כולנו יודעים עד כמה מטורפות (מוגזמות?) הנחיות הסודיות שהוחלו על עותקי הספר השביעי של הארי פוטר. היד הקפוצה של המו"ל והנחיותיו המחמירות לבטיחות ולהפצת עותקי הספר במועד שנקבע לכך כבר מגמדים מבצעים צבאיים משמעותיים הרבה יותר (ואולי בעצם הארי פוטר הוא המשמעותי?). סוגיית זכויות היוצרים בספר היתה אחת מהסיבות העיקריות לכך.

ג'יי. קיי. רולינג החמירה את המצב, עת הודיעה שהספר לא יופץ בגירסת ebook באינטרנט מסיבות שונות, ביניהן זכויות יוצרים וחשש לפיראטיות. זאת, למרות שדעות שונות טענו שהפיראטיות כלל לא תפגע במכירות אלא אולי אף תעזור להן. דווקא הפניה לקהל יעד צעיר יחסית וההמנעות מעשיית שימוש בטכנולוגיות המשמשות את בני הנוער מעוררת סימן שאלה האם הצעד נבע משיקולים נכונים ואמיתיים או שפשוט מדעות קדומות וחוסר הבנה של התחום.

החלטה זו פוגעת הן בהתפתחות הטכנולוגית דווקא (כמו כל פלטפורמה ידועה, הרי לתוכן יש משמעות עיקרית בקידומה. ראו לדוגמא את HALO 2 לקידום מערכת ההפעלה VISTA) והן בקוראים עצמם אשר מעוניינים לרכוש את היצירה (בתשלום) ולקרוא אותה במדיה המתאימה להם ביותר אך אינם יכולים.

הבעיה הגדולה היא שלמעשה, החלטה זו אינה משיגה דבר למעט פגיעה במו"ל עצמו. החוק מתיר לכל אחד מאיתנו לעשות כל שימוש בעותק הספציפי אותו רכש, ואף אם החוק אינו מתיר זאת - זמן קצר אחרי יציאת הספר למדפים ניתן היה בפועל לאתר ברשת האינטרנט פורומים העוסקים בכך וכן עותקים שנסרקו על ידי הגולשים והועלו לרשתות P2P או אפילו לאי ביי, שנאלצה לפעול להסרת התכנים משירותיה.

אין שום בעיה טכנית לסרוק את הספרים הפיזיים שנרכשו כדין ולשמרם כקובץ דיגיטלי, בניגוד לרצון המול"ית. יתר על כן, לעיתים פעולה זו אף מוגנת בהגנות חוקיות שונות ואין המדובר בהפרת זכות יוצרים. היכולת לשתף פעולה בין הגולשים אף הפכה את העלאת הקבצים הסרוקים לקלה ביותר, והנה קיבלנו עוד הוכחה שהפתרון לפיראטיות אינו באיומי תביעה, אלא בהבנת הצרכים והדרישות הקיימות בשוק והתאמת המודל העסקי אליהם.

אנו רואים, שמקום בו בעל הזכויות מבקש לצמצם את היקף הזכויות שהדין מעניק לרוכשי העותרים הפיזיים של יצירתו, במרבית המקרים הוא יעלה חרס בידו והמציאות תגבר.

הצורך אצל הגולשים, כמו גם האפשרויות הטכנולוגיות המתקדמות, תמיד יאפשרו למי שמעוניין בכך לעקוף את ההגנות שבעלי זכויות היוצרים שומרים לעצמם (במיוחד אם הגנות אלו מצמצמות את ההגנות שהדין מקנה להם). מאבק בפשיעה הדיגיטלית בתחום הפרת זכויות יוצרים כמוהו כילד המחזיק את אצבעו בסכר ומנסה למנוע דליפת מים. רק אימוץ מודלים חלופיים שיאפשרו הפקת הכנסות מקום בו הן אפשריות יחד אם מתן מענה לדרישות הקהל - יניבו רווח אמיתי לבעלי זכויות היוצרים, מקום בו רווח זה נמנע קודם.

כך, למשל, במקרה של הארי פוטר בגרסה דיגיטלית אולי ניתן היה לכלול בקובץ הסרוק פרסומות (בכל זאת, 700 ומשהו פרסומות הנחשפות לכל כך הרבה עיניים יש להן משקל כספי כלשהו) ולאפשר את הסרתן רק אם המערכת זיהתה שבעבור קובץ זה בוצע תשלום, או כל מגנון כלכלי חלופי שיניב בכל זאת הכנסות מקום בו הן נשללו מראש מבעל זכויות היוצרים?

