דור הביניים בני 50 פלוס אמנים טובים.טובים מהדור הקודם.ישנם שמות שיככבו בשוק

האמנות בעתיד וזה הזמן להשקיע.למעוניינים יש שמות.של מכרים טובים מאוד שלי.

הי מוטי וברוך הבא לקהילה.

מעבר לפרסום העצמי, יהיה מעניין באמת לשמוע למה אתה חושב שכדאי להשקיע בדור שלך  - במיוחד עכשיו, כשגלריות ואוצרים מחזרים אחרי בוגרים טריים של בתי ספר לאמנות ונראה כאילו שוב, העולם שייך לצעירים.

 

הבוגרים למדו בעיקר תאוריות. לא ציור.

 

מבחינה זו אנחנו עדיין מפגרים אחרי העולם.

 

ימים יגידו...

טלילה שלום

נראה לי שיש משהו אופנתי במה שאת אומרת.  בקרב צרכני אמנות רבים התפתחה אהבה לשנאת האקדמיה ואיזושהי האדרה של ה"דור הישן",  קשה להגיד שקבוצת "אופקים חדשים" ידעו לצייר.  עד היום לא הייתה בארץ מסורת אמיתית של ציור פיגורטיבי וניצניה החלו לפרוח רק לאחרונה.  כך ש"הדור הישן" הוא לא מושיענו.  הכללות על בסיס גיל, מין או צבע האמן מאוד זרות כשמדברים ברצינות על אמנות

אגב- שלום מוטי, איך הגעת לקביעה החד משמעית שאותם אמנים יככבו בשוק האמנות בעתיד?  האם קיימת נוסחה מסוימת?  אם כן אשמח לדעת מה היא.   נשתמע.  גיל

באמירה שלי שיש להשקיע בדור שלנו,אין בה כדי לבטל את הדור הצעיר שיש בו כשרונות רבים.כישרון והבטחות לעתיד, אינם מספיקים. השיקולים של הגלריסטים אינם משנים דבר. ובוודאי לא את העובדה שיש דור ביניים מצויין.כשאקבל רשות מהם, אני אהיה מוכן לפרסם את שמותיהם כאן.חלק מכם יודעים למי אני מתכוון.ולדור הצעיר יש לי לומר מילת  מפתח להבנת תהליכים, או חומרים שמהם עשויים אמנים טובים.ואלה "הכשלונות" הרבים, שנושאים איתנו ומהם אנחנו לומדים.זה ישמע בנאלי.אבל הכלי או המכחול הכי טוב זה הכישלון.ולכם הדור הצעיר אין מספיק כשלונות.צריך זמן לזה.ועוד דבר הצלחה מהירה,היא גם סוף האמנות שלכם  קשה לעמוד מול הפיתויים (כסף).יכול אמן צעיר בין לילה להפוך למסודר כלכלית.האם ימשיך להיות אמן?ספק רב.ולמי שעדיין חושב "שבוגר" כשרוני ככול שיהיה,בו צריך להשקיע שיחשוב שוב...זמן.כישלונות.ניסיון.חיכוך עם החיים...לא מלמדים בשום אקדמיה.

תשובה.העולם אינו שייך לא לצעירים ולא לבוגרים.גם הקביעה שגלריסטים ואוצרים מחזרים אחרי הצעירים איננה מדוייקת.אמן בן 40 הוא לא צעיר.יש גלריות שקונים בוגרים טריים בפרוטות צר לי על כך.הערה חשובה לדיון -    יש מעגל, של קליקה ותיקה בקליקותה.ואת המעגל הזה צריך או לפרוץ או ליצור מעגל אחר ללא קליקות.כמו כול דבר אחר אמנות זה גם כסף.וכולם רוצים. ויש מלחמות אלוהים.והשמצות ואנטריגות וכול הגועל הרגיל.זה טיבו של העולם .למי שנשאר כוח שיילחם על חלקו.ולא להרים ידיים זה לא בשמים, אם לא כאן בארץ אפשר בהחלט בחו"ל.

מצטער אבל חולק עליכם...

כישרון זה כישרון זה כישרון... ולא משנה אם בוגר או מבוגר או ילד בן 5 או זקן שהתחיל לצייר בן 70.

 

ולכן כל השוואה בין צעירים שסיימו לבין כאלו שמציירים משנות ה-50 היא אינה נכונה.

 

עד היום לא מצאתי את עצמי מתרגש מיצירות אמנות כמו אלו שצויירו לפני 200 שנה.

 

מודיליאני שצייר נשים עם צוואר ארוך בלי עיניים אמר שהוא לא מצייר לעולם עיניה של אישה שכן הוא צריך לשכב איתה. זה כישרון מהול בתשוקה של אמן. אני מקווה ומאמין שהבוגרים שיוצאים היום לא עושים את זה בשביל M O N E Y.

