לא ידעתי עד לא לפני הרבה זמן שילדים בני 6 עד 10 קונים בעצמם ולעצמם בסכום של למעלה מ 2 מיליארד שקל בשנה .
ילדים לא רק קונים בעצמם אלא הקובעים המרכזיים את גודל הכיס של ההורים.
לצאת עם ילד לקניות זהו מסע שיכול להגמר בנזק של למעלה מ 100 אלף ש"ח לשנה , רק לדברים שלא תכננו לקנות.
מה עושים עם הילדים לקראת המיתון המתקרב, כיצד עוברים את שנת המס 2009 ללא גרעון וחובות מיותרים ?
אני לצערי אינני טובה בכלכלה, וכסף בשבילי הוא כמעט "קללה" ומילים של גדולים שאסור לגעת ולהתעסק איתו,
אני יודעת שלא רק אני מרגישה כך - שצריך אחרי שנגעתי בשטרות גדולים והתעסקתי עם כסף לרחוץ ידיים במים ובסבון.
אני שונאת לגעת בכסף, אפילו שהוא מצופה בפלסטיק מנצנץ והגדולים קוראים לו "כרטיס אשראי".
התחושה שלי כמבוגרת עוברת לילד ואני יודעת שהילדים שיוצאים איתי לקניות מרגישים שעשינו משהו רע וקוראים לו "כסף".
אבל אני שואלת מה ניתן לעשות עם הילדים כשאין כסף ? כיצד ניתן ללמד אותם לעריך יציאה לפארק סתם כדי לשחק מבלי לקנות בדרך סוכריה או מסטיק ?
למה אני חוזרת בכל פעם מקניות עם הילדים בהרגשה של אשמה, של הילדים "סחטו" ממני קצת , תחושה של "אוי חסר לי כסף", "לא הייתי צריכה לקנות לו את זה".
איך אני יוצאת עם הילדים מבלי לחזור מרוקנת רגשית וכלכלית ?
הוספת תגובה על ""אימא תיקני לי" צרכנות ילדים בזמן מיתון "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה