צטט: ronitronen 2007-07-27 16:40:21

פוס!

האם מיחזור אינו הגלגול של המוצר? ובכך מאפשר לו קיום?

לפי הבנתי המוגבלת בעולם המתכלה שלנו -

מוצר צריך מחזור גלגול - כדי שתהיה לו הצדקה.

זה יכול להיות אורך חיים, שמוש נוסף - וכו..

ולכן מיחזור הוא המשחק - לא הפוס

ממש לא נכון...

 

מיחזור הוא מונח חדש בעולם,

עד לפני 100 שנה בערך לא היו בעולם מוצרים חד פעמיים,

פסולת ביתית ממוצעת הייתה פחות מ 5% מאשר נפחה היום,

והורכבה בעיקר משאריות אורגניות (מזון וכדומה).

 

ואז באו לעולם המוצרים החד פעמיים...

 

לפתע נערמו ערימות הפסולת,

גדלו ארובות המפעלים המייצרים,

ומאה שנה אחרי כן מצבנו די ברור ועגום.

 

מיחזור יכול להקטין חלק מהפסולת ואפילו לחסוך מעט זיהום ייצור (בהשוואה למוצר חדש),

אבל למרות הכל חשוב להבין, מחזור לא יכול להיות הפתרון!

מיחזור = אילוץ שנכפה עלינו.

 

וכלכלית יש לו היגיון והצדקה, כמו למשל התכת פלדה/פלסטיק ישנים לשימוש מחדש,

הבעייה היא שסביבתית אין הבדל כמעט, בתהליך ייצור ברזל/פלסטיק חדשים או ישנים משתמשים באותם חומרים כימיים ופולטים לאוויר אותן כמויות עשן ופסולת.

 

הפתרון יבוא בעיקר מהפחתת השימוש במוצרים חד פעמיים

והגדלת השימוש במוצרים רב-פעמיים.

זו יכולה להיות שקית בד לקניות במקום הררי שקיות ניילון,

או חיתולי בד במקום חיתולים חד פעמיים - לא סביר שיקרה אי פעם, אבל חיתולים הם אחד המזהמים הגדולים שקיימים היום.

ועוד אין ספור דוגמאות.

 

מקווה שהרעיון מובן...

 

בעניין המכונית הפרטית שהיא עדיין מכונית:

בתור מי שנוסעת באוטובוסים רוב הזמן (מסיבות כלכליות בעיקר, הידידותיות לסביבה היא רק בונוס), קשה לי להאמין שבעשרים שנים הקרובות נוכל לוותר על רכב פרטי בכלל בכלל.

אפילו אצל השוודים מחזיקים רכב משפחתי אחד במוסך - ככה אנחנו - לפעמים גם רוצים נוחות. רוצים לחזור משדה התעופה באוטו ולא להיסחב עם מזוודות, רוצים בחום הישראלי הנוראי לצאת מהבית בצהריים מבלי לעבור חוויית היתוך בתחנת האוטובוס (ולא לוקח יותר משתי דקות כדי להתמזג עם התחנה), ולכן - כן, הרכב המונע באמצעות אויר דחוס הוא ראוי בעיניי. כמובן שצריך לדחוס את האויר, אבל היי- זה רק אוויר שנדחס ומשתחרר חזרה - איזה יופי! אפילו לא צריך למחזר אותו אחר כך!

בהחלט עדיף בעיניי אם ניתן יהיה להרכיב את המערכת על רכב קיים, כדי לא להגדיל את כמות הפח ביקום. 

והערה שאני חייבת להעיר לעניין החיתולים הרב-פעמיים: ניסית את זה פעם? כמות המים הנדרשת היא פשוט בלתי נסבלת: צריך מים כדי לנקות את החיתול באותו רגע, צריך מים כדי להשרות את החיתול עד הכביסה, צריך מים בשביל הכביסה עצמה, שלא לדבר על זה שיכולת אצירת הנוזלים היא מוגבלת, אז צריך מים גם כדי לכבס את הבגדים/ מצעים שהתלכלכו בתהליך. כבר עדיפים החיתולים החד-פעמיים האקולוגיים שמיובאים מסקנדינביה. (ולא אמרתי מילה על אי הנוחות הנוראי בסיפור הרב פעמי).

