בשנים האחרונות אנחנו הופכים  תלויים יותר ויותר בעובדים הזרים כמטפלים סיעודיים.

כבת של קשישה סיעודית, שחייבת מטפלת צמודה שתעזור לה 24 שעות ביממה, וכעובדת בחברת כ"א סיעודי,

אני פשוט נדהמת מן התנאים שעובד זר  מקבל כיום בארץ.

פעם היה מגיע עובד זר דרך אחת הלשכות המורשות, ומקבל בין 500-600 דולר לחודש עבודה + דמי כיס שבועיים (80-100 ש"ח בשבוע). הסכום היה מכובד ביותר והשתלם לעובד הזר שהמשיך להגיע לארץ בכדי לעבוד ולעזור בכלכלת משפחתו. העובד  היה מרוצה והמשפחה יכלה לעמוד בנטל ההוצאה, כמובן בתוספת העזרה שהיא מקבלת מביטוח לאומי במסגרת חוק סיעוד, דרך חברות כ"א.

כיום יצא חוק, וקו לעובד מאלץ את כל הלשכות המורשות להביא לידיעת העובדים הזרים והמעסיקים, ששכר העובד הזר יהיה שווה לשכר מינימום של עובד ישראלי (3850 ש"ח לחודש), על כל שבת שהעובד הזר ישאר עם הקשיש יקבל 231 בנוסף לשכרו (מה שעמד קודם לכן על 50 $), בתום שנת עבודתו הראשונה יקבל העובד 5 ימי הבראה (331 ש"ח כל יום) ו-12 ימי חופשה כפול 151 ש"ח ליום. דהיינו עוד כ- 3700 ש"ח. בשנה השניה יקבל העובד הזר 6 ימי הבראה (עובד ישראלי מקבל זאת רק בשנה השלישית).

אימי ועוד קשישים רבים כמוה חיים מקיצבת זיקנה ושיארים. מה שנותן להם כ- 2200 ש"ח למחיה ולהשלמת השכר לעובדת הזרה לאחר הסיוע של כ- 2000 ש"ח מביטוח לאומי (אימי נחשבת סיעודית לחלוטין ולכן היא מקבלת את המקסימום 18 שעות שבועיות). העובדת הזרה שאינה יכולה לעזוב אותה משתכרת כיום כ-  4500 ש"ח לחודש ( 1200 $) פי שניים מן השכר שהובטח לה כשהגיעה לארץ.  את יתרת הכסף אנחנו הילדים משלימים. כמובן שאנחנו גם משלימים את הכלכלה, ארנונה, חשמל וכו'.......

אני עדיין לא מבינה, מדוע צריך להשוות את שכר העובדים הזים לשכר העובד הישראלי? הרי בשביל עובד זר שהגיע לעבוד תמורת 600 דולר, זה היה המון וזה השתלם לו. מדוע ההתייפייפות הזאת שהם צריכים להיות שווים לעובד ישראלי? הרי היינו בשמחה לוקחים עובד ישראלי שיהיה עם אמא 24 שעות ביממה. אבל לא קיים עובד ישראלי שיהיה מוכן לכך!

כיום אני יודעת שלא נוכל לעמוד בתשלומים לאורך זמן וכמונו עוד הרבה קשישים שיצתרכו להגיד שלום למטפלים שנקשרו אליהם.

לדעתי יש להחזיר את שכר העובד/ת הזר/ה לקדמותו או לתת סיוע גדול יותר מהביטוח הלאומי.