אני יושב פה וחושב שקצת נמאס לי מהרצינות התהומית שלי בכל הנוגע לאמנות. נמאס לי מההילה, נמאס לי מהפוזה, נמאס לי מחשיבות היתר שאני בכלל מקדיש לשאלה מהי אמנות ואיפה אני בתוכה.

האקסית שלי אמרה לי אחרי שנכנסה לאתר שלי, שהוא "קמצ רציני מידי" ואני חשבתי לעצמי שככה זה אמור להיות. למה אני תופס אמנות כמשהו כל כך נשגב קיבינימאט? כל אתר אינטרנ של כל גלריה שביקרתי בה הוא "רציני להחריד", הכל כל כך דטרילי ומוקפד כמו בחדר ניתוחים מזורגג. זה נראה כמו הדבר שהכי לא אמור לשדר השראה או יצירה הנובעת ממנה. זה נראה כמו קטלוג של בוחני מס הכנסה ופקידי אמנות ולא כמו גלריות שמייצגות את מה שהוא מהות היצירה והפריון הרוחני של האדם.

בהיותי פוץ מטבעי הייתי כלי קיבול מעולה לרצינות הפלצנית הזו ובניתי גם אני את האתר שלי כאילו שהוא איזה פורטל של פיזיקה גרעינית.

איך יכול להיות שכל כך מהר כבר כמעט לא נותרה בי טיפת חדווה מלעסוק באמנות? אני לא מפסיק לחשוב על איך ליצור הזדמנויות שיווקיות ואיך לפנות לגלריות יוקרתיות כך שאלו ירצו את מרכולתי. אני כל כך שקוע בזה עד שכבר לא נותר לי זמן או חשק לעשות אמנות...

גם לדה-מארקר בכלל ולקהילה הזו בפרט נרשמתי רק בשביל זה. לא אתי לכאן בשביל ללמוד או לשמוע - באתי בשביל להצהיר ולהצליח.

אני לא חושב שאני באמת בנוי לכל הדרעק הזה, המרדף הזה עושה לי חרא בנשמה. ראיתי לפני יומיים את טרנס קוך, האפס הזה שמוכר את השפיך שלו במאה אלף דולר כי לאנשים שסביבו כבר אין מושג מה לעשות עם הכסף המחורבן שלהם והם מחפשים סנסציה ריקנית כמו האח הגדול, מחפשים ליצן והנה הוא בא. ראיתי אותו בתמונות מהפתיחה של איזו תערוכה שהוא עשה, לבוש כמו איזה בובת פורצלן עטוף בבגדים נוצצים ופוער את פיו בחיוך מוגזם - כולו טרנד אחד גדול, נפיחה ברוח.

זה מה שאני רוצה?

זה כבר לא קשור לאמנות זה קשור לתכלית החיים. אני מתבלבל כל הזמן - מתבלבל בין העיקר לטפל. מתבלבל...

אז למה אתם אמנים?

שלום,

למה להיות אמן?

זה מגיע ממקום של אובססיה, צורך, מחלה כרונית.....

הרפואה הקונבנציונלית לא מצאה תרופה למחלה.

עד שימציאו את תרופת הקסם למחלה כניראה שאמנים ימשיכו ליצור.

לפעמים יש לנו נטיה להקשות על עצמנו ולהיות רעים כלפי עצמנו.

אבל צריך להישתחרר ולא להיות רשעים כלפי עצמנו.

יש מספיק רשע מחוץ לסטודיו  וליצירה.

מירית

צטט: mirit-art 2009-01-17 00:34:52

שלום,

למה להיות אמן?

זה מגיע ממקום של אובססיה, צורך, מחלה כרונית.....

הרפואה הקונבנציונלית לא מצאה תרופה למחלה.

עד שימציאו את תרופת הקסם למחלה כניראה שאמנים ימשיכו ליצור.

לפעמים יש לנו נטיה להקשות על עצמנו ולהיות רעים כלפי עצמנו.

אבל צריך להישתחרר ולא להיות רשעים כלפי עצמנו.

יש מספיק רשע מחוץ לסטודיו  וליצירה.

מירית

באמת? אובססיה? ונגיד למכונאי רכב אין אובססיה לתקן רכבים?

אני לא יודע... אני אישית מרגיש שאיפה שהוא כאשר גיליתי שזה משהו שאני טוב בו (לדעתי, הא ) אז חשבתי לעצמי: "אוקיי, אז הנה הדרך שלך לפרסום, עושר והכרה - תמיד חיפשת עכשיו מצאת!", במלוא הכנות.