חזרה לדיון הססטיינבל - לכולנו ברור מה טוב ומה רע באינטואיציה, אבל בהחלט ראוי לדעתי, כמו שנכתב בתחילת הדיון - לחשוב על סט של קריטריונים שיסייעו לקבלת החלטות כשקיימים מספר אינטרסים מנוגדים, לדוגמא: ידידותיות לאלמנטים מסויימים בסביבה, לעומת פגיעה באחרים, יתרון בטווח הקצר לעומת נזק בטווח הארוך, שימור לעומת פיתוח - לכל אלה ראוי שיהיה מערך קריטריונים לבחינה, ברמה כללית, עם דגש על ישראל.

פתרון מדליק המונע את השימוש בשקיות הפלסטיק

www.goodbag.co.il

אריק, הפתרון של השקית נחמד (למרות שאני לא מבינה למה צריך לשים את המוצרים בשקית לפני הקופה - הרי ממילא הכל יוצא מהשקית כדי לשלם ורק אז חוזר),

אבל אני חוששת שבלי חקיקה לא נגיע רחוק:

או שיתחילו לחלק שקיות נייר בסופר, או שיחייבו בתשלום על כל שקית פלסטיק,

או שילוב של שניהם.

הפתרונות של שקיות בד/ עגלות עם גלגלים כמו של הזקנים/ ארגזים - זה הכל טוב ויפה, אבל זה לא יזוז עד שלא תהיה הוראה לבעלי הסופרים להפסיק לחלק את הניילונים חינם.

חקיקה היא צעד הכרחי בעניין בעיניי.

 

 

צטט: הויזואליסטית 2007-07-27 23:35:31

בעניין המכונית הפרטית שהיא עדיין מכונית: בתור מי שנוסעת באוטובוסים רוב הזמן (מסיבות כלכליות בעיקר, הידידותיות לסביבה היא רק בונוס), קשה לי להאמין שבעשרים שנים הקרובות נוכל לוותר על רכב פרטי בכלל בכלל.

אפילו אצל השוודים מחזיקים רכב משפחתי אחד במוסך - ככה אנחנו - לפעמים גם רוצים נוחות. רוצים לחזור משדה התעופה באוטו ולא להיסחב עם מזוודות, רוצים בחום הישראלי הנוראי לצאת מהבית בצהריים מבלי לעבור חוויית היתוך בתחנת האוטובוס (ולא לוקח יותר משתי דקות כדי להתמזג עם התחנה), ולכן - כן, הרכב המונע באמצעות אויר דחוס הוא ראוי בעיניי. כמובן שצריך לדחוס את האויר, אבל היי- זה רק אוויר שנדחס ומשתחרר חזרה - איזה יופי! אפילו לא צריך למחזר אותו אחר כך!

בהחלט עדיף בעיניי אם ניתן יהיה להרכיב את המערכת על רכב קיים, כדי לא להגדיל את כמות הפח ביקום. 

והערה שאני חייבת להעיר לעניין החיתולים הרב-פעמיים: ניסית את זה פעם? כמות המים הנדרשת היא פשוט בלתי נסבלת: צריך מים כדי לנקות את החיתול באותו רגע, צריך מים כדי להשרות את החיתול עד הכביסה, צריך מים בשביל הכביסה עצמה, שלא לדבר על זה שיכולת אצירת הנוזלים היא מוגבלת, אז צריך מים גם כדי לכבס את הבגדים/ מצעים שהתלכלכו בתהליך. כבר עדיפים החיתולים החד-פעמיים האקולוגיים שמיובאים מסקנדינביה. (ולא אמרתי מילה על אי הנוחות הנוראי בסיפור הרב פעמי).

חזרה לדיון הססטיינבל - לכולנו ברור מה טוב ומה רע באינטואיציה, אבל בהחלט ראוי לדעתי, כמו שנכתב בתחילת הדיון - לחשוב על סט של קריטריונים שיסייעו לקבלת החלטות כשקיימים מספר אינטרסים מנוגדים, לדוגמא: ידידותיות לאלמנטים מסויימים בסביבה, לעומת פגיעה באחרים, יתרון בטווח הקצר לעומת נזק בטווח הארוך, שימור לעומת פיתוח - לכל אלה ראוי שיהיה מערך קריטריונים לבחינה, ברמה כללית, עם דגש על ישראל.

