צטט: פ ר י @@@ 2009-02-20 01:04:35

בסוגייה של הדיון הזה עוד ניתן לתבוע .... מה עושים במקרה שהצד השלישי למשל זה "מאהב" או "מאהבת" (כי עדיין לא ברור לי סוג המין) שהוא לא פחות ולא יותר הקדוש ברוך הוא ?

אני מכירה כמה גברים ש"התאהבו" בבורא עולם , נשותייהם כמובן החליטו להישאר חילוניות ולימים גם טיפ טיפה חולניות .....

אחד מהם שאני מכירה החליט לעזוב את העבודה , מכיוון שכבר לא נעים לו כל כך להיות במשרד ששם הנשים לבושות בלבוש פרובוקטיבי , מכיוון שהחליט להסתפק בציציות שמתחת לחולצתו ולא בצי צי (יות) שלהן .

נו , אתם יכולים לחשוב על סיטואצייה של תביעה משפטית מול אדון עולם ?

  

פרי שלום,

בעולמנו כבר חשבו על הכל ...

בשנת 2001 יצא לאקרנים הסטירה "האיש שתבע את אלוהים".

הנה תקציר הסרט:

פגיעת ברק מטביעה את ספינת הדיג של סטיב מאיירס, דייג אוסטרלי, וחברת הביטוח מסרבת לשלם לו פיצויים בטענה שהנזק נגרם על ידי "כח עליון".

מאיירס מחליט להגיש תביעת ענק נגד אלוהים ונציגיו עלי אדמות: הכנסיות השונות והרבנים היהודיים.

הרעיון שנראה מטורף לחלוטין הופך לסנסציה תקשורתית, בעזרתה של עיתונאית העומדת לצדו של מאיירס, שיוצא למאבק המשפטי הגורלי בהיסטוריה.

חברים יקרים לעניות דעתי התערבבו בדיון מס' מושגים באופן שגוי:

נישואין / קשר עם מאהבת [לא =] קשר זוגי / אהבה.

אלא?

נישואין / קשר עם מאהבת [מכיל גם, לפחות רצוי] אהבה / זוגיות.

מכאן, ביהמ"ש לא יתערב ב"יכולתו של אדם להיות עם אהובו"כאשר ייקבע שפעולה כזו הנעשית בהסתרה משותפו לחיים מהווה פגיעה בהסתמכותו של שותפו ובאופן העשוי להצדיק פיצוי.

נישואין הם פורמט מסויים של מיסוד קשר זוגי. המעוניין להיות עם מס' בני זוג או להחליף בן זוג יכול להיות עמם ללא מיסוד זה או לפרק מיסוד קיים ולהמשיך הלאה. כאשר בן זוג "בוגד" במהלך קשר נישואין קיים הוא פוגע גם באלמנטים רבים אחרים בחייו של שותפו, לרבות אלמנטים כלכליים ואלמנטים במבנה הבסיס ממש של חייו. כמובן, הפגיעה רחבה יותר ומשליכה אף על ילדיהם. פגיעה כזו בקלות נמנעת אם הוא יפרק תחילה את נישואיו או לא יהיה נשוי מלכתחילה ואז מערך הציפיות בין בני הזוג משתנה בהתאם, ואף ההסתמכויות.

גם בעולם העיסקי ובדיני חוזים קיימים חוקים המחייבים שותפים עיסקיים בגילוי נאות, בתו"ל [במו"מ ובקיום חוזה] ולא בכדי. קל וחומר מהעולם העיסקי- בקשר נישואין ישנה הסתמכות רחבה וחזקה הרבה יותר, משום האינטימיות שאינה קיימת בקשר עיסקי.

בקצרה, ובפרט אלייך אילנה-

אין פנייתי להתערבות ביהמ"ש בבחירות הפרט ביחס לחייו הפרטיים, כל עוד אין בהן להשליך באופן ישיר על צדדים שלישיים מסתמכים.

אין שום סיבה שביהמ"ש יתערב בבגידה / יחסי מאהבים- אך הוא אינו יכול לתרום להגדלת הפגיעה באשה הנשואה ולהגדיל את נזקה באפשרו הבאת ילד לעולם זה, ומבלי לאפשר לאישה אפילו להיות צד בדיון. האישה צריכה ליהנות לפחות מזכות של גילוי נאות כלפיה וזו אינה שאלה של "הכתבת מוסר" כלל ועיקר, אלא של מניעת החצנת נזקים להם אחראיים הבעל והמאהבת, באופן שיגולגלו כלפי האישה הנשואה. אגב בהקשר זה, לא ברור לי הרעיון התמוהה של "אשם תורם"- כיצד אישה "תורמת" לבחירתו של בעלה להמשיך לחיות עמה לצד מאהבת? למעט במקרים בהם היא מסרבת לתת לו גט ואז הסוגיה שונה. כמובן, הסוגיה שונה גם במקרה שהנאהבים הם ידועים בציבור והנשואים אינם פרודים משאלות מחלוקת שלא יושבו- אז הגילוי קיים מלכתחילה והפגיעה מופחתת משמעותית.

סוגיה נוספת קריטית, ובהמשך לדיון הנרחב שנעשה כאן לא אחת באשר ל"זכויות הילד", אשר מוכרות באמנות ביום ובגישה המערבית המודרנית- מה עם זכויות הילד שטרם נולד למאהבת ולבעל הנשוי? בחינת זכויותיו מעמידה בבחינה מחודשת את כל תפיסתנו בנוגע לתא המשפחתי הקלאסי, ואני אינני שוללת כלל שינויו [אני מתנגדת להסתרה המונעת בחירה חופשית ומודעת מכלל הצדדים הרלוונטיים- בהם האישה הנבגדת]

ג.ג.א., עו"ד,

בכך שבית המשפט מתיר לאישה להביא ילד לעולם מגבר נשוי הוא לא מגדיל את הפגיעה באישה הנשואה מעבר לפגיעה שגרם הבעל הבוגד!

במילים בוטות: בית המשפט לא הוא הכניס את המאהבת להריון. זה הגבר הבוגדני שהכניס אותה להריון!

לבוא עתה, לאחר מעשה, ולבקש מבית המשפט לאסור על אותה מאהבת ללדת את ילדה כי זה עשוי לפגוע באישה הנשואה - זה ליטול את האחריות מהגבר הבוגדני ולהעביר אותה לידי בית המשפט. תוצאה שהיא בעיני לא סבירה בעליל וגם לא ראויה. זו תוצאה שתוביל גברים להכניס להריון כל אישה ולצפות שבית המשפט איכשהו יפטור אותו מאחריות לכך. נשמע לך הגיוני? בעיני ממש לא!

פרי,

אהבתי את הדוגמה שהבאת. אני לא יודעת אם התכוונת לכך מראש אבל בעצם הראת עד כמה ההטלה של אחריות על המאהבת/המאהב יכולה להיות אבסורדית.

אותו בן זוג (גבר/אישה) "שהתאהב" באלוהים וחזר בתשובה - ואין ספק שבכך שינה לחלוטין את "ההסכם" שנחתם בינו לבין בן זוגו האחר ערב הנישואין -  פוגע בבן זוגו האחר ולא יעלה על הדעת לתבוע את אלוהים בגרם הפרת הסכם (אמיר, זה יפה רק בסרטים).

האחריות היא של בן הזוג הפוגע והוא זה שצריך לתת את הדין מול בן זוגו שנפגע.

יעל,

סעיף 8 לחוק יחסי ממון הוא לא אמצעי "להעניש" את בן הזוג הפוגע. זה לא שמענישים אותו ומונעים ממנו זכויות שנצברו לזכותו במהלך חיי הנישואין. זה אמצעי לקזז את הנזקים שגרם בן הזוג הפוגע לפול של הרכוש המשותף באופן שמחלקו יקוזזו נזקים אלה. בן הזוג הנפגע לא מקבל יותר ממה שמגיע לו אילולא בגידתו של בן הזוג האחר. בן הזוג הנפגע מקבל בדיוק את החלק שהיה מקבל לולא הפגיעה של בן הזוג הבוגד. בן הזוג הבוגד הוא זה אשר "משלם" מתוך חלקו את הנזקים שגרם.

זכויות סוציאליות שנצברו בחיי הנישואין הן רק דוגמה אחת לזכויות שמתאזנות בין הצדדים בעת פירוק הנישואין. אותו הדין יחול גם על זכויות אחרות כמו דירה, חסכונות, רכבים ויוצ"ב.

צטט: פ ר י @@@ 2009-02-20 01:04:35

נו , אתם יכולים לחשוב על סיטואצייה של תביעה משפטית מול אדון עולם ?

  

תביעה נגד בורא עולם לא, מסיבה פרקטית פשוטה:

על מנת שבית המשפט ירכוש סמכות על נתבע על התובע לבצע (בעצמו או ע"י שליח) מסירה פיסית של כתב התביעה לנתבע.

עכשיו, אם האשה אינה מאמינה בקיום אלוהים, עליה לתקוע את כתב התביעה בראש הבעל, מה שיהפוך אותו לחדל פרעון.

אם מאמינה, עליה להגיע אל מקום מושבו של אלוהים, דבר שרק יהפוך את הבעל ליורש מאושר.

מאידך גיסא, ניתן להמציא כתב תביעה לנציג מוסמך של הנתבע, היינו בית כנסת.

וזה מביא אותי להציע שבמקום לתבוע את אלוהים (שידוע כנתבע חמקמק, ערמומי ביותר, נקמן ובעל יכולת מוכחת לגרום נזקים איומים למי שמביא לו את הסעיף), תתבע האלמנה הקונסטרוקטיבית את שליחיו שמשכו את הבעל מבין זרועותיה האוהבות.

אילנה,

מחוץ לגדר הדוגמר הפותחת- אבל מכיוון שהנושא הועלה :

המקרה בו בית המשפט נדרש לתת את דברו בשאלת המאהבת וזכותה לטפולי הפריה שיוסתרו מהאשה ויהיו על חשבון הציבור - אינו בדיוק המקרה בו אדם מוליד ילד למאהבת בדרך הטבע, ושוכח לספר לאשתו [שלטעמי המיושן זה גועל נפש בפני עצמו].

במקרה האחרון לא נדרשת הסכמת מערכת המשפט לתופעה הביולוגית.

במקרה בו הסכים ביהמ"ש לכך שיותרו לזוג האוהבים המקשיש  טיפולי פוריות על פי החוק- ללא ידיעת אשתו של גיבור הפרשה בטענה המוזרה ביותר שהיא כהיכול אינה צד נוגע  בפרשה- גועל הנפש גדול עוד יותר.

צטט: pbhba 2009-02-20 13:31:23

אילנה,

 

מחוץ לגדר הדוגמר הפותחת- אבל מכיוון שהנושא הועלה :

  

המקרה בו בית המשפט נדרש לתת את דברו בשאלת המאהבת וזכותה לטפולי הפריה שיוסתרו מהאשה ויהיו על חשבון הציבור - אינו בדיוק המקרה בו אדם מוליד ילד למאהבת בדרך הטבע, ושוכח לספר לאשתו [שלטעמי המיושן זה גועל נפש בפני עצמו].

במקרה האחרון לא נדרשת הסכמת מערכת המשפט לתופעה הביולוגית.

