הנרי מאטיס טען: "היצירה היא דו-שיח החוזר ומתקיים בין ההתבוננות במודל לבין העשייה על פי דחף. מקורו של דחף זה צפון ב"זיכרון"  האמן, שם הוא ניזון מחוויות עבר שרישומן לא קהה. תכליתה של עשייה זו, היא יצירת "סימן". תהליך עיצוב הסימנים מושתת על שני שלבים, הנתפסים על-ידי האמן עצמו כתהליכים נפרדים: "צבירת הרשמים מהמודל- מעקב אחר רבגוניותו - וסינתזה פתאומית, שנכפית על האמן, ומהווה ניסוח החלטי ודימוי של המודל... פעולה זו יוצרת זיהוי מוחלט בין הצייר ליצירתו, ומלכד בין שלשה קטבים הזרים זה לזה, הצייר, המודל והיצירה"

"הסדרות" שיצר מאטיס הן  ביטוי  לרצון האמן לחוות "משך" יצירתי מתמיד במרחב וזמן,הארוך יותר ממשך הזמן שלוקח ליצור יצירה בודדת. ברצף יצירות  הוא מצליח להכיל ולדחוס "משך יצירתי" על תחום נרחב יותר של הווייתו. מנגד  תהליך היצירה, המכיל רגע\רגעים נפרדים של "משך" נשגב, הוא למעשה קיקיוני כפי שהעיד מאטיס, וטען שהיה משנה את יצירותיו לו  נצרך לחזור עליהן שנית.

מה משמעותה של יצירת אמנות קבועה שלמעשה אינה "תקפה" עוד, מרגע שהאמן סיים לעבוד עליה?

Four Matisse Bronze Sculptures - Back I, Back II, Back III, Back IV

הכל זורם.

שולה

איני חושבת שהיצירה מפסיקה להיות תקפה ברגע שסיימו לעבוד עליה,

זו באמת אחת הסיבות לעבוד בסדרות שמשרתת אותי גם, הצורך לנסות עוד אפשריות לאותו "רעיון"/"סכמה"

שנמצא/ת בראש, והנסיון לביאו לכדי מימוש מקסימלי.

כל רגע וכל יום המציאות נראית שונה הסדרות מאפשרות לתת ביטוי לכך. האור בשעות שונות. תנועה.תחושה שונה. בתמונה שלי של הילדות ובאחרות נהניתי לפתח אותו נושא.

צטט: בייגל אביבה 2009-01-21 17:53:48

איני חושבת שהיצירה מפסיקה להיות תקפה ברגע שסיימו לעבוד עליה,

זו באמת אחת הסיבות לעבוד בסדרות שמשרתת אותי גם, הצורך לנסות עוד אפשריות לאותו "רעיון"/"סכמה"

שנמצא/ת בראש, והנסיון לביאו לכדי מימוש מקסימלי.

האם ליצירה יש גבולות זמן ומרחב, ו"שיא"?

אם התחלתי לעבוד על משהו, ולאחר פרק זמן אני מפסיק, האם היצירה נגמרה?

מחר, בעוד חודש בעוד שנה... לכשאחזור לעיבודה, אני יכול לשנותה לגמרי, או אפילו להרוס אותה...

כיוון שנראת לי לפתע כ"לא נכונה"...

Georges Henri Rouault ב-1948, בעקבות מלחמת העולם השניה, הציג את סידרת "מיזררה" (רחמים, חלק מתפילת המיסה הקתולית), שמבטאה את הכמיהה לגאולה באמצעות הסבל. בסוף ימיו שרף כ-300 מציוריו..ערכם היום שווה עשרות מיליוני יורו...

צטט: d.double you 2009-01-21 18:03:45

כל רגע וכל יום המציאות נראית שונה הסדרות מאפשרות לתת ביטוי לכך. האור בשעות שונות. תנועה.תחושה שונה. בתמונה שלי של הילדות ובאחרות נהניתי לפתח אותו נושא.

אם אנו אכן מרגישים כך, האם "תצלום" שהוא הקפאה של רגע מתוך המשך הזורם, יש ערך או משמעות גדולה יותר מאשר "סדרה" או "סרט" שהם רצף של תצלומים?

צטט: avimedia 2009-01-21 18:29:47

רגע היצירה החמקמק

"הסדרות" שיצר מאטיס הן  ביטוי  לרצון האמן לחוות "משך" יצירתי מתמיד במרחב וזמן,הארוך יותר ממשך הזמן שלוקח ליצור יצירה בודדת. ברצף יצירות  הוא מצליח להכיל ולדחוס "משך יצירתי" על תחום נרחב יותר של הווייתו. 

מה משמעותה של יצירת אמנות קבועה שלמעשה אינה "תקפה" עוד, מרגע שהאמן סיים לעבוד עליה?

 

 

Four Matisse Bronze Sculptures - Back I, Back II, Back III, Back IV

 כל הכבוד אבי, שברת לי  את הראש ,

אני יכולה להעיד רק על עצמי (ורק על עצמי לספר ידעתי , צר עולמי כעולם של  .....)

אני מניחה שהכוונה במילים שלי פשוטות ,שברגע שמסתיים התהליך מבחינת האמן , זו סוג של פרידה מתהליך היצירה .

 בזמן התהליך של היצירה , יש תחושה של חיות, חיים ,יצר , והיצירה וזו  התרממות רוח .

אבל אחרי זמן מה יש ריקנות ועצבות  כי כבר הסתיימה אותה אנרגיה של התמודדות תהליכית  .

אבל אותם סדרות רצופות והמשכיות   יוצרות הגעה לרבדים עמוקים יותר ויותר.

בתיה אלישע היא יוצרת עם סדר מסוים ועיקבי לאורך תקופה ארוכה והתמודדות המשכית עם רעיון .

בלימודי אמנות מלמדים ומתייחסים בכובד ראש לחשיבות של השהייה בתהליך וחקירה המשכית של נושאים שעובדים עליהם.

לאנשים אנרגטיים עם  קוצים בתחת זה בעיה.

צטט: a#mili 2009-01-21 22:11:20

 

 כל הכבוד אבי, שברת לי  את הראש ,

אני יכולה להעיד רק על עצמי (ורק על עצמי לספר ידעתי , צר עולמי כעולם של  .....)

אני מניחה שהכוונה במילים שלי פשוטות ,שברגע שמסתיים התהליך מבחינת האמן , זו סוג של פרידה מתהליך היצירה .

 בזמן התהליך של היצירה , יש תחושה של חיות, חיים ,יצר , והיצירה וזו  התרממות רוח .

אבל אחרי זמן מה יש ריקנות ועצבות  כי כבר הסתיימה אותה אנרגיה של התמודדות תהליכית  .

אבל אותם סדרות רצופות והמשכיות   יוצרות הגעה לרבדים עמוקים יותר ויותר.

 

בתיה אלישע היא יוצרת עם סדר מסוים ועיקבי לאורך תקופה ארוכה והתמודדות המשכית עם רעיון .

 

תהליכי יצירה הם משתנים בהתאם לאישיות ואין אקסיומה אחידה מה טוב ומה רע.

בלימודי אמנות מלמדים ומתייחסים בכובד ראש לחשיבות של השהייה בתהליך וחקירה המשכית של נושאים שעובדים עליהם.

 

לאנשים אנרגטיים עם  קוצים בתחת זה בעיה.

 

 

הי עמילי,

סוף והתחלה... כפי שרואים בצילומים של מארי ובציור של דושן, אין שם התחלה או סוף, נדמה שגזרו במספריים חלק מסרט רץ של יצירה... למעשה אין משמעות איזה חלק נגזר.

חברי ויליאם ברובלי   http://www.williambrovelli.com/ יוצר אינסוף של דימויים

הוא יושב שעות ויוצר אותם באקט מדיטטיבי....

היכן ההתחלה ואיפה הסוף של היצירה? אין משמעות לכך.

מצורף כאן ווידאו של וויל בעת היצירה!
אבי

מטיס אשר ניסה דרכים רבות בהבעה יצירתית התחבט בסוגיה שהטרידה

אמנים רבים מן התקופה האקספרסיוניסטית והלאה, את חלוצי הצילום

והקלנוע, פילוסופים, ראשוני הפסיכואנליזה ומדענים כאלברט כאיינשטיין

שניסו לפענח את תפיסת הזמן ומימדיו ולהסביר איך הוא פועל במסגרת

נתונה.

ג'ורג' סרה, חלוץ הפוינטליזם, ניסה לפרוץ את מסגרת הבד שלא הספיקה לו

ולכן, זרע את נקודותיו היוצרות אשליה כאילו הן פורצות ממסגרת התמונה

ומתמשכות לתוך הוויה הגדולה מן המציאות. ואן גוך עשה זאת בציורו

"ליל כוכבים" אך בתקופת מאטיס ופיקאסו, כבר היתה חרות ביטוי שיצרה

תנאים לאמנים יוצרים לעסוק בנסויי-אמנות. ציורי הרקדניות הסדרתיים

היו די סטטיים אלמלא הציג אותם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק -

בחלל הגדול העוזר לצופה להבין את השהות הפנימית ורעיון הזרימה

בתפיסת הזמן הפנימית של האמן. כיום, מוזיאונים וגלריות בניו יורק

ניזונים מאמנות סידרתית המדגישה את אלמנט ההמשכיות האין-סופית

באמנות. לדעתי, עולם האמנות הממוסחרת רווי בפריצת מסגרות ואולי

הגיע הזמן לאחד שוב את המסגרת האנושית המוגבלת של האינדיבידואל

עם האין-סופיות האבסטרקטית של הטבע והנשגב.

כאמן, אין לי, עניין בציור סדרתי המדגיש המשכיות - אבל גם זה נתון לשינוי.

כשאני מגיעה לרוויה נפשית ומסיימת את היצירה (שלעולם אין לה קץ)

התהליך עובר ומקבל תפנית שונה דרך הצופה הנותן לה משמעות וחיים

משלו. גם זו המשכיות.

מבטיחה לבקר בקרוב את מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית ולחשוב.

רותי נוי

ניו יורק 

בהמשך לדבריים, אני ניזכרת ברותקו שביצירות שלו לדעתי יש חיים ותנועה מתמדת.

היה ויכוח על זה לפני כמה חודשים ואמרו לי שזה לא נכון ,אבל לי לא אכפת ,כי זה מה שראיתי.

ובכדי לראות את זה צריך להתמקד כמה דקות , מן תהליך מדטטיבי.

זהו לילה טוב.

צטט: ברודוויי 2009-01-21 22:39:10

מטיס אשר ניסה דרכים רבות בהבעה יצירתית התחבט בסוגיה שהטרידה

אמנים רבים מן התקופה האקספרסיוניסטית והלאה, את חלוצי הצילום

והקלנוע, פילוסופים, ראשוני הפסיכואנליזה ומדענים כאלברט כאיינשטיין

שניסו לפענח את תפיסת הזמן ומימדיו ולהסביר איך הוא פועל במסגרת

נתונה.

ג'ורג' סרה, חלוץ הפוינטליזם, ניסה לפרוץ את מסגרת הבד שלא הספיקה לו

ולכן, זרע את נקודותיו היוצרות אשליה כאילו הן פורצות ממסגרת התמונה

ומתמשכות לתוך הוויה הגדולה מן המציאות. ואן גוך עשה זאת בציורו

"ליל כוכבים" אך בתקופת מאטיס ופיקאסו, כבר היתה חרות ביטוי שיצרה

תנאים לאמנים יוצרים לעסוק בנסויי-אמנות. ציורי הרקדניות הסדרתיים

היו די סטטיים אלמלא הציג אותם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק -

בחלל הגדול העוזר לצופה להבין את השהות הפנימית ורעיון הזרימה

בתפיסת הזמן הפנימית של האמן. כיום, מוזיאונים וגלריות בניו יורק

ניזונים מאמנות סידרתית המדגישה את אלמנט ההמשכיות האין-סופית

באמנות. לדעתי, עולם האמנות הממוסחרת רווי בפריצת מסגרות ואולי

הגיע הזמן לאחד שוב את המסגרת האנושית המוגבלת של האינדיבידואל

עם האין-סופיות האבסטרקטית של הטבע והנשגב.

כאמן, אין לי, עניין בציור סדרתי המדגיש המשכיות - אבל גם זה נתון לשינוי.

כשאני מגיעה לרוויה נפשית ומסיימת את היצירה (שלעולם אין לה קץ)

התהליך עובר ומקבל תפנית שונה דרך הצופה הנותן לה משמעות וחיים

משלו. גם זו המשכיות.

מבטיחה לבקר בקרוב את מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית ולחשוב.

רותי נוי

ניו יורק 

 

 

 

הי רותי מניו יורק (הקרה?).

אכן המאה ה-19 עם המהפכה התעשייתית ציינה את ההאצה של מבט האמן ותודעתו...

מציור סטטי בדיד מקובע במרחב וזמן, האמן הואץ באמצעות הרכבת שדחסה מרחקים וזמנים ושינתה לעד את האמנות...

לדוגמה ציוריו של טרנר (שהיה "נוסע מתמיד" ברכבות).

היום המבט ותודעת האמן הואצו למהירות האור והם נמצאים בסופרפוזיציה - בו-זמנית בכל מקום...

המוזיאון הפך "שקוף" כמו במקרה של MOMA - Doug Aitken: sleepwalkers (וידאו מדהים).

היצירה הייתה במוזיאון, על קירותיו ובו-זמנית בסייברספייס לכול...ראית את זה?

האמן- צרכן יושבים בנחת בכסא בבית כאשר האמנות מגיעה אליהם כמשך אינסופי (סדרה)...

כולנו כיום "נוסעים מתמידים" במחשבים ויצרנים סדרתיים של אמנות, חווים בכל רגע את אותו רגע יצירתי חמקמק..

אבי.

צטט: a#mili 2009-01-21 22:49:11

בהמשך לדבריים, אני ניזכרת ברותקו שביצירות שלו לדעתי יש חיים ותנועה מתמדת.

היה ויכוח על זה לפני כמה חודשים ואמרו לי שזה לא נכון ,אבל לי לא אכפת ,כי זה מה שראיתי.

ובכדי לראות את זה צריך להתמקד כמה דקות , מן תהליך מדטטיבי.

זהו לילה טוב.

הי עמילי,

גם לדעתי צדקת בהקשר לרותקו...

אם תקחי את התפתחות הריבוע השחור בציוריו , ותריצי אותם כסדרה או "סרט", תראי איך הריבוע השחור משתלט על הבד וגם על חייו של רותקו, שהתאבד בסוף התהליך...

ואחאד סרט...