה את הנושא, אבל זאת נקודה שלפעמים ארגונים שוכחים כשהם ממהרים להוציא את הפיתוח לגורמים חיצוניים.

לדעתי ההתיחסות במאמר קצת קיצונית בשליליותה. הסכנה לא חמורה כמו שהיא מתוארת, אבל חשוב להבין שהיא קיימת.

כשאתה מוציא משהו למיקור חוץ, צריך להבין למה לספק שלך זה יעלה פחות ממה שזה יעלה לך.

אם אתה מגלה שכנראה שקורה שם נס תפעולי - אז הספק עובד עליך, ובסך הכל יקבל את הכסף שלו בדרך אחרת.

ובדיוק אתמול הופיעה כתבה ב-The Marker שמתייחסת בדיוק לנושא הזה. במקרה זה, מנותח הכשלון של פרויקט מיקור החוץ של בנק לאומי. הצעות מחיר נמוכות מהמצב הריאלי תמיד חוזרות לעקוץ. ראינו את זה בבחירות לפריימריס של העבודה. אגב, יש לא מעט חברות שנותנות מחיר הפסד במכרז הראשוני, בידיעה שהם מפקיעים את המחיר כשמתחילים לבוא בקשות לשינוי. בשלב זה הלקוח כבר כבול.