ורדה,

חמש הערות למצב:

1. הרבה דברים אינם מסתדרים לך כאשר נקודת המוצא שלך היא כלכלית ונושאי הסביבה הינם ערך מוסף. ההתבצרות ברעיון הרכב הפרטי מנוגדת לכל היגיון סביבתי. בשביל מה צריך רכב כדי לחזור משדה התעופה, ואיך בדיוק הוא מגיע לשם כשאת במטוס? מוניות ממוזגות, יעילות וחרישיות ישמחו להעמיס את מזוודותייך ולהביאך למקום חפצך. זה במידה ורכבת ישראל המגיעה לתןך הטרמינל לא מתאימה לצרכייך.

2. זה רק אוויר שנדחס ומשתחרר חזרה - איזה יופי! אפילו לא צריך למחזר אותו אחר כך!: צריך המון אנרגיה כדי לדחוס אותו, ואיזה יופי! גם את כל הדלקים הפוסיליים לא צריך למחזר. איך קשור לפה מיחזור?

3. אני חייבת להעיר לעניין החיתולים הרב-פעמיים לא אני הוא שכתב בענין החיתולים. יש סוגים שונים של חיתולים רב פעמיים (או היברידיים= משולבי רב וחד פעמי). האידיאלי יהיה כמובן, למצוא את האיזון בין הנוחות לבין הנזק הסביבתי.

4. חזרה לדיון הססטיינבל - לכולנו ברור מה טוב ומה רע באינטואיציה: אין דבר וחצי דבר בין אינטואיציה לבין מהלכי ייצור תעשייתיים. רוב הציבור מואבס בשמועות (ראי תגובתי לרעיון שקיות הנייר שלך).

נושא ה"על" נקרא קיימות (sustainability). לא עמידות, ססטיינבל וכו'. יש נהרות של חומר קריאה בנושא, ויפה שעה אחת קודם.

הנגזרות הרלוונטיות של קיימות הינן פיתוח בר קיימא ומתוכו תכנון ועיצוב מקיים/בר קיימא

(sustainablr design), וצרכנות מקיימת (בת קיימא) כאשר מדובר במוצרים.

5. ידידותיות לאלמנטים מסויימים בסביבה, לעומת פגיעה באחרים? בהגדרה, אין מוצרים ידידותיים לסביבה. יש השפעות שונות ורמות פגיעה שונות וכך מגדירים את רמת הקיימות של מוצרים ושירותים.

 

 

צטט: הויזואליסטית 2007-07-29 10:37:44

אבל אני חוששת שבלי חקיקה לא נגיע רחוק: או שיתחילו לחלק שקיות נייר בסופר, או שיחייבו בתשלום על כל שקית פלסטיק, או שילוב של שניהם. הפתרונות של שקיות בד/ עגלות עם גלגלים כמו של הזקנים/ ארגזים - זה הכל טוב ויפה, אבל זה לא יזוז עד שלא תהיה הוראה לבעלי הסופרים להפסיק לחלק את הניילונים חינם. חקיקה היא צעד הכרחי בעניין בעיניי.

שקיות נייר הינן פיתרון בלתי סביבתי בעליל:

אין לנו נייר.

אין לנו עצים.

נייר לא עמיד ברטיבות.

שקיות נייר לא יכולות להחזיק נוזלים, או מוצרים מקוררים.

שקיות נייר הן חד פעמיות (וכל המשתמע מכך)

ייצור שקיות נייר מזהם יותר מייצור שקיות פלסטיק (זה לא ניילון)

שקיות נייר דורשות עובי חומר רב. הרבה יותר מאשר שקיות פוליאתילן ומשקיות רב פעמיות מאריגי פלסטיק.

צריך עוד? 

 

אני בעד חקיקה, ובמקביל העלאת המודעות.

 

נייר מזהם פי כמה משקיות הפלסטיק, ויש "בשקית הטובה" תאי קירור כך שאת שמה דברים קרים כמו גלידה/מוצרי חלב במהלך הקנייה זה שומר על קור המוצרים עד שאת מגיעה הביתה. וגם לפעמים העגלות מטונפות. 

כעיקרון אין "צרכנות סביבתית" ואין מוצרים סביבתיים- במקרה הטוב יש צריכה ומוצרים המזיקים פחות לסביבה!

 

כמו שאמרו פה לפני, הפחתה של סך הצריכה שלנו- לגבי מצרכים, אנרגיה וחומרי גלם שונים היא הדרך הסביבתית, וכמושציינו כבר, לצניעות יש קשר חשוב לזה

 

הפירמידה של התנהגויות סביבתיות (ידועה גם כ Five R) מתחילה בסירוב- לא להכנע כלל לתרבות הצריכה בדברים שבאמת איננו צריכים

 

כאשר אנחנו כן צריכים (מזון וביגוד לדוגמה) מגיעה במקום השני ההפחתה- פשוט לצרוך פחות משמנסים לשכנע אותנו שאנחנו חייבים, פחות מוצרים ופחות משאבים.

 

אח"כ מגיע השימוש מחדש- עוד לא מיחזור, אלא ממש שימוש מחדש, בפריטים שלא דורשים עבודה נוספת- שאתה או מישהו אחר כבר השתמש בהם, אך הם עדיין טובים לשימוש (גם אם צריך תיקון קטן)

 

רק במקום הרביעי ובהפרש גדול מאד מגיע המיחזור- מיחזור מוצרים כרוך כמעט תמיד בהחזרתם למצב של חומר גלם ויצורם מחדש- תהליך זה דורש אנרגיה רבה, הן במיון, איסוף והובלה- והן בייצור עצמו.

 

לבסוף מגיע הפתרון האחרון- תיקון, ולא- הכוונה אינה לתקן מכשיר כדי להשתמש בו מחדש כמו שטוענים בטעות חלק מהפרסומים הסביבתיים (זה יהיה שימוש מחדש- זוכרים?) , אלא לתקן את הנזק הסביבתי שגרמת- אם אתה חש שאין לך ברירה ואתה נוסע ברכב ששורף דלק- אם תשתול עץ אחד בחודש בערך "תפצה" את הסביבה פחות או יותר, תחשוב רק אם יש לך מקום ומים לכל עשרות העצים האלה לפני שאתה מתלהב...

 

למי שמתעקש לדעת  למה קוראים להם Five R

סרבו                Refuse

הפחיתו           Reduce

השתמשו שוב    Reuse

ורק אז, אם אין ברירה:

מחזרו            Recycle    

תקנו                Repair

 

הדבר היפה הוא שאותם חוקים פשוטים לחיים סביבתיים, ובסדר עדיפויות זה, נשארו נכונים גם כשעברנו מלדבר על "טביעת הרגל האקולוגית" לחישובי ק"ג של גזי חממה, וממחסור בשטחים פתוחים לאפקט החממה ושינויי האקלים העולמיים!

 

ומה הקשר למוצרים?

נעדיף מוצר שלא נוצר כלל (לסרב) אחריו מוצר "מופחת"=קטן יותר וכזה שניצלו פחות משאבים לייצר אותו ואולי גם מוצר "מפחית" כזה שהשימוש בו ידרוש פחות אנרגיה ומשאבים- כמו דירוג יעילות A על מוצר חשמל, אחר כך נחפש מוצר ממחזר או כזה שניתן למחזרו.

 

כמובן שבמוצרים מרכיבים שונים שלכל אחד מהם תכונות מעורבות של הR השונים...בהצלחה

וי , סופסוף דיון מעניין.

אז ככה.

 

ראשית דווקא יש עניין בנושא של אוויר דחוס - כי זו נראית דרך לא רעה להפעיל מנועים - כפי שהסבירו בסרטים - המנוע יכול להשאר קר - ולכן אפשר לבנות אותו מאלומיניום. והמנוע השני (העגול ללא הבוכנות) קל ונראה יעיל מאוד בגלל העדר תיבת הילוכים והעדר מעבר של תנעוה קווית לאופקית  - נראה אחלה. גם ללא מכוניות נצטרך מנועים - לסירות, למנופים, לכלים מכניים, לאמבולנסים, ועוד.

 

חוצמזה צריך דרך לבצע אגירת אנרגיה - בגלל שזו בעיה גדולה לגבי אנרגיית שמש ואנרגיית רוח וגלים - בכולן יש בעיה שלפעמים יש אנרגיה ולפעמים לא.

 

לגבי מחזור - במקום קו ישיר מהיצור לאשפה, עושה המוצר עוד לופ אחד לפני שהוא הולך לפח - זה לא ממש פתרון, וגם לא ממש עובד (כמה מוצרים ממוחזרים אתם מכירים?) ויש את הבעיה של זיהום ושל איכות חומר יורדת. אגב, בניגוד למה שנכתב מחזור הוא פתרון לא רע בכלל עבור מתכות - כמו זהב, פלדה או אלומניום והוא בוצע עוד לפני 150 שנה  - בגלל שאין ירידה באיכות ובגלל שזה צורך הרבה פחות אנרגיה, והרבה פחות פגיעה בסביבה וזה יוצא (בדך כלל) גם יותר זול - בטח במציאות בה אנרגיה היא יקרה מחזור מתכות יהיה בסביבה. 

 

נראה לי שחלק מהבעיות בדיון נובע א. מתפיסה לא נכונה של מה זה מחזור (תפיסה שלו כמטרה ולא כאמצעי מוגבל), וב. באופן עמוק יותר בין סביבתנות לבין קיימות. סביבתנות שואלת מה יוריד את הנזק לסביבה כך שהיא תוכל להתקיים באופן "יפה" קיימות שואלת - מה המידה שהסביבה יכולה לסבול כדי שהיא תוכל להתקיים כדי שאנחנו נוכל להתקיים. יכול להיות שכולם רוצים מכוניות - אבל פשוט אי אפשר - לא רק בגלל סיבות אנרגיה, והתחממות עולמית - אלא בגלל 7-9 צרות סביבתיות אחרות שקשורות במכונית.  

 

שי - אני חושב שהניסוח של הR הוא קצת מיושן. אני מציע כאן R קצת אחרים:  אנא הפסיקו למחזר - צריך לתכנן מחדש ולעצב מחדש הרבה דברים - ממסוכמות חברתיות, מבנים חברתיים וגם הנדסיים. 

 

לגבי הערכת השפעה כוללת על הסביבה - בעיה קשה . פתרון אחד הוא "אנליזה של מחזור חיי

 לגבי האתר - נראה שווה קריאה.

 

נראה לי שהכיוון שהולכים אליו הוא לא נכון - קשה מאוד לתת הערכה של מוצר. זו קצת התקעות בתוך דרך המחשבה הקפיטליסטית שטוענת שמה שאנשים רוצים זה מוצר. וזה מטעה. מאוד מטעה. מה שאנשים רוצים הוא תפקוד (תפקוד יכול להיות גם "לא נחמד" כמו סטטוס שהוא משחק סכום אפס - אבל זה עדיין תפקוד שאנשים רוצים בו). אנשים לא רוצים "מכונית" אלא אפשרות לניידות, ובהרבה מובנים גם תפקודים אחרים של מכונית - סטטוס, אפשרות להסיע סחורות וקנייות. וכו'. וגם תפקודים שדחפו פנימה מפרסמים (חופש, הרגשת זהות וכו'). - השאלה היא לא איך לתת מוצר כזה או אחר, אלא איך לספק את התפקודים באופן הכי מקיים (שזה אומר גם דמוקרטי ושיוויוני - כי בלי זה הקיימות לא תחזיק מעמד). 

 

בגלל זה אני חושב שכן צריך לחשוב גם קדימה - לא רק מה מוצר טוב, אלא מה מוצר שמשתלב בתוך מערכת של מוצרים שרותים וחשיבה שמקדמת אותנו קדימה לדוגמה - מכונית חשמלית - לא, אופניים ומערכת תחבורה משולבת כן.  לגבי תחבורה לדוגמה, אני חשוב שהחזון ב"ערים ללא מכוניות הוא משהו ששווה לקדם אותו. בין היתר, לדוגמה על ידי פיתוח של אפשרוית של עבודת צוות מהבית (בתחומים של ייצור שרותים או תוכנה או חינוך (?). 

 

כלומר מה שצריך לבחון הוא לא מוצר בודד, אלא "עתידים" שבהם יש מאות מוצרים ושרותים, שמשתלבים זה עם זה בדרכים שונות ומספקים תפקודים באופן יותר או פחות נוח (כל עתיד עם חסרונות ויתרונות משלו) - עתיד אחד מתואר לדעתי ב"בולו בולו". אפשרות אחרת (מבחינת מבנים חברתיים -כלכליים ) היא "כלכלה השתתפותית". אני מניח שלגבי טכנולוגיות זה דבר דומה.

 

מבולבלים? - גם אני.  

 

 

דרור!

 

אהבתי את הR החדשים, אבל התפלאתי מאד שאין שם Refuse

הסרוב לתרבות הצריכה במקומות בהן היא מדיחה אותנו לרכוש ולצרוך מוצרים מיותרים לחלוטין הוא חשוב ומרכזי בדרך לחיים מקיימים (ולשיחרור אישי וחברתי)

 

יש הרבה אנשים שלא נכנסים ללינקים- אז אני מדביק פה קטע חשוב מ"אנא הפסיקו למחזר"

 

הנדסה מחדש: Redesign

ארבעת הR המסורתיים הם בהחלט צעד חשוב (להבין שמיחזור הוא חלק קטן מהתמונה), אבל גם הם רק צעדים חלקיים. בלי שינוי בתכנון ובייצור של רוב המוצרים, אנחנו נצליח אולי להאט את הנזק, אבל לא למנוע אותו. אדם שמורעל באיטיות יכול למות באותה מידה שבה מת אדם שמורעל במהירות.

רוב המוצרים שלנו מתוכננים בצורה גרועה. הם נועדו לשבות את העין, להוריד מחיר, להחזיק זמן קצר ולהיות מוחלפים במוצרים אחרים. יש צורך בשינוייים משמעותיים בדרך בה מתוכננים מוצרים.

שינוי אחד כזה, מוזכר לדוגמא במאמר "המהפכה התעשייתית הבאה". המחברים מבחינים בין מחזור טבעי - שבו אנו יכולים לזרוק אל הסביבה חומרים שהיא מסוגלת לעכל. לבין מחזור לא טבעי, שבו כלולים חומרים איתם הסביבה אינה מסוגלת להתמודד, אשר צריכים להיות מטופלים בתוך המערכת הכלכלית האנושית. הבחנה כזו, יחד עם צעדים אחרים המוצעים במאמר הינם דבר הכרחי כדי לשנות את הדרך בה מיוצרים מוצרים ובדרך בה אנו מנהלים את חיי הכלכלה שלנו.

חלק גדול מההנדסה מחדש צריך להעשות על ידי מהנדסים, אולם מנהלים צריכים לעודד אותם ולתת להם אפשרות ליוזמה כזאת, וצרכנים צריכים לדרוש מוצרים ושרותים כאלה, כדי לתת לפירמות הבוחרות בנתיב זה סיכוי. חלק מהנדסה מחדש נעשה על ידי חובבנים, בבתים, באלפי יוזמות זעירות המשמשות משק בית אחד. במדינות העולם השלישי ובפארמקלצ'ר ניתן לראות דוגמאות רבות לפתרונות טכנולוגיים אחרים מאלו המשמשים במערב.

חשיבה מחדש, ארגון מחדש Rethink

צעד נוסף שנזכר ב"המהפכה התעשייתית הבאה", הינו מעבר ממכירת מוצרים למכירת שרותים. דבר זה יגרום לכך שלעסקים לא יהיה אינטרס למכור מוצרים שיתבלו כמה שיותר מהר. זו דוגמא אחת לחשיבה מחודשת על דברים, ועל הצעות לארגון מחדש של החברה, הכלכלה, התרבות והפוליטיקה כדי להיות מסוגלים לשרוד בתוך הדרישות הסביבתיות.

צעדים אחרים הם ארגון מחדש של היחס החוקי והחברתי כלפי תאגידים, הנדסה מחודשת של הכסף, מוסדות אשראי שונים ונוספים, קהילות, ארגון שונה של שוק העבודה ועוד.

הצעדים המשמעותיים ביותר (וגם הקשים ביותר) מרוכזים כאן- ביכולת של אנשים לשנות את דפוסי החשיבה שלהם, לעבור שינוי תרבותי שהוא דבר מתבקש בהקשר הסביבתי. מלבד זאת על אנשי התנועה הסביבתית לחשוב מחדש על רעיונתיהם שלהם, ולנסות לבנות מבנים חברתיים התומכים באורח חיים מקיים יותר - לדוגמא פארמקלצ'ר, קהילות מטבע מקומי, "רכבת מהירה" מאוטובוסים, תכנון ערים, וחיזוק קהילות.

המסר הוא שמיחזור זה לא כל הסיפור. ואולי הלקח החשוב יותר מכל סיפור הזבל הזה הוא שבמקום לעשות שימוש חוזר במעגלי החשיבה שלנו או למחזר כל הזמן מידע שפעם שמענו, עדיף לחשוב על בעיות לעומק, להשאר פתוחים לרעיונות חדשים, ולהטיל ספק בהנחות שלנו.

 

צטט: שי-כהן 2007-09-19 07:56:19

דרור!

אהבתי את הR החדשים, אבל התפלאתי מאד שאין שם Refuse

הסרוב לתרבות הצריכה במקומות בהן היא מדיחה אותנו לרכוש ולצרוך מוצרים מיותרים לחלוטין הוא חשוב ומרכזי בדרך לחיים מקיימים (ולשיחרור אישי וחברתי)

יש הרבה אנשים שלא נכנסים ללינקים- אז אני מדביק פה קטע חשוב מ"אנא הפסיקו למחזר"

הנדסה מחדש: Redesign

ארבעת הR המסורתיים הם בהחלט צעד חשוב (להבין שמיחזור הוא חלק קטן מהתמונה), אבל גם הם רק צעדים חלקיים. בלי שינוי בתכנון ובייצור של רוב המוצרים, אנחנו נצליח אולי להאט את הנזק, אבל לא למנוע אותו.

רוב המוצרים שלנו מתוכננים בצורה גרועה. הם נועדו לשבות את העין, להוריד מחיר, להחזיק זמן קצר ולהיות מוחלפים במוצרים אחרים. יש צורך בשינוייים משמעותיים בדרך בה מתוכננים מוצרים.

שינוי אחד כזה, מוזכר לדוגמא במאמר "המהפכה התעשייתית הבאה". המחברים מבחינים בין מחזור טבעי - שבו אנו יכולים לזרוק אל הסביבה חומרים שהיא מסוגלת לעכל. לבין מחזור לא טבעי, שבו כלולים חומרים איתם הסביבה אינה מסוגלת להתמודד, אשר צריכים להיות מטופלים בתוך המערכת הכלכלית האנושית. הבחנה כזו, יחד עם צעדים אחרים המוצעים במאמר הינם דבר הכרחי כדי לשנות את הדרך בה מיוצרים מוצרים ובדרך בה אנו מנהלים את חיי הכלכלה שלנו.

חלק גדול מההנדסה מחדש צריך להעשות על ידי מהנדסים???, אולם מנהלים צריכים לעודד אותם ולתת להם אפשרות ליוזמה כזאת, וצרכנים צריכים לדרוש מוצרים ושרותים כאלה, כדי לתת לפירמות הבוחרות בנתיב זה סיכוי. חלק מהנדסה מחדש נעשה על ידי חובבנים, בבתים, באלפי יוזמות זעירות המשמשות משק בית אחד. במדינות העולם השלישי ובפארמקלצ'ר ניתן לראות דוגמאות רבות לפתרונות טכנולוגיים אחרים מאלו המשמשים במערב.

חשיבה מחדש, ארגון מחדש Rethink

צעד נוסף שנזכר ב"המהפכה התעשייתית הבאה", הינו מעבר ממכירת מוצרים למכירת שרותים....

שי!

הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו...

כתבת וביארת יפה, אבל, למה ואיך אתה מפרש Redesign בתור "הנדסה מחדש"?

Redesign, כשמו כן הוא: עיצוב מחדש!

זאת גם הצהרתו וכוונתו של המעצב והארכיטקט מקדונה, ביחד עם עמיתו בראונגארט, במאמר "המהפכה התעשייתית הבאה", ממנו אתה מצטט ומביא דברים.

 

לצערי, מן הסתם, אתה מפרש לא נכון את המונח "Design", ומעביר את השרביט היישר לזרועותהם המגוננות של מהנדסים, שבמשך שנים רבות היו אמונים על תכנונם הלקוי של מוצרים.

 

אתה מוזמן לקרוא את הדיון שהעליתי פה ובקהילת "העיצוב עובד" בנושא תרגום וחוסר המשמעות של מילים בעברית. בעיני (כמו שלא קשה להבין), מדובר בכשל ערכי- תרבותי שמקורו בפיגור התפיסה הסביבתית המקובלת בישראל.

Lost in Translation

בהמשך לדבריך ולדברי דרור, אני ממליץ לקרוא את הספר "cradle to cradle"

של מקדונה ובראונגארט שממשיך קדימה את המאמר ממנו אתה מצטט שפורסם כבר לפני כ-10 שנים.

 

המשך יבוא...

יום נעים,

יאיר

 

 

 

 

הי שי. האמת היא שלא זכרתי את "לסרב". ואולי מסיבה טובה. זה נראה לי קצת קטע אמריקאי. כאילו "לסרב לתרבות הצריכה" כמו ילד מתבגר שמורד בממסד, "או כמה חתרני אני" - אני לא מאמין בזה. זה בא ממקום של "אני רוצה אבל מתגבר על היצר". אני פשוט לא רוצה את זה. 

 

אני חושב שזה נכנס בנושא של "לחשוב מחדש" או "להגדיר מחדש" את מה שאני באמת מאמין בו - האם אני רוצה כסף ומוצרים או את הדברים שכסף ומוצרים אמורים להשיג ? אולי צריך לקרוא לזה "להתכוונן מחדש" או משהו כזה. - כי זה עניין של אמונות ושל תרבות ושל קהילה וכו' (ולא עניין של סרוב מתמיד לקנות את זה ואת זה - זה דבר שנראה לי מבלבל הרבה אנשים - זה רק התוצאה הסופית) 

 

אם אתה כל הזמן "מסרב", אתה במקום של התנגדות ומאבק והשקעת אנרגיה. אני חושב ש"פשטות מרצון" ורעיונות דומים הם עניין של הגדלה של הרווחה, ולא עניין של הקרבה. כמו שאתה לא שותה מים מלוחים כדי להרגיש רוויה - אין טעם לקנות מוצרים כדי להגיש תחושות שהם לא מסוגלים לתת (במיוחד לא אחרי שאתה מודע לזה). אני לא מתכוון לשכנע אף אחד לסרב כל יום בבוקר לשתות כוס גדולה של מי ים, אני יכול להסביר לו על מלח ועל צריבת הגרון וכו' - אבל אם הוא כל הזמן בפיתוי לשתות את זה- אני כנראה לא יכול לעזור לו. 

 

לאנגל - האמת היא שגם אני לא באמת מודע להבדל בין מהנדסים לבין מעצבים (חומצזה שעד הפוסט שלך חשבתי שפשוט מדובר על תפקידים משלימים בתהליך הייצור).

 

יש לינק לספר\למאמרים עליו?

 

ולא התקדמנו הרבה בשאלה המקורית של איך מחליטים אם משהו הוא באמת מקיים. אז כמה דברים שנזכרתי בהם.

1. מוצר לא יכול "הכי טוב" בכל מקום ובכל זמן - פתרון שדורש הרבה מים וקור יכול להיות מקיים במדינה צפון אירופאית אבל לא טוב כאן.

2. בסופו של דבר הנסיון לאלץ את הדברים לתוך פרמטר אחד הוא בעייתי - שכן מדובר על השפעה על כמה מנגונים - איך יודעים מה חשוב יותר ?

3. חשובה מאוד נראית לי ההפרדה בין מחזורים טבעיים לבין מחזורי תעשייה - זה משהו שגם "הצעד הטבעי" מדגישים.

 

יכול להיות שזה בעייתי לנסות להסתכל מהמיקרו אל המאקרו - כלומר לנתח מוצר יחיד ועוד מוצר ועוד מוצר ולנסות להתכוון למאקרו - אולי עדיף ההפך - לנסות להבין את המאקרו ואז לנסות להבין מה זה אומר על המיקרו - לדוגמה לנסות להבין איך צריכה להראות תחבורה מקיימת (בהנחה שכבר הבנתם איך היא אמורה להשתלב עם תכנון מקיים של ערים וישובים, (איך ? באינדוקציה לאחור)) ומזה לנסות להבין איזה טכנולוגיות ונהלי תחבורה יכולים לעבוד ואיזה לא. 

 

(בין היתר בעיות של הסתכלות ממיקרו למאקרו שקשה להבחין בהגחה או בלולאת משוב) 

 (זה גם בעייתי בהקשר הכלכלי, אבל זה סיפור מעט אחר (אבל יכול אולי לתת מושג למה מיקרו לבדו הוא בעייתי בניתוח של מאקרו מיקרו כלכלה כבסיס למאקרו כלכלה)

 

5. עצה שלי - לשים לב למחזורי חומרים בטבע (כמו מחזור הפחמן, מחזור החנקן , מחזור הזרחן וכו')  - הנה משהו על מעגלי זרחן.  

6. דבר דומה הוא לגבי חומרי גלם מתכלים - כמו פלדה, אלומניום או נפט - קודם להבין קצת את המנגנון שעובד במאקרו (לדוגמה שיא תפוקת הנפט (לא משנה המועד המדוייק הנקודה היא שמשלב מסויים הוצאת עוד נפט, או באופן כללי עוד מחצבים מהקרקע , הולכת ומתייקרת מבחינה אנרגטית, וזה לא כמו לפתוח ברז של חבית))