בזמן האחרון הפכתי להיות מקובלת ב"עכבר הקפה" על ראשי מר"צ ,
כככולםםםם מציעים לי חברות .
אבל,
לצערי הרב עוד מעט בחירות ואף אחד מהמפלגות לא הציע שינוי ממשי שקשור לקידום האמנות והתרבות בארץ, ואני חושבת לעצמי ,
שאולי בעצם לא כדאי לי להצביע לאף אחד מהם ,
כי אף אחד מהם לא מייצג את הצורך שלי בקידום האמנות בארץ.
כי אני מעל הכל מאמינה שיש צורך בשינוי המצב וחינוך לאמנות הוא חובה לכל שכבות הגיל מגן ועד י"ב.
אז חברי החדשים היקרים באו תכתבו ותספרו לאמנים כיציד תוכלו לשכנע אותנו להצביע עבורכם והאם תביאו את השינוי המיוחל ותשנו את המצב שדורש שינוי.
הנה לפניכם פוסט של אילנה גרף " טקסטורה" :
במדינת ישראל יש פוטנציאל אדיר של כישרונות ויצירתיות בתחומי התרבות והאמנות השונים, שאף זוכים להישגים אדירים ברחבי העולם. זה שווה את ההשקעה. כי אחרי הלחם והביטחון האישי - מה נשאר לנו כפרצופה של חברה אם לא ההשתקפות שלה באמנויות?
אולי אני חלק מאותם "מוזרים" שחושבים שאמנות זה חשוב, אבל תרבות ואמנות הינה גם יצירה וגם צריכה. ומתי הייתם בפעם האחרונה בתערוכה , קונצרט , הופעת מחול או הצגה? האם ידועים לכם תקציבי הענק שדרושים לשם הפקה של כל אחד מהפרוייקטים האלה? והאם להסתפק בתרבות של "רייטינג" ומסחריות וקליעה למכנה משותף נמוך מצד שני?
האם זה עניין כספי, או סדרי עדיפויות??
ולמה, למה תמיד זה נשאר לסוף?
בנושא זה אני מביאה חלק ממאמר שעלה ב"טקסטורה" אשר ביטא יפה חלק מתחושותי והכאב האישי שלי ושל אמנים רבים : "תרבות - עכשיו"
כותב המאמר הינו נתן טל, מנכ"ל להקת המחול הקיבוצית
"סדר היום של מדינת ישראל עמוס ללא כל הפוגה. עיקר תשומת הלב מופנית לבעיות הכלכלה ונושא הביטחון, שממשיך לדשדש בחוסר הפתרון, בעיקר לאורך גבולות המדינה.
הגברת הפשיעה והאיום האישי על כל אזרח, שאותה אפשר לייחס למודל הנרכש מעצם היותנו עם כובש ומתנחל, לצד העסקת פועלים זרים חסרי זכויות ומעמד, חסרי צלם אנוש, הם קצה הקרחון לפערים שנפערו בין שכבות האוכלוסייה, בין אזורי הארץ, ומאיימת בגדול לבלוע את כולנו.
מערכות הבחירות התכופות ואיתם הפוליטיקה האישית רצופת האגו ותאוות השלטון, מחלישים במאוד את יכולת המשילות של השלטון בישראל. תוסיפו לזאת מאבקי הכוח בין רשויות החוק והצדק למערכת החקיקה, הגורמים לנטרול הדדי ולחוסר יכולת של התקדמות בתוכניות ארוכות טווח.
אין איש מבין המתמודדים או התומכים, בהם אנשי רוח ותרבות, המציע את אג'נדת התרבות כנושא מפתח לטיפוח אדם וחברה.
מדינת ישראל מקציבה מתקציבה הכולל פרומיל אחד בלבד לקיום מערכת האמנות כולה. השבת משרד התרבות, מדע וספורט לתיק משרד החינוך בעבודה שלטונית בעלת חזון ערכי יש בכוחה לאחד כוחות ממה שיש ואף להוסיף ולהרבות.
המתמודדים למיניהם חייבים לומר את דברם לפני מערכת הבחירות ולא כמשחקי התמקחות לאחר בחירתם.
יש לקדם את תקציבי התרבות ואיתם את היעדים לטיפוח ויצירה ולא לחכות ל"ימות המשיח" משום שמי כמונו יודע שהם רחוקים מאוד.
למדינת ישראל יש את הפוטנציאל האדיר של כישרונות ועודף יצירתיות בתחומי התרבות, שאף זוכים להישגים אדירים ברחבי העולם וזה לבדו שווה את ההשקעה.
אנשי רוח ותרבות שנזעקים מדי פעם למען אותו סדר יום אחר מתבקש לחברה בישראל, טוב אם ייקחו לידיהם התעסקות וביצוע בכלי התרבות והאמנות לצד המלחמה על תקציבי קיומם.
חוק הקולנוע הינו הוכחה מצויינת לכך שקיבוע התקציב בנושא התרבות מוביל לפריחה, השגים ופרסים מעלי רמה בארץ ובחו"ל. אל לנו לשכוח את העובדה כי זהו אלמנט נוסף המניב תעסוקה לבמאים, מפיקים, שחקנים, אנשים טכנים ואנשי רוח.
למרות כל זאת משכורות האמנים נמוכות פי 3 ביחס לאירופה ומכאן גם נובעת המשיכה לרעות בשדות זרים.
רק מדיניות משולבת בעלת שאר רוח בנושאי חינוך ותרבות, בהתחברות למגזרי אוכלוסיה מכל הקשת הצבעונית של אזרחי ישראל יכולה בדרכה שלה לקדם ולפתח מעגלים של מצוינות ותקווה"...
"תרבות – עכשיו!"
הדיון הזה הועבר ל:
צלי רשף
זהבה גלאון
ציפי ליבני
אהוד ברק
הוספת תגובה על "בחירות , וקידום האמנות בארץ."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה