הדילמה המלווה את הון הסיכון מאז ומתמיד היא האם להשקיע באנשים או בטכנולוגיה.

ההשקעה ברוב המקרים היא דווקא באנשים, מתוך ציפייה שעברם העשיר או מוצאת המיוחס יהוו גורם תומך שיביא את הגאולה והאקזיט המיוחל. על כן, נראה השקעות רבות ב-"בנים של", "אחים של" או ביזמים סדרתיים ויוצאי 8200, שמשום מה שירותם הצבאי הפך להחותמת גומי למיזם מצליח - מה שלא מוכיח עצמו ברוב המקרים (עליהם פשוט איננו שומעים כמעט אל מול 2-3 הצלחות מתוקשרות).

דוגמה לכך ניתן למצוא בחברות בהן משקיע יוסי ורדי - שרובן נטולות כל היגיון עסקי או תועלת כלשהי (והוא אף מודה בזה  בעצמו) - אך הקרנות מניחות שאם יוסי ורדי מושקע בחברה הרי שהוא כבר ימצא דרך למכור אותה לפראייר התורן. לפעמים זה עובד ולרוב זה לא. המחיר במקרה הזה הוא פספוס השקעות כדאיות במיזמים שבהם חדשנות אמיתית ומודל עסקי מוגדר, ולו רק משום שהיזמים לא הצטיידו באדם בעל שם שיביא להם את הממון.

אם נתבונן בחברות 8200, נראה לא מעט חברות העוסקות בניתוח מידע בד בבד עם חברות Web 2.0 וקהילות שונות ומשונות - שהקשר בינן לבין קהילת המודיעין של ישראל שווה ערך לקשר שבין בנק ישראל לתנובה. אם במידע עסקי עסקינן, הרי שלחברה כמו Data Essence לא באמת יש זכות קיום והרי הם ממציאים את הגלגל מחדש בצורה שאף נופלת באיכותה מגלגלים דומים קודמים - דוגמת ClearForest. מהיכרות עם המוצר שלהם, מלבד הבטחות גבוהות אין בו חדשנות אמיתית או תועלת רבה והוא מבוסס על טכנולוגיות קיימות המצויות בשימוש מזה זמן רב בצורה טובה יותר. זוהי דוגמה להשקעה באנשי 8200 ללא בדיקה אמיתית של השוק הרווי בשירותים דומים העולים באיכותם עשרות מונים על Data Essence ומוצעים באותו האופן כשירות חיצוני ואין זה קונספט חדש.

עד שקהילת ההון הישראלית לא תנתק עצמה מהסגידה לאגו ולטייטלים - המון כסף וזמן ירדו לטמיון.

חבל!

הי,

אני מבין את התחושה שלך (אני מניח שניסית לגייס הון בתקופה האחרונה), אבל לא לחלוטין מסכים איתה.

ראשית - כן, בהחלט, האנשים הם הבסיס הכי חשוב בחברה, כי החברה מתחילה לפעול עם שני מרכיבים בלבד - אנשים ולאחר מכן כסף. המשקיע חייב לסמוך על האנשים שהם המתאימים ביותר לפתח את הרעיון המובטח ולדאוג להשקעתו. יזמים סדרתיים הם מועמדים טובים לכך. לא אוכל להתייחס ליוסי וורדי אישית כי אני לא מכיר את החברות שהוא משקיע בהן בתקופה האחרונה.

לגבי "בנים של" ו"אחים של" - כל עוד מדובר בכסף פרטי - כל משקיע יעשה כרצונו. כאשר מדובר בכסף ציבורי (גיוסי הון של קרנות ממשקיעים מוסדיים) יש כאן טעם לפגם, אבל שוב - ייתכן שאלה האנשים שניתן לקבל עליהם את ה-reference הטוב ביותר. אם לא - המשקיעים באותה קרן צריכים לשאול את מנהלי הקרן שוב ושוב שכספם מושקע בתבונה (וכן, ייתכן וזה לא המצב).

לגבי 8200 - אין שום קסם במספר הזה ובסך הכל שירות ביחידה יכול להיות אינדיקטור מסוים לגבי הכישורים של אותו יזם. הנסיון המקצועי הוא לתחושתי כללי ולא מצדיק העדפה בהשקעה (כמובן שאם מישהו עבד בטכנולוגיה מסוימת ורוצה לפתוח סטארט אפ שעובד עם אותה טכנולוגיה - יש כאן עדיפות, אבל הדבר לא ייחודי ל-8200). לגבי ידע ייחודי שנצבר שם - אני לא יודע לומר, אבל חושב שאין הרבה חברות שממש ממסחרות פיתוחים מודיעיניים/צבאיים (חוץ אולי מהשמועה הזדונית על צ'ק פוינט).

בסך הכל אני חושב שאלה הן לא הבעיות הגדולות של ההייטק הישראלי ואין טעם לצאת בהאשמות גורפות.

יש מספר שלבים בתהליך. הפיתוח הינו שלב אחד. לעשות כסף מהמוצר הינו סיפור אחר לגמרי. בתי הקברות, שמלאים במיזמים שפותחו אבל נכשלו בעשיית כסף, מלמדים אותנו שכנראה יותר קשה לעשות כסף מאשר לפתח מוצר.פשוט סטטיסטיקה.

משקיע מצפה לעשות כסף. הרבה כסף. לקבל תשואה של מאות אחוזים לפחות על ההשקעה, תוך מזעור הסיכון הברור. שים את עצמך בנעליו של משקיע וזה די קל להבנה.

 הנה בה המשקיע לבחון מיזם. צריך להוכיח לו שהמיזם יצליח. לשם כך צריך לראות שכל השלבים יצליחו. צריך להוכיח לו שהפיתוח יצליח. הסטטיסטיקה טובה יותר וזו הוכחה בד"כ פשוטה יחסית: אם תראה שכבר פיתחת מוצרים דומים בעבר זה קל. בעיקר כי יש לך כבר את הנסיון מהעבודה הנוכחית שלך. השאלה האם יעשה מזה כסף וכאן הסטטיסטיקה נגדו. אם תוכיח שלקחת מוצרים כאלה ועשית מהם כסף בעבר, זה קל. אבל את הנסיון הזה אין לך ועובדה זו בשילוב סטטיסטיקה בעייתית מרתיעה את המשקיע. נקודה.