צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2009-02-17 22:20:04

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-02-17 21:22:11

נו באמת, עד היום שמענו "אכלו לי", "שתו לי", "חייבו אותי לשלם מזונות", "חייבו אותי לראות את הילד שלי", "כמה שאני מסכן..."

ועכשיו מה? "דפקו אותי"? "פיתתו אותי"? "אילצו אותי נאבעך לבגוד באשתי"?...

לא הבנתי את קובלנתך.

 

במקרה שלנו, הבעל, הוא חסר סולבנטיות, אחר שאיבד את כל הונו במשבר הסאב פריים ובהונאת מיידוף. נותרו לו רק מניות של בנק ליימן ברודרס ששוין פחות משוי הנייר עליו הודפס תדפיס המניות. לכן הבעל לא רלבנטי לנושא.

 

הרכוש היחידי שגילתה האשה הנבגדת הוא דירת הסטודיו שרכש הגבר למאהבת מכספי הבונוס של שנת 2007. האשה הנבגדת רוצה לתבוע את המאהבת (צד שלישי כפי שנקראה בהודעה המקורית) כי רק ממנה אפשר לראות כסף.

 

 

 

אם הבנתי אותך נכון עד עכשיו אזי מדובר בגבר נשוי שבגד באשתו, קנה דירה למאהבת שלו ולרוע מזלו איבד את שאר נכסיו במשבר הכלכלי.

הדיון שלך מניח שחיי הנישואין של אותו גבר ואשתו נפגעו בגלל המאהבת.

אני חולקת על נקודת המוצא הזו. חיי הנישואין לא נפגעו בגלל המאהבת. חיי הנישואין נפגעו בגלל התנהגותו הבוגדנית של בן הזוג באשתו. (אגב, אני נתפסת למגדר רק בשל הדוגמה שהבאת. אם אישה בוגדת בבעלה תהיה דעתי זהה. גם אז אי אפשר להטיל את האחריות לפגיעה בחיי הנישואין שלה על המאהב).

העובדה שאותו בן זוג בוגד איבד את שאר נכסיו במשבר הכלכלי היא רק תפאורה שאינה רלוונטית לניתוח המשפטי. אם תרצה - היא הטריגר שמעלה את האפשרות לבחון עילת תביעה נגד המאהבת. אילולא המשבר הכלכלי אפשר שהעילה הזו לא הייתה מתעוררת כלל.

בן הזוג הבוגד קנה את הדירה למאהבת מרצונו הטוב והחופשי. אני מניחה שהמאהבת לא כיוונה אקדח לראשו ואילצה אותו לקנות לה את הדירה וגם אם כן - היה עליו להגיש התביעה מיד לאחר שהוסר האיום. המשבר הכלכלי לא יכול לבוא במקום האיום הזה.

זה שבן הזוג השתמש לרכישת הדירה למאהבת בכספים משותפים לו לאשתו - זה רע מאוד אבל זה לא מקנה לאשתו עילת תביעה נגד המאהבת. זה מקנה לה עילת תביעה רק נגד בן זוגה הבוגדני.

בגד בן הזוג וגם גנב מהכספים המשותפים לו ולאשתו - שישלם!

כל פתרון אחר ועוד יותר עילת תביעה נגד המאהבת (או המאהב) - מהווה הסרת אחריות מבן הזוג הבוגד וגלגולה על צד שלישי ועל כך אני מלינה.

במחשבה נוספת: אם בכלל שיתבע בן הזוג הבוגד את המאהבת שלו. (בתביעה ישירה או בהודעת צד ג').  אין ספק שבכל הקשור לנטל הראיה לו (ולא לאשתו) הסיכוי לדעת על התנהלות הדברים בינו לבין המאהבת ועל כן גם הסיכוי להוכיח.

כל מה שהעלתם כאן חברים הוא נחמד מאוד וכולל כמה רעיונות יצירתיים.

אבל השורה התחתונה היא שההלכה והחוק במדינת ישראל, הם בדיוק כפי שכתבתי לעיל. כאשר מדברים על החלת דיני הנזיקין על דיני המשפחה מתייחסים בעיקר לשלוש סוגיות, תביעות של ילדים כנגד אביהם על התעללות נפשית ובזנחה (פס"ד אמין), תביעות של אב נגד אם, על ניכור הורי ותביעות הנזיקין האחרונות, בנוגע לסרבנות גט, כאשר בית הדין הרבני הבהיר חד משמעית ובהדגשה, שכל מי שיגיע לרבני עם פס"ד כזה באמתחתו, לא יוכל בפועל לקבל גט, שכן זה יהיה גט מעושה.

