שלום חברים ...

 

כשאני  מתבונן ביצירתו של הנרי מאטיס ( אחד האמנים האהובים עלי)

שמתי לב שבמרבית הציורים שלו אם במודע או לא במודע:

אין הוא מצייר כפות רגליים וידיים  במידות  הקלאסיות 

( אתם מוזמנים לעבור על הציורים שלו בגוגל ) וצרפתי מספר ציורים

לעניות דעתי " החולשה"  הזו היא שיצרה אצלו את הצורך לפתח את הסגנון היחודי לו

ולהיות אחד מאמני הצבע  הטובים שהצמיח עולם האמנות ,

 http://images.google.co.il/images?hl=iw&q=henri%20matisse&um=1&ie=UTF-8&sa=N&tab=wi

אנו כאמנים לא פעם נתקלים בחולשה  טכנית שלנו שמפתחת לא פעם סגנון היחודי לנו 

אם במודע ולעיתים גם לא במודע .

  

- אמנים שעצלים ללמוד את הציור הריאליסטי הקלאסי פונים לאמנות קונספטואלית

- אמנים נאביים -   חוסר ידיעתם תולדות אמנות מפתחים סיגנון אישי יחודי

 

אתם מוזמנים לשתף ממחשבותיכם בעניין הן ביצירתכם האישית

או  הרהורים ביצירתם של  "אמנים מפורסמים "

 

לא פעם אני נתקל פה בקהילת עסקי אמנות בציירים "אוטודידקטיים"

שמפתחים סגנון יחודי מתוך חולשה טכנית והופכים אותה ליתרון על ידי

יצירת שפה יחודית ,

 

-  עם זאת עולם האמנות אכזר ולא נותן לכל אחד קרדיט  ובצדק

הוא דורש מאמנים להיות מהפכנים של ממש בשפת הציור החדשה שהם מציעים

 

הנרי  מאטיס שעבד בתחילת המאה העשרים  לפני שקיבל את ההכרה

פעל בתקופה שהאימפרסיוניזם היה הזרם האואנגרדי של זמנו

שמעתי על ביקורת שהטיחו ביצירתו "מבקרי האמנות" 

מפחיד  יהיה לפגוש נשים שמאטיס צייר

וזה כנראה בגלל חולשתו ברישום הקלאסי  כפי שנתפסה בעיניהם

הם לא ציפו להשפעתו העצומה שתהיה על עולם האמנות בשפת הצבע

 

כנ"ל אפשר להגיד על שפתם היחודית של

קית הרינג 

פיט מונדיראן

ואסילי קנדינסקי

מאסל דושן

ועוד

רפי ,

מאטיס הענק צייר גם ידיים , וגם שהם לא היו ברורות היתה להם הבעה.

 

הנה ידיים נשיות יפות ועדינות ,

אצל מאטיס קצת הכעיס אותי השובינזם שהוא עטף את הנשים בציוריו.

יפות ושותקות,

למרות שהוא הצייר שתקופה מאוד ארוכה הייתי צמודה לתוך היצירות והספרים שנכתבו סביבו.

 

 

 

רפי

 

דיון מעניין פתחת פה

גדולתו של מאטיס וייחודו היתה בעבודת הצבע המופלאה שלו, לדעתי דוקא העובדה שלא צייר ציורים ראליסטים מדויקים, היא זו שנתנה את ה"במה" לצבע. היא זו שיצרה את הייחודי בעבודותיו.

האם באמת חייבים לצייר בסגנון ראליסטי כדי להעביר חויה, תחושה, רגש....? לדעתי ממש לא. נראה לי שלעיתים דוקא הציור הלא ראליסטי מאפשר לאמן להעביר בצורה חזקה יותר את רשמיו, להביא לידי ביטוי חלק מהשלם, או נקודת מבט אחרת. 

 

לדעתי הנסיון להתמודד עם ציור שאינו ראליסטי, אם מחוסר ידע/יכולת טכנית ואם מתוך רצון לצור משהו אחר עשוי דוקא לחדד את המחשבה ולפתח סגנונת ודרכי ביטוי שונות.

