לדוגמא, יצרן אסלות לא נחשב כאמן, וגם האסלה שמחוברת למערכת הביוב במוזיאון היא לא יצירת אמנות.

כנראה שהאמנות היא לא המציאות של האמן בלבד אלא של היחצ"ן ובעיקר של הצופים...

כנראה שהבחירה במוצרים כמו אסלה, שואב אבק וכו' - יש בה משהו, רצון הצופה להעניק לחפצים "לא יפים" האדרה?

אולי המציאות בסופו של דבר היא של הצופה שמחליט במה מעדיף?

(הרי יש מלא אמנים אנונימים, שהצופה בחר שלא לצפות בהם, אפשר להסתכל על זה ככה, לא?)

הצופה בצרות?

אני מצטער שזה נישמע ככה, אבל בעיני החיים הם לא מחלה ולכן אני לא זקוק לתרופות למציאת הבלאנס .

מחלה היא תופעה הגורמת לחוסר תיפקוד ופגיעה באכות החיים.

על מנת לשפר את אכות החיים, אחד יכול לצייר והאחר לעשות ספורט או לשחק קלפים. כל אחד ותחביבו.

האמנות כפי שאני מבין ומשתמש בה, היא פורמה של תקשורת בין בני אדם. והיא לא תלויה בבריאותו או מחלתו של יוצרה, אלא במה שיש לו לאמר ובאכות יצירתו.

-

צטט: a#mili 2009-01-28 14:18:42

---

נחמד מאוד,

משמתמע שאני קוקו על כל הראש מי מה שכתבת זה בסדר , לא נורא.

 דרך אגב בדקו אותי , ואמרו לי שאני בסדר לגמרי , נורמלית.

אז אודי ,

ריפוי זה לא תרופה , זה מציאת הבלנס בחיים.

לא צריך להיות חולה בשביל לחפש בלנס בחיים.

אמנות היא יוצרת בלנס.  וזה הריפוי.

אמנות היא הבלנס.

---

דרך אגב , יש סברה  שוואן גוך השתמש באיזה חומרים בשגגה ( או בתוך האלכוהול , או חומרים בתוך הצבעים, לצערי לא זוכרת)מסויימים שגרמו לו למחלת הנפש.

 וואן גוך בתקופה שהיה בבית חולים לחולי נפש הרופא שלו עודד אותו לצייר , "מעניין למה?"

מחוק

בסופו של דבר, כן, זה יותר מושך ומרגש מכל דבר אחר - ... אצלי זה בא מהצורך היומיומי להוציא את האנרגיה, ולא מזה שאני אוהב את הציורים שלי"...אבי

מדויק, אבל ניראה לי בטוח אוהב את הציורים שלעצמו.

ולזה אני לא מאמינה לו.

צטט: a#mili 2009-01-28 17:02:50

בסופו של דבר, כן, זה יותר מושך ומרגש מכל דבר אחר - ... אצלי זה בא מהצורך היומיומי להוציא את האנרגיה, ולא מזה שאני אוהב את הציורים שלי"...אבי

מדויק, אבל ניראה לי בטוח אוהב את הציורים שלעצמו.

ולזה אני לא מאמינה לו.

עמילי,

את לא מכירה את יאן...

כאשר למדנו אצלו הוא אמר "אל תפחד... תהרוס את הציור שלך... אמן טוב לא מפחד לעשות טעויות או להרוס את הציור שלו, הוא יעשה את זה שוב ושוב, עד שירגיש טוב עם מה שעשה" הציור הוא רק הדרך, התהליך להגיע לתוצאה של השלמות עם עצמי.

כשאני למדתי אמנות, לפני שנים רבות, כשבגין שלט, הכרתי תודה

למורים שלימדו אותי שאמנות עושים כשצריך, בשאר הזמן חיים.

תודה לגרשוני שלימד אותי איפה יש קרואסונים שווים בארץ,

ליאיר שהסביר לי את ההבדל בין לדחוס הכל בפיתה לבין הגשה

צרפתית שבה אתה רואה כל מרכיב שאתה מכניס לפה ולרפי ז"ל 

שיחד בדקנו בפריס מה ההבדל בין "קממבר" ל"ברי" וגילינו מה זה

"קרם פרש".

היום, אני כבר יודע לבחור לבד מהתפריט, גם בצרפתית.

צטט: ra ami 2009-01-28 20:40:57

כשאני למדתי אמנות, לפני שנים רבות, כשבגין שלט, הכרתי תודה

למורים שלימדו אותי שאמנות עושים כשצריך, בשאר הזמן חיים.

