יצירתו כחזרה משעממת על אותה נוסחה, קיטש מתקתק ורגשנות גורפת. אבל היו בהם גם קולות אחרים שהבחינו בכל זאת בעוצמת הרגש האותנטי החבויה מתחת לציורים הפשטניים-לכאורה.
אני עוד מנסה להבין מה עושה תמונה, לתמונה,
ואיך המתבונן מזהה תמונה ראויה? נראה לי שזה די תלוי במתבונן, לא?
כולל אם אכל ארוחת בוקר טובה לפני שצפה בתמונה.
הוספת תגובה על "מחווה קטנה לכריסטינה "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה