אבי אבי

מושג הגוף קיים גם ללא היד, (או שלדעתך מושג כל הגוף קיים רק אצל תינוק שיצאו לו שיני חלב אבל הוא עוד לא הסתפר :G). טרומפלדור היה גיבור להזכירך.

העבודה של קוסות היא לא קביעה היא שאלה.

האם אחד שווה אחד ?

אחד שווה אחד רק במתימטיקה תיאורטית. וגם זו החלטה אנושית.

אודי אודי

=

צטט: avimedia 2009-01-30 10:09:13

בלי היד אין מושג כל הגוף ולהפך, הם תלויים זה בזה באופן אינהרנטי!

לכן לא יכולה להיות הפרדה... כמו בדוגמה של "כסא ו3 כסאות למעלה".

ביצירה של קוסות איפה האמנות ואיפה המציאות?

זה בדיוק  "אחת" X=X

צטט: udi.s 2009-01-30 10:23:26

אבי אבי

מושג הגוף קיים גם ללא היד, (או שלדעתך מושג כל הגוף קיים רק אצל תינוק שיצאו לו שיני חלב אבל הוא עוד לא הסתפר :G). טרומפלדור היה גיבור להזכירך.

העבודה של קוסות היא לא קביעה היא שאלה.

האם אחד שווה אחד ?

אחד שווה אחד רק במתימטיקה תיאורטית. וגם זו החלטה אנושית.

אודי אודי

=

צטט: avimedia 2009-01-30 10:09:13

בלי היד אין מושג כל הגוף ולהפך, הם תלויים זה בזה באופן אינהרנטי!

לכן לא יכולה להיות הפרדה... כמו בדוגמה של "כסא ו3 כסאות למעלה".

ביצירה של קוסות איפה האמנות ואיפה המציאות?

זה בדיוק  "אחת" X=X

 

 

אודי,

שים לב שנכתב כל הגוף, אבח נאמר רק גוף, אתה יכול להגדיר אותו מה הוא מכיל? ... את כל הפריטים שמהווים אותו, ובניהם יד, אם לא זהו גוף חסר.

לגבי קוסות אין הפרדה בין המציאות לאמנות, אתה יכול לשבת על הכסא למשל.

ומה לגבי מיצג? זה אמנות או חיים או מציאות?

היכן נגמר זה והיכן מתחיל האחר?

צטט: udi.s 2009-01-28 15:08:35

אני מצטער שזה נישמע ככה, אבל בעיני החיים הם לא מחלה ולכן אני לא זקוק לתרופות למציאת הבלאנס .

מחלה היא תופעה הגורמת לחוסר תיפקוד ופגיעה באכות החיים.

על מנת לשפר את אכות החיים, אחד יכול לצייר והאחר לעשות ספורט או לשחק קלפים. כל אחד ותחביבו.

האמנות כפי שאני מבין ומשתמש בה, היא פורמה של תקשורת בין בני אדם. והיא לא תלויה בבריאותו או מחלתו של יוצרה, אלא במה שיש לו לאמר ובאכות יצירתו.

-

צטט: a#mili 2009-01-28 14:18:42

---

נחמד מאוד,

משמתמע שאני קוקו על כל הראש מי מה שכתבת זה בסדר , לא נורא.

 דרך אגב בדקו אותי , ואמרו לי שאני בסדר לגמרי , נורמלית.

אז אודי ,

ריפוי זה לא תרופה , זה מציאת הבלנס בחיים.

לא צריך להיות חולה בשביל לחפש בלנס בחיים.

אמנות היא יוצרת בלנס.  וזה הריפוי.

אמנות היא הבלנס.

---

דרך אגב , יש סברה  שוואן גוך השתמש באיזה חומרים בשגגה ( או בתוך האלכוהול , או חומרים בתוך הצבעים, לצערי לא זוכרת)מסויימים שגרמו לו למחלת הנפש.

 וואן גוך בתקופה שהיה בבית חולים לחולי נפש הרופא שלו עודד אותו לצייר , "מעניין למה?"

 

 

אודי, אני חושבת שזה קצת פשטני להתייחס למה שעמילי כתבה (על האמנות כריפוי), כאילו האמן חולה ויצירת האמנות מרפאת אותו.

כיוון שהבאת את קאנט, שידוע כמי שניסה להגדיר את גבולות ההבנה שלנו ותרם רבות לדיון באסתטיקה. אני מציעה להתייחס לריגל (Riegi), שבהחלט מדבר על האמנות כעל סוג של ריפוי. ה"רצון לאמנות" מקביל לרצון בסיסי לארגון ונובע תמיד מתחושת אי-נחת ומצוקה. מעניין להסתכל על זה לא רק ברמה האישית, אלא גם מבחינה הסטורית ואוניברסלית.

טוב, זה ממש על קצה המזלג..

צטט: udi.s 2009-01-30 11:22:53

היחסים בין האמנות למציאות

A Portrait of a Porno Star # 22, Digital Image

 Udi Salmanovich

- 

סיפור זן

מורה זן הלך לעשות את צרכיו

לפתע, פנה אליו אחד מתלמידיו עם שאלה בקשר לאופיו האמיתי של הזן.

עכשיו, אמר לו המורה, עכשיו אין זן, עכשיו אני מחרבן.

-

אמנים במעשה האמנות מתיימרים לתאר את המציאות, את ההוויה שאנחנו חיים וחווים. זהו מעשה האמנות, אשליה.
עושים זאת באמצעים שונים, קו, צורה, מילה, צבע, חומר, צליל, וכו'.

אחד המאפיינים המשותפים למעשה האמנות הוא חוסר השימוש המעשי של היצירה.

במידה ומטרת היצירה היא שימושית, יוצרה הוא מעצב, כיוון שייצר כלי.

לדוגמא, יצרן אסלות לא נחשב כאמן, וגם האסלה שמחוברת למערכת הביוב במוזיאון היא לא יצירת אמנות.

אדם שחוקר את התנהגות הדבורים (אנטמולוג) שחקר וגילה מאפיין חדש ומסעיר ככל שיהיה על התנהגות הדבורים הוא לא אמן. הוא חוקר חרקים.

סטיב מקווין בסרט המגדל הלוהט הוא לא כבאי, הוא שחקן המשחק כבאי. כנ"ל הרופאים בסדרות הטלויזיה השונות.

זה מה שמבדיל בין סופר לעיתונאי, בין משורר לפיזמונאי, בין צייר למאייר, בין פסל לתפאורן, ובין שחקן לדמות אותה הוא מגלם.

אנשים שיוצרים מכשירים פרקטיים הם לא אמנים, הם יוצרים הרבה דברים אחרים, אבל לא אמנות.

פסיכולוג או חובב פסיכולוגיה הוא אחד החוקר ולומד פסיכולוגיה.

השימוש שנעשה על ידי פסיכולגים ביצירה אינו תהליך המתיימר לייצר אמנות. הוא מתיימר לייצר ריפוי.

לבריאות.  

ניכתב אפרופו הדיון "האמנות בצרות".

www.pantharhei.com

אודי,

איך שתכנה את הטכניקה: ציור, רישום, איור,  היצירה ממש טובה.

קו, הבעה, צבע, מרשימים.

רות

כל הגוף?? , אני מתגלח כל בוקר, ולכן אני לעולם לא כל הגוף אלא גוף בלבד.

אדם שנולד ללא כליה, האם אינו כל הגוף??

ההגדרה כל הגוף היא הגדרה חסרה.

העבודה של כוסות כפי שאני מבין אות היא סימן שאלה שהוא מציב מול דושאן. האם עצם התליה הופכת כיסא X לאמנות בזמן שכיסא Y נותר ככיסא בלבד.

התייחסתי לזה בפוסט שכתבתי "המשתנה של דושאמפ" אצלי בבלוג. על אמן כפטרון האמנות המחליט איזה חפץ הוא מקדש כ"אמנות", כוסות רק חידד את הפואנטה.

שני הכיסאות קיימים במציאות, ההבדל בינהם הוא רק הגדרת האמן. והקונספט והערכים אותה ההגדרה מבטאת.

 

צטט: avimedia 2009-01-30 10:55:33

אודי,

שים לב שנכתב כל הגוף, אבח נאמר רק גוף, אתה יכול להגדיר אותו מה הוא מכיל? ... את כל הפריטים שמהווים אותו, ובניהם יד, אם לא זהו גוף חסר.

לגבי קוסות אין הפרדה בין המציאות לאמנות, אתה יכול לשבת על הכסא למשל.

ומה לגבי מיצג? זה אמנות או חיים או מציאות?

היכן נגמר זה והיכן מתחיל האחר?

אדם פשטני אני

אבל לדעתי הצורך שלנו בארגון נובע מהצורך בשליטה והיררכיה ולאו דווקא מצורכי ריפוי.

גם זה על קצה המזלג

-

צטט: ענת_ב 2009-01-30 11:22:53

אודי, אני חושבת שזה קצת פשטני להתייחס למה שעמילי כתבה (על האמנות כריפוי), כאילו האמן חולה ויצירת האמנות מרפאת אותו.

כיוון שהבאת את קאנט, שידוע כמי שניסה להגדיר את גבולות ההבנה שלנו ותרם רבות לדיון באסתטיקה. אני מציעה להתייחס לריגל (Riegi), שבהחלט מדבר על האמנות כעל סוג של ריפוי. ה"רצון לאמנות" מקביל לרצון בסיסי לארגון ונובע תמיד מתחושת אי-נחת ומצוקה. מעניין להסתכל על זה לא רק ברמה האישית, אלא גם מבחינה הסטורית ואוניברסלית.

טוב, זה ממש על קצה המזלג..

 

תודה רות.

-

צטט: rutpal1 2009-01-30 12:13:55

www.pantharhei.com

אודי,

איך שתכנה את הטכניקה: ציור, רישום, איור,  היצירה ממש טובה.

קו, הבעה, צבע, מרשימים.

רות

 

צטט: udi.s 2009-01-30 12:27:53

כל הגוף?? , אני מתגלח כל בוקר, ולכן אני לעולם לא כל הגוף אלא גוף בלבד.

אדם שנולד ללא כליה, האם אינו כל הגוף??

ההגדרה כל הגוף היא הגדרה חסרה.

העבודה של כוסות כפי שאני מבין אות היא סימן שאלה שהוא מציב מול דושאן. האם עצם התליה הופכת כיסא X לאמנות בזמן שכיסא Y נותר ככיסא בלבד.

התייחסתי לזה בפוסט שכתבתי "המשתנה של דושאמפ" אצלי בבלוג. על אמן כפטרון האמנות המחליט איזה חפץ הוא מקדש כ"אמנות", כוסות רק חידד את הפואנטה.

שני הכיסאות קיימים במציאות, ההבדל בינהם הוא רק הגדרת האמן. והקונספט והערכים אותה ההגדרה מבטאת.

 

צטט: avimedia 2009-01-30 10:55:33

אודי,

שים לב שנכתב כל הגוף, אבח נאמר רק גוף, אתה יכול להגדיר אותו מה הוא מכיל? ... את כל הפריטים שמהווים אותו, ובניהם יד, אם לא זהו גוף חסר.

לגבי קוסות אין הפרדה בין המציאות לאמנות, אתה יכול לשבת על הכסא למשל.

ומה לגבי מיצג? זה אמנות או חיים או מציאות?

היכן נגמר זה והיכן מתחיל האחר?

 

 

יפה אודי,

כפי שאמרת מרצונך החפשי...הגדרת האמן היא הקובעת מהי אמנות !

ובכן....

אמנות=מציאות

האמן הוא בעל מגע הזהב של מידאס!

צטט: udi.s 2009-01-30 14:34:54

היחסים בין האמנות למציאות

- 

סיפור זן

מורה זן הלך לעשות את צרכיו

לפתע, פנה אליו אחד מתלמידיו עם שאלה בקשר לאופיו האמיתי של הזן.

עכשיו, אמר לו המורה, עכשיו אין זן, עכשיו אני מחרבן.

-

אמנים במעשה האמנות מתיימרים לתאר את המציאות, את ההוויה שאנחנו חיים וחווים. זהו מעשה האמנות, אשליה.
עושים זאת באמצעים שונים, קו, צורה, מילה, צבע, חומר, צליל, וכו'.

אחד המאפיינים המשותפים למעשה האמנות הוא חוסר השימוש המעשי של היצירה.

במידה ומטרת היצירה היא שימושית, יוצרה הוא מעצב, כיוון שייצר כלי.

לדוגמא, יצרן אסלות לא נחשב כאמן, וגם האסלה שמחוברת למערכת הביוב במוזיאון היא לא יצירת אמנות.

אדם שחוקר את התנהגות הדבורים (אנטמולוג) שחקר וגילה מאפיין חדש ומסעיר ככל שיהיה על התנהגות הדבורים הוא לא אמן. הוא חוקר חרקים.

סטיב מקווין בסרט המגדל הלוהט הוא לא כבאי, הוא שחקן המשחק כבאי. כנ"ל הרופאים בסדרות הטלויזיה השונות.

זה מה שמבדיל בין סופר לעיתונאי, בין משורר לפיזמונאי, בין צייר למאייר, בין פסל לתפאורן, ובין שחקן לדמות אותה הוא מגלם.

אנשים שיוצרים מכשירים פרקטיים הם לא אמנים, הם יוצרים הרבה דברים אחרים, אבל לא אמנות.

פסיכולוג או חובב פסיכולוגיה הוא אחד החוקר ולומד פסיכולוגיה.

השימוש שנעשה על ידי פסיכולגים ביצירה אינו תהליך המתיימר לייצר אמנות. הוא מתיימר לייצר ריפוי.

לבריאות.  

ניכתב אפרופו הדיון "האמנות בצרות".

www.pantharhei.com

היום קראתי שוב את הפתיח שלך ,אודי ומצאתי שבעצם הפתיח הוא נכון ולא מחדש מאומה, והוא יותר מידי מובן מאליו,וזו הבעיה שלו,

אבל הכותרת לפתיח בעצם גרמה להרמת גבות עבורי .

הפורום הזה בעצם מיועד לדיונים זהו מקבץ של אנשים שמעניין אותם לכתוב  על אמנות , עכשיו אולי תנסה להסביר אחרי כל התגובות למה התכוונת?

ואני באמנות שלי מתארת את עולמי כמציאות של חייזר.

לך תדע .......

יהיה לי על מה לחשוב השבת.....

דרך אגב המחשבות הללו הם בעקבות ספר שאני קוראת על האונגרד הרוסי,

כתב אותו מנהל מוזיאון תל אביב הקודם . יש שם התיחסות לנושא המציאות .

עוד דבר בהקשר למציאות,

כל אדם חיי ורואה את המציאות מתוך בועה , התגובות למציאות משתנה בהתאם

ובהבדלים פלוסופיים ,פסכלוגיים ,וצרכים נפשיים של האדם , וגם סוציולוגים וגם תרבותיים,

ולכן יש שינויים רבים בתפיסת המציאות בין אדם לאדם,

וכמובן אמן שמתאר את המציאות הוא מתאר אותה אם אותם ההקשרים הנ"ל.

