אבל במובן מטפורי.....

תראו, יש לי הכל, אבל אין לי הרבה מעבר למה שיצרתי בעצמי.

שני ילדים, בית, קריירה, ו...יש לי גם בן זוג. איך זה נקרא היום? בן זוג לחיים? בעל? מה זה משנה, המהות איננה, אני מתכוונת למהות האמיתית. חבר, אהבה, הבנה.

אני לא אוהבת אותו בכלל. זה מספיק כדי לפרק את החבילה? אני לא מאושרת ומאמללת אותו.

מגיע לשנינו יותר טוב, שנים זילזלתי בכוחה של אהבה, שנים שהסתדרתי בלעדיה.

אני כבר לא זוכרת איך ההרגשה, והאמת? אני לא בטוחה שאחווה אותה שוב, אני רק רוצה לתת סיכוי.

הכל יצרתי בעצמי, (עם הילדים הייתי זקוקה לקצת עזרה כן? ) אולי בפעם הבאה אני ארשה לעצמי לקבל.

כבר החלטתי, אבל אין לי אומץ עדיין, להכריז לעולם, שיש סדק בגודל השבר סורי אפריקאי ביני לאישי, (הא, עוד הגדרה).

עוד מעט וזה מגיע.

נהיה בקשר...

צטט: אלונס 2009-01-19 20:04:31

מתחבטת, חובטת, ונחבטת

אבל במובן מטפורי.....

תראו, יש לי הכל, אבל אין לי הרבה מעבר למה שיצרתי בעצמי.

 

שני ילדים, בית, קריירה, ו...יש לי גם בן זוג. איך זה נקרא היום? בן זוג לחיים? בעל? מה זה משנה, המהות איננה, אני מתכוונת למהות האמיתית. חבר, אהבה, הבנה.

 

אני לא אוהבת אותו בכלל. זה מספיק כדי לפרק את החבילה? אני לא מאושרת ומאמללת אותו.

 

מגיע לשנינו יותר טוב, שנים זילזלתי בכוחה של אהבה, שנים שהסתדרתי בלעדיה.

אני כבר לא זוכרת איך ההרגשה, והאמת? אני לא בטוחה שאחווה אותה שוב, אני רק רוצה לתת סיכוי.

 

הכל יצרתי בעצמי, (עם הילדים הייתי זקוקה לקצת עזרה כן? ) אולי בפעם הבאה אני ארשה לעצמי לקבל.

 

כבר החלטתי, אבל אין לי אומץ עדיין, להכריז לעולם, שיש סדק בגודל השבר סורי אפריקאי ביני לאישי, (הא, עוד הגדרה).

עוד מעט וזה מגיע.

 

נהיה בקשר...

מחזקת ומחבקת אותך בהחלטה הקשה

העיקר שתהיי שלמה עם עצמך

תחושות מוכרות.

לאחר מס' שנים לא קטן לקחתי את היוזמה ובמקום להתלונן בפני כל מי שרק היה מוכן לשמוע, עשיתי מעשה.

מייד לאחר המעשה <גירושין>, כבר בריקוד על מדרגות הרבנות התחושה השתנתה

בשניות הראשונות את מתמלאת באנרגיות חדשות!במיוחד כשזה נובע מזוגיות נטולת אהבה, זוגיות שנגמר לה משני אנשים שפעם האהבה, המעשים, הכבוד וההדדיות חיברו בינהם.

עצה קטנה.. אל תחכי הרבה זמן, אני מודעת לפחד והחששות שחשיבה על צעד כזה גורם, ובכל זאת, אם זו התחושה כרגע ואין שום סיכוי לגשר על הפערים, תסיימו את זה.אני כמעט בטוחה שאת חושבת שאת הולכת לוותר על נוחות, ומה בכלל תעשי לבד, איך הילדים יקבלו ויתמודדו עם העסק ועוד אנה ואנה מחשבות טורדניות שמסוגלות לשגע במשך הזמן..

אז זהו, סביר להניח שהילדים "סבורים" בדיוק כמוך/כם.הם קולטים הכל, ובין היתר את המתח בינך לבין בעלך, גם אם זה בא לידי ביטוי בשתיקות, השתיקות בין בני זוג הן הרועמות ביותר.

אם טרם ניסיתם יעוץ זוגי, זה הזמן. בין היתר כי הוא גורם להבנת המכלול וכשמגיעים לסוף הדרך מבינים את כל הסיבות להישארות ביחד/פרידה.

שהייה ארוכה במצב הזה מביאה בדר"כ אסון, בעיקר אחד ריגשי וגדול ומעמיקה את הפערים.

אני מאחלת לך שיבוא הקץ  להתחבטויות שלך וכמובן, בהצלחה

למה בדיוק את מחכה?לשנים שיעבר,לילדים שיגדלו או שמא פחדת מה יגידו השכנים?

אישה חביבה-האושר שלך עומד מעל לכל .תהי מאושרת.גם ילדיך יהיו.

החלטה לא קלה,מעשה שאי אפשר לחזור אחרוה,ואף על פי כן-מחוייב מציאות.

קחי חיבוק לדרך צלחה,ולאושר שיבוא בעקבותיה.

היי,

לא לא מחכה הרבה, מתכוננת לפעולה כבר בחודשים הקרובים. כבר הגעתי למסקנה שכדאי מוקדם מאשר מאוחר.

כבר שמעתי מקרובים אלי את המשפט "לא עשיתי דבר ועכשיו זה כבר מאוחר". אם יש משהו שאני לא אוכל לחיות איתו זו המחשבה שפחד עצר אותי מ--אולי-- להיות מאושרת וזה מספיק.

אני נותנת לעצמי את הזמן, לשקול, לחשוב, לתכנן ולבדוק. אחרי הכל אני אמא לשני ילדים שזקוקים ליציבות ותמיכה רבה ואני צריכה להיות חזקה, מגובשת ומעל הכל מסוגלת לתת להם בדיוק את מה שהם צריכים: אמא מאושרת.

תודה רבה על תמיכתכן.

אלונס.

את יודעת מה?

את מזכירה לי את עצמי לגמרי.

את אומרת שאת מחכה חודשים כדי לתכנן,לבדוק וכו'..

חומד, את קצת מוכרת לעצמך לוקשים, מתנצלת להגיד.ההתחבטות לא נגמרת אבל האהבה והזוגיות כן.

אני מבינה את הקושי, הייתי שם ועברתי את החוויה. היום אני כ"כ מצטערת שנתתי לשנים רבות ויפות בחיי לחלוף כשלקחתי חלק בסיטואציות מטורפות בחיי הנישואין.

את דוחה את הקץ, אבל! תעשי מעשה אחר לפני שתפעלי, משהו שיעזור לך להחליט, לכי לקבל יעוץ.

לי זה עזר להבין, מבלי שהיועץ "יתמוך" או "יקח חלק בהחלטתי", שהרי ידוע, שאנשים זרים רואים באישיות שלנו, בתכנים של חיינו דברים שאנחנו לא ממש רואים כי אולי אנחנו מעדיפים שלא לראות ולחסוך מאיתנו עוגמת נפש , אבל זה פועל  ממש זמני.ואז, כשאותו יועץ שואל שאלות ומנחה אותך,הרבה יותר קל לך, הקושי מתפרק והכל נראה ברור וקל ליישום.

בתור אדם שהחליט ואף עשה מעשה, <רק בחודש האחרון, וגירושים בני שלושה ימים> אני ממש מזדהה עם קושי בקבלת ההחלטה תוך כדי שיקולים משפחתיים, התחשבות בילדים וכו'.

כאמור, הילדים חשופים למתיחות הזאת, מיותר לחלוטין, קומי וצאי אל חיים חדשים, אל תשלי את עצמך.

ושוב, בהצלחה

 

צטט: אלונס 2009-01-20 15:33:11

היי,

 

לא לא מחכה הרבה, מתכוננת לפעולה כבר בחודשים הקרובים. כבר הגעתי למסקנה שכדאי מוקדם מאשר מאוחר.

כבר שמעתי מקרובים אלי את המשפט "לא עשיתי דבר ועכשיו זה כבר מאוחר". אם יש משהו שאני לא אוכל לחיות איתו זו המחשבה שפחד עצר אותי מ--אולי-- להיות מאושרת וזה מספיק.

אני נותנת לעצמי את הזמן, לשקול, לחשוב, לתכנן ולבדוק. אחרי הכל אני אמא לשני ילדים שזקוקים ליציבות ותמיכה רבה ואני צריכה להיות חזקה, מגובשת ומעל הכל מסוגלת לתת להם בדיוק את מה שהם צריכים: אמא מאושרת.

 

תודה רבה על תמיכתכן.

 

אלונס.

בן זוג - חבר הכי טוב

בן זוג - שותף לכל בטוב וברע

בן זוג - אחד שמתגעגים אליו ברגע שיוצאים מהבית

בן זוג - בלעדיו הנאה היא לא מושלמת

בן זוג- זההרבה יותר מאחד שחיים איתו.

הכל נכון לגבי שני המינים

זאת דעתי האישית ולא חייבים לקבל זאת.

אם אין את זה אין מה לעשות יחד.

מה שבטוח אסור לחפש זאת בחוץ

החיים ממשיכים גם אחרי הגירושין ולרוב יותר טוב ומוצלח

בהצלחה בכל כיוון שתבחרי.

אם אף פעם לא הייתה אהבה - תפרקי.

אם פעם הייתה אהבה - כדאי לנסות ייעוץ זוגי.

אם ניסיתם ייעוץ זוגי ולא הלך - תפרקי.

בהצלחה.

אני יודעת שזה ממש לא פופולרי לחשוב גם על הצד השני, והעיקר בימינו זה המימוש העצמי, וברור שמגיע לנו להיות מאושרים. אבל האם באמת האושר נמצא במקום אחר? האם האושר שלנו לא תלוי גם בנו ובמה שאנו משקיעים כדי ליצור אותו? ומה עם בן/בת הזוג? האם הוא לא נחשב? האם אני יכול/ה להיות מאושר/ת גם במחיר של אימלול מי שחייתי לצדו וגידלתי אתו ילדים?

לא קראתי שום התיחסות לנושא הזה עד עתה, לא מהנשים ולא מהגברים. ואני לא מתייחסת לחיים בלתי נסבלים יחד, אלא למקרים כמו שאת מתארת-שאת לא מאושרת...

היי רבקה,

אכן את מעלה נקודה שאכן ראויה להתייחסות, אבל פה זה פשוט, עד עכשיו זה היה הוא. ועכשיו אני, כי ההוא הלך....

בשנים שחלפו, הייתי עסוקה בבניית עצמי, הבית, הילדים וגם (ואולי הצטיירתי כאגואיסטית) בבניית בן זוגי. היום שנינו במקום אחר, הרבה יותר טוב מהמון בחינות, נכון, בעיקר חומריות אבל גם נפשיות. עכשיו, אגב, אני מרגישה יותר טוב ויותר בטוח לעזוב כי אני יודעת שהוא יכול להסתדר. לפני כמה שנים זה לא היה המצב.

לגבי יעוץ מאוד מאוד נכון, והלכתי, לבד, כדי שאוכל לומר את שעל ליבי. חייבת לציין שאכן עזר, עזר לי להפטר מכמה רגשות אשמה....

כנראה שאנחנו יכולים לקבל זוגיות, רק כשאוהבים, ולכן במקרה כזה, יעוץ עוזר רק לחשבון הבנק של המטפל...

תודה,

אלונס

שלום ויום טוב,

 אלונס כל הכבוד לך.אני מבין שלא היה לך קל , לעשות ת'דברים לבדך.

 חשבת, התלבטת, אך גם פנית לייעוץ וגילית אמת מסוימת - שהמטפלים בך ו"משרתים אותך" - תמיד זוכים-בכסף.

נותרת עם הידיעה ש"הכי מתאים" לך כעת - לפרק את הנישואין.

כעת נותרה השאלה: איך לעשות זאת נכון - בפעם הראשונה?

זו השאלה שלך, וזו גם בקשתך מאיתנו כאן, להבנתי.

דומני שכמו רבים ש"עושים חשבון" - בכלכלה, כמו בחשבון - הפלוס, והחיבור הם שיביאו תוצאות טובות יותר מהמינוס והחיסור. ולכן מציע שתעשי את זה "הכי נכון" כבר מההתחלה:

1. ניגשים באדיבות אל הבעל- וקובעים זמן ותהליך בן כמה "ישיבות ביחד בלי להתרגז ובלי אלימות ובלי איומים".מדברים קודם כל על כך: א. אתם כשמתגרשים זה מזו - לא מתגרשים מהילדים שלכם ותתאמו ביניכם איך תאמרו ביחד לילדיכם שאתם מתגרשים...ב. גיל הילדים וכושר התפיסה שלהם הוא חיוני להחליט ביניכם מה ואיך תניחו את העובדה של פירוד בפניהם. אל תשכחו להדגיש שאתם אוהבים כעת אותם ותמשיכו לאהוב ולדרוש את אהבתם בכל מצב בעתיד.

2. מחליטים כיצד "מחסלים חובות הנישואים ביחד- כדי שתוכלו לצאת כל אחד לדרך שלו/ה בחופש כלכלי". זה יכול להיות גם בשותפות מסוימת בעתיד, כגון בחוגים של הילדיןם בעתיד, או אולי אפילו בניסוח ההסכמה על תשלומי מזונות, על ביקורים נוחים לילדים, לא רק לכם, כולל שינה ואפילו סידורים של חדר לילדים בכל דירה שתגורו בנפרד, כלומר ארגון של 2 חדרי-ילדים, כדי שיהיה להם 2 בתים במקום אחד, ויקבלו בכך פיצוי מסוים על הפרוד...

לעיתים, כשהיחסים עדיין נוחים להגיע להסכמות, אפשר מאוד למצוא ולהמשיך נקודות שיתוף והקלות לשניכם בחייכם בעתיד, כהורים. זכרי: כל הוצאה שתוציאי מזמנך כעת עד לגט - לצורך העתיד שלך כגרושה , צריכה להיות בחשבון למטרה של רווח והנאה, וגם אהבה שתוכלי לתת לילדייך ולקבל אהבתם, בעת שתהיי בודדה בביתך עד שתמצאי לך את השותף להמשך החיים. כך גם כשתשקיעי בקשר הזה על מנת לקבל אהבה מילדייך, תוכלי ליצור קרקע פוריה של אהבה בינם לאביהם, ואהבה תסייע לו לשלם מזונות ולהיות ביחסי שיתוף שלא יפריעו לך ביחסים שלך עם ילדייך שהם כעת הגרעין המשפחתי שלך.

זכרי כי בסופו של יום, תמישד מגיע הלילה, ולאחריו - מפציע יום חדש. החיים הם תהליך שבו אנו לכל הפחות -ממשיכים לנשום. ואם חסר לך היום אהבה, ולכן את מתגרשת, כדאי שתבני כעת - תשתית לאהבה.

צטט: אלונס 2009-01-21 16:18:47

מתחבטת, חובטת, ונחבטת

אבל במובן מטפורי.....

תראו, יש לי הכל, אבל אין לי הרבה מעבר למה שיצרתי בעצמי.

 

שני ילדים, בית, קריירה, ו...יש לי גם בן זוג. איך זה נקרא היום? בן זוג לחיים? בעל? מה זה משנה, המהות איננה, אני מתכוונת למהות האמיתית. חבר, אהבה, הבנה.

 

אני לא אוהבת אותו בכלל. זה מספיק כדי לפרק את החבילה? אני לא מאושרת ומאמללת אותו.

 

מגיע לשנינו יותר טוב, שנים זילזלתי בכוחה של אהבה, שנים שהסתדרתי בלעדיה.

אני כבר לא זוכרת איך ההרגשה, והאמת? אני לא בטוחה שאחווה אותה שוב, אני רק רוצה לתת סיכוי.

 

הכל יצרתי בעצמי, (עם הילדים הייתי זקוקה לקצת עזרה כן? ) אולי בפעם הבאה אני ארשה לעצמי לקבל.

 

כבר החלטתי, אבל אין לי אומץ עדיין, להכריז לעולם, שיש סדק בגודל השבר סורי אפריקאי ביני לאישי, (הא, עוד הגדרה).

עוד מעט וזה מגיע.

 

נהיה בקשר...

לעולם לא ניתן להילחם מול דבר טבעי שלא נועד להיות לבד - הלב . אני מאוד מזדהה עם מילותייך , מכיוון שלא פעם אחת חולפת המחשבה הזו במוחי באשר להשלמה בויתור של האהבה . אך לעולם לא נדע מה מחכה לנו מעבר לפינה .... אני כן מאחלת לך לחוות אותה , וכשהיא תגיע תעטפי אותה ותהני .... שום אהבה לא באה על חשבון אהבה אחרת , ושום עצמאות כלכלית לא תדחה אותה עד כי תהיי מוכנה להתעלם ממנה ..... }{

היי, שוב אני, לקחתי אתמול הפסקה תקשורתית וחזרתי.

יותר מכל, כרגע בחיי, אני רוצה לבצע דברים מתוך הבנה ברורה של המצב וזו בעצם המטרה של השיתוף שלכם בחיי. ותודה רבה לספרלי על הטיפים...

בהרגשה שלי, הקרקע לפירוד עדיין לא הבשילה בעיקר אצל בן זוגי, אבל במידה מסוימת גם אצלי. תאריך היעד נקבע אצלי, גם ההחלטה מקובעת היטב. עכשיו נותר לי להמתין, ולא הרבה, אבל לחכות שתגיע השעה.

אולי העיניינים יתגלגלו ויצאו משליטתי וגם זה יהיה בסדר.

מכיון שאנו צריכים לדאוג בראש ובראשונה לרווחת ילדינו, יש פרטים רבים שיש לגבש, אך אני יודעת שבנקודת הזמן הנוכחית, אם יעלו, יגרמו לכאב "מסמא עיניים" ולפעמים זמן מקהה קצת את עוצמת הרגשות (משום שזה מתחיל להתבהר לבן זוגי שפני לפירוד)  ואז יהיה ניתן לפרק את החבילה בנועם.

התחתנתי עם בחור נהדר, מאוד אהוב, מאוד טוב, הוא ימשיך להיות אבא נפלא כפי שהוא היום, הוא לעולם לא יזנח את ילדיו ולעולם לא יעשה משהו שיזיק להם, כדי לפגוע בי.

אני פה הצד הפוגע, ואני אפילו לא חשה צורך לשים פה משהו במרכאות. זה פשוט ככה. אבל הצד הפוגע, גם, ובפרט שהוא כזה, יש אינטרס ברור לפגוע כמה שפחות ואם זה אומר לא לקום וללכת עכשיו, אז זה בסדר, אני אחכה, ואלמד ואתגבש בצורה כזו שכמו שבנינו את הבית שלנו באהבה, נפרק אותו עם הבנה.

תודה.