צטט: טובה. 2009-02-09 20:21:25
יאיר,
דבריך אינם סותרים בעליל את דבריי. אנחנו מדברים על אותו דבר - אני מדברת על גישה אחרת. ועם כל הכבוד - אני לא כל כך זקנה בשביל להבין את הלך הרוח של הגירושין היום, לעומת התקופה שבה אני התגרשתי. בכל זאת אני באתי עם "דגל לבן" כדי לתת עצה, מתוך ניסיון אישי - ואתה רומס ברגל גסה ובהחלט בבוטות את המחווה הזו שלי.
בתוך עמי אני חיה ובהחלט לא מפריחה סיסמאות, לא מעוותת שום מציאות. הצגתי רק את המציאות שלי.
אם להתייחס לדאגה שלך לגברים שמתאבדים כי הם לא מסוגלים לעמוד ברדיפות הרשויות אחריהם: מה אתה מצפה? להביא לעולם ילדים, להתגרש, לנהל לך חיי רווקות כאשר אתה מלקק את הדבש בגידול הילדים אבל לא בהשתתפות בעול פרנסתם? - אתה יודע כמה מקרים אני מכירה של גברים שנטשו את מחוייבותם כהורים וכמפרנסים, נעלמו מחיי ילדיהם, והותירו את האֵם לשאת לבד בנטל הפרנסה ושלא לדבר על ההתמודדות הרגשית העגומה שיש לשאת במצבים כאלה - התמודדות רגשית גם של הילדים וגם של האֵם. אז היכן טובת הילדים כאן? בצדק "רודפים" גברים כאלה...
אני נוטה להאמין שכל ההתקוממות הזו בעצם היא סביב עניין המזונות. אני "אוהבת" במיוחד שגברים טוענים שהם "עבד של המזונות" - תנסה לחיות בשכ"ד על כל המשתמע מכך, להרוויח משכורת ממשלתית, לשלם הוצאות ביגוד, כלכלה, חוגים, העשרה אם צריך לפעמים, פסיכולוגים אם צריך לפעמים, הוצאות לבילויים חריגים בחגים וחופשים, קייטנות וכו', שכ"ל, ספרים מחברות ועוד ועוד ועוד - היריעה קצרה, וזה בתוספת של 1,100 ש"ח כדמי מזונות - מפני שגם הצד השני צריך לחיות את החיים, להסתדר, לשלם שכ"ד, לצאת לבלות [חוזרים לרווקות, לא?].
אני מניחה שהסכומים היום הם גבוהים יותר - ובכל מקרה הם צמודים לרמת החיים אליהם הילדים הורגלו, פחות או יותר. אז לך, כגבר, יש רק לשלם מזונות... ולאֵם? אצלה ההוצאות לא ניגמרות בזה. ומה עם "חיי הרווקות" שלה? היא לא צריכה להשקיע בהם קצת? לא מגיע לה?
בוודאי תטען שבמקרים שאתה נתקלת בהם הנשים לא מסתפקות ב-1,100 ש"ח כדמי מזונות אלא דורשות סכומים לא הגיוניים - ואם תקרא שוב את דבריי תראה שגם לנקודה זו התייחסתי בביקורתיות. ומכל מקום - לא כולנו מכשפות שרוצות רק למרר לכם, הגברים, את החיים - אנחנו מפוחדות, אנחנו מגיבות במגננה. אולי. אם אנו חשות "מאוימות".
ישנם ילדים שגדלים בלי אבא והם לא הופכים להיות - נרקומנים/פושעים/רוצחים וכו' - ראה אותי לדוגמה, ואני מכירה עוד כמה שאפשר להתגאות בהם, למרות החסך שהם גדלו בו. כאן מעורב עניין אישיותו של הילד ולאן הוא בוחר לנתב את חייו כאדם מתבגר ובוגר, ובוודאי - בסיס החינוך שהוא קיבל. יש כאלה שיטענו שהאלמנט הגנטי מעורב בכך גם כן.
הבת שלי גדלה בשני בתים - כאשר היה בסיס-אֵם ברור, מהסיבה שהחינוך שלה היה בראש מעייננו, ומי שיכול היה להשפיע כאן זו אני. אבא היה הדמות התומכת לאורך כל הדרך, מעניק אהבה, yes-man שכזה. עדיין היו היום הקבוע בשבוע, וסופשבוע לסירוגין - בהם היא בילתה את זמנה בבית שהיה לה בו הכל, ממיטה וספרייה, ועד לתחבושות היגיניות ודאודורנט.
אתה מתכחש ל"צ'ימידן" - להזכירך, בכל זאת הילד מסתובב עם ילקוט מלא ספרים, חוברות, מחברות - שאת אלה מן הסתם לא קניתם לו כפול, לכל בית... ובאופן כללי, אתה חוטא למטרת דבריי - כל שני וחמישי להסתובב בין הבתים, זה להרגיש "פורפרה". זה מבלבל, זה מתסכל, זה מרגיש כמו קייטנה/החופש הגדול. זו אמונתי ודרכי והיא לגיטימית.
ההבדל היחיד הוא - בגישה. במקרה שלנו: מאחר ולא מצאנו צורך להתנצח על גב הילדה ומראש ויתרנו על החלק המיותר בכל ה"עיסה" הזו - בתי-משפט, דיונים אינסופיים, מבדקים סוציאליים, ויכוחים בין עורכי-דין שאלמנט הכסף מעורב בהם יותר מאשר העניין עצמו, אף אחד מאיתנו לא היזדקק להשתמש בהגדרות כמו: "משמורת משותפת". היה ברור מה חלוקת התפקידים ביננו - בדיוק כמו שהיינו חיים יחד, היה ברור ששנינו שותפים מלאים לגידולה ולטיפוחה. לאורך כל הדרך - במהלך הליכי הגירושין וכן אחריהם - מעולם לא התנצחנו על הסדרי ראייה. אם למשל היה לאביה נוח שהיא תבלה איתו את ימי רביעי - הוא היה מציע זאת מראש והחלטנו יחד על הסדר קבוע זה. אם היה צורך לשנות את ההסדר מסיבה כזו או אחרת - תמיד אחד התחשב בצד השני. ועדיין - לילדה היה בסיס-אֵם עם אמא ובית עם אבא - והיא גדלה וצמחה להיות אישה אהובה, רצויה, בעלת ביטחון עצמי, עצמאית, שפויה [תודה לאל על כל אלה, ובלי עין הרע].
"קפצת" וכעסת - ולא שמת לב שמול איזכור האגו-הגברי, לא חסכתי ביקורת מהאגו-הנשי-פמניסטי.
את כל הדברים שכתבתי - לא מהלב כתבתי - אלא מתוך ניסיון חיי! וכן - אני בהחלט יודעת על מה אני מדברת, אף על פי שנוח לך לטעון אחרת. וכן - אני כן חושבת שהאגו של בני האדם דופק להם את החיים, את היחסים, את הילדים, את המשפחה, את העבודה ועוד ועוד ועוד... בשום מקום לא ציינתי שאני דוגלת במניעת הילדים מהאב, בשום מילה ומשפט שלי לא סתרתי את הצורך בשיתוף שני ההורים בגידול הילדים. נהפוך הוא. אבל מי צריך להכניס באמצע את רשויות המשפט האלה, שאתם כל כך בזים להם אפילו? סך הכל הצעתי לוותר - לוותר על התהליך המסורבל והמיותר הזה. לא לוותר על האבהות/האמהות או כל דבר אחר. לא ברור לי מאיפה הסקת את המסקנה הנמהרת הזו.
לסיכומו של "נאום" - כי נראה לי שלא אצליח לשכנע אותך שיש גם דרך אחרת:
סך הכל הבאתי את הדוגמה האישית שלי, מתוך רצון להעיר/להאיר את עיני-כל-מאן-דבעי. מתוך אמונה שאם נצמדים לדרך הזו, יכולים להפיק את המקסימום החיובי בשביל כל הצדדים, בתהליך השלילי הזה. לא תקפתי, לא כתבתי דברים נטולים מן המציאות או בלתי אפשריים - הבאתי דוגמה איך כן כדאי לנהוג, דוגמה לגישה אחרת - שבעיניי היא טובה, ולראייה התוצאות בשטח.
את המחמאות שקיבלנו ממורים לכל אורך הדרך, את המחמאות שאנו מרעיפים אחד על השני לכל מי שרוצה לשמוע - זה רק אנחנו יודעים. חשבתי שזה חבל, שלא ידעו כולם, שאפשר אחרת.
וכמו שגיא ציין - כנראה שכאן טמון המפתח לכל זה - אכן צריך שניים לטנגו.
אז גם אם יש צד אחד ש"מתלהם" וצד אחד סבלני יותר - ראוי שהשני ינווט את הדרך על פי דרכו ולא ייפול ל"מלכודת" המלחמות. גם אצלנו זה לא הלך ממש חלק מהתחלה - הוא קיבל עצות אחיטופל וניסה לעשות שרירים. למזלנו, מפני שאני לא מיהרתי לשום מקום, נתתי לו "להתבשל" ולהגיע לכלל הסכמה לבד, לאט לאט. לא לחצתי, לא רצתי להגיש תביעות בכל בית-משפט אפשרי, נשכתי שפתיים וחיכיתי בסבלנות חצי שנה... זה השתלם, לשנינו... ובמיוחד לילדה.
הבחירה נתונה בידיים שלנו. שלכם.
כפי שכתבתי קודם - אם אחד מקשה השני מקשה יותר, אם אחד מוותר השני יוותר יותר. זה בדוק.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!
טובה היקרה,
אינני מבטל את דבריך, גם אם זה לא "מהלב", אלא "מהניסיון" שלך אני עדיין חלוק עליך בהרבה דברים ואינני חפץ להתנצח:
1. בכל מקרה לילד גירושים יש שני בתים!!! בכל מקרה הילד הולך עם תיק ביה"ס בכל יום וצריך לארגן את חומרי הלימוד - בשביל זה יש לוקר בביה"ס ובכל מקרה ההורים צריכים לגור בקרבת מקום כדי שלילד יהיה נוח - מצטער אבל כל הצגה של הדברים באור אחר היא עיוות וסילוף של המציאות.
2. הנחת היסוד שלך שהבית שלך הוא הבסיס - "בסיס האם" תרתי משמע! למה ששני הבתים לא יהיו שווים או למה לא של האב? הנימוק "שזה מבלבל את הילד" הוא לא רציני- להיפך, מה שמבלבל את הילד זה שאבא נחשב פחות מאמא ועם הערכים האלה הוא יצא אח"כ לחיים ויקים משפחה חדשה... ואם כבר משהו מבלבל את הילדים אז זה הגירושים עצמם - כל ילד היה רוצה משפחה ששני ההורים גרים באותו הבית.
3.הצגת הגברים כבליינים שרוצים לחיות כרווקים נטולי אחריות היא לא הוגנת וזה בלשון המעטה - הרי אני וחברי מדברים על אבות שרוצים לקחת אחריות מלאה (50% לפחות) על הילדים ולהיות שווים לאמא. התיאורים שלך של אמהות החיות בקושי ומסתדרות בקושי זה בדיוק המצב האמיתי של הגברים שהם עבדי מזונות (וחבל מאד שאת בזה להם) לא זאת בלבד מצבם של האבות גרוע יותר כי אותם גם רודפים עד חורמה רשויות החוק. אני מכיר עשרות גברים שאין באפשרותם לעמוד בתשלומי המזונות, שנזרקו לרחוב וחיים כנמלטים וזאת מאחר שתשלומי המזונות שהושתו עליהם נטולי כל הגיון - הם לא יכולים לעמוד בהם ולכן גם ישנו שיעור התאבדות מזעזע של אבות גרושים ופרודים (עצוב שאת מזלזלת בזה). לא יתכן שתשלומי המזונות לא יהיו מבוססים על כלי מדידה ושיקבעו באופן שרירותי לחלוטין ושיושתו רק על האבות! אפילו התשלומים של המוסד לביטוח לאומי נמוכים מהם. לא יתכן שלא ישאירו לאבות אפילו לא משכורת מינימום... בכל הכבוד ותסלחי לי כי אינני רוצה לפגוע בך כלל ועיקר, אבל להערכתי את מביעה דיעה בנושא שאין לך בו התמצאות מספקת ואת מדברת מתוך תחושת בטן!
4. כן לגברים טענות קשות כלפי בתי המשפט והממסד - טענות שהן מוצדקות לחלוטין. החוק אינו שוויוני, המזונות אינם מבוססים על הגיון כלכלי, אבות מנותקים מילדיהם לאבות נגרם אי צדק משווע והם לא צריכים להיות קורבנות העולה של הגרושים. אז את מעלה לכאורה רעיונות יפים ללכת לגישור וכדומה אבל מנסיוני האישי המגשרים מסבירים להורים שהם חיים במציאות משפטית מסויימת וכך הומלץ לי גם לוותר על משמורת משותפת מראש (כי אם נגיע לבית המשפט הסיכויים לכך קלושים והעובדה היא שכן זכיתי למשמורת משותפת!) וגם מראש המגשר לא ניסה להגיע להסדר הגיוני וצודק המבוסס על צרכי הילדים, אלא ניסה לשכנע אותי להסכים לתשלומי מזונות הדומים לשיעורים הנפסקים בביהמ"ש (בעצם הוא רק הציע לחסוך את הוצאות ביהמ"ש) דבר שהוא בעיני לא הגיוני לחלוטין ושמשמעותו חיי עוני עבור ילדי כשהם שוהים אצלי כדי מחצית הזמן, שלא לדבר על עצמי (וכל זאת כאשר אם ילדי מרוויחה משכורת גבוהה). גישור זה בהחלט רעיון חיובי שאני בעדו אבל הוא לא אפקטיבי אם שני הצדדים לא באים במטרה לסיים אותו בהגינות - והוא לא יכול לבטל או להחליף עקרונות של צדק ושוויון.
5. מאבקים על גב הילד - אולי לא התכוונת לכך, אבל יש בטיעון הזה משום חוסר רגישות מצדך להכיר בעוול ובסבל שנגרם לאבות והכל תחת סיסמה שמאד קשה להתמודד איתה כי היא נשמעת לכאורה תמיד נכונה וצודקת, אלא מה שלפי גישתך להקריב את טובת ההורים לטובת הילד, משמע לא טובת שני ההורים אלא רק את טובת האבות! למרות שטובת הילד עדיין לא הוגדרה, משום מה זו הפכה להיות תכלית הכל, אבל כשפורטים את טובת הילד למעות משום מה זה תמיד זה רק האב שנדרש לשלם גם בכסף וגם בתשלום רגשי כבד. למה שלא תסכימי איתי שטובת הילד היא דבר מורכב שכולל בתוכו גם את הצורך שהילד יחוש טוב בביתו של האב ולא יסבול שם מעוני?
בכל הכבוד לך שצלחת את תהליך הגירושין, שילדתך אצלך וקיבלת מזונות... הזמנים השתנו, יש כיום נשים רבות המשתכרות יותר מבעליהן ורובן ככולן אינן עקרות בית, ולא כל הגברים הם "אנשי הן" כפי שעולה מהתיאור שלך את בעלך לשעבר - אין שום סיבה שנטל הילדים בכל צורה יהיה רק על הורה אחד. אינני מצליח להבין מה יש לך נגד שוויון? אולי לך ולגרוש שלך היה נוח לחלק בינכם את התפקידים בצורה זו, זה לא אומר דבר וחצי דבר על זוגות אחרים וחלוקת התפקידים שבניהם.
זה שאת ויתרת וקיבלת ויתורים בחזרה זה נשמע מאד יפה ואני שמח בשבילך...ויתכן מאד שהתגרשת מאיש מקסים, אבל מכאן להסיק מסקנות על ויתורים ודרך חיים זה לא נאביות לשמה? וזו לא בדיוק הפרחת סיסמאות לאויר? אין לך מושג איזה ויתורים כל אחד מאיתנו הסכים לעשות ומול איזה דרישות עמדנו - נכון צריך שניים לטנגו!!!
אני בטוח שאת בעלת אישיות מקסימה, ואולי גם בגלל זה הצלחת לשכנע את בעלך לוותר על דרישותיו מול ויתורים והבטחות מצדך. יתכן שבזכות זה שלא הגעתם לעו"ד הצלחתם להגיע להסדר משביע רצון, ואני מקווה מאד שבעלך רואה עין בעין איתך את התמונה הוורודה שאת מציירת (כבר נתקלתי גם במקרים שהצד השני לא ראה אתה הדברים באותו אור).
אם נשמעתי זועם, אני מצטער מראש ואין לי כל כוונה לפגוע בך. אני מכבד את הדרך בה התגרשת אבל אני לא מקבל את זה שאת פוסלת דרכים שמבוססות מראש על שוויון...ושאת לא מצדדת בשוויון. גישה שוויונית תביא להפחתת ההתדיינות ותתרום לכולם.
טובה היקרה, אסיים במשפט של צ'רצ'יל אמר על הדמוקרטיה:
(בערך כך) הדמוקרטיה היא שיטת שלטון רעה, אבל אין יותר טובה ממנה!
ובאנלוגיה למשמורת שווה:
יתכן שמשמורת שווה היא דרך רעה לגדל ילדים בגירושים, אבל אין יותר טובה ממנה!
בהצלחה גם לך!
.
הוספת תגובה על ""אמא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם" "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה