האם פניה לבית המשפט היא צעד חכם? כפי שכבר ציינתי במאמרי הקודמים, זכור! אתה גבר וככזה מומלץ לך לא להגיע לבית המשפט!

מזמין אתכם לקרוא בבלוג שלי

http://cafe.themarker.com/view.php?t=866978

כבר כמה פוסטים שאתה מתחמש, מניח שכפץ ומוכן ומזומן לצאת למלחמה.

בית המשפט באמת דואג לילדים, כי איכשהו הרבה הורים מפסיקים לעשות זאת בתהליך הגירושים. תחת כותרת "הילדים וטובתם" מתנהל קרב מכוער העוסק בכסף, אגו, רגשות פגועים ומשחקי כוח. (למען הסר ספק זה אינו נחלת הגברים בלבד, גם נשים משחקות יופי במשחק) 

נראה לי שכשאתה מדבר על "טובת הילדים" אתה מתכוון "לטובתך"

טובת הילדים היא שתתגרשו בשקט ובדיאלוג, תזכרו שילדים אוהבים את אבא ואמא שווה בשווה ולא צריך לבקש מהם לבחור, תסכימו להתפשר ותבינו שיום אח"כ אתם צריכים לתקשר בעיניינם.

לי ולבעלי לשעבר לקח 2 פגישות עם מגשרת, פגישה נחמדה מאוד בבית המשפט ושתי פגישות ברבנות.

מעולם לא נפגשנו או נדרשנו להפגש עם פקידת סעד

לא פנינו כלל לעו"ד

למעט אגרות עלו לנו הגירושין: 00 ש"ח.

התוצאה:

משמורת משותפת (עם תשלום מזונות)

גרוש וגרושה שדואגים אחד לשני (כבר 3 שנים טפו.. טפו..)

וילדים רגועים שההורים שלהם אוכלים ביחד שישי כשיוצא, עדיין עושים חגים ביחד ומתקשרים!!

אני המיר משפט של גולדה ואתן לך אותו במתנה: לו רק הייתם אוהבים את הילדים שלכם יותר ממה שאתם שונאים את הגרוש/ה שלכם, היה שלום ובא לציון גואל.

במדינת ישראל ההחלטה אם תהיה משמורת משותפת היא בלעדית של האם!

אז כל הכבוד שלך ש"הענקת" לבעלך הגדרה של משמורת משותפת, הלוואי וגרושתי הייתה חושבת כמוך.

לטנגו צריך שניים....

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-03 17:41:57

כבר כמה פוסטים שאתה מתחמש, מניח שכפץ ומוכן ומזומן לצאת למלחמה.

בית המשפט באמת דואג לילדים, כי איכשהו הרבה הורים מפסיקים לעשות זאת בתהליך הגירושים. תחת כותרת "הילדים וטובתם" מתנהל קרב מכוער העוסק בכסף, אגו, רגשות פגועים ומשחקי כוח. (למען הסר ספק זה אינו נחלת הגברים בלבד, גם נשים משחקות יופי במשחק) 

נראה לי שכשאתה מדבר על "טובת הילדים" אתה מתכוון "לטובתך"

טובת הילדים היא שתתגרשו בשקט ובדיאלוג, תזכרו שילדים אוהבים את אבא ואמא שווה בשווה ולא צריך לבקש מהם לבחור, תסכימו להתפשר ותבינו שיום אח"כ אתם צריכים לתקשר בעיניינם.

 

לי ולבעלי לשעבר לקח 2 פגישות עם מגשרת, פגישה נחמדה מאוד בבית המשפט ושתי פגישות ברבנות.

מעולם לא נפגשנו או נדרשנו להפגש עם פקידת סעד

לא פנינו כלל לעו"ד

למעט אגרות עלו לנו הגירושין: 00 ש"ח.

התוצאה:

משמורת משותפת (עם תשלום מזונות)

גרוש וגרושה שדואגים אחד לשני (כבר 3 שנים טפו.. טפו..)

וילדים רגועים שההורים שלהם אוכלים ביחד שישי כשיוצא, עדיין עושים חגים ביחד ומתקשרים!!

 

אני המיר משפט של גולדה ואתן לך אותו במתנה: לו רק הייתם אוהבים את הילדים שלכם יותר ממה שאתם שונאים את הגרוש/ה שלכם, היה שלום ובא לציון גואל.

יש תאוריה ויש מציאות.

כל אחד מדבר מהבטן הכואבת שלו.

אני פניתי ליחידת הסיוע לגישור, בפגישה השלישית הגברת הפסיקה כי "הגישור הוא לטובת האבא".

הפסיקה למזלי........................

לא אתיש אותך בכל ההתנהלות ההזוייה.

אציין שוב שלמלחמה מספיק אחד ולשלום צריך שנים, את דוגמא לא רעה לשלום.

כשצד אחד נלחם הצד השני והילדים סובלים. בכלל לא חשוב אם פניו של הצד השני לשלום. קשה לי להאמין שאת יכולה ליתפוס את זה. צריך להיות שם כדי להפנים, להבין ולדעת.

במלחמת הגרושין הכלי הכמעט יחיד שנותר לגבר הוא היכולת לא לתת גט. זה עובד רק על נשים בגיל הוולדנות או נשים דתיות. כל שאר הכלים ובעיקר אלה שקשורים לילדים ולממון נמצאים בידי האישה. אהה, ושכחתי, אם גבר מתכחש לילדיו הוא לא חייב ליראות אותם כל זמן שלא התחייב לכך.....................מודה לאל הטוב שחשב על המצאה שכזו.

לצערי , מה שמרב מתארת הוא נדיר במקומותנו וחבל, מאידך לא חייבת לשרור אידליה בין בני הזוג הגרושים, מספיק שיש כבוד הדדי וזה כבר משפר את ההתנהלות בין בני הזוג הגרושים  וזאת אפשר להשיג רק אם בני הזוג עברו גישור בדרכם לגט ולא התנהלו בבתי משפט.

שרה נבון עו"ד ומגשרת

מתמחה בדיני משפחה וגישור משפחתי

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-03 17:41:57

כבר כמה פוסטים שאתה מתחמש, מניח שכפץ ומוכן ומזומן לצאת למלחמה.

בית המשפט באמת דואג לילדים, כי איכשהו הרבה הורים מפסיקים לעשות זאת בתהליך הגירושים. תחת כותרת "הילדים וטובתם" מתנהל קרב מכוער העוסק בכסף, אגו, רגשות פגועים ומשחקי כוח. (למען הסר ספק זה אינו נחלת הגברים בלבד, גם נשים משחקות יופי במשחק) 

נראה לי שכשאתה מדבר על "טובת הילדים" אתה מתכוון "לטובתך"

טובת הילדים היא שתתגרשו בשקט ובדיאלוג, תזכרו שילדים אוהבים את אבא ואמא שווה בשווה ולא צריך לבקש מהם לבחור, תסכימו להתפשר ותבינו שיום אח"כ אתם צריכים לתקשר בעיניינם.

 

לי ולבעלי לשעבר לקח 2 פגישות עם מגשרת, פגישה נחמדה מאוד בבית המשפט ושתי פגישות ברבנות.

מעולם לא נפגשנו או נדרשנו להפגש עם פקידת סעד

לא פנינו כלל לעו"ד

למעט אגרות עלו לנו הגירושין: 00 ש"ח.

התוצאה:

משמורת משותפת (עם תשלום מזונות)

גרוש וגרושה שדואגים אחד לשני (כבר 3 שנים טפו.. טפו..)

וילדים רגועים שההורים שלהם אוכלים ביחד שישי כשיוצא, עדיין עושים חגים ביחד ומתקשרים!!

 

אני המיר משפט של גולדה ואתן לך אותו במתנה: לו רק הייתם אוהבים את הילדים שלכם יותר ממה שאתם שונאים את הגרוש/ה שלכם, היה שלום ובא לציון גואל.

אמא של הבנות שלי אמרה: "אם תהיה משמורת משותפת - אני לא רוצה את הבנות - שילכו אליו" והסיבה: אם תהיה משמורת משותפת היא תקבל פחות מזונות.

פקידת הסעד הרגיעה אותה: "אם תדאגי שיהיה ביניכם סכסוך תמידי - לא אוכל להמליץ על משמורת משותפת ואשאיר את הבנות בחזקתך הבלעדית".

 פסק הדין: מאחר ויש סכסוך קשה בין ההורים הילדות תישארנה בחזקת האם.

שאלות להבנתך:

1) האם לדעתך היה לי אינטרס לשמור על הסכסוך?

2) למי היה כדאי כלכלית להגביה את להבות הסכסוך?

3) האם לדעתך אני אוהב את בנותי או שאני עסוק בלשנוא את אימן?

צטט: גיארוה 2009-02-03 18:09:01

במדינת ישראל ההחלטה אם תהיה משמורת משותפת היא בלעדית של האם!

 

אז כל הכבוד שלך ש"הענקת" לבעלך הגדרה של משמורת משותפת, הלוואי וגרושתי הייתה חושבת כמוך.

 

לטנגו צריך שניים....

נשמה, אני לא מלאך ובוא לא נעשה אותי לכזאת.

לא "הענקתי" לו את המשמורת, בזמנו לא הייתי מעורה כלל בחוק וחשבתי שזה תלוי בכלל בגבר וברצון שלו להיות מעורב. בעלי לשעבר הוא אבא טוב ואני סומכת עליו שיראה את טובת הילדים לפני כל דבר אחר. כך הוא נהג בזמן הנישואין (גם בזמנים הקשים) ולכן לא היתה כלל בעיה מצידי וגם לא חשש. אני פשוט שאלתי אותו איזו משמורת הוא רוצה, הוא אמר משותפת וכך זה נסגר.

בתהליך הגישור, שנעשה דרך בית המשפט, המגשרת בדקה את דפוסי הדיאלוג בין שנינו. מבחינת בית המשפט אם בני הזוג עסוקים בהתנצחויות ומלחמות הם לא יוכלו לקיים משמורת משותפת כי במוקדם או במאוחר אחד מהם ישתמש בילדים כקלף מיקוח להשיג את מבוקשו.

הקושי שלי עם ספרי ההדרכה שאתה מספק שהם עוסקים בעיקר במפריד ולא במאחד. אם הייתי מקשיבה לכל החברות/מכרות/יודעות דבר שבאו להגיד לי איך עליי לפעול כדי להשיג הסכם גירושין טוב יותר הייתי אולי הייתי עשירה יותר אבל בהחלט לא מאושרת יותר. בחיים צריך לבחור מה רוצים יותר. יש רווח ומחיר לכל דבר. מה אתה רוצה יותר? 

צטט: אלכס 2009-02-03 22:10:16

אמא של הבנות שלי אמרה: "אם תהיה משמורת משותפת - אני לא רוצה את הבנות - שילכו אליו" והסיבה: אם תהיה משמורת משותפת היא תקבל פחות מזונות.

 

פקידת הסעד הרגיעה אותה: "אם תדאגי שיהיה ביניכם סכסוך תמידי - לא אוכל להמליץ על משמורת משותפת ואשאיר את הבנות בחזקתך הבלעדית".

 

 פסק הדין: מאחר ויש סכסוך קשה בין ההורים הילדות תישארנה בחזקת האם.

 

שאלות להבנתך:

1) האם לדעתך היה לי אינטרס לשמור על הסכסוך?

2) למי היה כדאי כלכלית להגביה את להבות הסכסוך?

3) האם לדעתך אני אוהב את בנותי או שאני עסוק בלשנוא את אימן?

 

1. אתה תמיד קושר את המשמורת המשותפת במזונות המופחתים. האם זו המשמעות מבחינתך למשמורת המשותפת?

2. נשים מאוד לחוצות מהצד הכלכלי. עפ"ר הן מרוויחות פחות מהגברים והן מבינות שבלעדי המזונות הן לא יצליחו להתקיים. לגברים המצב לא פחות קשה כי בסופו של דבר יש סכום לא מבוטל שיוצא מכיסם לבית שהם לא גרים בו וגם אין להם אמירה לגבי הדרך שבו הוא "יבוזבז". רוב הגברים מתקשים לראות שזה באמת צורך קיומי לבית השני שבו ילדיהם גרים וזה תמיד מפליא אותי כי יודעים כמה "גלגל" אותו בית כשהם גרו בו. יציאה שלהם ממנו לא מפחיתה בהרבה את הוצאותיו. אז ברור שאי אפשר להחזיק באותו אורח חיים, אבל גם אי אפשר לצמצם עד מוות.

לשאלתך האינטרס הוא של שניכם: היא רוצה כמה שיותר ואתה רוצה כמה שפחות.

האם חייב סכסוך? כשאי אפשר להגיע להבנות יש סכסוך.

3. אני חושבת שכולנו אוהבים את ילדינו הכי בעולם. אני לא יודעת אם אתה "שונא" את אם ילדיך. אני מקווה עבורך שאתה לא שם. אני מכירה כאלו שהכעס והמרירות ניהלו להם את החיים והם כל הזמן התעסקו בלעשות לגרוש/ה את המוות. אין מצב שילדים לא סובלים שאחד מההורים שלהם סובל.

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-03 22:32:38

בתהליך הגישור, שנעשה דרך בית המשפט, המגשרת בדקה את דפוסי הדיאלוג בין שנינו. מבחינת בית המשפט אם בני הזוג עסוקים בהתנצחויות ומלחמות הם לא יוכלו לקיים משמורת משותפת כי במוקדם או במאוחר אחד מהם ישתמש בילדים כקלף מיקוח להשיג את מבוקשו.

את מבינה שישנם מצבים בהם הגרוע מתרחש ממילא.

הגרושה אמרה לילדים בנוכחותי (וככה היא גם מתנהגת) הלואי שתימחק מהזכרון שלהם, שהם בחיים לא יזכרו שהיה להם אבא.

היום היא עושה את הכל על מנת לימנוע מגע ביני ובין הילדים, מרעילה אותם באופן חופשי, ילד אחד התנתק ממני לחלוטין.

רק משמורת משותפת (או מלאה שלי) עשוייה ליפתור חלק מהבעיה.

ולגבי תשלום המזונות, אם לא הייתי חי בביתה של אימי הייתי היום מתגורר בקרטון ברחוב.

זה כן נראה לך?

ולגבי המלחמה שמתנהלת, יש היום צד אחד שמנהל מלחמה מטורפת וצד אחד שנמנע, לא מערב את הילדים ומשתדל לישמור על סוג של שלווה, את חושבת שהיום זה עוזר? הרי כתבתי, בשלב זה איבדתי ילד אחד שהורעל.

אומרים לי שבסופו של דבר האמת צפה, האם זה שווה את ההבלגה? הרי הפגיעה בילדים נעשית בין אם אנקוט בפעולה דומה ובין אם לא. וכמה זמן נותר לחכות על מנת שהאמת תצוץ ותצוף על פני השטח? האם בגיל 18 פיתאום אשתף אותם במתרחש? האם בגיל 37? לי נראה שמה שלא נכון לעכשיו לא יהיה נכון גם כשיגיעו לגיל 37, ובכל זאת כיצד ידעו שהורעלו ע"י אימם? כיצד ידעו שכשאבא עזב את הבית הוא המשיך להילחם על זכותו להיות אבא? הוא המשיך להילחם על טובתם?

לי לא ברור כיצד זה יקרה ונשארה רק התקווה. ילד אחד נגנב ולפי המתרחש ובסבירות לא נמוכה, החתירה של הגברת למשפט השני שלי בתגובה זו עשוייה להצליח, בדיוק בגלל העובדה שהיא בקלות בעזרתה של מערכת המשפט מנתקת אותי מילדי.

אין סימטריה ולבית המשפט פשוט לא איכפת.

במצב הזה מה שהתבקש הוא העברת הילדים למשמורת מלאה שלי, אני הרי בחיים לא אמנע מאם הילדים לקבל אותם להסדרי ראיה, ואילו אצלי חייהם יהיו הרבה יותר שלווים ורגועים בלי אותה הרעלה. אני גם אסתדר ללא מזונות שאקבל ממנה.

ומה אומרים עורכי הדין?:

"אתה לא מבין בדיני משפחה מהומה, מלחמה על משמורת או משמורת משותפת תעלה לך סתם כסף ובחיים לא תקבל אותה."

צטט: שמוליקיפiד 2009-02-04 09:12:53

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-03 22:32:38

בתהליך הגישור, שנעשה דרך בית המשפט, המגשרת בדקה את דפוסי הדיאלוג בין שנינו. מבחינת בית המשפט אם בני הזוג עסוקים בהתנצחויות ומלחמות הם לא יוכלו לקיים משמורת משותפת כי במוקדם או במאוחר אחד מהם ישתמש בילדים כקלף מיקוח להשיג את מבוקשו.

