האם כולנו רואים אותם צבעים? כשאני אומרת כחול, אני רואה בעיני רוחי גוון מסוים של כחול אך אין לי שום שליטה או יכולת לדעת איזה כחול עולה דמיונו של אדם אחר.

האם זה חשוב?

אנחנו רגילים לחשוב על החיים מסביבנו בתבניות. סקאלת הצבעים מהווה תבנית שימושית במיוחד עבור העוסקים באמנות. אך צבע אינו אבסולוטי. אנחנו יודעים שצבע מושפע מצבע אחר שנמצא על ידו, צבע מושפע מהאור ואמנים עושים בכך שימוש רחב. אמנים יודעים גם להבחין בין גוונים של אותו צבע. אנחנו מכירים  גווני כחול רבים וכשאומרים לנו כחול פרוסי , אולטרמארין, קובלט  או צרוליאן - אנחנו מחדדים את המבט הפנימי ומפקסים על הגוון המדויק.  אך שימו לב, חידוד המבט לגוון מסויים מותנה במנעד הלשוני שלנו. צבע שיש לנו שם עבורו ניתן להגדרה בניגוד לצבע נטול שם - שאינו קיים מבחינתנו. רוב האנשים אומרים "כחול". מקסימום - בהיר או כהה . לפעמים אומרים כחול שמיים אבל באיזה יום? יום קיץ, יום חורף? באיזו שעה ביום?

 

במשך שנים רבות, אמנים ישראליים הכירו יצירות אמנות אך ורק מרפרודוקציות דלות איכות שהגיעו מאירופה. אחר כך החלו להגיע גם ספרים וגלויות ובכל אחד נראו הצבעים של יצירות המופת אחרים.  רק מי שזכה להגיע לאירופה ולמוזיאונים הגדולים זכה לראות את המקור ולפעמים היו גם אכזבות כשהמקור נראה שונה ממה שהצטייר דרך הרפרודוקציות.

גם הטכנולוגיות החדשות מבלבלות. לכל מסך מחשב יש רזולוציה אחרת ואיכות שונה. אין לי יכולת לדעת אם הצבעים שאני רואה על המסך דומים לצבעים שאתם רואים והצבעים בתמונות שאתם מעלים נותרים תעלומה עד שרואים את המקור.

 

מאמר מרתק של אומברטו אקו, בשם : How culture conditions the colours we see

שימש השראה לדברים אלו. הוא רואה את הצבעים כפונקציה של תרבות ונותן דוגמאות לכך שתרבויות שונות מגדירים את סולם הצבעים שלהם באופן שונה.

בסיום מאמרו הוא מציין את תפקידו של האמן, שבניגוד לאדם הפשוט בעל הקוד המוגבל להגדרת צבעים (שמסתכם לרוב בשבעת צבעי הקשת), הינו בעל קוד מורחב שבעזרתו הוא מסוגל לייצר מודעות משוכללת יותר של המציאות.

 

אשמח לשמוע אם נתתם את הדעת לגבי נושא זה.  

אפרופו כחול... I.K.B. (כחול קלין בינלאומי)

איב קלין (Yves Klein), הציג בגלריה - "Iris Clert" - בפריז אפריל-מאי 1958, את המיצב "ריק" - "Le Vide" -. הגלריה רוקנה מתוכנה, הקירות נצבעו בלבן, כדי להסיר כל זכר ליצירות קודמות שהוצגו בה. לפני הפתיחה בוצע "טיהור" של חלל הגלריה באמצעות מדיטציה, וסימון סמלי כת הרוזנקרנץ – (Rosicrucian) , הנוצרית מיסטית, בה היה האמן חבר. כוונתו הייתה להפוך את הגלריה למרחב רוחני דחוס, המכיל יצירות לא-חומריות.