שלום מוטי

הציור הנקרא PRETENDERS יפה.

האם אתה מציג מדי פעם בתערוכות?

 

איקה

אני מצטרף לשאלה:

למה לשקיע בדור מסויים?

 

שאלה יותר טובה בעיני זה למה לא להשקיע באמן מסויים?

 

בלי קשר לגילו, ולמינו וכיו"ב.

אלא כמו שכתבו:

 

כשרון, כשרון וכשרון.

 

 

 

 

 

שווה למשקיע לאסוף אמנות טובה

מצרף משהו שעשה אמן צעיר (ישראלי) בגיל 33 את אחד מפסלי השיש הגדולים בדרום מזרח ארה"ב

בעניין השקעה בדור שלם של אומנים ובדור שאחריהם וזה שרק נולד עכשו.

 

שמעתי היום שמתארגנת קבוצה של 'אחים שכולים' שירימו קול לקבל הכרה כקבוצת תמיכה מוכרת ע"י הממשלה. גם 'נשים ראשונות גרושות' רוצות להרים קול כנגד הנטישה הכלכלית שהן חוות מבעליהם המתחילים חיים שניים. הכול ברדיו.

חשבתי לעצמי מדוע לא קמים האמנים מכל הגילים להפוך לקבוצה מאופיינת ומוגדרת בחוק, עם זכויות. שהרי האומנות היא סוג של ייעוד שבוחר בנו יותר משאנחנו בוחרים בו. מי שיכול לבחור, לבסוף עוסק בשמחה בעיסוק אחר. מי שנשאר הוא מי שכפאו השד ליצור ואין לו מוצא אחר ורוב האומנים שפגשתי הם בעלי כשרונות לעוד תחומי חיים. לכן אני חושבת שהיה טוב אם איזה עורך דין היה עוזר לנו ליצור הצעת חוק בכנסת, המכירה בציירים ופסלים כנכס לאומי תרבותי, כמו למשל תלמידי ישיבות, בכדי שנוכל לקיים את עצמינו וליצור לאורך החיים עד זקנה, ואולי לתרום את היצירות לחצרות עזובות ולקירות האפרוריים של רוב המשרדים והבתים הציבוריים בארץ. פעם היו גילדות היום יש הצעות חוק.

אגב קבוצה כזו תוכל להפוך לנוכחות בחברה כי עשיתי פעם סקר ומצאתי שיש כמעט מליון אומנים בארץ מביניהם לפחות 100000 הם ציירים ופסלים טובים מאוד שאינם 'מוכרים'

מעניין מאד, הדיון הזה.

לפני שנה וחצי השתתפתי בסימפוזיון שנערך בניו יורק בנושא שוק האמנות. כמה אנשים בפאנל דיברו על הנזק שנעשה לאמנים צעירים שמיד אחרי שהם גומרים לרצות את המורים שלהם נאלצים להתמודד עם אספנים וגלריסטים - שגם אותם הם צריכים לרצות.... זה, גם לדעתי, פוגע ברמת האמנות שלהם מכיון שהם מעיזים פחות ו"נתקעים".

בעולם המושלם, היה צריך לתת לבוגרים הצעירים להתבשל כמה שנים לבד בתוך הסטודיו שלהם ולראות האם הם בנויים מהחומרים הדרושים לשרוד בעולם האמנות. אבל מה לעשות שזו תקופה של אטרף - תקופה שבה סטודנטים לאמנות כבר עסוקים במכירות ומחלקים כרטיסי ביקור בתערוכות הסיום שלהם. הטובים ביניהם מקבלים הצעות מיידיות.

רכישת יצירות מבוגרים צעירים כרוכה בסיכון אם מתייחסים לרכישה כאל השקעה. אבל אם קונים מתוך אהבה, אפשר לרכוש עבודות נפלאות במחירים של אמנים מתחילים וליהנות מהם גם אם האמן מפסיק ליצור. אני רכשתי עבודות לפני כמה שניםשל בוגרת מוכשרת מאד מבצלאל והיא נעלמה. זה לא מוריד מאיכות העבודות. אבל עבורי, כגלריסטית, זה שונה כשאני צריכה להציג את האמן והוא איננו....

 

יש כאן קולות של זלזול בדור הצעיר - כאילו הם לא יודעים לצייר כמו שלמדו פעם.

אני למדתי במדרשה בתחילת שנות השמונים ולומדת שם עכשיו ואין מה להשוות את רמת הציור - היום היא גבוהה הרבה יותר.

אבל אמנות היום אינה מדברת דווקא על ציור והיא דורשת יותר עומק ופתיחות. כדאי להיפתח לעולם הזה ולא להסתובב בתחושה שהולך ופוחת הדור. זה לא כך.

 

והכי חשוב לדעתי, כמו שנכתב כבר, להתייחס לאיכות ולא לגיל.

לחפש את החדש והמרגש ולהתאהב...