במקרה בו הסכים ביהמ"ש לכך שיותרו לזוג האוהבים המקשיש  טיפולי פוריות על פי החוק- ללא ידיעת אשתו של גיבור הפרשה בטענה המוזרה ביותר שהיא כהיכול אינה צד נוגע  בפרשה- גועל הנפש גדול עוד יותר.

אין כאן עניין של "גועל נפש".

אם החברה הישראלית מוכנה לקבל כמדיניות אפשרות של קיום מערכות יחסים מחוץ לנישואין וללא ידיעת אחד הצדדים לנישואין, אז ממילא השלכות שונות הנובעות מאותן מערכות גם הן צריכות להיות ללא ידיעת הצד לנישואין.

לא ניתן באמצעות "הליך משנה" של "הפריה מלאכותית" לצקת לשם את כל "האני מאמין" של מישהו כנגד "מערכות יחסים מחוץ לנישואין" - התפקיד של סוגיה כזו היא בדרך המלך של חקיקה מרכזית ברורה, ולא בדלת האחורית.

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-02-20 09:18:38

 

ג.ג.א., עו"ד,

 

בכך שבית המשפט מתיר לאישה להביא ילד לעולם מגבר נשוי הוא לא מגדיל את הפגיעה באישה הנשואה מעבר לפגיעה שגרם הבעל הבוגד!

במילים בוטות: בית המשפט לא הוא הכניס את המאהבת להריון. זה הגבר הבוגדני שהכניס אותה להריון!

 

לבוא עתה, לאחר מעשה, ולבקש מבית המשפט לאסור על אותה מאהבת ללדת את ילדה כי זה עשוי לפגוע באישה הנשואה - זה ליטול את האחריות מהגבר הבוגדני ולהעביר אותה לידי בית המשפט. תוצאה שהיא בעיני לא סבירה בעליל וגם לא ראויה. זו תוצאה שתוביל גברים להכניס להריון כל אישה ולצפות שבית המשפט איכשהו יפטור אותו מאחריות לכך. נשמע לך הגיוני? בעיני ממש לא!

 

 

אילנה שלום,

ביהמ"ש לא הכניס להריון אך לא יכול לתת ידו לאחר מעשה למעשה פסול. שימי לב- אינני מדברת על מניעת המעשה אלא על הכנסת האישה לדיון- בהיותה בהכרח צד לו.

בהחלט אני מוצאת שעל מערכת המשפט למנוע, בעת הגעת העניין לפתחה, את אפשרות ההונאה במערכת נישואין- אשר לה השלכות רבות על הפרט- רבות עוד יותר מבהונאה עיסקית סטנדרטית ובה ישנן חובות גילוי, הגינות ותו"ל.

הראי לי סיבה משכנעת מדוע שונה מערכת הנישואין (ורכיב הרומנטיקה אינו מהווה שוני רלוונטי לדעתי מקום שאינו הרכיב היחיד ולעיתים אף לא המרכזי במערכת נישואין) ממערכת הסכמית אחרת באשר להצדקות בהחלת חובות גילוי ותו"ל.

דבר נוסף, יש הבדל בין התערבות אקטיבית מניעתית לבין המנעות מאישור- ביהמ"ש לא יכול לתת ידו להסכם לא חוקי כפי שאינו יכול לתת ידו למעשי הונאה ממש- אלו נושאין אשר לא יכולים להיות בחירת הפרט משום שלפרט ישנה השלכה דראסטית על צדדים שלישיים בעניינים אלו.

לעניין הדוגמא עם אלוהים (של פרי), כמובן לא ניתן לתבוע את אלוהים אך ניתן לבחון אפשרות של תביעת גורמים מסיונריים למשל אשר הובילו את הבעל לאורח חיים אשר משליך ישירות ובאופן קיצוני על חיי התלויים בו והסובבים אותו (אשתו וילדיו).

אם תרצי, לשיטתי, הנישואין הם הסכם ארוך טווח. ככזה- הוא וודאי צפוי לעמוד בשינויי מציאות ולא להניח שהיא תשאר סטאטאית לאורך 30 שנה, מאידך כאשר ציפייה סבירה יסודית בבסיס ההסכמה משתנה באופן קיצוני- יש מקום לאפשר פיצוי.

דבר אחרון אילנה, ישנה נטייה לבלבל בדיון כאן את אלמנט הפיצוי בדיעבד או זכות היידוע עם סמכות המניעה- אלו דרכי התמודדות שונות לחלוטין ואני אינני תומכת במניעה בסוגיות אלו אשר קרובות כ"כ לליבת צנעת הפרט.

צטט: pbhba 2009-02-20 13:31:23

אילנה,

 

מחוץ לגדר הדוגמר הפותחת- אבל מכיוון שהנושא הועלה :

 

המקרה בו בית המשפט נדרש לתת את דברו בשאלת המאהבת וזכותה לטפולי הפריה שיוסתרו מהאשה ויהיו על חשבון הציבור - אינו בדיוק המקרה בו אדם מוליד ילד למאהבת בדרך הטבע, ושוכח לספר לאשתו [שלטעמי המיושן זה גועל נפש בפני עצמו].

במקרה האחרון לא נדרשת הסכמת מערכת המשפט לתופעה הביולוגית.

במקרה בו הסכים ביהמ"ש לכך שיותרו לזוג האוהבים המקשיש  טיפולי פוריות על פי החוק- ללא ידיעת אשתו של גיבור הפרשה בטענה המוזרה ביותר שהיא כהיכול אינה צד נוגע  בפרשה- גועל הנפש גדול עוד יותר.

פנינה,

גרמת לי להעלות לאויר פוסט שכתבתי כבר בעבר על אותו פסק דין...

הנה קישור:   http://cafe.themarker.com/view.php?t=896945

תשומת הלב מופנית לכך שבית המשפט שקל אז את האינטרס של האישה וגם של הילדים של התורם הנשוי.

צטט: ג.ג.א., עו"ד 2009-02-20 15:25:31

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-02-20 09:18:38

 

ג.ג.א., עו"ד,

 

בכך שבית המשפט מתיר לאישה להביא ילד לעולם מגבר נשוי הוא לא מגדיל את הפגיעה באישה הנשואה מעבר לפגיעה שגרם הבעל הבוגד!

במילים בוטות: בית המשפט לא הוא הכניס את המאהבת להריון. זה הגבר הבוגדני שהכניס אותה להריון!

 

לבוא עתה, לאחר מעשה, ולבקש מבית המשפט לאסור על אותה מאהבת ללדת את ילדה כי זה עשוי לפגוע באישה הנשואה - זה ליטול את האחריות מהגבר הבוגדני ולהעביר אותה לידי בית המשפט. תוצאה שהיא בעיני לא סבירה בעליל וגם לא ראויה. זו תוצאה שתוביל גברים להכניס להריון כל אישה ולצפות שבית המשפט איכשהו יפטור אותו מאחריות לכך. נשמע לך הגיוני? בעיני ממש לא!

 

 

 

 

אילנה שלום,

 

ביהמ"ש לא הכניס להריון אך לא יכול לתת ידו לאחר מעשה למעשה פסול. שימי לב- אינני מדברת על מניעת המעשה אלא על הכנסת האישה לדיון- בהיותה בהכרח צד לו.

 

בהחלט אני מוצאת שעל מערכת המשפט למנוע, בעת הגעת העניין לפתחה, את אפשרות ההונאה במערכת נישואין- אשר לה השלכות רבות על הפרט- רבות עוד יותר מבהונאה עיסקית סטנדרטית ובה ישנן חובות גילוי, הגינות ותו"ל.

 

הראי לי סיבה משכנעת מדוע שונה מערכת הנישואין (ורכיב הרומנטיקה אינו מהווה שוני רלוונטי לדעתי מקום שאינו הרכיב היחיד ולעיתים אף לא המרכזי במערכת נישואין) ממערכת הסכמית אחרת באשר להצדקות בהחלת חובות גילוי ותו"ל.

 

דבר נוסף, יש הבדל בין התערבות אקטיבית מניעתית לבין המנעות מאישור- ביהמ"ש לא יכול לתת ידו להסכם לא חוקי כפי שאינו יכול לתת ידו למעשי הונאה ממש- אלו נושאין אשר לא יכולים להיות בחירת הפרט משום שלפרט ישנה השלכה דראסטית על צדדים שלישיים בעניינים אלו.

 

לעניין הדוגמא עם אלוהים (של פרי), כמובן לא ניתן לתבוע את אלוהים אך ניתן לבחון אפשרות של תביעת גורמים מסיונריים למשל אשר הובילו את הבעל לאורח חיים אשר משליך ישירות ובאופן קיצוני על חיי התלויים בו והסובבים אותו (אשתו וילדיו).

 

אם תרצי, לשיטתי, הנישואין הם הסכם ארוך טווח. ככזה- הוא וודאי צפוי לעמוד בשינויי מציאות ולא להניח שהיא תשאר סטאטאית לאורך 30 שנה, מאידך כאשר ציפייה סבירה יסודית בבסיס ההסכמה משתנה באופן קיצוני- יש מקום לאפשר פיצוי.

 

דבר אחרון אילנה, ישנה נטייה לבלבל בדיון כאן את אלמנט הפיצוי בדיעבד או זכות היידוע עם סמכות המניעה- אלו דרכי התמודדות שונות לחלוטין ואני אינני תומכת במניעה בסוגיות אלו אשר קרובות כ"כ לליבת צנעת הפרט.

 

ג.ג.א., עו"ד,

האם את חושבת שבן הזוג הבוגדני מנהל קשר רומנטי עם מאהב/מאהבת בגלל שהוא חלש אובייקטיבית? חלש ביחס למאהב/מאהבת? האם את סבורה שבכך שבן הזוג הבוגדני הוציא כספים ורכש דירה למאהב/מאהבת שלו - הוא נהג שלא מתוך רצון ומתוך מודעות להשלכות של פעולה זו?

אם את סבורה כך. קרי: אם את סבורה שלבן הזוג הבוגדני לא היה שיקול דעת ורצון חופשי בבחירה שלו לנהוג כפי שנהג - אין לי ויכוח איתך.

אני סבורה שבן הזוג הבוגדני פעל כפי שפעל מרצונו החופשי ובשיקול דעת מלא ומתוך מודעות מלאה למעשיו. לכן אני סבורה שהוא ורק הוא צריך להיות אחראי כלפי בן זוגו שנפגע.

זה לא שאני חושבת שהוא צריך להיענש על כך. זכותו לעשות מה שהוא רוצה. רק שיהיה ברור שבצד ההתנהגות קיימת גם אחריות.

בנוסף, זוגיות בשונה לתאגיד (שהוא יציר החוק) אינה אישיות משפטית ואין לה יכולת קיום ללא רצון, נאמנות ומחויבות הדדית של שני בני הזוג. לתאגיד שהוא אישיות משפטית יש זכות וגם יכולת קיום בנפרד מהפרטים המרכיבים אותו. אם עוזב אחד הפרטים את התאגיד או אם מחליף אותו פרט אחר ובא במקומו - עדין התאגיד יכול להמשיך ולהתקיים. לכן יש מקום להתערבות החוק בהגנה על התאגיד כתאגיד.

בזוגיות זה לא כך. לזוגיות אין קיום אם אחד מבני הזוג רוצה לצאת ממנה. גם אם יבוא במקומו אחר זו כבר תהיה זוגיות אחרת. לא הזוגיות המקורית. לכן אין מקום להתערבות החוק בשימור הזוגיות הקיימת כל עוד אחד מבני הזוג לא רוצה בכך.

לכן לא הגיוני ולא נכון, בעיני לפחות, לצפות שהחוק יתערב לשמור על קיום הזוגיות הספציפית מקום שאחד מבני הזוג עושה הכל כדי לאיין אותה.

צטט: אמיר לירן 2009-02-20 14:00:40

צטט: pbhba 2009-02-20 13:31:23

אילנה,

 

מחוץ לגדר הדוגמר הפותחת- אבל מכיוון שהנושא הועלה :

  

המקרה בו בית המשפט נדרש לתת את דברו בשאלת המאהבת וזכותה לטפולי הפריה שיוסתרו מהאשה ויהיו על חשבון הציבור - אינו בדיוק המקרה בו אדם מוליד ילד למאהבת בדרך הטבע, ושוכח לספר לאשתו [שלטעמי המיושן זה גועל נפש בפני עצמו].

במקרה האחרון לא נדרשת הסכמת מערכת המשפט לתופעה הביולוגית.

במקרה בו הסכים ביהמ"ש לכך שיותרו לזוג האוהבים המקשיש  טיפולי פוריות על פי החוק- ללא ידיעת אשתו של גיבור הפרשה בטענה המוזרה ביותר שהיא כהיכול אינה צד נוגע  בפרשה- גועל הנפש גדול עוד יותר.

  

אין כאן עניין של "גועל נפש".

    

אם החברה הישראלית מוכנה לקבל כמדיניות אפשרות של קיום מערכות יחסים מחוץ לנישואין וללא ידיעת אחד הצדדים לנישואין, אז ממילא השלכות שונות הנובעות מאותן מערכות גם הן צריכות להיות ללא ידיעת הצד לנישואין.

   

לא ניתן באמצעות "הליך משנה" של "הפריה מלאכותית" לצקת לשם את כל "האני מאמין" של מישהו כנגד "מערכות יחסים מחוץ לנישואין" - התפקיד של סוגיה כזו היא בדרך המלך של חקיקה מרכזית ברורה, ולא בדלת האחורית.

  

לאמיר,

לדעתי ניתן גם ניתן. אם החוק מגביל נגישות לזוג נשוי או זוג של ידועים בציבור - או מה שלא תהיה ההגדרה אותה ביקשו לעקוף שם - אז בהחלט ניתן להגיד שאם הזוג הוא שלישיה, תדרש הסכמת השלישיה [או לפחות ידיעת כל המשתתפים].

בספור הזה ישנה [לפחות] עוד אישה שמוליכים אותה שולל.

 

אין כאן עניין של "גועל נפש".

    

אם החברה הישראלית מוכנה לקבל כמדיניות אפשרות של קיום מערכות יחסים מחוץ לנישואין וללא ידיעת אחד הצדדים לנישואין, אז ממילא השלכות שונות הנובעות מאותן מערכות גם הן צריכות להיות ללא ידיעת הצד לנישואין.

   

לא ניתן באמצעות "הליך משנה" של "הפריה מלאכותית" לצקת לשם את כל "האני מאמין" של מישהו כנגד "מערכות יחסים מחוץ לנישואין" - התפקיד של סוגיה כזו היא בדרך המלך של חקיקה מרכזית ברורה, ולא בדלת האחורית.

  

 

לאמיר,

 

לדעתי ניתן גם ניתן. אם החוק מגביל נגישות לזוג נשוי או זוג של ידועים בציבור - או מה שלא תהיה ההגדרה אותה ביקשו לעקוף שם - אז בהחלט ניתן להגיד שאם הזוג הוא שלישיה, תדרש הסכמת השלישיה [או לפחות ידיעת כל המשתתפים].

בספור הזה ישנה [לפחות] עוד אישה שמוליכים אותה שולל.

 

לכאורה כמובן,

ומתוך האמונה המתערערת שדווח עיתונאי על החלטות בית המשפט הוא משהו שמותר להניח שהוא נכון.