טוב שאתה אומר

ניסיתי עוד פעם, אומר לי שאסור לככב אותו משתמש פעמיים ב24 שעות

דיון מעניין יש לכם שם בעניין הטיעונים בבית משפט

יורם ידידי

מעניין מאוד וראוי בהחלט לכוכב היומי

ירון

לדעתי די ברור שהאיסורים השונים שהמו"ל החיל נועדו - איך לא - כדי להגביר את מקדם ההיסטריה סביב הספר האחרון בסדרה.

אני משער שהמו"ל ידע, כמו במקרים אחרים עם מוזיקה וסרטים, שהספר יפורסם עוד לפני שיימכר עותק אחד ממנו. כל מי שראה השטן לובשת פראדה (וזו לא המלצה) בודאי נזכר באותה סצינה מפורסמת בה בני מיוחסים זוכים לאותו כבוד שבני מיוחסים זוכים לו -לקרוא את הספר לפני כולם. עכשיו כולם יכולים לעשות את זה.

אבל - האם כיוון שכולם עושים מעשה מכשיר את עשייתו?

בסך הכל, לא נראה לי קל לכתוב ספר. תראו כמה זמן לוקח לי לפרסם פוסט. בסה"כ מישהו הקדיש זמן ניכר לדבר, תוך סיכון כלכלי שעבודתו לא תישא פרי.

הרעיון של גמול ליוצר (מפרסומות, מספקי האינטרנט) יכול להיות רעיון לא רע. עם זאת, אני לא סבור שגישה של אין טעם להילחם בתופעה היא רצויה. זו פילוסופיה שמובילה לאנרכיה ולחוסר תמריצים ליצור. והרי זו כל המטרה.

ירון ואמיר - תודות.

לגבי השאלה האם זה שכולם עושים מעשה מכשיר אותו הרי מראש התשובה היא לא.

(למרות שבארץ לטעמי התשובה היא כן כי החוק התמודד עם הבעיה ופתר אותה ורק בגלל מחלוקת בין האמניןם לפרקליטות החוק לא מיושם). הנה מאמר ישן שכתבתי בנושא חוקיות שיתוף הקבצים בארץ על בסיס תיק בו פיתחתי את הרעיון. שווה קריאה לדעתי, למרות שהרוב חושבים שאני טועה - לתשומת ליבכם.

אני אבל מנסה להגיד משהו אחר.

אני פונה דווקא לבעלי הזכויות ואומר להם. חוקי, לא חוקי, נדפוק את הראדש בקיר עד מחר לא יעזור.

אז במקום לאסור ולהפוך את המים הגנובים למתוקים, תמצאו מודלים שיאפשרו רווחיות או לפחות הכנסות גם בסצנריו כזה.

לפני די הרבה זמן פרסמתי כאן לינק לקבוצת מאמרים על כלכלת האפס (מה קורה כשאין גבול למוצר הנסחר). הרעיון הוא לאפשר את המוצר ולהתחיל לגבות כסף על אלמנטים צדדיים (בדוגמא שנתתי - פרסומת על כל עמוד מועתק של הארי פוטר. הרי החשיפה כאן עצומה). 

הרשה לי להפנות אותך לדיון מעניין שהיה לי עם אחד, עו"ד יורם ליכטנשטיין בנושא הזה לא מזמן. גם שם השיחה גלשה מהר מאד לנושא הכלכלה בתנאי אי מחסור, שאני באופן אישי מאמץ בחום.

אבל הרשה לי לשאול שאלת שוליים: מה העניין הזה עם זכותו של היוצר לתמלוג בעבור השימוש ביצירתו ע"מ שיוכל ליצור? ואם הוא פול מקרטני ולא צריך את הכסף בשביל ליצור, או אם הוא חולה נפש שכסף לא מעניין אותו אז הוא לא זכאי לתמלוג? האם אי אפשר לנסח בשפה משפטית הולמת את שורותיה האלמותיות של הבלונדינית הראשונה ולומר Couse we are living in a material world and I am a material girl ושזאת תהיה הסיבה האחת והיחידה, וחסרת הצביעות, שבגללה מגיע ליוצרים כסף עבוד יצירתם??