תודה לגרשוני שלימד אותי איפה יש קרואסונים שווים בארץ,

ליאיר שהסביר לי את ההבדל בין לדחוס הכל בפיתה לבין הגשה

צרפתית שבה אתה רואה כל מרכיב שאתה מכניס לפה ולרפי ז"ל 

שיחד בדקנו בפריס מה ההבדל בין "קממבר" ל"ברי" וגילינו מה זה

"קרם פרש".

היום, אני כבר יודע לבחור לבד מהתפריט, גם בצרפתית.

 אבל מה קרה  עם האמנות ?

ומה קרה שלמדת אצל אמנים נפלאים כאלה וטיילת איתם בפריז וגם ב,,, אולי רומא?

 והיום אתה לא עוסק בזה?

 מה קרה לרוב התלמידים שלהם ? מה הם בדיוק הסבירו להם?

אז היה לי מזל שלא פגשתי אותם?  או שהתמזל מזלי שלא פגשתי אותם?

צטט: avimedia 2009-01-28 18:01:39

צטט: a#mili 2009-01-28 17:02:50

בסופו של דבר, כן, זה יותר מושך ומרגש מכל דבר אחר - ... אצלי זה בא מהצורך היומיומי להוציא את האנרגיה, ולא מזה שאני אוהב את הציורים שלי"...אבי

מדויק, אבל ניראה לי בטוח אוהב את הציורים שלעצמו.

ולזה אני לא מאמינה לו.

עמילי,

את לא מכירה את יאן...

כאשר למדנו אצלו הוא אמר "אל תפחד... תהרוס את הציור שלך... אמן טוב לא מפחד לעשות טעויות או להרוס את הציור שלו, הוא יעשה את זה שוב ושוב, עד שירגיש טוב עם מה שעשה" הציור הוא רק הדרך, התהליך להגיע לתוצאה של השלמות עם עצמי.

זה נכון מאוד ,

חייבים להתנסות ולעשות תרגילים ולהרוס ולבנות להרוס ולבנות , זה כלל .

ההריסות הללו הם ההתנסויות

כל יצירה מורכבת דבר ראשון מבניה ואחר כך מתיקונים על גבי תיקונים עד שיש  תוצאה .

וההתנסויות הללו של ההריסות רק משם ניבנים הדברים האמיתיים. 

צטט: a#mili 2009-01-28 21:31:10

צ

 

 מה קרה לרוב התלמידים שלהם ? מה הם בדיוק הסבירו להם?

אז היה לי מזל שלא פגשתי אותם?  או שהתמזל מזלי שלא פגשתי אותם?

באמת מה קרה לרוב התלמידים?(מהמחזור שלי).

הרבה מהם לא עוסקים באמנות, חלקם במקצועות פאראמנותיים, ומעטים אמנים פעילים.

כנראה, החיידק צריך להיות ממש חזק כדי לשרוד בתחום.:-(

כנראה, החיידק צריך להיות ממש חזק כדי לשרוד בתחום.:-( "אבי

כדי לשרוד  אותם .

צטט: a#mili 2009-01-28 21:43:28

צטט: ra ami 2009-01-28 20:40:57

 אבל מה קרה  עם האמנות ?

טוב תודה, אני רואה תערוכות מידי פעם.

ומה קרה שלמדת אצל אמנים נפלאים כאלה וטיילת איתם בפריז וגם ב,,, אולי רומא?

 והיום אתה לא עוסק בזה?

דווקא אני מטייל בפריז וגם ברומא ומחלק את הזמן בין

מסעדות לאמנות, לפעמים אפילו שופינג. 

 מה קרה לרוב התלמידים שלהם ? מה הם בדיוק הסבירו להם?

את מה שאודי כתב, שהחיים קודמים לאמנות. 

אז היה לי מזל שלא פגשתי אותם?  או שהתמזל מזלי שלא פגשתי אותם?

כל פגישה עם אמן היא מחכימה ומעשירה את דרך ההסתכלות על אמנותו

כל מפגש עם מורה, הוא פוטנציאל לרווח, זה לא קשור למזל 

עמילי

כנראה שלא הבנת את ההומור וגם לא את הפואנטה.

אני ממש לא צריך לעשות אמנות כדי לחיות.

למדתי שהחיים שלי יכולים להיות מלאים ורבי עניין גם

בלי לייצר אמנות.

ומה קרה לרוב התלמידים, לא רק שלהם?

מה שקורה בכל מקום וידוע מראש, רק אחוז קטן

הופך את האמנות לחלק עיקרי מחייו, השאר, לפחות אלו

שלמדו איתי הפכו לארכיטקטים, כותבים, במאים, וחלקם

עושה עדיין אמנות...עוד הוכחה שלא המורה קובע אם תהיי

אמנית או לא. בסופו של יום כל אחד והבחירות שלו.