ומפתח שפה וקודים אישיים באותם תנאים הנ"ל

ותחשוב על קבוצת סטודנטים שקיבלה הוראה לצייר כסא 

הרי ל כסא  שהוא תלת מיימד יש אין ספור כיוונים  וזויות .

והתרגומים והמשמעויות הויזואליים יהיו שונים לגמרי מאחד לשני.

 1. קראת את הפתיח (סיפור הזן אני משער) ומצאת שהוא נכון? ויותר מידי מובן מאליו? וזו הבעיה שלו..

הסיפור הוא משל, מה נכון בו אני לא יודע, אולי שמורי זן מחרבנים. זה בטוח נכון.

במידה והוא מובן לך מאליו, הרי אפשר לומר שאת בזן. זו לא בעייה בעיני, זה הישג אינטלקטואלי מהמעלה הראשונה שרק מתי מעט מצליחים להגיע אליו. כל הכבוד.

2. לא ברור לי למה את רוצה שאני אסביר למה התכוונתי. אם הכל מובן מאליו.

3. המציאות חורגת מהכדור הזה, הכדור הזה הוא רק אפס קצהו של היקום שאנחנו חיים בו. לדוגמא גם השמש והירח הם חלק מהמציאות למרות שהם לא על הכדור הזה.

4. המציאות היא כפי שקאנט מכנה אותה "הדבר עצמו" אינה ניתנת לתיאור, אפילו דבר פשוט לכאורה כמו כיסא, יתפס עלי יד 10 אנשים שונים כעשרה כיסאות שונים, כפי שציינת.

רשומון של אקירה קוראסאווה מתאר היטב את הסיטואציה בה 4 עדים לאונס ורצח מתארים את את המיקרה, וכל אחד מספר סיפור שונה לגמרי.

זהו הרשומון בו אנחנו חיים, ובגלל זה האמן לא מתאר את המציאות אלא מתיימר לתאר אותה.

כך שלא צריך לפנטז על חייזרים. המציאות הלכאורה מוכרת לנו גם היא לא קלה לתאור "אמיתי".

4. האם את הספר כתב מרק שפס? הוא היה מנהל המוזיאון הקודם, ובאמת ראיתי אותו מסתובב בארופה ומחפש מציאות.

אודי

 

צטט: a#mili 2009-01-30 14:56:24

היום קראתי שוב את הפתיח שלך ,אודי ומצאתי שבעצם הפתיח הוא נכון ולא מחדש מאומה, והוא יותר מידי מובן מאליו,וזו הבעיה שלו,

אבל הכותרת לפתיח בעצם גרמה להרמת גבות עבורי .

הפורום הזה בעצם מיועד לדיונים זהו מקבץ של אנשים שמעניין אותם לכתוב  על אמנות , עכשיו אולי תנסה להסביר אחרי כל התגובות למה התכוונת?

"אמנים במעשה האמנות מתיימרים לתאר את המציאות," אודי

,

כל דבר על הכדור הזה זאת המציאות ,גם המחשבות הכי מוזרות שלי נובעות ממציאות.

זה כל כך מובן שזה כבר מוזר, והרי מה יש לתאר אם לא את המציאות

אולי  את חיי החייזרים והמבנה המשפחתי שלהם, ומה הם אוכלים לארוחת בוקר ,

ואני מעולם לא פגשתי חייזר,

או הפוף אולי אני חייזר .

ואני באמנות שלי מתארת את עולמי כמציאות של חייזר.

לך תדע .......

יהיה לי על מה לחשוב השבת.....

דרך אגב המחשבות הללו הם בעקבות ספר שאני קוראת על האונגרד הרוסי,

כתב אותו מנהל מוזיאון תל אביב הקודם . יש שם התיחסות לנושא המציאות .

אני דווקא כתבתי והתכוונתי לדברים שלך ולא לאותו קטע של הזן,

אבל שימח אותי לדעת שאנשי ה"זן" לא סובלים מעצירות.