אז איך לדעתך אמור להתבצע המשפט?

אחד ההורים אמור לוותר על ילדיו ולהשאירם אצל ההורה שמבחינתו גורם להם נזק?

משפט שלמה נכון כקוריוז, אין דוגמא זהה לכך בחיים האמיתיים.

וכן, יש פתרון, משמורת משותפת, משמורת כזו שתיקח בחשבון גם את הכנסת שני ההורים בבואה ליקבוע מהם המזונות ומי משלם למי.

יש מצבים בהם אחד מבני הזוג מופרע לחלוטין ואילו השני שפוי למחצה.

במצב הזה רצוי שהילדים יחוו רבע נורמלי (בהנחה שהחצי זה האב) ולא עולם מופרע באופן מוחלט.

במקרים קשים כאלה גם קל יחסית לקבל החלטה. כל גורם שנמצא בתהליך מעבר לחצי שנה יודע באופן ברור מי המופרע.

משום מה זה לא קורה, טובת הילד לא מעניינת אף אחד. הדבר היחיד שמעניין זה מה אמר השופט לפני 50 שנה ומה כתוב בחוקי ההלכה.

לדוגמא, כשהעלתי את עניין הפרוד והדאגה לשלום הילדים (2), היא הגיבה כך "אתה תיקח ילד אחד ואני את השני".

עד היום אני מזועזע מעצם רעיון הפרדת הילדים.

צטט: שמוליקיפiד 2009-02-04 14:03:22

אז איך לדעתך אמור להתבצע המשפט?

אחד ההורים אמור לוותר על ילדיו ולהשאירם אצל ההורה שמבחינתו גורם להם נזק?

משפט שלמה נכון כקוריוז, אין דוגמא זהה לכך בחיים האמיתיים.

 

וכן, יש פתרון, משמורת משותפת, משמורת כזו שתיקח בחשבון גם את הכנסת שני ההורים בבואה ליקבוע מהם המזונות ומי משלם למי.

יש מצבים בהם אחד מבני הזוג מופרע לחלוטין ואילו השני שפוי למחצה.

במצב הזה רצוי שהילדים יחוו רבע נורמלי (בהנחה שהחצי זה האב) ולא עולם מופרע באופן מוחלט.

במקרים קשים כאלה גם קל יחסית לקבל החלטה. כל גורם שנמצא בתהליך מעבר לחצי שנה יודע באופן ברור מי המופרע.

משום מה זה לא קורה, טובת הילד לא מעניינת אף אחד. הדבר היחיד שמעניין זה מה אמר השופט לפני 50 שנה ומה כתוב בחוקי ההלכה.

הכוונה שלי כשהעלתי  את זה היתה ברמה בפילוסופית לא הפרקטית מה עושים אלא מחשבה ביני לבין עצמי על הנושא,כמה הייתי מוכנה ללכת רחוק להבטחת שלומה של ביתי?