נכון שהצורך בוער בי ליצור, להעלות רעיונות ולתרגם אותם לויז'אלס אבל למה??? אובססיה? ומה הסיבה לה? יש שורש עמוק יותר, אצלי לפחות. כמה עמוק שאני לא יוצר וכמה עמוק שלא יהיה המקור, הסיבה לרצון שיראו היא תמיד אחת.

אה, וגם בתוך הסטודיו יש רשע, הוא בפנים אצלנו בתודעה לא בחוץ, שיהיה החוץ הזה הטבע הקסום של שולי אמסטרדם או סמטאות ג'נין. לדעתי...

ועוד דבר מירית,

יצירה יפה!

צטט: findigart 2009-01-17 00:59:33

למה אתם אמנים?

אני יושב פה וחושב שקצת נמאס לי מהרצינות התהומית שלי בכל הנוגע לאמנות. נמאס לי מההילה, נמאס לי מהפוזה, נמאס לי מחשיבות היתר שאני בכלל מקדיש לשאלה מהי אמנות ואיפה אני בתוכה.

האקסית שלי אמרה לי אחרי שנכנסה לאתר שלי, שהוא "קמצ רציני מידי" ואני חשבתי לעצמי שככה זה אמור להיות. למה אני תופס אמנות כמשהו כל כך נשגב קיבינימאט? כל אתר אינטרנ של כל גלריה שביקרתי בה הוא "רציני להחריד", הכל כל כך דטרילי ומוקפד כמו בחדר ניתוחים מזורגג. זה נראה כמו הדבר שהכי לא אמור לשדר השראה או יצירה הנובעת ממנה. זה נראה כמו קטלוג של בוחני מס הכנסה ופקידי אמנות ולא כמו גלריות שמייצגות את מה שהוא מהות היצירה והפריון הרוחני של האדם.

בהיותי פוץ מטבעי הייתי כלי קיבול מעולה לרצינות הפלצנית הזו ובניתי גם אני את האתר שלי כאילו שהוא איזה פורטל של פיזיקה גרעינית.

איך יכול להיות שכל כך מהר כבר כמעט לא נותרה בי טיפת חדווה מלעסוק באמנות? אני לא מפסיק לחשוב על איך ליצור הזדמנויות שיווקיות ואיך לפנות לגלריות יוקרתיות כך שאלו ירצו את מרכולתי. אני כל כך שקוע בזה עד שכבר לא נותר לי זמן או חשק לעשות אמנות...

גם לדה-מארקר בכלל ולקהילה הזו בפרט נרשמתי רק בשביל זה. לא אתי לכאן בשביל ללמוד או לשמוע - באתי בשביל להצהיר ולהצליח.

אני לא חושב שאני באמת בנוי לכל הדרעק הזה, המרדף הזה עושה לי חרא בנשמה. ראיתי לפני יומיים את טרנס קוך, האפס הזה שמוכר את השפיך שלו במאה אלף דולר כי לאנשים שסביבו כבר אין מושג מה לעשות עם הכסף המחורבן שלהם והם מחפשים סנסציה ריקנית כמו האח הגדול, מחפשים ליצן והנה הוא בא. ראיתי אותו בתמונות מהפתיחה של איזו תערוכה שהוא עשה, לבוש כמו איזה בובת פורצלן עטוף בבגדים נוצצים ופוער את פיו בחיוך מוגזם - כולו טרנד אחד גדול, נפיחה ברוח.

זה מה שאני רוצה?

זה כבר לא קשור לאמנות זה קשור לתכלית החיים. אני מתבלבל כל הזמן - מתבלבל בין העיקר לטפל. מתבלבל...

אז למה אתם אמנים?

האם שאלת את עצמך, מדוע ולמה, שפכת את התשפוכת הזו כאן?

לא? 

אז,כניראה שמשהו מציק לך והיית חייב לפלוט זאת.

אם אתה עוסק ביצירה סימן שאתה זקוק לכך על מנת לקיים את שלוות נפשך.

אחרת היית נוטש זאת ופונה לעיסוקים אחרים.

למה אני אמן?  שאלה זהה כמעט לשאלה למה אני חי ומה אני עושה עלי האדמה?

חושב שיש תשובה? אולי פסיכולוג יכול לענות עליה.

אגב, מדוע לא קראת שנית את דבריך ומתקן שגיאות הקלדה ומקל עלינו לקרוא.

אתה אמן כי אתה רוצה להיות אמן.

