אני שואל ת'עצמי ועכשיו גם אתכם, האם יש חשיבות להיסטוריה של הבנדם? להסטוריה של היצירה שלו? ולכל הבבלט שמעבר לצפיה בעבודה? 

 

 

 

ומה בעצם אני מתכוון:

לדוגמה:

ישב לו קדמוני, חבר של עיילה משבט דב המערות, וערבב צבעים ומרח את עצמו ואחר כך צייר ממוטות על קירות המערה וכולם שמחו. ועשו ממנו הצייר של המאה. היום אנחנו בעצם לא יודעים עליו הרבה... אולי סתם בחר לצייר כדי שלא יצטרך לרדוף אחרי יצורים מסוכנים בחוצות היער...

ומבחינה אמנותית - ממי הושפע? האם חתך אוזן? האם היה גמד? חובב אסלות?

האם החל את דרכו כקונצפטואלי? האם היה מראשוני "דלות החומר"? או מאחרוני...

 

 

 

אקח עוד דוגמה. מכיוון אחר. מוסיקה.

ישנם אנשים שכתבו ושרו שיר. אחד בודד – שהפך ללהיט עולמי, ובמשך עשרות שנים, כולנו שרים אותו מזמזמים אותו שורקים ורוקדים. אין ספק יצירת אמנות מהשורה הראשונה. האיש בא משום מקום, זינק לפסגה ו...נמוג!

מישהו שואל מאיפה זה בא? איפה הוא היום? האם גדל בבית יתומים? האם היה שכן של הביטלס? 

 

 

 

השאלה שלי האם זה רלוונטי?

ברור שככל שנדע נהיה חכמים יותר, נבונים יותר וכיו"ב.

אבל!!!

אולי גם נושפע מדמגוגיה?

אולי מילים ישנו את התכלס של היצירה?

אולי מילים ישנו אפילו את שחשב האמן כשצייר?

אולי קדמוני בכלל לא האמין שציוריו יוסיפו למידת ההצלחה של הצייד – אבל זה פתר אותו מלרוץ כמו משוגע עם מקלות ואבנים אחרי חיה עם שיניים גדולות במיוחד...

ואנחנו כולנו חכמים, כולנו ידעים את התורה, ברור לנו שמדובר בפולחן צייד... 

 

 

 

אסיים בבדיחה שעברה פעם במיילים:

זוג חברים הסתובב במוזיאון (קורה).

הגיעו לתמונה גדולה, מרשימה של שלושה שחורים עומדים כשלאחד מהם אבר מין וורוד.

מסקרן.

ניסו לחשוב, ציחקקו, ובשורה תחתונה – לא הבינו ת'יצירה!

ניגש אליהם איש, הציג עצמו כמנהל המוזיאון ושאל אם הם רוצים הסבר על התמונה.

שמחו השניים והדיירקטור החל מסביר:

מדובר בזכויות השחורים, בתחילת המאה, סימבוליות למאבק, לנחישות, לעוז הרוח השחורה וכו' וכו' וכו'.

שאלו החברה – ולמה הבולבול של האחד וורוד?

הביא הדיירקטור נאום נוסף - שכאן מרמז האמן על זכויות ההומוסקסואליים, על מאבקם, על הארונות מהם יצאו (ואליהם הוכנסו) וכו' וכו' וכו'.

הזוג היו מבסוטים מאד.

הודו למנהל כי לעולם חסדו – והוא הלך עם אף מורם וחזה מנופח.

אז ניגש לזוג איש נוסף והציג עצמו כאמן שצייר את היצירה.

ואמר, שמעתי את ההסבר שקיבלתם, והוא קצת לא מדוייק... רוצים לשמוע את ההסבר הנכון?וודאי השיבו הזוג.

ובכן חייך הצייר – לא מדובר בכלל בכושים – אלו פשוט שלושה לבנבנים, כורי פחם ולכן הם שחורים... והבחור עם האבר הוורוד – בדיוק חזר מהפסקה קצרה עם החברה שלו... 

 

 

 

 

אז ספרו לי – האם באמת חשוב שנלמד כל כך הרבה על הצייר, אחותו והסבתא של אביו החורג?

על יצירתו ומחשבותיו – שנים לאחר שהתולעים סיימו לטפל בו – וקצת קשה לו להגיד "כן זה בדיוק מה שחשבתי..." 

 

 

 

(: 

צ

 

 

  

כאשר מדובר באמן שההסטוריה שלו עלומה, אין לכך שום השפעה על תפיסתנו ועמדתנו כלפיו, מן הפן האומנותי או מכל פן אחר.

 

אבל, כאשר "ההסטוריה" של האמן זמינה לנו, אין ספק שיש לה השפעה על קבלתנו אותו ואת אומנותו.

 

למשל, כאשר אתה רואה בתערוכה  ציור של אמן "אלמוני" שמאד מוצא חן בעיניך ואז משיחה של זוג לידך מתברר לך שהוא היה שומר במחנה ריכוז נאצי - מיד אתה שופט הן את האיש והן את אמנותו - על פי אותו מידע. אותו ציור שרק לפני חמש דקות "התוכחת" עם עצמך האם שווה לשבור את תוכנית החיסכון כדי לרוכש את יצירתו, הופך בבת אחת, בעקבות המידע החדש, למוקצה מחמת מיאוס. אותו אמן שהתפעלת ממנו באלמוניותו, הופך אוביקט להפגנת מחאה אישית שלך נגד המוסד המציג את ציוריו.

צביקה ידידי,

אין לך על מי לסמוך אלא על עצמך בלבד!

מנסינך אתה יודע שמה שמספר לך האמן זה בערבון מוגבל מאד.

לכן מה שאתר רואה הוא מה שאתה מקבל WYSIWYG!

האמן, המחבר, מבחינתך היא אישיות וירטאלית שאת מניעיה איש לא יודע ומבין.... בודאי לא אתה.

מול היצירה נותרת אתה וקריאתך החתרנית שאף עליה קשה לסמוך, כיוון שמשתנה מרגע לרגע.

צטט: avimedia 2009-01-31 11:15:55

צביקה ידידי,

אין לך על מי לסמוך אלא על עצמך בלבד!

מנסינך אתה יודע שמה שמספר לך האמן זה בערבון מוגבל מאד.

לכן מה שאתר רואה הוא מה שאתה מקבל WYSIWYG!

האמן, המחבר, מבחינתך היא אישיות וירטאלית שאת מניעיה איש לא יודע ומבין.... בודאי לא אתה.

מול היצירה נותרת אתה וקריאתך החתרנית שאף עליה קשה לסמוך, כיוון שמשתנה מרגע לרגע.

 

אבי איזה סקפטיות , מה קרה , זה מנלכוליה של יום חורפי ?

---

ולצביקה

אצלי אישית הכל מתחיל מהאימרה הנדושה "הסקרנות הרגה את החתול"

 ואיך?.......

יש יצירות   שמוליכות  לסימני שאלה,,

ואז ונוצרת בי סקרנות לדעת מה עומד מאחורי , והסיפור של האמן ותולדות חיים משלימות לי את החלק החסר.

ויש מצבים  ,

שלפעמים יש יצירות מאוד מרשימות ,ולאחר הכרותי עם האמן והדמותו נטולת הכריזמה זה הורס לי את כל ההילה סביב   היצירה.

ויש גם שהיצירה עומדת בפני עצמה ללא צורך בתיווך.

 

וניזכרתי שיש גם מקרים שיש פרשנויות של כותבים ,ואוצרים שאין קשר בין הטקסט ליצירה ,והחיבורים והפרשנות ליצירה מעוות ולא עניינית ולא מגדירה נכון את היצירה.

 

רולאן  בארת  שמטבעו נטה להתחבט בין פואטיקה לפרשנות, כתב פעם שמי שאינם קוראים חדשים דנים עצמם לקרא את אותו הסיפור בכל מקום... אומברטו אקו בספרו המצויין "פרשנות ופרשנות יתר", מתייחס לסוגיה שאותה העליית.  

