הנה מה ששלח לי ידידי לדרך, עו"ד אמיר שי:

בפעם השניה בתוך כשנתיים נענית השופטת לוי מביהמ"ש לענייני משפחה בקריות לבקשתו של עו"ד גיא אופיר לאשר משמורת משותפת חרף התנגדות האם.

במקרה הנוכחי נפסקה משמורת משותפת הכוללת חלוקת זמני הורות לפי מפתח של 6 לינות אצל האב בכל מחזור של 14 יום,
וחלוקה שויונית של חופשות וחגים.
פקידת הסעד היא שהמליצה על חלוקת זמני ההורות כאמור לעיל, אולם ככל שניתן להבין מפסק הדין את ההחלטה אם לכנות זאת "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.
השופטת לוי קבלה בקשת האב ובא כוחו לפסוק משמורת משותפת רשמית וגלויה במקרה זה, תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי:
"סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שוה, על אף הפירוד
הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת"....
לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת"
תמ"ש (קריות) 10440/07 טרם פורסם.
התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי, חבר בעמותת הורות=שווה

אכן מעודד מאד שהשופטת קובעת משמורת משותפת גם חרף התנגדות האם וגם כשלמעשה חלוקת הימים בין ההורים אינה שווה לחלוטין (לאם  ערב אחד יותר בכל שבוע), אך עדיין יש כמה נקודות שאותי מאד מקוממות:

1. שחייבת להיות תקשורת טובה בין ההורים... מה פתאום, מי המציא את השטות הזאת? לדעתי, ואני אומר זאת מנסיון אישי ארוך מאד - זהו תנאי שאינו תקף וחסר משמעות! כמובן שזה טוב כשישנה תקשורת טובה, אך זהו תנאי לא הכרחי והגיע הזמן לנפץ לרסיסים את המיטוס השקרי הזה שתקשורת טובה היא תנאי למשמורת משותפת!

2. העובדה שהאב הצהיר מראש שהוא יסכים להמשיך לשלם את המזונות הזמניים גם לאחר שיקבע שהמשמורת היא משותפת נראית לי כפרמטר נוסף שהשפיעה על השופטת ואין לכך כל הצדקה! אין מקום לחייבו במזונות זמניים ואין מקום לכך שהשופטת תושפע מכך!

אבל ללא ספק מודבר בהתקדמות חשובה ומגיעה לשופטת כל הכבוד על כך!

...כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד

    הזכות לשני הורים פעילים ומוערבים בחייו!!!

כל זמן שהתנאי הוא תקשורת תקינה אינני רואה בזה כל הישג.

התקשורת התקינה קיבלה העצמה של כלי יעיל בידי האם וכל מה שעל האמהות לעשות כאשר יבינו את הקטע הוא ליצור תקשורת לא תקינה, למעשה מספיק שיאמרו שהן לא סומכות על האבא.

לי זה נשמע כמו סדקים בחומה, ניצנים באביב...יתכן שיש פה חדש.

מרק

צטט: גיארוה 2009-02-06 12:13:43

פסק דין נוסף למשמורת משותפת למרות התנגדות האם

הנה מה ששלח לי ידידי לדרך, עו"ד אמיר שי:

 

בפעם השניה בתוך כשנתיים נענית השופטת לוי מביהמ"ש לענייני משפחה בקריות לבקשתו של עו"ד גיא אופיר לאשר משמורת משותפת חרף התנגדות האם.

במקרה הנוכחי נפסקה משמורת משותפת הכוללת חלוקת זמני הורות לפי מפתח של 6 לינות אצל האב בכל מחזור של 14 יום,
וחלוקה שויונית של חופשות וחגים.
פקידת הסעד היא שהמליצה על חלוקת זמני ההורות כאמור לעיל, אולם ככל שניתן להבין מפסק הדין את ההחלטה אם לכנות זאת "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.
השופטת לוי קבלה בקשת האב ובא כוחו לפסוק משמורת משותפת רשמית וגלויה במקרה זה, תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי:
"סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שוה, על אף הפירוד
הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת"....
לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת"
תמ"ש (קריות) 10440/07 טרם פורסם.
התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי, חבר בעמותת הורות=שווה

צודקים חבריי. התנאי של "תקשורת תקינה" הוא זה שגורם לאמהות רבות לייצר סכסוך מדומה על מנת שתמנע המשמורת.

צודקים חברי. העובדה שבמשמורת המשותפת הזו, מזונות הילדים אינם מתחלקים לפי יחס ההכנסות אלא האב בלבד מחויב בהם - גם זה אינו הישג.

יחד עם זאת אין לזלזל בפסק דין זה משום שבמקרים אחרים, גם כשיש תקשורת תקינה וגם כשהאב משלם מזונות - לא קובעם משמורת משותפת.

צטט: גיארוה 2009-02-08 01:37:24

פסק דין נוסף למשמורת משותפת למרות התנגדות האם

 

"משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.

גיא,

מה ההבדל בעצם בין "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת"?

במה זה בא לידי ביטוי? מזונות מופחתים? סתם "כותרת"?

לטעמי האישי פקידת הסעד קצת התבלבלה במושגים ויצא שם סלט

בחוק הדברים האלו לא כתובים אבל לטעמי האישי חשוב שלהורים תהיה הגדרה חוקית שווה!!

אני טוען שאסור לקשר בין הסדרי הראיה להגדרה החוקית של ההורים.

אני טוען שההגדרה חייבת להיות שווה וזאת מסיבות רבות:

ראשית גם אם ההורים התגרשו הם עדיין שני ההורים של הילד!

להרגשה של כל אחד מההורים ולחיזוק הקשר שלו עם הילד

מניעת בעיות לאב מול מוסדות בירוקרטיים, כמו בית הספר וקופת חולים, בכל הקשור למידע הקשור לילדו.

הגדרת משמורת משותפת לא נותנת באופן ישיר הפחתה בנושא המזונות למרות שיש שני פסקי דין בהם פסקו השופטים שכאשר יש הגדרה של משמורת משותפת המזונות יופחתו ב 25%

אני נגד התופעה של חיבור נושא הגדרת ההורים והמזונות.

אני בעד הגדרה שווה להורים ומזונות בהתאם לחלוקת האחריות ההורית בכל משפחה ומשפחה

אני מסכים עם קודמיי לגבי התנאי של תקשורת תקינה.

לא מאמין בתקשורת תקינה אולי בתקשורת תקינה למראית עין, ואיני רואה כאן במה טובה משמורת משותפת כל עוד האב מחוייב במזונות מלאים כאילו הוא מכונה שמדפיסה כסף באופן אוטומטי.

אם מדובר במזונות מופחתים אזיי זה מבורך.

מכל מקום, זה שינוי מבורך שמראה שהאבות הם לא רק כספומט נייד נטול רגשות כי אם יש בהם רצון עז להיות מעורבים בחינוך וגידול הילדים.

נקודה למחשבה מזוית אחרת -

ברצוני להאיר נקודה נוספת בהקשר המשמורת המשותפת וחלוקת זמני הראיה בין ההורים - נקודת המבט של הילד, או במקרים שנתקלתי בהם - הנער/ה המתבגר/ת.

כה אמר הנער/ה - עזבו אותי מהשטויות שלכם ומהריבים שלכם, אני נשאר בבית שגדלתי בו, בחדר שלי ובסביבה שלי.

לא מתאים לי לישון כל לילה בבית אחר, כל יום לארגן את תיק בית הספר יומיים קדימה, להיווכח ששכחתי את המחברת בבית של אמא ואת הספר בבית של אבא, הג'ינס שם והסווטשרט כאן....

נכון, שני ההורים רוצים וצריכים להיות מעורבים בחיי הילד, רוצים לראות אותו ולחיות איתו, אבל תחשבו רגע -

איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם צריכים לחיות בדילוגים בין שני בתים?

(דברים אלו  נלקחו ישירות מפיהם של שני מתבגרים בני 15 - הבת שלי ובן של חבר.)

אני חושב שאין לכך תשובה אחת

אני חושב שהרבה מהפחדים הם בראש שלנו ההורים ופחות אצל ילדינו

אני לא יודע לגבי מתבגרים, זה בטח שונה, אבל אצלי זה הולך בצורה כל כך טבעית כיום שזה עושה אותי מאושר.

בני כיום בן 6 ומיום פרידת הוריו (מלבד 3 שבועות ראשונים) זה הלך מעולה, בני יודע כל יום אצל מי הוא נמצא וזה הכי טבעי לו בעולם.

האם אין לי חששות לעתיד? בוודאי שיש, בעיקר לגבי גיל 15 שהזכרת.