אתמול, יום שני, היום "שלנו", הילדים נשארים לישון.

הבן הקטן קצת מצונן וחולה.

 

כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב.

כולם מאוד מופתעים שלא החזרתי אותם לאמא שלהם - "כי הוא חולה...."!

 

מה קרה לכם? האקמולי שלה טוב יותר מהאקמולי שלי? המד חום שלה מדוייק משלי? האהבה שלה גדולה משלי? יש לה יותר סבלנות ממני?

 

הם נשארו, וטיפלתי בו, ובסוף הסתבר, שכנראה, או שזו הייתה אזעקת שווא, או שבאמת טיפלתי בו טוב - בבוקר הוא קם בריא וסיפר לאמא שלו ש "אבא הבריא אותו".

 

אבות - תהיו אבות, אמהות - תנו צ'אנס לאבות.

צטט: קובי999 2009-01-27 20:40:29

כשקשה, הילד חוזר לאמא?

אתמול, יום שני, היום "שלנו", הילדים נשארים לישון.

הבן הקטן קצת מצונן וחולה.

 

כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב.

כולם מאוד מופתעים שלא החזרתי אותם לאמא שלהם - "כי הוא חולה...."!

 

מה קרה לכם? האקמולי שלה טוב יותר מהאקמולי שלי? המד חום שלה מדוייק משלי? האהבה שלה גדולה משלי? יש לה יותר סבלנות ממני?

 

הם נשארו, וטיפלתי בו, ובסוף הסתבר, שכנראה, או שזו הייתה אזעקת שווא, או שבאמת טיפלתי בו טוב - בבוקר הוא קם בריא וסיפר לאמא שלו ש "אבא הבריא אותו".

 

אבות - תהיו אבות, אמהות - תנו צ'אנס לאבות.

 

יש לכך הסבר מאוד פשוט:

האקמולי אכן אותו אקמולי, המד חום מדוייק בדיוק כשלה וכו וכו''...

הגישה היא הבעיה:

הגישה של אבות רבים שונה משלך.... ואני כותבת מנסיון אישי גם בזמן היותי נשואה וגם כגרושה ומהתבוננות בבעלים של חברותיי שמעדיפים להתעלם או להתנער מאחריות בנוגע לילדים בזמן משבר.

הלוואי והם יילמדו קצת ממך איך צריכים לגדל ילדים (בעיקר הגרוש שלי...)

הבהרה: אני כותבת רק על הסובבים אותי ולא בכלליות על האבות!!!!!!!!!

גם אני התגרשתי מאבא מדהים ומסור ונדהמת כל פעם מחדש מאותם אנשים שמציינים אותו לשבח על עצם היותו כזה. אותם אנשים גם טורחים שוב ושוב להזכיר לי עד כמה אני ברת מזל ש"זכיתי" בגירושים שכאלה. פשוט מגוחך! אני יודעת, שלמרבה הצער, גברים רבים שמתגרשים מהאישה מתגרשים גם מהילדים, אבל זה מה שכל כך לא טבעי בעיני ולא אבות כמוך או כמו בעלי לשעבר. למה אמא היא מובן מאליו ואבא הוא בגדר "מותרות"? פשוט אבסורד!

אני גרושה ואם ל - 2 ילדים. יש אבות ויש אבות ויש ואימהות ויש אימהות. מחזקת אותך, לא הרבה אבות מתנהגים ככה.

 

גם אני חושבת שזה ברור מאליו הורה הוא הורה הוא הורה ,וחבל שעדיין מתייחסים אל זה כאל דבר מיוחד שאבא מטפל בילדיו.

היי קובי,

 

לא מפתיע אותי שאבא שקול לאמא, כך המצב גם אצלנו. ועל אף "הסביבה", שברוב המקרים הייתה מקבלת בהבנה העברת הטיפול לאמא במקרה של מחלה/מצוקה, יש הורים, שרואים את הטיפול בילדיהם גם כזכות ולא רק חובה מוסרית.

 

את הפידבק האמיתי תקבל מילדיך בעתיד, שיזכרו, שתמיד היית לצידם.(In sickness and in health)

 

זה מה שבאמת חשוב.

צטט: קובי999 2009-01-28 16:00:52

כשקשה, הילד חוזר לאמא?

אתמול, יום שני, היום "שלנו", הילדים נשארים לישון.

הבן הקטן קצת מצונן וחולה.

כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב.

כולם מאוד מופתעים שלא החזרתי אותם לאמא שלהם - "כי הוא חולה...."!

מה קרה לכם? האקמולי שלה טוב יותר מהאקמולי שלי? המד חום שלה מדוייק משלי? האהבה שלה גדולה משלי? יש לה יותר סבלנות ממני?

הם נשארו, וטיפלתי בו, ובסוף הסתבר, שכנראה, או שזו הייתה אזעקת שווא, או שבאמת טיפלתי בו טוב - בבוקר הוא קם בריא וסיפר לאמא שלו ש "אבא הבריא אותו".

 

אבות - תהיו אבות, אמהות - תנו צ'אנס לאבות.

 

כל הכבוד אבאל'ה !!!

הראית לכל האימפוטנטים האלה שזורקים את הילד בחזרה לאמא כל פעם שקורה משהו הכי קטן....

ולכל האימהות שחושבות שבלי אימא הכל יתמוטט.....

אגב,

כתבת "כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב....."

לא הזכרת בשום מקום מה האמא של הילד (שהיא אחד המוטיבים המרכזיים בסיפור שלך) אמרה על הענין הזה.....

שתף אותנו....

יפה מאד עיניין האבהות מקבל אצלך הבנה שאתה אבא לכול דבר ועיניין.

אני גרוש עם שלושה ילדים כאשר ילד אחד אצלי.

כאשר הילדים אצלי בשבתות או חגים עיניין השאלות שלך אצלי לא עולות בכלל .כשהם אצלי האחריות עליהם היא שלי לכול דבר ועיניין ככה ראיתי את פני הדברים מאז הגירושים.ניתן להתייעץ עם האימא על אפשרויות טיפול או כול מיני דברים אבל אני עושה אותם ואפילו זה לדעתי מעולה לכול הצדדים לי לאימא לילדים .

צטט: ברשיר 2009-01-28 16:55:26

צטט: קובי999 2009-01-28 16:00:52

כשקשה, הילד חוזר לאמא?

אתמול, יום שני, היום "שלנו", הילדים נשארים לישון.

הבן הקטן קצת מצונן וחולה.

כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב.

כולם מאוד מופתעים שלא החזרתי אותם לאמא שלהם - "כי הוא חולה...."!

מה קרה לכם? האקמולי שלה טוב יותר מהאקמולי שלי? המד חום שלה מדוייק משלי? האהבה שלה גדולה משלי? יש לה יותר סבלנות ממני?

הם נשארו, וטיפלתי בו, ובסוף הסתבר, שכנראה, או שזו הייתה אזעקת שווא, או שבאמת טיפלתי בו טוב - בבוקר הוא קם בריא וסיפר לאמא שלו ש "אבא הבריא אותו".

 

אבות - תהיו אבות, אמהות - תנו צ'אנס לאבות.

 

כל הכבוד אבאל'ה !!!

הראית לכל האימפוטנטים האלה שזורקים את הילד בחזרה לאמא כל פעם שקורה משהו הכי קטן....

ולכל האימהות שחושבות שבלי אימא הכל יתמוטט.....

אגב,

כתבת "כל מי שאני מדבר איתו - אבי, 2 אמהות גרושות, אחותי, הבוסית שלי וחבר טוב....."

לא הזכרת בשום מקום מה האמא של הילד (שהיא אחד המוטיבים המרכזיים בסיפור שלך) אמרה על הענין הזה.....

שתף אותנו....

 

לזכותה ייאמר שהיא ידעה שהוא עומד להיות חולה - ובכל זאת לרגע לא היססה, זה היה ברור לה ולי שהמחלה לא קשורה לביקור.

דרך אגב, היו כבר מחלות וארועים קצת יותר קשים שגם בהם, לא שונו הכללים.

 

צטט: dudu996 2009-01-28 21:47:42

יפה מאד עיניין האבהות מקבל אצלך הבנה שאתה אבא לכול דבר ועיניין.

אני גרוש עם שלושה ילדים כאשר ילד אחד אצלי.

כאשר הילדים אצלי בשבתות או חגים עיניין השאלות שלך אצלי לא עולות בכלל .כשהם אצלי האחריות עליהם היא שלי לכול דבר ועיניין ככה ראיתי את פני הדברים מאז הגירושים.ניתן להתייעץ עם האימא על אפשרויות טיפול או כול מיני דברים אבל אני עושה אותם ואפילו זה לדעתי מעולה לכול הצדדים לי לאימא לילדים .

 

השאלות עלו מ"מקורבים", לא ממני!

הילד שלי קטן מאוד, פיצקל'ה

אבא שלו מאוד חשש לטפל בו כשהוא היה חולה

ובצדק מסויים , תינוקות זה משהו אחר...

ובנוסף לכך , לפעמים צריך כושר אילתור ויכולת אבחנה

ויש כאלה שאין להם את זה (ללא קשר לצבע, מין , גזע וכו)

 

בכל אופן , חיזקתי אותו , אמרתי לו שאני סומכת עליו ב100%

למרות שבתוך תוכי די פחדתי

אבל ידעתי שאם הוא לא יקח על עצמו את האחריות הזו

הוא אף פעם לא ילמד

התקשרתי פעם או פעמיים

גיליתי כמה דברים שהוא עשה לא כמו שצריך

תיקנתי

חיזקתי

וקדימה הפועל או יאלל'ה מכבי

הוא אחלה אחות רחמניה היום

 

כן , לא כל "המשתמטים" מטיפול בילדים החולים

עושים את זה מתוך עצלות

יש כאלה שבאמת לא סומכים על עצמם

לנשים יש תפקיד חשוב בעניין הזה

אני לא בטוחה שהייתי שפויה לגמרי כשאפשרתי לו

גם כשלא באמת סמכתי עליו ב100%

או שכן?

הילד שלי קטן מאוד, פיצקל'ה

אבא שלו מאוד חשש לטפל בו כשהוא היה חולה

ובצדק מסויים , תינוקות זה משהו אחר...

ובנוסף לכך , לפעמים צריך כושר אילתור ויכולת אבחנה

ויש כאלה שאין להם את זה (ללא קשר לצבע, מין , גזע וכו)

 

בכל אופן , חיזקתי אותו , אמרתי לו שאני סומכת עליו ב100%

למרות שבתוך תוכי די פחדתי

אבל ידעתי שאם הוא לא יקח על עצמו את האחריות הזו

הוא אף פעם לא ילמד

התקשרתי פעם או פעמיים

גיליתי כמה דברים שהוא עשה לא כמו שצריך (לא תקין בעליל)

תיקנתי

חיזקתי

וקדימה הפועל או יאלל'ה מכבי

הוא אחלה אחות רחמניה היום

 

כן , לא כל "המשתמטים" מטיפול בילדים החולים

עושים את זה מתוך עצלות

יש כאלה שבאמת לא סומכים על עצמם

לנשים יש תפקיד חשוב בעניין הזה

אני לא בטוחה שהייתי שפויה לגמרי כשאפשרתי לו

גם כשלא באמת סמכתי עליו ב100%

או שכן?

אשרך שזכית לגרושה מבינה כזו.

ברור שלגברים יש יכולת להתמודד עם אקמולי.

 

אצלי לצערי אני נאלץ לא להודיע לגברת כאשר לילדים יש בעיות בריאותיות.

אני מודיע לה רק זמן קצר לפני שאני מחזיר אותם הביתה.

אחרת..................................

 

הגברת מנעה ממני גישה לילדה כשהיתה חולה, בסופו של דבר הילדה הגיעה חצי מתה לבית חולים, שם אושפזה וחוברה לאינפוזיה. החשד דלקת קרום המוח - המציאות - דלקת ריאות מפושטת והתייבשות שעשוייה ליגרום למוות. ומי לקח והסיע אותה ואת הילדה ונשאר ודאג - אני. ולמי היו טענות לאינסוף?

ככה זה עם אימהות חסרות אחריות והבנה מינימלית בצרכים של הילד וטובת הילד.

אהה, והבן עומד לעבור ניתוח לעקמת בגב עקב הזנחה פושעת.

 

ואני? אני עומד מול מערכת אטומה שבטוחה שטובת הילדים היא להיות עם אמא.

לפחות עשיתי תעודת קופת חולים לכל הילדים, שם במכבי יש הבנה כלשהי שגם לאבא מותר לפעמים להגיע עם הילד לרופא.