הנה כותרת בגלובס: עסקת ונטור: המדינה תקבל 30% מרווחי פרופ' שוומנטל

ובתת כותרת: "הסיפור מציף את הבעייתיות שביחסים בין המדינה לבין מוסדות המחקר שבבעלותה באשר לקניין רוחני הבעלות המלאה של המדינה על ההמצאות הללו אינה מעניקה תמריץ משמעותי לחוקרים או למוסדות המחקר לעסוק בהמצאות"

קשה לי למצוא את המילים הנכונות בשביל לתאר את הסיפור: פרופ' שוומנטל הוא, לפי הכתבה, מנהל המחלקה לקרדיולוגיה בבית החולים שיבא המציא שסתום לב חדיש במסגרת חברת סטארט אפ ונטור, שבה ככל הנראה עבד בזמן עבודתו בבית החולים. המדינה טענה - אתה עובד מדינה, ההמצאה היא בתחום העיסוק שלך, ולכן שייכת למדינה. פרופ' ניסה לטעון ששסתומי לב אינם קשורים לקרדיולוגיה ולכן ההמצאה היא רק שלו (ושל החברה).

אני מאוד בעד חופש היזמות, אבל נראה לי שבמקרה זה יש ממש בטענה המדינה שיש לה חלק בהמצאה. בכל זאת מדובר בשסתום לב ולא בשסתום לסיר לחץ.

העיתון כותב גם שיש פה בעיה ביחסים של המדינה עם מוסדות המחקר שלה. לדעתי העיתון טועה, ולמדינה זכות מלאה לקבל חלק מפירות ההצלחה של החוקרים שהיא מממנת. הרי על כל חוקר שמצליח למכור את חלקו בחברה במאות מליונים, יושבים מאות חוקרים במעבדותיהם (מאובזרות יותר או פחות) ומקבלים שכר ותקציבים גם אם אינם מצליחים להמציא דבר. אבל גם בזה אין פסול - אי אפשר להתחייב להמציא, אפשר לנסות ולפעמים להצליח. אפשר לחקור את הסרטן או מחלות הלב עוד מאה שנים, אבל רק מעט חוקרים יצליחו להגיע לפריצת דרך משמעותית.

לכן הדיל של המדינה לחוקרים הוא לא רע בכלל ולדעתי מתמרץ מספיק - אנחנו, משלמי המסים משמשים קרן הון סיכון ונותנים תקציב למחקר בידיעה שרוב המחקרים לא יזכו אותנו בפרס נובל ולא ירפאו את הסרטן או האיידס. אבל במקרה שחוקר כזה אכן מצליח, מעבר לתהילה והמעמד האישי, ראוי שיחלוק עם המדינה חלק מהצלחתו הכספית. השאלה האם ההמצאה קשורה לתמיכה הממשלתית צריכה להיבחן בכל מקרה לגופו.

אגב, בשביל להגדיל את הסיכויים לאותן המצאות פורצות דרך, ראוי כי המדינה תתקצב בצורה ראויה את אותם חוקרים גם בשכר אבל בעיקר בתנאי מחקר ראויים, מעבדות ועם אפשרות לשלם לעוזרי מחקר.

חוק הפטנטים הישראלי קובע:

"אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו (להלן - אמצאת-שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131."

הפרופ' שילם למדינה 30% מהסכום, נראה שלא בכדי מיהר הפרופ' לחתום על העיסקה....

אני נוטה להסכים עם הטענה. אם ההמצאה שלו פותחה בעקבות ידע וניסיון שהצטבר בזמן עבודתו בשירות המדינה, יש מקום לשתף את המדינה ברווחים.

דרך אגב, בכתבה אחרת על אותו סיפור צויין כי בניגוד לטענותיו של הפרופ', המדינה טוענת כי כן נעשה שימוש במתקנים של המדינה על מנת להגיע לאותה פריצת דרך במהלך עבודתו של הפרופ' בבית החולים.

על פניו נראה שטענות שהבאת אינן קשורות לגוף הוויכוח

כפי שנראה שפרופ' טען שפיתוח ההמצאה לא נעשה שימוש בתשתיות של המחלקה בה עבד

והמדינה טענה כנגדו שכן נעשה. איש לא חולק על כך שאם הדבר נעשה כחלק מעבודתו במחלקה אז לא מגיע לו דבר.

וסתם כנושא למחשבה. מי שכתב ספר לימוד לחשבון בעקבות ניסיונו כמורה בבית ספר ממלכתי 

האם לדעתך המדינה יכולה לתבוע חלק מהרווחים? 

עוד נקודה

בקשר למה שכתבת "לדעתי העיתון טועה, ולמדינה זכות מלאה לקבל חלק מפירות " וכו'

את המילה "חלק"  נראה שאתה הוספת כי ל פי הציטוט של המגיב הראשון למדינה מגיע הכל וזו הבעיה שבה נגע כותב המאמר

אם לממציא לא ישתלם להמציא התוצאה היא שהוא לא ימציא!!

צטט: דוד לוי 2009-02-19 18:41:18

עוד נקודה

בקשר למה שכתבת "לדעתי העיתון טועה, ולמדינה זכות מלאה לקבל חלק מפירות " וכו'

את המילה "חלק"  נראה שאתה הוספת כי ל פי הציטוט של המגיב הראשון למדינה מגיע הכל וזו הבעיה שבה נגע כותב המאמר

אם לממציא לא ישתלם להמציא התוצאה היא שהוא לא ימציא!!

 

כן, לדעתי צריכה להיות חלוקה מסוימת; אם המדינה תיקח הכל, באמת לא יישארו הרבה סיבות לחדש.

צטט: nir_shm 2009-02-19 17:12:43

דרך אגב, בכתבה אחרת על אותו סיפור צויין כי בניגוד לטענותיו של הפרופ', המדינה טוענת כי כן נעשה שימוש במתקנים של המדינה על מנת להגיע לאותה פריצת דרך במהלך עבודתו של הפרופ' בבית החולים.

זה יותר מסביר, רק שאלה באיזו מידה.

ובארה"ב.... בובות הבראץ יורדות מהמדף כי העובד שפיתח אותן חשב עליהן בעוד עובד ביצרנית צעצועים אחרת...

אם הפרופ' המכובד חתם על 30%..גם הוא הבין שזה כדאי לו...

עקרונית הכלל חל לא רק בשירות המדינה אלא על כל "המצאת שירות" שפותחה בעת שהממציא הועסק על-ידי מעביד.

ייתר על כן, בחוזי עבודה בהיי-טק מקובל להחתים את העובד כי הוא מוותר מראש על זכויותיו בפטנטים והמצאות שימציא בתקופת העסקתו.

קישור למאמר מעניין על הנושא:

http://it.themarker.com/tmit/article/6169