המייצב שייך לתקופה ה"פנאומטית" של קלין, בה יצר ואף מכר, חללים ריקים טעוני אנרגיה. שימוש בכחול ייחודי I.K.B. (כחול קלין בינלאומי) עליו הוציא פטנט (1960), הוא פועל יוצא של חשיבה על שדות כוח, הדוחסים צבע, מרחב וזמן לייחודיות (הגלקסיות המאיצות והמתרחקות מאיתנו יוצרות הסטה לכחול). ההזמנות לתערוכה ששלח נשאו בול כחול, ובפתח הגלריה הוגשו קוקטילים בצבע כחול שהכילו מתילן. לאחר שנלגמו, גרמו המשקאות לשותים לשתן בצבע כחול במשך שבוע ימים, כמשך התערוכה. בצורה זו דחס קלין את אנרגית האמנות שלו לתוך גוף המבקרים בתערוכה, וסינכרן בניהם.

קלין שאף להתרחק לגמרי מהחומריות, במקום להשתמש בפיגמנט הוא האיר בלילה את האובליסק שב- Place de la Concorde באור כחול-קלין. המבקרים זרמו לתערוכה בקצב של 200 איש ליום, אחדים בכו, ואחרים שהו במקום שעות במטרה לספוג את האנרגיה. למרות שהאמנות עברה טרנספורמציה לאל-חומר, היא הייתה שבויה עדין בין קירות הגלריה - מוסד הקשור למרחב ולזמן ליניארי דיסקרטי. בסיכומו של דבר קלין לא הגיע לשחרור המיוחל.

 

 Yves Klein, le vide//the void

אם נצא מתוך נקודת הנחה שהאדם נולד עם מערכות

גוף די זהות כמו: זוג רגליים, זוג ידיים, לב, ריאות, ראש,

אוזניים, עיניים וכו',  והוא קולט את אותם אורכים של גלי

אור על הרשתית, מדוע שיראה את הצבע הכחול שאני

רואה בצבע אדום?

השוני אובחן רק אצל עיוורי צבעים, שוני זה נובע בעיקר

כתוצאה מנזק בעין, בעצב ובמוח או עקב שימוש בחומרים

כימיים מסוימים. עיוורון צבעים ידוע גם כדלטוניזם על שמו

של ג'ון דלטון, החוקר הראשון שתיאר וחקר את התופעה

באורח מדעי ושהיה בעצמו עיוור צבעים.

עם זאת אני נוטה להאמין שקיימת אפשרות של שוני

מסוים בראיית הגוונים של אותו הצבע הקשורה לכמות

הפיגמנטים המצויים במדוכים והמווסתים את גווני הצבע 

אל המוח.

במשך השנים שלימדתי נערים ונערות עיצוב ואמנות

הבחנתי שתלמידים ג'ינג'ים למשל עובדים עם קבוצת

גוונים דומה.

במקומות בהם האור פחות בוהק, הצמצם בעין פתוח

לרווחה, מאפשר לקלוט יותר פרטים וגווני ביניים.

לכן צייר המצייר בנוף ארצנו באור המקומי החזק, לא 

רואה את אותה כמות של גווני ביניים כפי שרואה 

אותה הצייר באור האירופי למשל.

 

 

 

 

סיפור יפה אבי. אין ספק שהוא הקדים את זמנו. ב, 1958 העולם עוד לא היה מוכן לניסויים מעין אלה .

 

האם אתה חושה על משמעות הצבע הסובייקטיבי בעבודות הדיגיטליות שלך?

צטט: דבי לוזיה 2009-02-21 21:11:09

סיפור יפה אבי. אין ספק שהוא הקדים את זמנו. ב, 1958 העולם עוד לא היה מוכן לניסויים מעין אלה .

 

האם אתה חושה על משמעות הצבע הסובייקטיבי בעבודות הדיגיטליות שלך?

 

נראה לי כי כול אחד מגיב "נכון" לאורכי גל שונים, ונרתע מאחרים.

לא בדקתי אם צבעים מסויימים עדיפים עלי.

לרוב אני נותן למחשב לבחור ולהפתיע בציבעוניות משלו.

במחשבה שניה היו לי תקופות "פלורוסצנטיות" צבעים זוהרים (בהשפעת המסך 1983-4)..

כחול הוא כחול על שפת הים הכחול לכולנו....אבל הצבע הוא אותו צבע לכולנו. צבע זה תכונה פיזיקלית מוגדת היטב. התחושות שהוא מעורר בנו הן סוביקטיביות לחלוטין. באלגוריה הקולנועית  פלזנטוייל השתמש הבמאי הקנדי ששכחתי את שמו בצבע בכדי לצייר ביקורות עדינה אבל חריפה על הפרבר האמריקאי על קונפרומיות  ועל הפשיסט הקטן הקיים בכל אחד מאיתנו בסרט למי שזוכר העירה המושלמת פלזנטויל חייה המושלמים  בשחור לבן  בתוך סידרת טלוזיה. .. הכל מושלם עד שמגיעים אח ואחות מעולם החיצון ומלמדים אותם דבר או שנים על החיים האמיתים. כל אחד בעירה שמתחיל לראות את המציאות מתחיל לראות דברים בצבעים תחילה דבר או שניים ולאחר מכן פרנסי העירה נלחמים בתופעה.

 

צבעים  ותחושות תחושות וצבעים . זה ממש לא מפתיע שמוצאים שבחברות שונות צבעים שונים מובנים אחרת במיוחד שזוכרים שגם צל כל אחד מאיתנו צבע זהה מקבל משמעות שונה בניסבות שונות.

צטט: ראובן פלץ 2009-02-21 21:32:04

אין לנו אומנם הוכחות מדעיות מוצקות בעניין ראיית

הצבעים.

אך אם נצא מתוך נקודת הנחה שהאדם נולד עם מערכות

גוף די זהות כמו: זוג רגליים, זוג ידיים, לב, ריאות, ראש,

אוזניים, עיניים וכו',  והוא קולט את אותם אורכים של גלי

האור על הרשתית, מדוע שיראה את הצבע הכחול שאני

רואה בצבע אדום?

שוני מאובחן רק אצל עיוורי צבעים, שוני זה נובע בעיקר

כתוצאה מנזק בעין, בעצב ובמוח או עקב שימוש בחומרים

כימיים מסוימים.

עם זאת אני נוטה להאמין שקיימת אפשרות של שוני

מסוים בראיית הגוונים של אותו הצבע.

במשך השנים שלימדתי נערים ונערות עיצוב ואמנות

הבחנתי שתלמידים ג'ינג'ים עובדים עם קבוצת גוונים דומה.

יתכן שרגישות זו היא תוצאה של פיגמנטציה די זהה

במדוכים המווסתים את גווני הצבע אל המוח.

במקומות בהם האור פחות בוהק

צמצם פתוח לרווחה מאפשר לעין לקלוט יותר פרטים

וגווני ביניים.

לכן צייר המצייר בנוף ארצנו באור המקומי לא מודע לכל

הגוונים שרואה הצייר באור האירופי למשל.

 

 

 

ראובן,

היה לי פעם סטודנט שהיה כמעט עיוור וגם עיוור צבעים, היתה לו צבעוניות מאד כהה בעבודות המחשב.

הוא קרב מאד את פניו למסך.

הזכיר את Georges Henri Rouault או ויטראז'ים בכנסיות.

 

 

ראובן,

היה לי פעם סטודנט שהיה כמעט עיוור וגם עיוור צבעים, היתה לו צבעוניות מאד כהה בעבודות המחשב.

הוא קרב מאד את פניו למסך.

הזכיר את Georges Henri Rouault או ויטראז'ים בכנסיות.

 

מעניין,

לג'ורג' רואו הייתה מערכת צבעונית עשירה בגווני

ביניים שניתן להשיג באור האירופי המדולל עם

פתיחה רחבה של צמצם העין.

הרבה מיצירותיו צוירו בכנסיות חשוכות ובמקומות

סגורים.