 

את מבינה שישנם מצבים בהם הגרוע מתרחש ממילא.

הגרושה אמרה לילדים בנוכחותי (וככה היא גם מתנהגת) הלואי שתימחק מהזכרון שלהם, שהם בחיים לא יזכרו שהיה להם אבא.

היום היא עושה את הכל על מנת לימנוע מגע ביני ובין הילדים, מרעילה אותם באופן חופשי, ילד אחד התנתק ממני לחלוטין.

רק משמורת משותפת (או מלאה שלי) עשוייה ליפתור חלק מהבעיה.

ולגבי תשלום המזונות, אם לא הייתי חי בביתה של אימי הייתי היום מתגורר בקרטון ברחוב.

זה כן נראה לך?

 

ולגבי המלחמה שמתנהלת, יש היום צד אחד שמנהל מלחמה מטורפת וצד אחד שנמנע, לא מערב את הילדים ומשתדל לישמור על סוג של שלווה, את חושבת שהיום זה עוזר? הרי כתבתי, בשלב זה איבדתי ילד אחד שהורעל.

אומרים לי שבסופו של דבר האמת צפה, האם זה שווה את ההבלגה? הרי הפגיעה בילדים נעשית בין אם אנקוט בפעולה דומה ובין אם לא. וכמה זמן נותר לחכות על מנת שהאמת תצוץ ותצוף על פני השטח? האם בגיל 18 פיתאום אשתף אותם במתרחש? האם בגיל 37? לי נראה שמה שלא נכון לעכשיו לא יהיה נכון גם כשיגיעו לגיל 37, ובכל זאת כיצד ידעו שהורעלו ע"י אימם? כיצד ידעו שכשאבא עזב את הבית הוא המשיך להילחם על זכותו להיות אבא? הוא המשיך להילחם על טובתם?

לי לא ברור כיצד זה יקרה ונשארה רק התקווה. ילד אחד נגנב ולפי המתרחש ובסבירות לא נמוכה, החתירה של הגברת למשפט השני שלי בתגובה זו עשוייה להצליח, בדיוק בגלל העובדה שהיא בקלות בעזרתה של מערכת המשפט מנתקת אותי מילדי.

אין סימטריה ולבית המשפט פשוט לא איכפת.

במצב הזה מה שהתבקש הוא העברת הילדים למשמורת מלאה שלי, אני הרי בחיים לא אמנע מאם הילדים לקבל אותם להסדרי ראיה, ואילו אצלי חייהם יהיו הרבה יותר שלווים ורגועים בלי אותה הרעלה. אני גם אסתדר ללא מזונות שאקבל ממנה.

ומה אומרים עורכי הדין?:

"אתה לא מבין בדיני משפחה מהומה, מלחמה על משמורת או משמורת משותפת תעלה לך סתם כסף ובחיים לא תקבל אותה."

שמוליק יקירי,

מצבך אכן קשה מאוד וליבי עליך. כבר נתקלתי בעבר בנשים המתנהגות כפי שגרושתך נוהגת וזה כל כך מתסכל, כי לצערי יש פגיעה רגשית בילדיך שתבוא לידי ביטוי (אם עדיין לא באה).

אני בטוחה שכבר הכירו לך את המושג "ניכור הורי" שזה מה שעושה גרושתך.

זה לא נכון שאין לך סיכוי. זה כן נכון שזה יהיה קשה מאוד. יש לך סיכוי כי טובת ילדיך נפגעת במצבם הנוכחי ואפשר להוכיח זאת. הקושי הוא שבדר"כ נשים שבוחרות בהשחרת פני האב בפני הילדים עושות כך  גם בפני הרשויות ואז בית המשפט לא יודע האם להעביר אותם אל האב זה יותר טוב ולפעמים עד שמתקבלת החלטה להעביר אותם למשפחת אומנה עד לסיום התסקירים והכנתם למעבר בית (במידה וכך הוחלט). זו החלטה ממש קשה עבורך וצריך לבחור מה באמת העתיד היותר רצוי עבור ילדיך.

במצבך, אין פיתרון אידיאלי ואין מנצחים, רק מפסידים. גם היא תפסיד בעתיד הרחוק. כי יהיה חשבון שיוגש לה מהילדים כשהם יתבגרו.

העצה הטובה שאני יכולה לתת לך, ואני נותנת לך אותה בלב כבד, היא לשחרר. אתה צריך לחשוב על טובתך ועל עתיד טוב יותר עבורך ולנסות כמיטב יכולך למצוא מקומות של אושר ונחת גם אם המשמעות היא לעבור אותם שלא בנוכחותם.

חוסר צדק זה דבר מתסכל ברמות בלתי נסבלות. לשחרר משמעותו לא לתת לה נצחון משמעותו להכיר בזה שזה לא בידך לשנות ולהעביר את הכדור להחלטת ילדיך לבחור בך.

תהיה חזק ובחר ב"כאן ועכשיו" להיות מאושר!

כדרך לחיים אין ספק שדברייך נכונים.

מצבם של האבות הגרושים במדינת ישראל כל כך משפיל שיש להם שלוש ברירות:

1. לוותר לאשה, לתת לה להיות אחראית להכל ולקבל את ההטבות שכל אחת ואחת מחליטה לתת לגרוש.

2. להאבק על הזכות הבסיסת ביותר להיות אב שווה זכויות וחובות ומכל הבחינות .

3. ויש את אלו שפשוט נוטשים את המחויבות ההורית שלהם. חלק עושים זאת כי אין להם כוחות למאבקים מול הגרושה.

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-04 12:32:02

 

יש לך סיכוי כי טובת ילדיך נפגעת במצבם הנוכחי ואפשר להוכיח זאת. הקושי הוא שבדר"כ נשים שבוחרות בהשחרת פני האב בפני הילדים עושות כך  גם בפני הרשויות ואז בית המשפט לא יודע האם להעביר אותם אל האב זה יותר טוב ולפעמים עד שמתקבלת החלטה להעביר אותם למשפחת אומנה עד לסיום התסקירים והכנתם למעבר בית (במידה וכך הוחלט). זו החלטה ממש קשה עבורך וצריך לבחור מה באמת העתיד היותר רצוי עבור ילדיך.

במצבך, אין פיתרון אידיאלי ואין מנצחים, רק מפסידים. גם היא תפסיד בעתיד הרחוק. כי יהיה חשבון שיוגש לה מהילדים כשהם יתבגרו.

העצה הטובה שאני יכולה לתת לך, ואני נותנת לך אותה בלב כבד, היא לשחרר.

בודאי שטובת ילדי נפגעת.

בודאי שהושחרתי גם בפני הרשויות.

הרשויות כאמור רואים בי כגבר סוג של פושע מועד.

גם כשמוכח שמעולם לא פשעתי מחפשים מתחת לאדמה מדוע אני כן פושע כי הרי לא יתכן שזה באמת המצב. לפקידת הסעד אמרתי שלפעמים זה לא 50 50 ושתחקור כמו שצריך.

יש תסקיר אפילו שנים, בתסקיר הראשון לא ביקשתי משמורת, בין השאר כי הגברת איימה בהתאבדות (ויותר מפעם אחת) ואני לא רציתי לקחת על מצפוני את הדבר, בנוסף הערכתי הערכת יתר את יכולתה להתגמש ואת יכולתי להסתדר עם המצב. שלש שנים של סיוט לימדו אותי אחרת.

המצב רחוק מאומנה, מדובר בשני אנשים מבוגרים עם אינטלגנציה מעל הממוצע. הילדים מטופלים במידה זו או אחרת ולפי העו"ד שלי למרות כל הנזק (כולל הזנחה רפואית) יהיה בלתי אפשרי במדינת ישראל לשנות את המצב.

נכון לרגע זה עדיף מבחינתי לטובתם שיהיו אצלה מאשר כל אומנה שהיא.

היא תפסיד בעתיד הרחוק?

לא ברור לי באופן מובהק כיצד, הרי אני ממלא פי מים והיא שורטת בהם עמוקות ומונעת אותם ממני, איך לדעתך פיתאום צפה לה האמת ככה שכל ילד יכול לקטוף אותה?

יתרה מכך, אני על סף שבירה, אני מנהל מאבקים עם עצמי על מנת להמשיך ולמלא את פי מים, אין דקה שבה אני לא חושב מה מותר ומה אסור להגיד לילדים. האם מותר להגיד לילדים שכאשר האמא מביאה אותם לגבעתיים לבית של הסבתא (300 מ' ממני) שיבקשו לבקר גם אצל אבא? האם זה לגיטימי או סתם מטיל עומס מיותר על הילדים שישמעו ממנה את צמד המילים "לא מוכנה"?