אני אכן מסכים עם מודלים חלופיים לגמול ליוצרים, ובטוח שפה טמון הפתרון למצב.

הטכנולוגיה תמיד הקדימה את המשפט. זה היה כשהמציאו את מכונות הצילום, וזה היה כשהמציאו את מכשירי הוידאו (פרשת הבטא מקס) ויש היום את האינטרנט, שיש לו המון יתרונות, במיוחד לאנשים צמאי תרבות שגרים במדינה שמוגדרת כלבנט.

בסופו של דבר, אף אחד לא תבע אותנו כשהקלטנו אלבומים על קסטה לפני אי אילו שנים (וואו זה כל כך רחוק ). אני מקווה שלא יגיעו תביעות נגד משתמשי קצה גם הפעם.

אבל - וכאן אני חייב להגן על העמדה שלי - ברור שמי שעובד ומוציא יצירות תחת ידיו, זכאי לשכר. לא טענתי אחרת. כולנו חומרניים. כולנו עובדים בשביל כסף וכולנו רוצים ממנו עוד. טוב, אולי פול מקרתני לא, אבל זה באמת מקרה קיצון.

הבעיה שהצבעתי עליה היא פשוטה - כל עוד לא הוסדרו מודלים חלופיים לפיצוי, הרי (וגם אני במפרים) שיש כאן בעיה. וכפי שירון הצביע על בעייתיות מודל גמול הקלטות הריקות שמעולם לא יושם, יש למצוא פתרונות ישימים וריאליים. לצערי, חברות התקליטים לא לומדות את הלקח, ולא מציבות מחירים שפויים והוגנים ובכך כורתות את הענף עליו הן יושבות.

א. אף אחד לא תבע אותך על העתקה לקלטות כי המחוקק הישראלי היה חכם וסעיף 3ג לפקודת זכויות יוצרים קובע שהעתקה של יצירות לקלטת לצרכים פרטיים אינה הפרת זכויות יוצרים. ולמה? כי נקבע מודל חלופי לתגמול ליוצרים. תשלום נוסף על אמצעי זיכרון ריקים. אלא שהאמנים כל כך מפולגים שהם לא מצליחים להחיל את אותו מנגנון היום.

ב. אתה יודע שמפרשת הבטא מאקס יצא פסק דין סוני שקבע שסוני לא אחראית בהפרת תורמת כיוון שלמכשיר יש שימושים חוקיים. בדיוק באותו קו ניתנו פסקי דין דוגמת גרוקסטר שלמעשה הפכו את סוני באותו מצב ממש, וקבעו שיש הפרה תורמת כי מפעילי תוכנות שיתוף הקבצים ידעו או היה עליהם לדעת שמתתבצעת מכשיר הפרה (כמו שסוני ידעה).

כנראה היום חברות התקליטים מחזיקות לובי הרבה יותר חזק מלובי חברות הטלוויזיה אז... 

א. נכון, אבל אף אחד לא תבע אותי גם לפני תיקון 1996 לפקודה... הבעיה עם עניין הגמול אינה נעוצה ביוצרים, אלא דווקא בארגונים שהיו אמורים לחלק את הכספים, שקבעו מפתחות נסתרים לחלוקתם.

ב. גם נכון, אבל אחרי מורפיוס וגרוקסטר הגיע פס"ד קאזה שניתן בהולנד זמן מה לאחר מכן והוא הפוך לחלוטין. פס"ד סוני אמר שאין לשלול את הפלטפורמה (הוידאו) רק כיוון שזו יכולה לשמש להפרות. אולם במקרים של ספקי תוכן, שיש להם יותר מעורבות (או יכולה להיות להם) הרעיון של הפרה עקיפה יותר חזק, כיוון שיש להם יותר שליטה. את כל עניין הגמול, אפשר ליישם בקלות על ספקי תוכן. הבעיה היא של יכולת - היכולת לממש את הגמול בצורה אפקטיבית והוגנת.

מכל מקום, הפוסט מאוד מעניין והיה מהנה להחליף דעות.

את הכוכב שלי כבר קיבלת :-)

ותיקון טעות - בפוסט הקודם קראתי לך ירון ולא יורם...

סליחה!!!