בעניין המאהבת, במדינת ישראל היא מוכרת גם כידועה בציבור ועשויה לזכות אף בנתח מהרכוש ולא להיפך. אני לא נכנסת כאן לשיקולי צדק, הגינות וכיוצ"ב, זו הפסיקה חד משמעית.

קשה לי להאמין שבקונסטלציה הנוכחית הקיימת, מישהו ישנה את הדברים ויפסוק פיצויים לטובת האישה בשל התנהלות המאהבת, כי גם לבעל כמובן יש יד בדבר ואם אפילו הוא לא נחשב כמי שבשל מעשה בגידתו, יש לפצות את האישה ולקבוע איזון משאבים שאינו מחצה על מחצה, על אחת כמה וכמה שלא ישיתו פיצוי על צד ג' שהוא יותר מרוחק. 

יעל שלום,

אני לא רואה כל סיבה מדוע אין אפשרות לתבוע נזיקית צד ג' שתקע טריז במערכת נישואין שהוביל לגירושין על כל מה שכרוך בכך.

השאלה היא כמו שהועלו היא "עוולת הרשלנות" דהיינו - האם היה על צד ג' לצפות את האירועים שיקרו ?

שאלה נוספת האם מבחינת מדיניות משפטית - נרצה לאפשר תביעות מעין אלו ? 

אני לא מתחום הנזיקין אבל אני חש שנקודה חשובה שהעלה עו"ד בן צוק לא לובנה דיה. אם עסקינן בתביעה לגרם הפרת חוזה שתגיש הרעיה החוקית, מה בדבר אשם תורם? האם היא בקיום החוזה גרמה לבעל להפר אותו? וזוהי גם המדיניות השיפוטית הראויה בעיני, על מנת שלא להכנס לתביעות מגוחכות כעין אלה - הנחה ש100% מן האחריות מתחלקת בין התובעת (רעיה חוקית, אשם תורם) לבין צד ג' (הבעל) ולעזוב את המאהבת בשקט.

יש בזה גם משום פרשנות הרמונית לדיני המשפחה, המניחים שענייני הממון בגירושים ייסגרו בין שני בני הזוג. 

כדי לתבוע בעוולת גרם הפרת חוזה - צריך שהעילה תהיה מקובלת על בתי המשפט כעילה שנועדה למנוע מצבי בגידה בנישואין - ועד כה היו גם נימוקים טובים שלא להשתמש בה. ודאי שבמציאות הישראלית, ובניסוח העוולה- אי אפשר לדבר על הפסקת חוזה הנישואין מכח הבגידה עצמה.

 יתירה מזאת- קיימת גם ההגנה של צידוק לגרימה, וגם פה יש כר נרחב לפרשנות של מדיניות .

לדעתי גם ניתן להפריד בין העילה של גרם הפרת חוזה [בהנחה מרחיקת לכת שהיא חלה] לבין שאלת הבעלות בדירה. מה שהתערבו בו לפי העולה[האמריקאית ] הוא חוזה הנישואין, למרות שגם שם הזוג המקורי ממשיך להיות נשוי, ונזקק להתרה משפטית מסוג אחר. לא נראה לי שעניין הדירה המועברת למאהבת תוך כדי הנישואין, יכנס לפה.

הצעתה של יעל להפחית את שווי הרכוש שהועבר למאהבת, מחלקו של המעביר בעת איזון המשאבים היא הצעה מצויינת. היא מבוססת על ההכרה שהנותן לא גנב - אלא נתן מחלקו ברכוש.

לגבי המקרה שבו רק החלק הניתן למאהבת הוא החלק היחידי ששרד ממה שהיה קודם הרכוש המשותף -

 זו שאלה מופלאה אם לאשה יש חלק בדירת המאהבת או לא, כי כאן כאילו ניתן לא רק מחלקו אלא גם מחלקה [אם כי בעת הנתינה זה כנראה לא היה כך].. 

במאמר הנזכר לעיל שכתבתי, אני תמכתי בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע בפסק דינו שבמצב בו אחד מבני הזוג בגד בבן זוגו, באופן שמאיין את הנישואין, משאבי בני הזוג לא יאוזנו מחצה על מחצה אלא, במועד איזון המשאבים, לא תהיה העברה של מחצית מהזכויות הסוציאליות מהצד הנבגד לצד הבוגד. אלא שבג"צ לא חשב כך וקיבל את הערעור על פסק דינו הנכון לדעתי של בד"ר הגדול. ניתן ליישם את פסיקת בד"ר הגדול למקרה זה. היה וגבר או אישה בוגדים בגידה מתמשכת שמאיינת את הנישואין ו/או מעבירים מרכוש הצדדים למאהב/ מאהבת, יש כמובן לבצע השבה של הרכוש אשר הוצא מהרכוש המשותף שלא כדין ולקבוע איזון משאבים שלא יהיה מחצה על מחצה, כפי שנעשים הדברים במקרים של הברחת רכוש.

בנוגע לביצוע ההשבה, ניתן לדעתי להחיל את דיני החוזים על דיני המשפחה, כפי שעושה כבוד הנשיא בדימוס ברק במספר פסקי דין ולקבוע כי מדובר במרמה ו/או בעושק, הטעיה, הונאה וגזל כלפי בת/ בן הזוג ועל כן ומכוח זאת קיימת חובת השבה של הכספים/ הרכוש אשר נלקחו שלא כדין, מתוך הרכוש המשותף ובפרט מתוך חלקו/ה של הצד הנבגד ברכוש המשותף. 

צטט: עו"ד יעל גיל 2009-02-18 16:31:00

במאמר הנזכר לעיל שכתבתי, אני תמכתי בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע בפסק דינו שבמצב בו אחד מבני הזוג בגד בבן זוגו, באופן שמאיין את הנישואין, משאבי בני הזוג לא יאוזנו מחצה על מחצה אלא, במועד איזון המשאבים, לא תהיה העברה של מחצית מהזכויות הסוציאליות מהצד הנבגד לצד הבוגד. אלא שבג"צ לא חשב כך וקיבל את הערעור על פסק דינו הנכון לדעתי של בד"ר הגדול. ניתן ליישם את פסיקת בד"ר הגדול למקרה זה. היה וגבר או אישה בוגדים בגידה מתמשכת שמאיינת את הנישואין ו/או מעבירים מרכוש הצדדים למאהב/ מאהבת, יש כמובן לבצע השבה של הרכוש אשר הוצא מהרכוש המשותף שלא כדין ולקבוע איזון משאבים שלא יהיה מחצה על מחצה, כפי שנעשים הדברים במקרים של הברחת רכוש.

בנוגע לביצוע ההשבה, ניתן לדעתי להחיל את דיני החוזים על דיני המשפחה, כפי שעושה כבוד הנשיא בדימוס ברק במספר פסקי דין ולקבוע כי מדובר במרמה ו/או בעושק, הטעיה, הונאה וגזל כלפי בת/ בן הזוג ועל כן ומכוח זאת קיימת חובת השבה של הכספים/ הרכוש אשר נלקחו שלא כדין, מתוך הרכוש המשותף ובפרט מתוך חלקו/ה של הצד הנבגד ברכוש המשותף. 

אני חושבת ששאלת ההשבה של הרכוש שהוצא ללא הסכמה מתוך הרכוש המשותף היא "בגידה"  נפרדת מהבגידה הקונבנציונלית המעלה את חמתם של המשתתפים.

 לא נראה לי שצריך לקנוס כספית מישהו שהתאהב בדרך  [כן, אני יודעת שאם זה היה קורה לי או ליקירי הייתי חושבת אחרת] - וזאת בנפרד לגמרי משאלת השבת רכוש משותף שהוצא לצד ג' שלא על דעת השותפ/ה.  

לכן אני חושבת שגם אם גרם הפרת חוזה אינה הדרך להחזיר את הדירה או את הבעל הבוגד הביתה- עדיין מכח דיני הקנין, יש להחזיר רכוש שהיה אמור להיות משותף. דעתי לא היתה משתנה אילו הבעל הטמין את הדירה הרזרבית אצל אחיו, ולא אצל המאהבת.

ביה"דר בא מתוך גישה מוסרנית שהיתה נהוגה פעם לפיה יש לענוש את הצד האשם -ורצוי בכיס.

מזכיר קצת את הפסקת המזונות לאשה המוכרזת "מורדת" ואילוצה להבין מאיזה צד הלחם שלה מרוח.

זו בודאי לא התפיסה הרווחת בחברה החילונית של ימינו.

שאלה של בור :

אם יש שני שותפים עסקייים - ואחד השותפים קונה לאהובתו/חברתו/פלגשתו מתנות רבות מהקופה של החברה - האם זכותו של השותף "הנבגד" לתבוע את החזרת המתנות שנתנו כשהדבר מתגלה.

אם התשובה בגדול היא - כן - אז מדוע שצד שנפגע כלכלית ממתנות אלו ואחרות שניתנו למאהב/ת לא יכול לתבוע לפחות את החזרתן ?

אכן, השאלה היא כללית יותר: במקרה שקיבל פלוני במתנה רכוש שאינו בבעלות הצד המעניק לו את המתנה - האם ניתן לתבוע השבת הרכוש מן הצד המקבל? ואם קנה פלוני רכוש ובדיעבד מסתבר שלא היה בבעלות המוכר - האם ייתבע הקונה להשיב הרכוש שקנה לבעליו?

כמובן בהנחה שהצד המקבל או הקונה פעלו בתום לב, ובואו נניח שגם המוכר\מעניק פעלו בתום לב (בדיעבד הסתבר שהיה גורם אלמוני בעל זכויות בנכס שנמכר\הוענק).

לפנינה, מה שתמוה בעיני, הוא וזה עולה אף מגישת בג"צ, שהרוחות כאן להטו נגד הבעל הבוגד, אבל כאשר הרבנות נוקטת "גישה מוסרנית" כדבריך כלפי האישה נשוא פסק דין זה, גם בג"צ וגם את הגבתם בתגובה שהיא דו ערכית. בעל בוגד ואישה בוגדת הם היינו הך בעיני וזו אכן הגישה המוסרית והערכית שלי לחיים. אותה גישה דו ערכית של בית המשפט העליון, הביאה את בית המשפט במדינת ישראל, להעביר בניגוד לכל חוק ידוע במדינה, מחצית מדירה של אבי הבעל, בה התגוררו הצדדים ברשותו, לאישה, מטעמים שאני מתביישת לכתבם. הגישה המבישה הזו, גם הביאה להעברת מחצית מדירת הבעל מלפני הנישואין לאישה, גם זה כידוע בניגוד לחוק. אין ולו פסק דין אחד שקובע דברים דומים כשמדובר באישה שבבעלותה דירה או בהורי אישה שנתנו לזוג זכות מגורים ולפתע מחצית הדירה נגזלת מהם בטענות שרחוקות מעולם החוק והמשפט כרחוק שמים וארץ.

יתכן וניתן לראות בברית הנישואים כחוזה לכל דבר ועניין.

צד הגורם להפרת החוזה עשוי באנלוגיה להיות כמי שמעוול בנזיקין בעוולת גרם הפרת חוזה ואם נהיה יצירתיים יותר בהפרת חובה חקוקה, רשלנות ואלי גם בעשיית עושר ולא במשפט (-:

ואולם בפועל אין לכך ממשות ברמה המשפטית שכן יחסים, זוגיות ואהבה אינם בגדר חוזה רגיל. אין מדובר בחוזה לעולמי עד (חתונה קתולית) ולא ניתן לכפות על בני זוג להמשיך לקיים ביניהם קשר זוגי בכפייה ולפיכך מדובר בקשר שכל אחד מבני הזוג יכול להתירו בכל עת.

כאשר צד שלישי (מאהב/ת) נכנס לתמונה אין הדבר אומר בהכרח שהוא הגורם להפרת החוזה. ייתכן שבן הזוג הבוגד הוא זה שמפתה, יוזם וגורם למעשה הבגידה להתרחש. ייתכן גם שמדובר באקט הדדי וייתכן שמדובר במאהב שגורם לפיתוי ואולם גם אז לבוגד בזוגיות יש את האפשרות שלא לשתף פעולה. ספק אם אפשר להאשים את המאהב/ת בהפרת הקשר החוזי ולא כל שכן בהיבט הראייתי.

יחד עם זאת, צד בקשר זוגי הבוגד בבן זוגו אפשר במקרים מסויימים לחייבו בנזק הכלכלי שנגרם בשל מעשיו.

אין הכוונה לענישה. בן זוג בוגד אינו צריך להפסיד רכוש ו/או זכויות השייכים לו.

יחד עם זאת, במסגרת פירוק השיתוף ואיזון המשאבים בין בני הזוג ניתן לבחון (כפי שעושים בפירוק שותפות על פי פקודת השותפויות), מהו המועד הקובע לעניין פירוק השותפות (ייתכן וזהו המועד בו התחילה הבגידה ובן הזוג חדל מלחיות בשיתוף עם בן זוגו); 

ניתן לקזז סכומים שהוציא בן / בת הזוג בגין הקשר הזוגי החדש שלא לטובת השותפות; כמו כן ניתן שלא לזקוף הכנסות של בן הזוג הנבגד לטובת השותפות ממועד תחילת הבגידה.

צטט: עו"ד יעל גיל 2009-02-18 21:33:40

לפנינה, מה שתמוה בעיני, הוא וזה עולה אף מגישת בג"צ, שהרוחות כאן להטו נגד הבעל הבוגד, אבל כאשר הרבנות נוקטת "גישה מוסרנית" כדבריך כלפי האישה נשוא פסק דין זה, גם בג"צ וגם את הגבתם בתגובה שהיא דו ערכית. בעל בוגד ואישה בוגדת הם היינו הך בעיני וזו אכן הגישה המוסרית והערכית שלי לחיים. אותה גישה דו ערכית של בית המשפט העליון, הביאה את בית המשפט במדינת ישראל, להעביר בניגוד לכל חוק ידוע במדינה, מחצית מדירה של אבי הבעל, בה התגוררו הצדדים ברשותו, לאישה, מטעמים שאני מתביישת לכתבם. הגישה המבישה הזו, גם הביאה להעברת מחצית מדירת הבעל מלפני הנישואין לאישה, גם זה כידוע בניגוד לחוק. אין ולו פסק דין אחד שקובע דברים דומים כשמדובר באישה שבבעלותה דירה או בהורי אישה שנתנו לזוג זכות מגורים ולפתע מחצית הדירה נגזלת מהם בטענות שרחוקות מעולם החוק והמשפט כרחוק שמים וארץ.

 

יעל שלום,

כתבתי לך תשובה - והאינטרנט לא רצה להעביר. אם היא תצוץ פתאום- אני מתנצלת מראש על הכפילות.

אם אני זוכרת נכון, ומתיחסת לאותו פס"ד שהכניס דירה של הבעל מלפני הנישואין למאגר הרכוש המשותף, רק כי הזוג גר בה ולא בדירה אחרת- אני חושבת שז ופסיקה בניגוד לחוק מפורש. אני חושבת שבאותו דיון ניסיתי למצוא איזה שהוא הגיון פנימי שיצדיק פסיקה שנראית לי חריגה ולא תואמת את החוק - ומערערת את הבטחון והוודאות המשפטית, בשם החידוש.

[לאחר שקראתי היום דווח בהארץ על הרשעת אשה בהריגת בן זוגה לאחר שביהמ"ש העליון מצא שעומדת לה טענת "הגנה עצמית", אני מוותרת על הנסיון להבין לוגיקה במקום שכנראה אינה קיימת. בימים הרחוקים והטובים- טענת הגנה עצמית היתה טענה ששללה אחריות פלילית -בניגוד לקינטור ששלל כוונה להרוג אבל לא אחריות פלילית להריגה. היום כנראה אי אפשר לדעת יותר כלום].

לעניין שלפנינו:

אני כבר לא מעודכנת בפסיקה נוכחית של גרם הפרת חוזה, אבל אני יכולה להבטיח לך שבעבר נתקלתי בפסקי דין מנומקים, שסרבו להכניס בגידה בחיי הנישואין תחת כנפי העוולה.

לעניין הרכוש המשותף שהועבר - אני חושבת שצריכה להיות דרך לעקוב אחריו.

 המאהבת פה היא רק הסחת  דעת או "רד הרינג". נניח שהוא היה מעביר את הדירה לצד ג' אחר שאין לו עמו קשר רומנטי [קרוב משפחה, נאמן, חברה בע"מ] - האם בגלל העדר קשר רומנטי עם המקבל, היית מצפה שאי אפשר יהיה לדרוש את החלק היחסי ברכוש המשותף חזרה?