הוא מתאר "קוראים חדשים" המפרשים בצורה שונה את הטקסט או התמונה. לדעתו הידע הנצבר, והאמצעים הטכנולוגיים החדשים, כמו המחשב, עוזרים למצוא פרשנות חדשה ביחס לתפקודם של קווים שונים ותמונות שונות (למשל "קוד התנ"ך").  לכידות של טקסט או תמונה אינה פנימית ואינה חיצונית לשום דבר, "היא פשוט פונקציה של מה שנאמר עד כה על סימנים אלה". במילים אחרות טקסט או תמונה הם חלק מהיפרטקסט גדל, המצוי בשינוי מתמיד. בעזרת כוח חישוב מספיק גדול ניתן יהיה להפכו ממצב של "רעש" חסר מובן, לסימן מוגדר בהקשר "למטרה מסוימת כלשהי, לכוונה מסוימת כלשהי שיש לנו במקרה, באותו הרגע".

אבי.

צהריים טובים צביקה...

 

נוהגת אני לא מעט פעמים לצטט את עמוס עוז בסיפרו" סיפור על אהבה וחושך"

הוא מתיחס לקורא הטוב והקורא הרע..וההבדל בינהם,
ההבדל בין המציצנות של לקרוא ולבדוק מה אוטוביוגרפי וכיוב ומה אינו.. 
הקורא הטוב נוהג לקרוא את הספר ולראות מה הספר עושה לקורא עצמו...לאן הספר לוקח אותו

הקורא הרע מחפש את הסיבות מה אוטוביוטגרפי ומאין הגיע הסופר לאמירתו הספרותית-אמנותית

כך גם בתחומי האמנות הנוספים...במוסיקה-אין אנו עוסקים בסיבה לכתיבת הסונטה המדהימה, או השיר המרגש..

אנו מתחברים מהמקום שלנו...לאן לוקחת אותנו היצירה..מה היא עושה "לבטן שלנו"...

לאחר כל התהליך הזה, נחמד ולעיתים אף מעניין לקרוא את כל שאר האינפורמציה על האמן היוצר- סופר, מוסיקאי, צייר או כל יוצר אמנותי אחר...
שבת טובה

רלי

תמיד חשבתי שכל התיאורים על הלך מחשבתם של היוצרים היא פרי המצאתם של מספרי ההסטוריה.

מי באמת היה בזמן אמת מול האומן ודיבר איתו אחד לאחד על מחשבותיו וכוונות יצירותיו.

כאמנית אני יודעת מה מניע אותי כיוצרת ורק אלוהים יודע מה יספרו אחרי על כל ציור וציור שלי.

הבדיחה שלך ממחישה בצורה מדוייקת את התופעה.

שבת שלום
 

הביוגרפיה האישית של האמן ממש לא חשובה, אלא אם באמת מעשירה את החוויה של הצפיה בעבודתו.

נכון, העבודה אמורה לדבר בעד עצמה. אבל אפשר להבין אמנות טוב יותר ולהעצים את החוויה עם מצליחים להבין ולעקוב אחרי מהליכיו וחשיבתו של האמן.

 

אתן לדוגמא את ציבי גבע, אמן עם ביוגרפיה ממש לא עסיסית שלא היתה מפרנסת אף מדור רכילות.

אבל ידיעת הפרטים הבאים עוזרת להבין ולהעריך את יצירתו -

- קיבוצניק יליד הארץ, מודעות פוליטית שמלאנית

- אביו היה אדריכל תכנן ובנה הרבה מבנים של התנועה הקיבוצית, כילד נחשף לחומרים של ארכיטקטורה ובניה

- למד במדרשה והתחיל כאמן בתקופה שעדיין האמנות המושגית שלטה בכיפה, הציור היה כמעט "אסור" ( הציור הרי מת ) והיתה צריכה להיות מעין "הצדקה" לכך שמציירים

- לימודי תואר שני בארה"ב בתקופה שהציור האמריקאי  גדול המימדים חזר בגדול

 

כל מה שציינתי הם הבסיס מהם צמחה אמנותו, בעיני הוא אמן מדהים משום שבציוריו הוא מצליח לשלב את המימדים השונים של תפיסת העולם שלו לכדי גוף עבודות שלם וקוהרנטי. עבודותיו מצליחות להיות, גם מושגיות, גם פוליטיות, גם עשירות במחוות ציוריות ובחומר, גם עם השפעה אמריקאית ( למשל ג'ספר ג'ונס) חזקה וגם כל כך ישראליות, וגם משתמשות בחומרים אליו נחשף כילד.

 

האם אני צריכה לדעת עליו כל כך הרבה כדי להנות מציורי הבלטות או הכפיות או הפרחים, ממש לא.

האם זה מוסיף ענין , מעצים את החוויה ובעיקר כאמנית מלמד אותי יותר, בודאי שכן.

 

בהזדמנות זאת למי שעדיין לא ראה, רוצו למוזיאון תל-אביב ואל תתעצלו לבלות גם חצי שעה בעיקר בראיון איתו, מול הווידאו תמצאו שם שיעור לא רק על אמנות אלא גם על החיים.

צטט: דורית ב. 2009-01-31 13:52:58

הביוגרפיה האישית של האמן ממש לא חשובה, אלא אם באמת מעשירה את החוויה של הצפיה בעבודתו.

נכון, העבודה אמורה לדבר בעד עצמה. אבל אפשר להבין אמנות טוב יותר ולהעצים את החוויה עם מצליחים להבין ולעקוב אחרי מהליכיו וחשיבתו של האמן.

 

אתן לדוגמא את ציבי גבע, אמן עם ביוגרפיה ממש לא עסיסית שלא היתה מפרנסת אף מדור רכילות.

אבל ידיעת הפרטים הבאים עוזרת להבין ולהעריך את יצירתו -

- קיבוצניק יליד הארץ, מודעות פוליטית שמלאנית

- אביו היה אדריכל תכנן ובנה הרבה מבנים של התנועה הקיבוצית, כילד נחשף לחומרים של ארכיטקטורה ובניה

- למד במדרשה והתחיל כאמן בתקופה שעדיין האמנות המושגית שלטה בכיפה, הציור היה כמעט "אסור" ( הציור הרי מת ) והיתה צריכה להיות מעין "הצדקה" לכך שמציירים

- לימודי תואר שני בארה"ב בתקופה שהציור האמריקאי  גדול המימדים חזר בגדול

 

כל מה שציינתי הם הבסיס מהם צמחה אמנותו, בעיני הוא אמן מדהים משום שבציוריו הוא מצליח לשלב את המימדים השונים של תפיסת העולם שלו לכדי גוף עבודות שלם וקוהרנטי. עבודותיו מצליחות להיות, גם מושגיות, גם פוליטיות, גם עשירות במחוות ציוריות ובחומר, גם עם השפעה אמריקאית ( למשל ג'ספר ג'ונס) חזקה וגם כל כך ישראליות, וגם משתמשות בחומרים אליו נחשף כילד.

 

האם אני צריכה לדעת עליו כל כך הרבה כדי להנות מציורי הבלטות או הכפיות או הפרחים, ממש לא.

האם זה מוסיף ענין , מעצים את החוויה ובעיקר כאמנית מלמד אותי יותר, בודאי שכן.

 

בהזדמנות זאת למי שעדיין לא ראה, רוצו למוזיאון תל-אביב ואל תתעצלו לבלות גם חצי שעה בעיקר בראיון איתו, מול הווידאו תמצאו שם שיעור לא רק על אמנות אלא גם על החיים.

 

טוב שכחת את האח של ציבי אביטל והחממה המפורסמת של המלפפונים!

אבל מה קורה בקצוות...

יצירה נראית נהדרת, ומתגלה שהיא של קוף למשל...