יתכן שגם העיוורון החלקי של תלמידך חייב את

פתיחת צמצמי עדשות עיניו באופן מרבי כדי

לקלוט את גווני הביניים הכהים.

 

 

 

עוד קצת מהכחול, כחול הזה

 

 

עירום בכחול - מאטיס                                                כחול ll - חואן מירו

 

האקרובט הכחול- פיקאסו                                      סוס כחול l -  פרנץ מארק

 

          מפרש כחול - איב קליין                                                ציפורים על רקע כחול -  ג'ורג' בראק

 

הנאהבים הכחולים - מרק שאגאל                                כחול - פרנטיסק קופקא

דבי שלום.
.
קראתי בענין את הנושא שהעלית בענין הקשר שבין דיבור וראיית צבעים,
ואני חושב שנגעת באיזור מסקרן,מסתורי ורב פנים.
.
יש כאן למעשה ארבעה נושאים שונים: הצבע כתופעה גנטית (מה מופיע במוח האנושי)
הצבע כתופעה מכאנית (מכשירים מכניים שמייצרים תמונות),הצבע הפיגמנטלי
(שעמו מציירים ציור) ורמוניות צבעוניות (תישלובת של צבעים) שתרבויות
שונות מעדיפות לעצמן.
.
צריך להניח 2 הנחות יסוד: 1. כל בני האדם במידה ואינם עיוורי צבעים רואים על
גלגל העין את אותם הצבעים בהבדלים מזעריים,ממש כפי שיש הבדלים מזעריים
בשאר החושים שלנו. 2. "הדיבור" אינו בה במקום "ציור". מי שיכול לדבר
ולספר לא יעסוק בציור.
.
מענין במיוחד הוא הקשר שבין הצבעים המכאניים (צילום,דפוס,מיכשור דיגיטלי,
וכיוב) לבין הצבעים שבציור הממשי. ככלל יש לומר כך: ציור גרוע מבחינה צבעונית
מופיע וניראה בצילום באופן טוב יותר מכפי שהוא באמת.ציור טוב ייראה בצילום
באופן גרוע יותר מכפי שהוא במציאות. מה קורה כאן מבחינה צבעונית ?
.
מערכות מכאניות שמייצרות תמונות עושות זאת בעזרת מספר קטן של צבעים
בדרך כלל בין 4 עד 8. אי לכך כל הגוונים שנוצרים מתאימים זה לזה. באופן שכזה
משתפרים הגוונים שבציור הגרוע ומטילים בו אחדות שהייתה חסרה.
.
ציור טוב (מבחינה צבעונית) חייב את רוחו ונישמתו לשטח הפנים שלו.
המערכות המכאניות אינן מסוגלות להעביר לצופה את שטח הפנים הזה ואי לכך
יוצא הציור ניפגע.
.
בברכה
יעקב גבאי.

כחול

בלי קשר לכחול או לצבעים. ברור שהשפה עושה רדוקציה  למציאות.

נשארים חורים מאוד משמעותיים בין המציאות לשפה, חורים שאפשר לתפוס באינטואיציה ולא בהכרח לתמלל.

כאן לפי דעתי נכנסת האמנוות.

ספציפית לגבי הצבעיים, באמת שיש אינסוף גוונים לכל אחד מהצבעים. כיוון שבציורים שלי אני עובדת על ניואנסים

צבעוניים. אני כל פעם מופתעת מחדש, איך צבעים שנראים במבט ראשון ממש זהים, נראים כלכך שונים שנמצאים בסמיכות אחד לשני.

הדוגמא הבאה: רציתי ציור כמעט לבן ולכן בחרתי צבעים ממניפה של צבעי קירות לבנים, ממש לבנים.

בציור עצמו התחדדו ההבדלים, והציור יצא ממש צבעוני. הבהרתי ושוב הבהרתי את הצבעים המקוריים,

עדיין זה ציור בהיר אך ממש צבעוני.