נראה לי שההסטוריה הוכיחה זאת. אם זכרוני אינו בוגד בי, פיקאסו אמר שהרבה יותר קל ללמד אמן לצייר ראליסטי/קלאסי מאשר ללמדו לצייר כמו ילד.... 

 

רונית 

 

 

 

 

 

סזאן

 

 

 

 

רפי,

הנרי מאטיס למד רישום קלאסי אצל גוסאב מורו באקדמיה

ז'ולייאן בפאריז. מורו היה סימבוליסט, צייר אנטומיה מעולה, אין

לי כלל ספק שלימד לרשום גוף כולל ידיים ורגליים את תלמידיו.

(אגב, אני שלמדתי באקדמיה זו בתחילת שנות השבעים יכול

להעיד על כך שעדיין לימדו שם רישום אנטומי ברמה טובה)

עם זאת הבחנתך נכונה. בהרבה מציוריו של מאטיס הידיים אינן

מעובדות דיו, קיים רישול בטיפול באצבעות ובפרופורציות של

כפות הידיים והרגליים. לעיתים קרובות הוא גם מסתיר את

האיברים הנ"ל. 

אני יכול רק להניח שלעניין זה לא הייתה משמעות רבה בעיניו

והוא נטה יותר ויותר להפשטה בהשפעת התפיסה הקוביסטית

של סזאן ממנה הושפע מאוד בתחילת דרכו.

מאטיס עבד למעשה בנפחים והכניסה לפרטים הפריעה לו

בוודאי בתפיסה הכוללת של הציור שלו.

אתה צודק שהיו ציירים שהפכו את המגבלות שלהם לסגנון או

לקו אישי וכאן הדוגמא של הצייר מארק שאגאל רלוונטית

הרבה יותר.

ואולי הדוגמא המעניינת ביותר היא זו של מארסל דושאן שהיה

אמן אפור מאוד בתקופתו ורק פריצה עם פעולת מחאה למוזיאון

עם חפצים (בחלקם ממוחזרים, לא מעשה ידיו) הפכה אותו 

לאמן מוכר ומשפיע על האמנות של ימינו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום רפי,

על פי הקריטוריון המצומצם של הרישום הנטורליסטי, אפשר למחוק מתולדות האמנות המשובחת רבים וטובים. למשל:  את אמנות מצרים, שומר, ציורי מערות ואפילו חלקים גדולים של פיקאסו,

אז לאן נגיע?

למפלגה אחת? :)

חולשה טכנית יחסית למי??
יחסית לדה וינצי כולם בחולשה טכנית
אבל זה דווקא הזכיר לי אימרה שמיוחסת לדגה, ששאלו אותו למה לרקדניות שלו יש רגליים עבות, ענה דגה, כי ככה ניראות הרגליים של הגברת דגה.

חולשה---------------------כח

אמירה קטבית נכונה משחררת, ומאפשרת הרחבת אפשרויות,

בד"כ זה ביחס לבקורת עצמית שמגבירה את החולשה.

הנה דבריו של יאיר גרבוז באותו הקשר:

"אני מאמין שבאמנות, הכח שלך והחולשה שלך הם בדיוק באותה נקודה.

חולשה זה דבר שאין לך שום שליטה עליו , שם נמצא סוד של האמנות,

החוויות שנטבעו בנעורים ובילדות שלנו צריכות לשמש לנו כנקודת-מוצא,

אני יכול לשמוע שעות באך ומוצראט, אך אם יזמזמו לי "יבבבם יבבם" זה

כמו "החללין מהמלין" אני קם ומתחיל ללכת, שם אני מפסיק להיות בקורתי.

זו חולשה אבל שם גם הכוח, שם אתה מוכרח לדבר על עצמך,

זמנך ומקומך ולא על שום דבר אחר."

מתוך קטלוג תערוכת בוגרים סלמה 007.

צטט: ליאור שטיינר likush- 2009-02-08 08:53:31

 יאיר גרבוז :

"אני מאמין שבאמנות, הכח שלך והחולשה שלך הם בדיוק באותה נקודה.