צטט: findigart 2009-01-17 09:41:35

 

איך יכול להיות שכל כך מהר כבר כמעט לא נותרה בי טיפת חדווה מלעסוק באמנות? אני לא מפסיק לחשוב על איך ליצור הזדמנויות שיווקיות ואיך לפנות לגלריות יוקרתיות כך שאלו ירצו את מרכולתי. אני כל כך שקוע בזה עד שכבר לא נותר לי זמן או חשק לעשות אמנות...

אולי תחפש משהו בו הסיפוק מהיר יותר וקל יותר.

אם העשיה עצמה לא מביאה לך סיפוק, אז אולי זה לא בשבילך.

הי,

כן אובססיה!!!

הרי במשך 10 שנים ציירתי לעצמי.

רק בשנתיים האחרונות אני עוסקת בשווק העבודות וכו'.

 יש לי 500 ציורים (בערך) מין הסתם יכולתי להפסיק ליצור ב 300 ציורים.

אבל הדחף, הצורך, האובססיה חזקים יותר מהרציונל.

גם אם לא הייתי מצליחה לימכור או להציג  כנראה שהייתי ממשיכה ליצור.

הצלחה, פירסום... אלה דברים שמגיעים אם בכלל הרבה אחרי המקום של היצירה.

אין קשר בין היצירה לבין ההצלחה.

קודם היצירה ועוד יצירה ועוד יצירה ועוד יצירה....................

שבת שלום,

מירית

צטט: rutpal1 2009-01-17 07:18:47

צטט: findigart 2009-01-17 00:59:33

למה אתם אמנים?

אני יושב פה וחושב שקצת נמאס לי מהרצינות התהומית שלי בכל הנוגע לאמנות. נמאס לי מההילה, נמאס לי מהפוזה, נמאס לי מחשיבות היתר שאני בכלל מקדיש לשאלה מהי אמנות ואיפה אני בתוכה.

האקסית שלי אמרה לי אחרי שנכנסה לאתר שלי, שהוא "קמצ רציני מידי" ואני חשבתי לעצמי שככה זה אמור להיות. למה אני תופס אמנות כמשהו כל כך נשגב קיבינימאט? כל אתר אינטרנ של כל גלריה שביקרתי בה הוא "רציני להחריד", הכל כל כך דטרילי ומוקפד כמו בחדר ניתוחים מזורגג. זה נראה כמו הדבר שהכי לא אמור לשדר השראה או יצירה הנובעת ממנה. זה נראה כמו קטלוג של בוחני מס הכנסה ופקידי אמנות ולא כמו גלריות שמייצגות את מה שהוא מהות היצירה והפריון הרוחני של האדם.

בהיותי פוץ מטבעי הייתי כלי קיבול מעולה לרצינות הפלצנית הזו ובניתי גם אני את האתר שלי כאילו שהוא איזה פורטל של פיזיקה גרעינית.

איך יכול להיות שכל כך מהר כבר כמעט לא נותרה בי טיפת חדווה מלעסוק באמנות? אני לא מפסיק לחשוב על איך ליצור הזדמנויות שיווקיות ואיך לפנות לגלריות יוקרתיות כך שאלו ירצו את מרכולתי. אני כל כך שקוע בזה עד שכבר לא נותר לי זמן או חשק לעשות אמנות...

גם לדה-מארקר בכלל ולקהילה הזו בפרט נרשמתי רק בשביל זה. לא אתי לכאן בשביל ללמוד או לשמוע - באתי בשביל להצהיר ולהצליח.

אני לא חושב שאני באמת בנוי לכל הדרעק הזה, המרדף הזה עושה לי חרא בנשמה. ראיתי לפני יומיים את טרנס קוך, האפס הזה שמוכר את השפיך שלו במאה אלף דולר כי לאנשים שסביבו כבר אין מושג מה לעשות עם הכסף המחורבן שלהם והם מחפשים סנסציה ריקנית כמו האח הגדול, מחפשים ליצן והנה הוא בא. ראיתי אותו בתמונות מהפתיחה של איזו תערוכה שהוא עשה, לבוש כמו איזה בובת פורצלן עטוף בבגדים נוצצים ופוער את פיו בחיוך מוגזם - כולו טרנד אחד גדול, נפיחה ברוח.

זה מה שאני רוצה?

זה כבר לא קשור לאמנות זה קשור לתכלית החיים. אני מתבלבל כל הזמן - מתבלבל בין העיקר לטפל. מתבלבל...

אז למה אתם אמנים?

