לאחרונה התפרסם קול קורא לתחרות מעצבי המאה, תחרות עיצוב אופנה שמארגנת עריית ת"א לכבוד ארועי ת"א 100. על פניה, התחרות נראית מדליקה:

"מעצבים  מוזמנים  לעצב פריטים בהשראת עולם האופנה התל אביבי של המאה החולפת. המשתתפים בפרויקט יכולים לעצב פריט לבוש או אקססורי, בהשראת אושיות אופנה תל אביביות, תרבויות שנתאספו לעיר, חנויות ובתי אופנה מיתולוגיים, פרסומות וכרזות, אירועים היסטוריים, טקסטים עיתונאים וכד'".

מאה  המעצבים שיבחרו יתבקשו לייצר את הדגמים שעיצבו, ותוענק להם... חשיפה!
 
מטרת הפרוייקט, כפי שנכתב בתקנון,

"היא לעודד חשיפה וקידום מכירות של עסקי בוטיק באמצעות חיבור עם גופים גדולים במומנטום האולטימטיבי"...

 האם עריית ת"א, שמשקיעה הון בחגיגות ה-100 לא יכלה להגות תחרות קצת יותר מכובדת וערכית? האם אלו המטרות התרבותיות הייחודיות עליהן הצליחו לחשוב בעריית תל אביב? ברור שחלק מהמעצבים ייצרו עבודות מצוינות, אבל האם העובדה שהמעצבים ימכרו אח"כ את העבודות בחנויותיהם אמורה לכסות על כך שהערייה לא תממן את הפקת הדגמים, ולא תשקיע בפרסים , בתערוכה, באתר אינטרנט, בקטלוג. פרסים לא יחולקו אולם הערייה מבטיחה "חשיפה בתקשורת" מה שמזכיר יותר את המודלים השיווקיים של "בית העסק הנבחר" של שנות ה-80 ו"יצאת צדיק" של שנות ה-2000, רק במעטפת תרבותית ריקה מתוכן.

בעקבות הכרזת התחרות הזו  כתבה הדס קרוק, שותפתי לסטודיו, פוסט ובו סקירה ביקורתית למעצב המתלבט כיצד לסנן את שטף תחרויות העיצוב, ובאילו כדאי להשתתף. 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=877374

מה דעתכם?

אלו תחרויות אתם מכירים ואוהבים?

באילו תחרויות השתתפתם ונהנתם, ומאילו תחרויות כדאי לברוח?

צטט: ארמדילה 2009-02-09 17:28:21

מה דעתכם על תחרויות עיצוב ללא פרסים?

לאחרונה התפרסם קול קורא לתחרות מעצבי המאה, תחרות עיצוב אופנה שמארגנת עריית ת"א לכבוד ארועי ת"א 100. על פניה, התחרות נראית מדליקה:

"מעצבים  מוזמנים  לעצב פריטים בהשראת עולם האופנה התל אביבי של המאה החולפת. המשתתפים בפרויקט יכולים לעצב פריט לבוש או אקססורי, בהשראת אושיות אופנה תל אביביות, תרבויות שנתאספו לעיר, חנויות ובתי אופנה מיתולוגיים, פרסומות וכרזות, אירועים היסטוריים, טקסטים עיתונאים וכד'".

מאה  המעצבים שיבחרו יתבקשו לייצר את הדגמים שעיצבו, ותוענק להם... חשיפה!
 
מטרת הפרוייקט, כפי שנכתב בתקנון,

"היא לעודד חשיפה וקידום מכירות של עסקי בוטיק באמצעות חיבור עם גופים גדולים במומנטום האולטימטיבי"...

 האם עריית ת"א, שמשקיעה הון בחגיגות ה-100 לא יכלה להגות תחרות קצת יותר מכובדת וערכית? האם אלו המטרות התרבותיות הייחודיות עליהן הצליחו לחשוב בעריית תל אביב? ברור שחלק מהמעצבים ייצרו עבודות מצוינות, אבל האם העובדה שהמעצבים ימכרו אח"כ את העבודות בחנויותיהם אמורה לכסות על כך שהערייה לא תממן את הפקת הדגמים, ולא תשקיע בפרסים , בתערוכה, באתר אינטרנט, בקטלוג. פרסים לא יחולקו אולם הערייה מבטיחה "חשיפה בתקשורת" מה שמזכיר יותר את המודלים השיווקיים של "בית העסק הנבחר" של שנות ה-80 ו"יצאת צדיק" של שנות ה-2000, רק במעטפת תרבותית ריקה מתוכן.

 

בעקבות הכרזת התחרות הזו  כתבה הדס קרוק, שותפתי לסטודיו, פוסט ובו סקירה ביקורתית למעצב המתלבט כיצד לסנן את שטף תחרויות העיצוב, ובאילו כדאי להשתתף. 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=877374

 

תחרות עיצוב צעצועי ילדים,1965. מימין: השיפוט בתחרות, משמאל: מקום ראשון, בובות לבד. מעצב: פרנק מייזלר 

 

מה דעתכם?

 

אלו תחרויות אתם מכירים ואוהבים?

 

באילו תחרויות השתתפתם ונהנתם, ומאילו תחרויות כדאי לברוח?

 

 

בשביל ההתחלה זו הזדמנות טובה, בגלל כול אותן הסיבות.

גם בשביל הסוף זה לא רע...

אם אתה בעל מוניטין (לא חייב את הפרסום והכסף),

תגיש הצעה אנונימית, ותבדוק את עצמך(נטו)...

צטט: udi.s 2009-02-11 09:04:24

בתיכון עירוני י"ד יש יום ספורט, עדיף להוציא את האנרגיות כך.

בתיכון בליך, הפוליטיקאים עושים שמיניות ומוציאים הרבה אנרגיה, כי מבינים את הפוטנציאל

לפוליטיקאים יש פרס גדול גדול להלחם עליו

אותנו שמו על אופני כושר, מוציאים אנרגיה ונישארים באותו מקום  :G)

צטט: avimedia 2009-02-11 21:11:01

צטט: udi.s 2009-02-11 09:04:24

בתיכון עירוני י"ד יש יום ספורט, עדיף להוציא את האנרגיות כך.

 

בתיכון בליך, הפוליטיקאים עושים שמיניות ומוציאים הרבה אנרגיה, כי מבינים את הפוטנציאל

צטט: udi.s 2009-02-11 21:44:20

לפוליטיקאים יש פרס גדול גדול להלחם עליו

אותנו שמו על אופני כושר, מוציאים אנרגיה ונישארים באותו מקום  :G)

צטט: avimedia 2009-02-11 21:11:01

צטט: udi.s 2009-02-11 09:04:24

בתיכון עירוני י"ד יש יום ספורט, עדיף להוציא את האנרגיות כך.

 

בתיכון בליך, הפוליטיקאים עושים שמיניות ומוציאים הרבה אנרגיה, כי מבינים את הפוטנציאל

 

 

גם לאמנים יש פרס גדול להלחם עליו...הגשמה עצמית

(ביצירה...לא הכול כסא, כבוד וכסף).

הדימוי שלך מדויק "אופני כושר",אבל... במרחב היפרבולי,

כולם רוכבים בין נקודות זהות בערכן.

לכן, מה שצריך זה "סביץ'" מחשבתי,

כדי להבין שזה לא מרחב-זמן איקלידי...

אם תשב בכיסא של מכונית מפוארת, ותתן פול-גז קדימה,

תמצא עצמך בסוף הנסיעה באותו המקום,

בדיוק כמו זה על אופני הכושר

מצטער אבי ידידי אבל אתה טועה

אתה תהיה על אותו הכסא אבל לא באותו המקום, הגעת לאן שהוא.

הנוסעים ברכבת לחיפה יושבים על אותו כיסא בזמן שהרכבת עושה את דרכה.

באופני הכושר, אתה על אותו בכיסא באותו המקום, רק תשוש.

הפרס שהפוליטיקאים נילחמים עליו מבטיח להם ולמישפחתם את שפע הארץ.

ניסית לשלם בסופר עם ההגשמה העצמית שלך. גם פוליטיקאים רואים את מיקצועם כהגשמה עצמית. לא חייבים להיות אמנים לכבוד המאורע.

-

תכלס, הפוליטיקאים דואגים לעצמם לג'ובים מכניסים. 

זו זכותם לחיות מהמקצוע שהם בחרו.

אבל זו גם זכותי.

זה לא יתכן שעירייה או גוף ציבורי כלשהו שמארגן פסטיבל/תחרות/אירוע שעוד נועד לרומם את העשייה שלו עצמו, לא יתגמל את המשתתפים.

במרחב בזמן הרב מימדי שאני חי בו, העבר חוזר על עצמו באותן הוורסיות המשעממות ומציג את עצמו כעתיד.

עלי זה נימאס.

צטט: avimedia 2009-02-13 09:21:54

צטט: udi.s 2009-02-11 21:44:20

לפוליטיקאים יש פרס גדול גדול להלחם עליו

אותנו שמו על אופני כושר, מוציאים אנרגיה ונישארים באותו מקום  :G)

צטט: avimedia 2009-02-11 21:11:01

צטט: udi.s 2009-02-11 09:04:24

בתיכון עירוני י"ד יש יום ספורט, עדיף להוציא את האנרגיות כך.

 

בתיכון בליך, הפוליטיקאים עושים שמיניות ומוציאים הרבה אנרגיה, כי מבינים את הפוטנציאל

 

 

 

גם לאמנים יש פרס גדול להלחם עליו...הגשמה עצמית

(ביצירה...לא הכול כסא, כבוד וכסף).

הדימוי שלך מדויק "אופני כושר",אבל... במרחב היפרבולי,

כולם רוכבים בין נקודות זהות בערכן.

לכן, מה שצריך זה "סביץ'" מחשבתי,

כדי להבין שזה לא מרחב-זמן איקלידי...

אם תשב בכיסא של מכונית מפוארת, ותתן פול-גז קדימה,

תמצא עצמך בסוף הנסיעה באותו המקום,

בדיוק כמו זה על אופני הכושר

ופחות מנוון

צטט: udi.s 2009-02-13 13:32:48

מצטער אבי ידידי אבל אתה טועה

אתה תהיה על אותו הכסא אבל לא באותו המקום, הגעת לאן שהוא.

הנוסעים ברכבת לחיפה יושבים על אותו כיסא בזמן שהרכבת עושה את דרכה.

באופני הכושר, אתה על אותו בכיסא באותו המקום, רק תשוש.

הפרס שהפוליטיקאים נילחמים עליו מבטיח להם ולמישפחתם את שפע הארץ.

ניסית לשלם בסופר עם ההגשמה העצמית שלך. גם פוליטיקאים רואים את מיקצועם כהגשמה עצמית. לא חייבים להיות אמנים לכבוד המאורע.

-

תכלס, הפוליטיקאים דואגים לעצמם לג'ובים מכניסים. 

זו זכותם לחיות מהמקצוע שהם בחרו.

אבל זו גם זכותי.

זה לא יתכן שעירייה או גוף ציבורי כלשהו שמארגן פסטיבל/תחרות/אירוע שעוד נועד לרומם את העשייה שלו עצמו, לא יתגמל את המשתתפים.

במרחב בזמן הרב מימדי שאני חי בו, העבר חוזר על עצמו באותן הוורסיות המשעממות ומציג את עצמו כעתיד.

עלי זה נימאס.

צטט: avimedia 2009-02-13 09:21:54

 

אודי...

אתם רוצים ג'ובים?

ככככככככן.....

או שאתם רוצים אמנות?

(לא כול כך, טוב שיהיה בצד).

לי ממש, לא משנה אם אני חי מאמנות,

זה לא העיקר.

העיסוק באמנות הוא העיקר.

כל מה שמסביב הוא משני.

אחרת היהו מלמדים בבצלאל כלכלה, שוק מניות, השקעות, ניהול משא ומתן, וכו'.

כמובן אם אפשר להתפרנס זה טוב, אבל ממש ממש לא העיקר (לגבי בכול אופן).

העיסוק באמנות הוא העיקר.

כל מה שמסביב הוא משני.

אחרת היהו מלמדים בבצלאל כלכלה, שוק מניות, השקעות, ניהול משא ומתן, וכו'.

כמובן אם אפשר להתפרנס זה טוב, אבל ממש ממש לא העיקר (לגבי בכול אופן).

 

חברים, קצת איבדתי אתכם בדיאלוג שהתפתח כאן,

אבל למשפט המצוטט הנ"ל אני חייבת להתייחס,

משום מה רווחת האמונה שיש מקצועות שעושים בהם כסף (ולרוב הם משעממים כאלה עם מספרים וקודים) ויש מקצועות שהם לנפש לרוח לשכל...

אז זהו, שאני חושבת שיש להטיף ולחנך לכך שכל אחד, אבל כל אדם, רשאי להיות מתוגמל היטב על דברים שהוא טוב בהם וגם אוהב אותם, ראיית חשבון, מוזיקה, שיווק, אמנות, רפואה, עיצוב...

בהנחה שכסף הוא סוג של דלק בחיים המודרנים, כל אדם רשאי וזכאי להינות ממנו בתמורה למעשיו, בזכות ולא בחסד.

הדברים הנ"ל, מתייחסים כמובן לנשים וגברים וכו'.

הפרק הבא יעסוק בכך שכל אדם, בין אם הוא אשה ובין אם הוא גבר, רשאי להינות מתגמול ראוי ושוויוני למעשיו.

יש נטייה להאמין שאמנים, ונשים, עושים מה שהם עושים בשביל הרוח, והנפש, והשכר הוא מישני,

נשים רבות יצאו לעבודה גם אם "המשכורת לא מכסה את המטפלת" כדי לצאת קצת מהבית, להתאורר, לעשות משהו עם עצמן, לראות אנשים... ושאר מילים מכובסות כאלו שמרחיקות מהדיון את זכותן לעצמאות כלכלית.

צטט: ארמדילה 2009-02-14 16:02:21

העיסוק באמנות הוא העיקר.

כל מה שמסביב הוא משני.

אחרת היהו מלמדים בבצלאל כלכלה, שוק מניות, השקעות, ניהול משא ומתן, וכו'.

כמובן אם אפשר להתפרנס זה טוב, אבל ממש ממש לא העיקר (לגבי בכול אופן).

 

 

חברים, קצת איבדתי אתכם בדיאלוג שהתפתח כאן,

אבל למשפט המצוטט הנ"ל אני חייבת להתייחס,

משום מה רווחת האמונה שיש מקצועות שעושים בהם כסף (ולרוב הם משעממים כאלה עם מספרים וקודים) ויש מקצועות שהם לנפש לרוח לשכל...

אז זהו, שאני חושבת שיש להטיף ולחנך לכך שכל אחד, אבל כל אדם, רשאי להיות מתוגמל היטב על דברים שהוא טוב בהם וגם אוהב אותם, ראיית חשבון, מוזיקה, שיווק, אמנות, רפואה, עיצוב...

בהנחה שכסף הוא סוג של דלק בחיים המודרנים, כל אדם רשאי וזכאי להינות ממנו בתמורה למעשיו, בזכות ולא בחסד.

 

הדברים הנ"ל, מתייחסים כמובן לנשים וגברים וכו'.

 

הפרק הבא יעסוק בכך שכל אדם, בין אם הוא אשה ובין אם הוא גבר, רשאי להינות מתגמול ראוי ושוויוני למעשיו.

יש נטייה להאמין שאמנים, ונשים, עושים מה שהם עושים בשביל הרוח, והנפש, והשכר הוא מישני,

נשים רבות יצאו לעבודה גם אם "המשכורת לא מכסה את המטפלת" כדי לצאת קצת מהבית, להתאורר, לעשות משהו עם עצמן, לראות אנשים... ושאר מילים מכובסות כאלו שמרחיקות מהדיון את זכותן לעצמאות כלכלית.

התיגמול הוא שאלה משנית באמנות.

האמנות היא צורך קיומי, ואולי סוג של "מחלה גנטית" שלא בוחרים אותה, זה בדם, אם אפשר להרוויח מזה, זה נחמד, אבל ממש לא העיקר בעיניי.

כמובן התיגמול ללא הפליית מין, גזע, דת ולאום.

ובעצם משם הכל תלוי בעיקר בך כאמן: התשוקה ליצירה, המקצועיות, הסיפוק וכן. גם עניין הפרנסה.

צטט: udik1982 2009-02-17 16:10:52

אהלן חברים. אני נרשמתי לפורום הזה מפני שהנושא חשוב מאוד בעיני. רציתי לחלק את המגיבים האחרונים בעניין לימודי מדעי הרוח בכלל והאמנות בפרט.אני בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל וחשוב לי לומר כמה המרצים עוד בתקופת הלימודים נתנו לנו את החופש והאהבה לאמנות ובד בבד נתנו לנו כלים ליצירת הכרה, פרסום ומוניטין.

ובעצם משם הכל תלוי בעיקר בך כאמן: התשוקה ליצירה, המקצועיות, הסיפוק וכן. גם עניין הפרנסה.

זאת ועוד, זו לא בושה להצליח כאמן ואף להרוויח יותר, אבל במקביל אתה נחשף לקהל רחב יותר ויכול להשפיע עליו ועל הסביבה יותר. מה שאני בעצם רוצה לומר הוא שהעולם היה משעמם אם כולנו היינו לומדים ועוסקים באותו הדבר. תחשבו על זה...אני שמח שכבר בלימודים שלי השכלתי להבין את זה. יום טוב לכולם.

 

ברוך הבא אודי!

טוב שיש דם חדש ואופטימי ב"קפה"...

מה עושה אמן צעיר בימים אלה?

תשים משהו מהעבודות שלך לשטוף ת'עיניים.