לשחרר מה?

לשחרר את ילדי לעד?

לשחרר אותם כפי שהיא מצפה?

לשחרר את הכעסים?

תשימי את עצמך לרגע באותו המצב, תחשבי שחטפו לך את הילדים וחוטפים לך אותם כל יום מחדש.

עכשיו תשחררי............................

............תשחררי ותתפללי שבעוד 15 שנה אולי יקרה הנס ותחזרי להיות אמא מחדש.

צטט: שמוליקיפiד 2009-02-04 13:42:57

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-02-04 12:32:02

 

היא תפסיד בעתיד הרחוק?

לא ברור לי באופן מובהק כיצד, הרי אני ממלא פי מים והיא שורטת בהם עמוקות ומונעת אותם ממני, איך לדעתך פיתאום צפה לה האמת ככה שכל ילד יכול לקטוף אותה?

יתרה מכך, אני על סף שבירה, אני מנהל מאבקים עם עצמי על מנת להמשיך ולמלא את פי מים, אין דקה שבה אני לא חושב מה מותר ומה אסור להגיד לילדים. האם מותר להגיד לילדים שכאשר האמא מביאה אותם לגבעתיים לבית של הסבתא (300 מ' ממני) שיבקשו לבקר גם אצל אבא? האם זה לגיטימי או סתם מטיל עומס מיותר על הילדים שישמעו ממנה את צמד המילים "לא מוכנה"?

 

לשחרר מה?

לשחרר את ילדי לעד?

לשחרר אותם כפי שהיא מצפה?

לשחרר את הכעסים?

תשימי את עצמך לרגע באותו המצב, תחשבי שחטפו לך את הילדים וחוטפים לך אותם כל יום מחדש.

עכשיו תשחררי............................

............תשחררי ותתפללי שבעוד 15 שנה אולי יקרה הנס ותחזרי להיות אמא מחדש.

 

שמוליק היקר,

ברשותך אני יוצאת מכובע האמא והגרושה וחובשת את כובע המאמנת.

אני לא יכולה לשים עצמי במקומך, זה ממש מעבר לבינתי הגישה הלא רציונלית בה נוקטת גרושתך. בגלל שאין רציונל בסיטואציה שלך והיא מתנהלת על רגש נטו הצעתי לך את עצתי. ב"לשחרר" אני לא אמרתי שתוותר על ילדיך. איך אפשר? התכוונתי שתשחרר אותך מהאחריות לפתרון הבעיה. זה נשמע כחסר הגיון אבל זה מציאותי. זה לא בידך. זה בידיה (אל תתעצבן מהקביעה, זה לא צודק אבל כרגע זו המציאות)

אני אסביר: כמו שאתה מציג את זה יש לך 3 אפשרויות ופנטזיה אחת:

הפנטזיה - שהיא תתעורר להשלכות מעשיה ותשנה בחירותיה. הלוואי!

האפשרויות:

1. להיאבק! להוציא את הילדים מהמשמורת שלה לחזקה בלעדית שלך. ההשלכות מובנות וזה עניין של בחירה.

2. הבחירה שלך היום - להמשיך במצב הקיים תוך שהוא מנהל אותך ואתה יוצא מדעתך ו"על סף שבירה". כאן אני מציעה שתשאל את עצמך: האם לבחור בזה יקדם במשהו את פתרון הבעיה? משרת אותך? (איינשטיין אומר: אם תעשה את אותו הדבר, תגיע תמיד לאותו המקום/לאותו התוצר) 

3. עצתי לך - להמשיך במצב הקיים כשאתה משלים איתו ומקבל אותו ככזה, מבין שהוא לא הבחירה שלך אלא תוצר של בחירותיה, שהוא לא בשליטתך. למעשה אתה מעביר אליה ביודעין את ההחלטה והבחירה ומפסיק את הדיאלוג המייסר שמנהל אותך. לשחרר משמעו לשחרר אותך.  אני יודעת שזה נשמע הזוי ולא מעשי ואני גם מציעה שלא תתייחס אל ההצעה בפסים מעשיים אלא חשוב על האפשרות ברמת הפוטנציאל.