חולשה זה דבר שאין לך שום שליטה עליו , שם נמצא סוד של האמנות,

החוויות שנטבעו בנעורים ובילדות שלנו צריכות לשמש לנו כנקודת-מוצא,

אני יכול לשמוע שעות באך ומוצראט, אך אם יזמזמו לי "יבבבם יבבם" זה

כמו "החללין מהמלין" אני קם ומתחיל ללכת, שם אני מפסיק להיות בקורתי.

זו חולשה אבל שם גם הכוח, שם אתה מוכרח לדבר על עצמך,

זמנך ומקומך ולא על שום דבר אחר."

מתוך קטלוג תערוכת בוגרים סלמה 007.

 

איזה איש חכם.

היה שווה לפתוח את המחשב הבוקר.

זה כל כך נכון, אמנות מגיעה מרגעים שבירים ,התהליך יוצר התבהרות ואפשרות התמודדות.

מה שמעניין שכולם ,שכל האסכולות חוזרות  לאותו נקודה ....

איזה יופי  ליאור - את מביאה אור.

צטט: a#mili 2009-02-08 09:38:52

איזה איש חכם.  

 

איזה יופי  ליאור - את מביאה אור.

עמילי, תודה על המחמאה בכיף.

וכן, את גרבוז מרתק לשמוע לקרוא, איש חכם עם הרבה הומור.

חברים יקרים,

אולי שכחתם, אולי אף פעם לא ידעתם: לא כל "הבעה" היא אמנות.

מאטיס צייר כמו שצייר מתוך עמדה מסוימת ולא מפני שהוא לא ידע משהו.

האמנים של המאה העשרים עשו מה שעשו מתוך עמדה מסוימת (לפי הזרם, הקבוצה,וכו') ולא בגלל איזו "חולשה" שהיא.

הלגיטימציה שאתם מושכים מהאמנות של מאה השנים האחרונות לקישקושים שלכם, היא הטרגדיה האמיתית של האמנות היום.

אני המאסטרו 

   

צטט: עמי 8 2009-02-08 19:51:52

חברים יקרים,

אולי שכחתם, אולי אף פעם לא ידעתם: לא כל "הבעה" היא אמנות.

מאטיס צייר כמו שצייר מתוך עמדה מסוימת ולא מפני שהוא לא ידע משהו.

האמנים של המאה העשרים עשו מה שעשו מתוך עמדה מסוימת (לפי הזרם, הקבוצה,וכו') ולא בגלל איזו "חולשה" שהיא.

הלגיטימציה שאתם מושכים מהאמנות של מאה השנים האחרונות לקישקושים שלכם, היא הטרגדיה האמיתית של האמנות היום.

אני המאסטרו 

 

 

 איצ'ו, אני מסכימה שיש מן האמת בעמדה שלך.

אבל הייתי קצת נזהרת בהכללה. ( לגבי "הקישקושים שלכם")

 

פיקאסו ומאטיס פעלו באותה תקופה והושפעו מאותן מגמות

אבל מאטיס התמקד במחקר הצבע ופיקאסו יותר בצורה.

אתה חושב שזה מיקרי ?  

חבר יקר

אתה אולי שכחת שמאז המצאת המצלמה משימות ציוריות של תאור "מדוייק"  של הטבע הפכו לפשוטות מאד.

ולאמנים יש את הפריבילגיה לקשקש כאוות נפשם. לגיטימי.

-

צטט: עמי 8 2009-02-08 19:51:52

חברים יקרים,

אולי שכחתם, אולי אף פעם לא ידעתם: לא כל "הבעה" היא אמנות.

מאטיס צייר כמו שצייר מתוך עמדה מסוימת ולא מפני שהוא לא ידע משהו.

האמנים של המאה העשרים עשו מה שעשו מתוך עמדה מסוימת (לפי הזרם, הקבוצה,וכו') ולא בגלל איזו "חולשה" שהיא.

הלגיטימציה שאתם מושכים מהאמנות של מאה השנים האחרונות לקישקושים שלכם, היא הטרגדיה האמיתית של האמנות היום.

אני המאסטרו