או להבדיל, של רוצח, אנס פסיכופט, או של נאצי (היטלר) רחמנא ליצלן...

האם לאחר מכן אנו מתייחסים ליצירה אחרת?

האם אנו מסוגלים להתעלות ולהתעלם?

לפעמים הידיעה על פרטים ביוגרפים מוסיפה (ולפעמים לא רלוונטית)

לדוגמא:

בצילומי התנ"ך של עדי נס - לא הייתי צריכה ביוגרפיה של הצלם, בכדי להבין או להנות מהצילומים, נכון?

http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=8005

 

 מאמר על כלל עבודותיו של נס מ"טקסטורה" מאת דוד שפרבר

http://www.art-text.com/articles-757.htm

 

אבל אולי בעצם, הידע הביוגרפי, שגרם את העניין בצילומיו של עדי נס כן מוסיף לי בעת הצפיה ביצירות?

במאמר זה אני מבקש לבחון את דרכו המיוחדת של נס בייצוג שבירת המיתוסים שעליהם הושתתה החברה הישראלית כותב דוד שפרבר....

והנה השורה האחרונה במאמרו:

על רקע דברים אלו, כאשר ההומופוביה הפכה לתפיסת העולם הרשמית של הממסד האמנותי בישראל, מתחדדת חשיבותם של קולות אמנותיים כשל עדי נס.  

אולי הידע אודות הצלם ולא רק אודות היצירה מוסיף? מה דעתכם? 

באמנות, כשיצירה מעניינת אותי, אני מתעניינת בכל צדדיה וגם מאחורי קלעים שלה...

וכשמשהו מעניין אותי בצורה שיטחית - כאן זה נשאר. או נגמר....

 

העברתי את הדיון הזה לחבר טוב שלי במייל גד אבי אסף שהוא עיתונאי צייר וסופר.וזוהי תגובתו :
שאומנות כמו דת בנויה על הסכמות אם את לא מאמינה באלוהים כל הדת היא שטות ואותו דבר באומנות אם את לא מקבלת את הפרשנות האומנותית כעובדה אזי ברור לגמרי שהכל שטויות. פלוני יכול לצייר גבר ואישה באקט. אחד יגיד זו אהבה שני יגיד זה זיון שלישי יגיד זו פרונוגרפיה רביעי יגיד זה שיר השירים חמישי יגיד זה בריאת האדם שישי יגיד זה סגידה לטבע שביעי יגיד זה טירוף דעת שמיני יגיד זה בזבוז זמן תשיעי יגיד זה ניסים ואניטה ועשירי יגיד עזוב אותי מהשטויות האלה...

צטט: סטודיו 18 2009-01-31 14:29:53

העברתי את הדיון הזה לחבר טוב שלי במייל גד אבי אסף שהוא עיתונאי צייר וסופר.וזוהי תגובתו :
שאומנות כמו דת בנויה על הסכמות אם את לא מאמינה באלוהים כל הדת היא שטות ואותו דבר באומנות אם את לא מקבלת את הפרשנות האומנותית כעובדה אזי ברור לגמרי שהכל שטויות. פלוני יכול לצייר גבר ואישה באקט. אחד יגיד זו אהבה שני יגיד זה זיון שלישי יגיד זו פרונוגרפיה רביעי יגיד זה שיר השירים חמישי יגיד זה בריאת האדם שישי יגיד זה סגידה לטבע שביעי יגיד זה טירוף דעת שמיני יגיד זה בזבוז זמן תשיעי יגיד זה ניסים ואניטה ועשירי יגיד עזוב אותי מהשטויות האלה...

 לא היית צריכה את החבר...

 

הוא אשר אמרנו מלחתחילה!

נשארת עם עצמך... אין אובייקטיביות.

 

מה משמעות ציור זה של רנה מגרית?

 .

.

.

.

. 

ולאחר הידיעה שרנה מגרית בהיותו בן-14 מצא את אימו מתה לאחר שהתאבדה בטביעה בנהר, כאשרת כותונת הלילה מכסה את פניה...