 

האם שאלת את עצמך, מדוע ולמה, שפכת את התשפוכת הזו כאן?

לא? 

אז,כניראה שמשהו מציק לך והיית חייב לפלוט זאת.

אם אתה עוסק ביצירה סימן שאתה זקוק לכך על מנת לקיים את שלוות נפשך.

אחרת היית נוטש זאת ופונה לעיסוקים אחרים.

למה אני אמן?  שאלה זהה כמעט לשאלה למה אני חי ומה אני עושה עלי האדמה?

חושב שיש תשובה? אולי פסיכולוג יכול לענות עליה.

אגב, מדוע לא קראת שנית את דבריך ומתקן שגיאות הקלדה ומקל עלינו לקרוא.

 אוי אוי, כמה רעל... כמעיין הנובע...

צטט: A_Erez 2009-01-17 12:40:33

צטט: findigart 2009-01-17 09:41:35

 

איך יכול להיות שכל כך מהר כבר כמעט לא נותרה בי טיפת חדווה מלעסוק באמנות? אני לא מפסיק לחשוב על איך ליצור הזדמנויות שיווקיות ואיך לפנות לגלריות יוקרתיות כך שאלו ירצו את מרכולתי. אני כל כך שקוע בזה עד שכבר לא נותר לי זמן או חשק לעשות אמנות...

 

אולי תחפש משהו בו הסיפוק מהיר יותר וקל יותר.

 

אם העשיה עצמה לא מביאה לך סיפוק, אז אולי זה לא בשבילך.

 

אני קולט מהתגובות של חלק מהאנשים פה... שהם בדיוק באותו המקום כמו שלי

אחרת לא היה להם הצורך להגיב בכזו עוינות

צר לי עליכם, שהכנות שלי מעוררת בכם כזו שנאה כלפי עצמיכם.

צטט: shulamit 2009-01-17 09:41:35

אתה אמן כי אתה רוצה להיות אמן.

כן, יכול להיות שזה כזה פשוט :-) ... ואני מסבך את זה

ראיתי את האתר שלך והעבודות מאוד  מאוד מענינות!!!

למה להיות אמן?

ממש אין לי תשובה , אף פעם לא חשבתי על זה , מגיל 12 ידעתי את היעוד שלי בחיים , וזה רק בגלל אהבה. ולא חשבתי שיש משהו אחר שיתאים לי.

אבל הנה הדברים החכמים שאחרים כתבו ומצאו חן בעיני,

רות כתבה  מאוד מדויק:

אם אתה עוסק ביצירה סימן שאתה זקוק לכך על מנת לקיים את שלוות נפשך.

אחרת היית נוטש זאת ופונה לעיסוקים אחרים.

למה אני אמן?  שאלה זהה כמעט לשאלה למה אני חי ומה אני עושה עלי האדמה?

ורונתי כתבה כל כך מרגש ואני מאוד מאוד מזדהה עם זה:

 אמנות היא כיף. העיסוק בה הוא מענג, רגשית ואינטלקטואלית, ואין כמעט סיפוק שעולה על הסיפוק המושג כאשר יצירה יוצאת מוצלחת. אמנות היא לוקסוס בעולם חומרני. אמנות באה מהעולם הלא-חומרי אבל מתבטאת בחומר. גם אנחנו בני האדם ישויות רוחניות בעולם חומרי. כך שבשבילי, להיות אמן זה מקביל למיצוי ההוויה שלי בתור בן אדם. 

אמן הוא מי שלא יכול שלא להיות אמן... ולחשוב על הזמן על הצלחה זה מתכון בטוח לכישלון. לפחות לגבי רובנו.

 אמן מתעסק באמנות - לא בשיווק, לא ביחסי ציבור ולא בכסף. מה שמעניין אותו זה ליצור, להשתפר בתחום שלו, ללמוד עוד ועוד, לעבוד בסטודיו ובסיום העבודה - כן, אז להראות לחברים. לפעמים גם במהלך העבודה כדי לקבל פידבקים ורעיונות.

אמנות היא כיף. העיסוק בה הוא מענג, רגשית ואינטלקטואלית, ואין כמעט סיפוק שעולה על הסיפוק המושג כאשר יצירה יוצאת מוצלחת. אמנות היא לוקסוס בעולם חומרני. אמנות באה מהעולם הלא-חומרי אבל מתבטאת בחומר. גם אנחנו בני האדם ישויות רוחניות בעולם חומרי. כך שבשבילי, להיות אמן זה מקביל למיצוי ההוויה שלי בתור בן אדם.